פורום ברסלב - רק לשמוח יש

יום שני בקרוב יש לרבנו הקדוש הילולא !! יח` תשרי..

רות וידאל

New Member
<span style='color:green'> >=@ <^^<> flowzzx

הילולא דרבינו הק`, הנחל נובע מקור חכמה, רבינו נחמן בן פיגא מברסלב זיע"א ז"ל
נפטר יח תשרי


רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב זכותו תגן עלינו



רבי נחמן מברסלב נולד בראש חודש ניסן תקל"ב (1772), בעיירה מז`בוז` שבאוקראינה, בבית זקנו, הבעל שם טוב זיע"א. אימו, מרת פיגא, היתה בתה של אדל בת הבעש"ט ואביו רבי שמחה בנו של רבי נחמן מהורדנקא (הטמון בטבריה) מגדולי תלמידי הבעש"ט.

כאשר הוכנס רבינו בבריתו של אברהם אבינו, ברך רבי ברוך ממז`בוז`, דודו של רבינו, את הרך הנולד כנהוג. לפתע פנתה פיגה, אם רבינו לאחיה, ואמרה: "ברוך, ברכו שלא יחלקו על דרכו...", רבי ברוך פשט ידיו לצדדים כאומר "אין מה לעשות"...

בילדותו, עמל קשות לבטל התאוות הגשמיות ולזכך את גופו. על נסיונותיו לשבור את תאוות האכילה, מספר רבי נתן:



"ורצה לשבר תאוות אכילה, אך עדין היה בשכל קטן ונדמה לו שזה אי אפשר שיניח מאכילתו כפי מה שהיה רגיל לאכול בבוקר ובצהרים וכו`, על כן ישב עצמו שיהא בולע כל מה שיאכל דהיינו שלא יהיה לועס מה שיאכל רק יבלא כמות שהוא כדי שלא ירגיש שום טעם באכילתו. ועשה כן ועלה נפיחות בצוארו... שהיה אז בן שישה שנים" (שבחי הר"ן א)



בהיותו יושב לפני מלמדו, ב`חיידר`, השתדל תמיד לקיים "שויתי ה` לנגדי תמיד", והתייגע לצייר מול עיניו שם הוי"ה ב"ה, ומחמת שהיתה מחשבתו טרודה בזה, לא היה יודע מה שלמד וכעס עליו רבו, רבי נתן מוצא לנכון לציין: "ואף על פי כן כל ימי ילדותו היה עושה עניני מעשה נערות הרבה מאד דהיינו עניני שחוק וקפיצות וטיול... והיה רגיל בזה מאד".



"וכל עבודתו היה בהסתר ובהצנע גדול, ועיקר עבודתו בתחילה היה בפשיטות גדול בלי שום חכמות כלל רק בפשיטות גמור, וכל דבר ודבר שעשה הכל היה ביגיעה גדולה ובכח גדול ובמסירות נפש... והיה לו כמה עליות וירידות אלפים ורבבות עד אין שיעור וערך" (שם ה)




--------------------------------------------------------------------------------


אוקראינה. יערותיה משתרעים מים עד ים. ואי שם בערבה, בינות לעצים הצפופים, יושב ילד קטן, כמו מרגיש דווקא שם, בהיותו לבדו, דבוק ומקושר באלקיו. נפשו מתרפקת על יוצרה בכמיהה אין קץ והוא בוכה, בוכה בדמעות שליש, ומעמקי ליבו בוקעת תפילה: "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתיך". גם בעלית הגג שבבית אביו, שם נהגו לאכסן את התבן, מצא לו הילד פינה קטנה להשיח בה ליבו לפני אלקיו.

קשה היה לו לרבינו הלימוד בילדותו. מניעות אין קץ, `ירידות` והפרעות הרחיקוהו מלימוד תורת ה` בה כה חפץ, ורק על ידי בכיה ובקשה מבוראו הצליח להבין לימודו. נוהג היה תמיד לסדר בקשותיו בשפתו הוא לפני הבורא, אחרי כל תפילה; אחרי כל ברכה, היה מוסיף מילים משלו. שם, התחילה להתגבש הדרך שמאוחר יותר הונחלה לעולם כולו: "התבודדות". שיחה פשוטה וישירה בין אדם לבין קונו.


