יהדות אלזס היא מן הקהילות היהודיות העתיקות באירופה. הקהילה מתאפיינת בהיסטוריה ייחודית ובמנהגים מיוחדים.
הקהילות היהודיות באלזס בימי הביניים
הקהילות היהודיות הקבועות הראשונות באלזס הוקמו במאה ה-11. בימי הביניים עסקו יהודי אלזס עסקו במקצועות המקובלים של אותם הימים רפואה, הלוואה בריבית וברוכלות.
הקהילות היהודיות האלזסיות לא נפגעו בפוגרומים של מסע הצלב הראשון (1096) וזכו להגנת השליטים המקומיים. אחד המקורות הראשונים שמתעדים את הקהילה היהודית באלזס בראשית ימי הביניים הוא יומני המסע של בנימין מטודלה. בכתביו מתאר בנימין מטודלה את הקהילה היהודית בשטרסבורג ובאלזס בסביבות 1170 לספירה.
פרעות ביהודי אלזס בימי הביניים
במאה ה-13 וה-14 היו היהודים במעמד של "בני חסות" התלויים לחלוטין באצילים המקומיים. אלה העניקו ליהודים הגנה בתמורה להלוואות כספיות נוחות. אף על פי כן חיו היהודים בסכנה מתמדת מפני הלשנות, עלילות שווא ופגיעות ברכוש ובנפש. היהודים חיו, בדרך כלל, ברחובות ובשכונות נפרדות. עד היום אפשר למצוא בעיירות ובכפרים רבים באלזס רחובות או סמטאות שמציינים את קיומם של היהודים Judengasse (סמטת היהודים) או Judenstrasse (רחוב היהודים)
ציור של עלילה אנטישמיות: יהודי שופך רעל לבאר וגורם למוות השחור
באלזס היו מקרים רבים של פגיעות ביהודים למשל:
בכפר וויסנבורג (Wissembourg) פרצו פרעות בעקבות עלילת דם שבה נטען שיהודים רצחו נוצרי לצורכי פולחן.
בדרום אלזס נרצחו 1500 יהודים בפרעות של חקלאי האזור.
בעיירה רופאש (Rouffach) אספו, בשתי הזדמנויות שונות, את יהודי המקום והעלו אותם על המוקד. מאז, לא חזרו יהודים לחיות בעיירה.
מקרה אחר, הקשור בהיסטוריה היהודית של האזור, התרחש בשנת 1285. בעקבות פגיעה ביהודי גרמניה ברחו רבים מהמדינה וביניהם ר' מאיר מרוטנבורג (המהר"ם). ר' מאיר ברח לאיטליה ויהודי מומר שהכיר אותו הלשין עליו הסגיר אותו לידי הקיסר הגרמני רודולף ה- 1. ר' מאיר מרוטנבורג נאסר במבצר אינזישהיים (Ensisheim) שבאלזס. ר' מאיר אסר על בני הקהילה לפדות אותו ולכן שהה את שארית חייו בכלא.
יהודים מועלים על המוקד בגלל האשמתם בגרימת המוות השחור
במאה ה-14 פשטה מחלת הדבר (המוות השחור) באלזס, כמו בשאר חלקי אירופה. הנוצרים באלזס, כמו גם באזורים אחרים, האשימו את היהודים בהרעלת הבארות ובגרימת המגפה.
בעקבות העלילה הזאת חוסלו קהילות יהודיות רבות באלזס בשטרסבורג (Strasbourg), סלזסטט (Selestat), ברגהיים (Bergheim), קולמר (Colmar) ובמולהוז (Mulhouse). יהודי סולץ (Soultz), מולזהיים (Molsheim) ,ואוברניי (Obernai) אמנם ניצלו מטבח אך הם גורשו מבתיהם.
דוגמה אחת מבין רבים לזוועות של התקופה התרחשה ב-29 בדצמבר 1348 בעיר קולמר.מועצת העיר של קולמר הכריזה שבידה ראיות שחזן העיר שטרסבורג, יעקב, שפך רעל בבארות של העיירה. בעקבות האשמה זו הועלו כל יהודי קולמר על המוקד ונקברו יחד בקבר אחים. אתר הקבורה נמצא בשכונת לדהוף של העיר ומוכנה Judenloch בור היהודים.
היהודים בני חבל אלזס ששרדו את הפרעות הקשות של התקופה וניצלו מהדבר, חיו תחת מערכת הגבלות וחוקים קשה. אחד החוקים שפגעו ביהודים היה הצורך לקבל רישיון מיוחד להתחתן. האצילים המקומיים נמנעו על פי רוב להעניק אישור כזה כדי להגביל את גודל הכחדת הקהילה היהודית באלזס ובלוריין
בשנת 1306 וב-1394 גורשו כל היהודים מצרפת. בתקופה הזו היה חבל אלזס תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה ומשם לא גורשו היהודים. על אף שיהודי האימפריה לא גורשו באופן רשמי, הם עדיין סבלו מגירושים "בלתי רשמיים", מרדיפות ומעלילות דם.
