לפני 14 שנה הלך לעולמו זמר, נגן ומלחין חסידי, מנהיג חסידות ומספר סיפורים. הרב קרליבך, הידוע בכינויו "הרבי המרקד", מבשר ז'אנר ומייסד מוזיקלי הקרוי על שמו, ונחשב לאחד מגדולי הזמרים החסידיים של המאה ה20 .
[
קרליבך נולד בברלין ב-1925, לאביו נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאימו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה באוסטריה, הגיעה ב-1939 לניו יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים. באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד, ואל האדמו"רים שלה רבי יוסף יצחק שניאורסון, וחתנו מנחם מנדל - הרבי מליובאוויטש. בשנים 1951 עד 1954 נשלח מטעמם למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת. קרליבך יצא להפיץ לבדו {הרבי אמר לו תעשה על דעת עצמך) את החסידות החדשה שלו, ששאבה את אופיה מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות וקירוב לבבות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.
ב-1963 הופיע במועדון "Village gate" להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-1966, בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם בוב דילן, נינה סימון, וזמרים אחרים. משם המשיך לפסטיבל הפולק בברקלי. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-1967 נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם לישראל להופעות, בליווי חסידיו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".
ב-1968 הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים" על יד לטרון. הרב בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-1970, בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושימעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר, ובקהל הדתי-לאומי. בשנות ה-80 ביסס את החסידות שלו, שמנתה כבר עשרות אלפי אנשים, ופנה לעסוק בהנחלת סיפורים חסידיים, שהקליט והפיץ. במסעותיו באירופה נהג להסתובב בבתי כנסת ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.
קרליבך היה נשוי לנעילה, ולו שתי בנות נדרה ונשמה. נשמה ממשיכה את דרכו המוזיקלית ומופיעה ברחבי העולם כזמרת עם רפרטואר הכולל בעיקר שירים ברוח החסידות של אביה.
קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה, 21 באוקטובר 1994, מהתקף לב. לפי עדויות חסידיו, "הרב נפטר בעוד ידו פורטת על המיתרים ושפתיו שרות בדבקות את הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".
אחרי מותו של קרליבך פרסם מגזין הנשים היהודיות "לילית" כתבה נרחבת בה תוארו עשרות מקרים של הטרדה מינית ומעשים מגונים שביצע על פי החשד הרב קרליבך בילדות ונשים, משנות ה-60 ואילך. טענות המתלוננות לא ניתנו לבירור ואימות באופן משפטי אחרי מותו של קרליבך. בשנת 2004, כאשר ביקשו לקרוא רחוב בניו יורק על שמו של קרליבך יצא "מרכז המודעות" (The Awareness Center) בארצות
[
קרליבך נולד בברלין ב-1925, לאביו נפתלי, רב ומנהיג יהודי בקהילה מקומית, ולאימו פסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון, עזבה משפחתו את גרמניה, ולאחר שהות קצרה באוסטריה, הגיעה ב-1939 לניו יורק. שם התמנה אביו לרב של קהילה מקומית במנהטן. ר' שלמה למד בישיבת "תורה ודעת", בישיבת לייקווד שבניו ג'רזי, ובאוניברסיטת קולומביה. בעת לימודיו הוסמך לרבנות, התפרסם כזמר ומלחין, ואף התפרנס כחזן בימים הנוראים. באותה תקופה התקרב לחסידות חב"ד, ואל האדמו"רים שלה רבי יוסף יצחק שניאורסון, וחתנו מנחם מנדל - הרבי מליובאוויטש. בשנים 1951 עד 1954 נשלח מטעמם למרכזים יהודיים ברחבי ארצות הברית כדי לקרב את הנוער אל הדת. קרליבך יצא להפיץ לבדו {הרבי אמר לו תעשה על דעת עצמך) את החסידות החדשה שלו, ששאבה את אופיה מה"גל החדש" ששטף את ארצות הברית בשלהי שנות ה-50 ושנות ה-60. בליווי הגיטרה שלו נדד ברחבי המדינה להופעות וקירוב לבבות. אז גם החל לקבץ סביבו קהל חסידים שהתלהבו מהסגנון התואם את הלך הרוח של התקופה.
ב-1963 הופיע במועדון "Village gate" להופעה מוקלטת ראשונה, והפריצה המשמעותית יותר בקריירה המוזיקלית שלו הייתה ב-1966, בגריניץ' וילג' לאחר פגישה עם בוב דילן, נינה סימון, וזמרים אחרים. משם המשיך לפסטיבל הפולק בברקלי. קרליבך נדד לחוף המערבי והחליט להישאר בסן פרנסיסקו כדי לקרב ליהדות צעירים "היפים" ומחוסרי בית. למטרה זו הקים שם את "בית אהבה ותפילה". ב-1967 נפטר אביו וקרליבך התמנה תחתיו, יחד עם אחיו התאום אלי (אליהו חיים) לרב הקהילה. באותן שנים החל קרליבך להסתובב בקהילות יהודיות בעולם, והגיע גם לישראל להופעות, בליווי חסידיו, שאחדים מהם שימשו להקת הליווי שלו. בעקבות התלהבותו מהשירה וריקודיו במהלך ההופעה, דבק בו הכינוי "הרבי המרקד".
ב-1968 הקימו חסידיו את היישוב "מבוא מודיעים" על יד לטרון. הרב בנה שם את ביתו, וחילק את זמנו בין המגורים במושב וביתו בארצות הברית. במקביל המשיך קרליבך להופיע ולערוך קונצרטים ברחבי העולם. ב-1970, בפסטיבל הזמר החסידי הראשון, זכה שירו "והאר עינינו" במקום השני, ושימעו של קרליבך הגיע לתודעת הציבור בישראל. לאחר מכן הוכרה "שירת קרליבך" כז'אנר מתפתח, ולחניו חדרו לקהל התלמידים בישיבות התיכוניות וישיבות ההסדר, ובקהל הדתי-לאומי. בשנות ה-80 ביסס את החסידות שלו, שמנתה כבר עשרות אלפי אנשים, ופנה לעסוק בהנחלת סיפורים חסידיים, שהקליט והפיץ. במסעותיו באירופה נהג להסתובב בבתי כנסת ולאסוף ספרים תורניים שהיו מיועדים לגניזה, מהם הרכיב ספרייה תורנית גדולה.
קרליבך היה נשוי לנעילה, ולו שתי בנות נדרה ונשמה. נשמה ממשיכה את דרכו המוזיקלית ומופיעה ברחבי העולם כזמרת עם רפרטואר הכולל בעיקר שירים ברוח החסידות של אביה.
קרליבך נפטר בט"ז בחשוון תשנ"ה, 21 באוקטובר 1994, מהתקף לב. לפי עדויות חסידיו, "הרב נפטר בעוד ידו פורטת על המיתרים ושפתיו שרות בדבקות את הפסוק "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו".
אחרי מותו של קרליבך פרסם מגזין הנשים היהודיות "לילית" כתבה נרחבת בה תוארו עשרות מקרים של הטרדה מינית ומעשים מגונים שביצע על פי החשד הרב קרליבך בילדות ונשים, משנות ה-60 ואילך. טענות המתלוננות לא ניתנו לבירור ואימות באופן משפטי אחרי מותו של קרליבך. בשנת 2004, כאשר ביקשו לקרוא רחוב בניו יורק על שמו של קרליבך יצא "מרכז המודעות" (The Awareness Center) בארצות