--------------------------------------------------------------------------------



שנת תקמ"ה, רבינו נכנס לשנתו השלש עשרה. וביום הכנסו למצוות, קורא לו דודו, רבי אפרים מסדילקוב (מחבר הספר "דגל מחנה אפרים"), "ואמר לו קצת דברי מוסר והיה יקר בעיניו מאד מאד" (שם ג).

באותה שנה, נשא רבי נחמן את מרת סוסיה, ביתו של הרב אפרים מזסלב לאשה.

"וסיפר לי רבי שמעון הנ"ל (תלמידו הראשון ומשמשו של רבינו) שתיכף אחר שכיסה פני הכלה ביום חתונתו, הלך מיד וקרא כמה בני הנעורים, ודיבר עם כל אחד ואחד ביחידות, וניסה אותם בחכמתו היכן הם עומדים. ואחר כך קרא את רבי שמעון והתחיל לדבר עמו גם כן בחכמה כאלו הוא רוצה חס ושלום הבלי העולם הזה. ורבי שמעון עמד משתומם ולא השיב לו כי הוא לא חפץ באלה, ענה רבינו ואמר אליו "וכי אין אתה בן אדם, מדוע אינך חפץ בדברים האלה?" השיב לו "אני איש תם וחפץ בתמימות". ענה רבינו זכרונו לברכה ואמר לו לו `כפי הנראה שיהיה היכרות גדול בינינו` " (חיי מוהר"ן קו)

רבינו סיפר לרבי שמעון שדיבר עם אותם `בני הנעורים`, ברצונו לראות אנה פניהם מועדות, אולם ראה כי הם רחוקים מאד מהש"ית.

באותה הזדמנות אמר לו רבי שמעון: "אתם בודאי תזכו להיות צדיק מפורסם ואני חפץ להיות משמש אצלכם תמיד".

כוונתו של רבינו היתה לפרוש מהעולם הזה לחלוטין, להקדיש עצמו לגמרי לעבודת ה`.

פעם, כאשר נסע רבי נחמן דרך בית חמיו, אמר למשמשו "כמה היה טוב לפני בכאן, כי בכל פסיעה ופסיעה הרגשתי טעם גן עדן... ולמה לי הפרסום של עכשיו" (שם).

"והיה רגיל לספר הרבה מענין מחשבותיו אז בימי נעוריובעת שעסק בעבודתו. שציר בדעתו שאינו רוצה להיות מפורסם בשום אופן, ולא היה רוצה להיות מקבל כלל, והיו לו כמה מחשבות בעניין זה איך שיעלים עצמו מן העולם ומהיכן תהיה פרנסתו" (שם קיא)

בהיותו בן 18 החל להתפרסם עקב מעשה שהיה. מאז - בכמה שלבים - החלה להווסד חסידות ברסלב.

שנת תקנ"ח (1798). מלחמה סוערת נטושה בעולם. איש מארץ צרפת ונפוליון שמו חפץ לכבוש את העולם תחת ידו. סכנה גדולה בעולם, ודווקא אז החל רבי נחמן בנסיעתו לארץ ישראל.

"...מי שרוצה להיות יהודי", אמר, "דהינו לילך מדרגה לדרגה, אי אפשר (שיזכה לזה) כי אם על ידי (שיהיה ב)ארץ ישראל, ארץ ישראל הזאת בפשטות, עם אלו החצרות והבתים"

בעצם ימי המלחמה בארץ נסע רבי נחמן אליה (עת יצא רבי נחמן מעכו בדרכו חזרה לביתו, כבש נפוליון את העיר מיד הטורקים) כשכל מגמת נסיעתו היא התעלות והתקדשות רוחנית האפשרית רק ע"י הנסיעה לארץ ישראל, כפי שחוזר רבינו בכמה וכמה מקומות בתורתו.

בשנת תקס"ב (1802) עבר רבי נחמן לדור בעיר ברסלב (על שמה נקראת שיטתו), משהגיע לעיר פנה אל תלמידו המקובל רבי יודל ואמר לו "צופה אני ורואה נשמה באוקראינה, נשמה חדשה, זכה וטהורה" והפליג מאד בשבח וגדולת נשמה זו.

רבי נחמן התכוון לתלמידו, רבי נתן (1780-1845), שהעלה את תורותיו על הכתב, ולמעשה המשיך את דרכו לאחר פטירתו של רבו רבי נחמן.

בהקשר לכך אמר רבי נחמן: "ברוך ה` שהזמין לי אחד, צעיר, שאפילו דיבור אחד מדיבורי לא יהיה נאבד עוד (על ידו)" (חיי מוהר"ן שס"ז).