בית הכנסת של ברגהיים
הגורל הזה לא פסח על יהודי אלזס. שנת 1349 הייתה אולי השנה הקשה מכולם בשנה הזו הוכחדה כמעט כל יהדות אלזס במיוחד בערים שטרסבורג (Strasbourg), קולמר (Colmar), מולהוז (Mulhouse), אורבניי (Obernai) וסלזסטט (Selestat).
רוב היהודים שעזבו את אלזס התיישבו בגרמניה ושווייץ. אחרים מצאו מקלט במזרח אירופה.
בית הכנסת היחיד ששרד מהמאות ה-14-17 הוא בית הכנסת של ברגהיים (Bergheim). בית הכנסת של המקום הוחרם לאחר טבח שנערך ביהודים בעת המגפה השחורה והוא נקנה בחזרה מאוחר יותר על ידי הקהילה היהודית. בשנים שלאחר מכן שופץ בית הכנסת מספר פעמים ולבסוף נבנה מחדש באותו המקום בשנת 1861.
אם כן, בין המאה ה-16-14 יש הפסקה ארוכה בנוכחות היהודים באלזס.
עם זאת יהודים בודדים המשיכו לחיות באזור גם בתקופות הללו. בשנים שלאחר גירוש היהודים קיבלו השליטים המקומיים באלזס אישור מלכותי להחזיר יהודים אל אדמותיהם. השליטים המקומיים, שראו ביהודים מקור הכנסה טוב, החלו להחזיר אליהם יהודים שגורשו מהאזור. היהודים הופנו למגורים בכפרים שכן נאסר עליהם להתגורר בתוך הערים וכך הפכה יהדות אלזס ליהדות כפרית.
בשנת 1388 נחקק החוק שהתיר ליהודים לשהות בעיר שטרסבורג במשך שעות היום. בסוף היום עם צלצול הפעמון שבראש הקתדרלה נאלצו היהודים לעזוב את העיר ולחזור לכפרייהדות אלזס בשנים שלאחר ימי הביניים
לאט לאט החלו יהודים לחזור לחבל אלזס. במשך השנים הבאות עיקר פריחתה של יהדות צרפת הייתה בחבל זה.ם. החוק הזה היה בתוקף עד 1791האוכלוסייה היהודית
א
הקהילות היהודיות באלזס בימי הביניים
הקהילות היהודיות הקבועות הראשונות באלזס הוקמו במאה ה-11. בימי הביניים עסקו יהודי אלזס עסקו במקצועות המקובלים של אותם הימים רפואה, הלוואה בריבית וברוכלות.
הקהילות היהודיות האלזסיות לא נפגעו בפוגרומים של מסע הצלב הראשון (1096) וזכו להגנת השליטים המקומיים. אחד המקורות הראשונים שמתעדים את הקהילה היהודית באלזס בראשית ימי הביניים הוא יומני המסע של בנימין מטודלה. בכתביו מתאר בנימין מטודלה את הקהילה היהודית בשטרסבורג ובאלזס בסביבות 1170 לספירה.
פרעות ביהודי אלזס בימי הביניים
במאה ה-13 וה-14 היו היהודים במעמד של "בני חסות" התלויים לחלוטין באצילים המקומיים. אלה העניקו ליהודים הגנה בתמורה להלוואות כספיות נוחות. אף על פי כן חיו היהודים בסכנה מתמדת מפני הלשנות, עלילות שווא ופגיעות ברכוש ובנפש. היהודים חיו, בדרך כלל, ברחובות ובשכונות נפרדות. עד היום אפשר למצוא בעיירות ובכפרים רבים באלזס רחובות או סמטאות שמציינים את קיומם של היהודים Judengasse (סמטת היהודים) או Judenstrasse (רחוב היהודים)
ציור של עלילה אנטישמיות: יהודי שופך רעל לבאר וגורם למוות השחור
באלזס היו מקרים רבים של פגיעות ביהודים למשל:
בכפר וויסנבורג (Wissembourg) פרצו פרעות בעקבות עלילת דם שבה נטען שיהודים רצחו נוצרי לצורכי פולחן.
בדרום אלזס נרצחו 1500 יהודים בפרעות של חקלאי האזור.
בעיירה רופאש (Rouffach) אספו, בשתי הזדמנויות שונות, את יהודי המקום והעלו אותם על המוקד. מאז, לא חזרו יהודים לחיות בעיירה.
מקרה אחר, הקשור בהיסטוריה היהודית של האזור, התרחש בשנת 1285. בעקבות פגיעה ביהודי גרמניה ברחו רבים מהמדינה וביניהם ר' מאיר מרוטנבורג (המהר"ם). ר' מאיר ברח לאיטליה ויהודי מומר שהכיר אותו הלשין עליו הסגיר אותו לידי הקיסר הגרמני רודולף ה- 1. ר' מאיר מרוטנבורג נאסר במבצר אינזישהיים (Ensisheim) שבאלזס. ר' מאיר אסר על בני הקהילה לפדות אותו ולכן שהה את שארית חייו בכלא.
יהודים מועלים על המוקד בגלל האשמתם בגרימת המוות השחור
במאה ה-14 פשטה מחלת הדבר (המוות השחור) באלזס, כמו בשאר חלקי אירופה. הנוצרים באלזס, כמו גם באזורים אחרים, האשימו את היהודים בהרעלת הבארות ובגרימת המגפה.
בעקבות העלילה הזאת חוסלו קהילות יהודיות רבות באלזס בשטרסבורג (Strasbourg), סלזסטט (Selestat), ברגהיים (Bergheim), קולמר (Colmar) ובמולהוז (Mulhouse). יהודי סולץ (Soultz), מולזהיים (Molsheim) ,ואוברניי (Obernai) אמנם ניצלו מטבח אך הם גורשו מבתיהם.
דוגמה אחת מבין רבים לזוועות של התקופה התרחשה ב-29 בדצמבר 1348 בעיר קולמר.מועצת העיר של קולמר הכריזה שבידה ראיות שחזן העיר שטרסבורג, יעקב, שפך רעל בבארות של העיירה. בעקבות האשמה זו הועלו כל יהודי קולמר על המוקד ונקברו יחד בקבר אחים. אתר הקבורה נמצא בשכונת לדהוף של העיר ומוכנה Judenloch בור היהודים.
היהודים בני חבל אלזס ששרדו את הפרעות הקשות של התקופה וניצלו מהדבר, חיו תחת מערכת הגבלות וחוקים קשה. אחד החוקים שפגעו ביהודים היה הצורך לקבל רישיון מיוחד להתחתן. האצילים המקומיים נמנעו על פי רוב להעניק אישור כזה כדי להגביל את גודל הכחדת הקהילה היהודית באלזס ובלוריין
בשנת 1306 וב-1394 גורשו כל היהודים מצרפת. בתקופה הזו היה חבל אלזס תחת שלטון האימפריה הרומית הקדושה ומשם לא גורשו היהודים. על אף שיהודי האימפריה לא גורשו באופן רשמי, הם עדיין סבלו מגירושים "בלתי רשמיים", מרדיפות ומעלילות דם.
בית הכנסת של ברגהיים
הגורל הזה לא פסח על יהודי אלזס. שנת 1349 הייתה אולי השנה הקשה מכולם בשנה הזו הוכחדה כמעט כל יהדות אלזס במיוחד בערים שטרסבורג (Strasbourg), קולמר (Colmar), מולהוז (Mulhouse), אורבניי (Obernai) וסלזסטט (Selestat).
רוב היהודים שעזבו את אלזס התיישבו בגרמניה ושווייץ. אחרים מצאו מקלט במזרח אירופה.
בית הכנסת היחיד ששרד מהמאות ה-14-17 הוא בית הכנסת של ברגהיים (Bergheim). בית הכנסת של המקום הוחרם לאחר טבח שנערך ביהודים בעת המגפה השחורה והוא נקנה בחזרה מאוחר יותר על ידי הקהילה היהודית. בשנים שלאחר מכן שופץ בית הכנסת מספר פעמים ולבסוף נבנה מחדש באותו המקום בשנת 1861.
אם כן, בין המאה ה-16-14 יש הפסקה ארוכה בנוכחות היהודים באלזס.
עם זאת יהודים בודדים המשיכו לחיות באזור גם בתקופות הללו. בשנים שלאחר גירוש היהודים קיבלו השליטים המקומיים באלזס אישור מלכותי להחזיר יהודים אל אדמותיהם. השליטים המקומיים, שראו ביהודים מקור הכנסה טוב, החלו להחזיר אליהם יהודים שגורשו מהאזור. היהודים הופנו למגורים בכפרים שכן נאסר עליהם להתגורר בתוך הערים וכך הפכה יהדות אלזס ליהדות כפרית.
בשנת 1388 נחקק החוק שהתיר ליהודים לשהות בעיר שטרסבורג במשך שעות היום. בסוף היום עם צלצול הפעמון שבראש הקתדרלה נאלצו היהודים לעזוב את העיר ולחזור לכפרייהדות אלזס בשנים שלאחר ימי הביניים
לאט לאט החלו יהודים לחזור לחבל אלזס. במשך השנים הבאות עיקר פריחתה של יהדות צרפת הייתה בחבל זה.ם. החוק הזה היה בתוקף עד 1791האוכלוסייה היהודית
א