רבי נחמן אף אמר עליו כי "בלעדיו לא היה נשאר ממני דבר" (חיי מוהר"ן שס"ט ש"ע).

בשנת תקס"ז (1807) בהיותו בן 36 חלה רבי נחמן במחלת השחפת ממנה נפטר. אולם, גם במשך תקופת מחלתו המשיך רבי נחמן בנסיעותיו על פני ערים, עיירות וכפרים כדי ללמד את תורתו ולעסוק בתיקון נשמות ישראל - שליחות עליה אמר "אני - אין לי מה לעשות בזה העולם כלל, כי בשבילי איני צריך לעשות כלל, רק באתי לעולם לקרב נפשות ישראל להשם יתברך" (חיי מוהר"ן ש"ז)

בחודש אייר שנת תק"ע (1810) קבע רבי נחמן את מקומו בעיר אומן באוקראינה, העיר בה מסרו את נפשם ונהרגו על קידוש השם בשנת תקכ"א (1761) שלשים אלף יהודים.

"יום ג` ח"י תשרי, שני דחול המועד סוכות לעת ערב שנת תקע"א (1810), נלקח ארון אלקים ונסתלק אור ישראל כבוד אדונינו מורינו ורבינו... מורינו רבי נחמן זצוק"ל, ונקבר למחרתו ביום רביעי באומן, במקום אשר בחר לו בו בחיים חיותו... מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאד כמפורסם... מחמת הקדושים שנהרגו שם..." (חיי מוהר"ן קצ"א)

רבי נחמן נקבר בבית החיים העתיק באומן, בית קברות שיסודו בקידוש השם של שלושים אלף יהודי אומן שנהרגו על סירובם למרוד בבורא העולם, ונקברו בשני בורות סמוכים שנכרו בבקעה וכאשר כוסו בעפר גבהה הבקעה והיתה לשתי גבעות, עליהם אמר רבי נחמן "פה טוב לשכב (להקבר)".

על קבורת רבינו סיפר בנו של הקברן, יהודי מתושבי אומן, בשם אביו: בעת פטירתו של רבי נחמן, טיפלו אנשי החברה קדישא בגופו הק`, "ועל אבי הטילו להניח את רבכם בקבר. וסיפר אבי שבעת שאחז ברבינו להניחו בקבר כשהגיע סמוך לקרקע התגלה לפניו לפתע פתאום אור גדול מאד ולקחו אותו מידו ואמר "מי הניח אותו איני יודע - אני לא שמתיו".




הנהגות הנהוגות ביום ההילולא:

להדליק נר
לתת כסף לצדקה
סעודת מצווה
לקרוא בספריו שהם"סיפורי מעשיות ,ספר המידות ,שיחות הר"ן ליקוטי מוהר"ן, חיי מוהר"ן.

יש לקרוא את סיפור הפטירה של רבנו הנמצא בספר "ימי מוהרנ"ת
בך רבנו נגילה ונשמחה בך !!

היום י"ח תשרי הילולה של רבי נחמן מברסלב
רבי נחמן מברסלב
נולד בראש חודש ניסן התקל"ב (1772) בעיר מז`בוז` בבית סבו הקדוש ר` ישראל הבעש"ט. נפטר בשנת התקע"א (1810). רבי נחמן הוא דמות ייחודית בעולם החסידות. בימי נעוריו רכש בקיאות מדהימה בכל הספרות התורנית והרבה להתבודד. בגיל 6 חיבר את אחד מספריו המפורסמים "ספר המדות". תורתו נבעה בעוצמה אך מתנגדים רבים קמו נגדו. בשנת התקס"ב (1802) עבר לעיר ברסלב ושם ייסד את חסידות ברסלב. בשנת התקע"א (1810) עבר לעיר אומאן ושם נפטר. מחיבוריו: "ליקוטי מוהר"ן" המפורסם, "ספר המידות", "סיפורי מעשיות". כמו כן גילה את "התיקון הכללי" לתיקון פגם הברית ופועל לישועות רבות. הבטיח לחסידיו ש"האש שלי תוקד עד ביאת משיח". ואכן המונים צובאים על ציונו בראש השנה באומן.



ספרי רבנו ז"ל
ספר -המידות

מרבנו הגדול והקדשו צדיק האמיתי ,אור ישראל וקדושו ,נחל נובע מקור חכמה , רבי נחמן מברסלב זי"ע, לתקן את מדותינו ולהביאנו אל חיי העולם הבא,
וזה ספר שלקט רבנו ז"ל בהיותו בגיל שתים -עשרה והם השגות גבוהות שהשיג עוד אז, ואמר : הספר הזה עשה אותי ליהודי"}

כדאי לקרוא



ספר רבנו חיי =מוהר"ן

הוא רבנו הקדוש , האדם הגדול בענקים בוצינא קדישא אור האורות ,רבן של ישראל נחל נובע מקור חכמה ,איש אלוקים , אדמו"ר רבי נחמן מברסלב זי"ע, לו דומיה תהלה ,

בזה הספר יספר מעט מחייו הקדושים מעצם יגעתו וטרחתו בעבודת השם יתברך במסירות נפש עצומה ונשגבה מימי ילדותו עם הסתלקותו ,עד שזכה לחיות חיים אמיתיים חיים הנקראים חיים באמת, ויספר מעט מאשר עבר עליו בימי חייו הקדושים ומעט משיחותיו הקדושות אשר נשמעו מפיו הקדוש והעתים אשר עברו עליו כאשר עיניך תחזינה מישרים


לקוטי מוהר"ן רבי נחמן מברסלב

תוכן:
לקוטי -מוהר"ן בזה הספר נקבצו כל העצות הנפלאות עצות הוי"ה אשר לעולם יעמדו הכתובות בספר "קצור לקוטי מוהר"ן הישן ובספר "לקוטי עצות" הראשון , ובספר "ילקוטי עצות" מהדורה בתרא , על -פי סדר סימני הספר "לקוטי מוהר"ן הגדול , וכל העצות והדרכים הישרים הנובעים והיוצאים מהתורות שבספר "ילקוטי מוהר"ן " נקבצו פה , כדי לעורר ולהקיץ ולקרב כל אדם מכל מקום שהוא ולהנטותו לתחיה , לחיות חיים אמתיים ונצחיים {רבנו ז"ל צוה את מוהרנ"ת ז"ל לקצר את כל התורות של , באופן שיהיה מוכן לכל , ויוכלו לקיים את כל הנאמר בספרו הקדוש והנורא "ילקוטי מוהר"ן{



ספר רבנו
שבחי -הר"ן

בו יספר מעט מזעיר קדושת רבנו הקדוש והנורא , צדיק יסוד עולם , כבוד אדמו"ר בוצינא עלאה רבא ויקירא ,אור הגנוז והנעלם , כבוד קדושת מורנו רבי נחמן מברסלב זי"ע, וחסידותו ופירשותו , והנהגותיו הקדושות בעבודת השם , גם סדר נסיעתו לארץ הקדושה , לו דומיה תהלה,

שיחות -הר"ן

המה שיחין עליאין קדישין ,אשר רוח אלוקים דבר בו ,ומלתו על לשונו, להודות לתלמידיו המקורבים אליו , להעלות במסלה העולה בית אל בחסידות ופרישות , אשר גלה רבנו הקדוש ,צדיק יסוד עולם , בוצינא עלאה רבא ויקירא , אור הגנוז והנעלם , כבוד קדושת מורנו רבי נחמן מברסלב זי"ע, לו דומיה תהלה,

סיפורי -מעשיות

מה שזכינו לשמוע מפי רבנו הקדוש , ארו הגנוז והצפון ,נחל נובע מקור חכמה ,איש אלוקים קדוש הוא , נורא ונשגב שמו מפרסם בכל העולם , רבי נחמן מברסלב זי"ע ,גנזיא דמלכא עלאה , סודות עלאיים , וזה ספר ספורים משנים קדמוניות ,גלויים נוראים ונפלאים ,סודות וסתרי נסתרות ,המלבשים בי"ג נהרי אפרסמון },


סיפור מעשיות מעשה קצבנים
המשך
בס"ד
אתר מקסים של נחמן מברסלב











גדולי הדור על רבנו

"איש קדוש מופת הדור" וכן "האי גברא רבא לא צריך לדידי ולא לדכוותי" אלו הם התוארים בהם הכתיר הרבי מלובלין זי"ע את הרה"ק רבי נחמן בהסכמה לספרו "ליקוטי מוהר"ן", בדומה לו המגיד מקוז`ניץ זי"ע אף הוא מגדיר אותו בתואר "מופת הדור - גדול מרבן שמו".

כך גם הרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב זי"ע בעל "אורח לחיים" המוסיף על תואר זה תואר מופלא ביותר "אדם גדול בענקים".

לשיא של הערכה מגיע הגאון האדיר מגדולי דורו המפורסמים ביותר רבי אפרים זלמן מרגליות זצוק"ל בעל "בית אפרים" שלא נמנה על דגל החסידות - המשתפך בהסכמתו "שמוע שמעתי אפרים, זה ימים כבירים קל זיע סגיא דמשבחין ביה ברב נחמן דאדם גדול הוא בתורה ובחסידות, איש קדוש מבין חידות, יודע תעלומות חכמה ושושן סודות, מפענח נעלמים ומגלה רזים במקרא, תלמוד ואגדות, ירושה היא לו מאבותיו, אבות מכלל דאכיא תולדות, שכן יונק מגידולי הקודש, חוטר מגזע האלוהי המפורסם הבעש"ט זלה"ה איש חמודות, וזרעו לברכה זרע קודש, שמם ומעשיהם עליהם מעידות, כי האנשים אנשי מידות וכו`, ונפיק מבנייהו אילנא רברבא ותקיפא ורב נחמן חסידא שמיה".

להלן ממשיך הוא להפליג בשבח המחבר וספרו, בין היתר הוא מתבטא: "ואם אמנם איני כדאי ששלח אלי, ובפרט כי איככה אוכל וראיתי בדברים העומדים ברומו של עולם, ולא באתי במשפט על כל נעלם, תמן מתלין תליא (מושלים משל): `אריוותא קומיכון ואתון שאלין לתעלייא` [האריות לפניכם ואתם שואלים את השועלים?!] אפס כי עז אהבתי כמים רבים לא יוכלו לכבות, חבר אני לכל יראי השם וכל קדושיו, ואיותה נפשי לעשות רצון צדיק כיוצא בו".

ברוח זו מפליא הגאון האדיר רבי מאיר זצוק"ל גאב"ד בראדי את הספר ומחברו אשר "טרח ביגיעה רבה לפענח כל נעלמים, ועל מה אדניו הוטבעו, חכו ממתקים מה מתוק מדבש היוצא מהאר"י, קדוש יאמר לו רבינו האריז"ל", תוך כדי הדגשה כי למרות שגדר בעדו שלא לתת הסכמות על ספרים חדשים מחמת טעמים כמוסים, יוצא הוא מגדרו לעשות נייח נפשיה של הרב המחבר "להחיש מעשהו להוציא מחשבתו מכח אל הפועל".

בשנת תקס"ה נכתבו ההסכמות הללו על ידי גדולי מאורי דור דעה, גאונים וצדיקים אשר הארץ האירה מכבודם, כאשר היה הרה"ק רבי נחמן רק בשנת הל"ו לחייו, ולמרות שעדיין לא הגיע לשנות העמידה, העריכוהו ביותר והרבו להפליג בשבחו בצורה בלתי רגילה, תוך כדי הדגשת היותו יונק מגידולי הקודש חוטר מגזע האלוהי המפורסם הבעש"ט זלה"ה, ההולך בעקבות אבותיו הקדושים זי"ע.

תולדות חייו

בשבת קודש פרשת אשה כי תזריע וילדה זכר, פרשת החודש - ראש חודש ניסן תקל"ב זרח האור בלידת הבן להרב הצדיק רבי שמחה בנו של הרה"ק רבי נחמן מהורודנקה נאמן ביתו ותלמידו של אור שבעת הימים רבינו הבעל שם טוב הקדוש זי"ע ולרעיתו הצדקת מרת פייגא בת הצדיק הנסתר רבי יחיאל זי"ע והצדקת המפורסמת מרת אדל ע"ה בתו של רבינו הבעש"ט - אם האחים הקדושים בעל "דגל מחנה אפרים" מסדילקוב והרה"ק רבי ברוך ממעז`יבוז, זי"ע.

העיר מעז`יבוז



הרך שנולד במעז`יבוז בביתו של הבעש"ט הק`, בו גרו רבי שמחה ורעיתו פיגא, נכנס לברית בשבת פרשת מצורע - שבת הגדול ח` ניסן ונקרא שמו בישראל נחמן על שם אבי - אביו הרה"ק רבי נחמן מהורודנקה שנסתלק כשבע שנים לפני כן ב` תמוז תקכ"ה ומנוחתו כבוד בעיה"ק טבריה ת"ו.

חסידים מספרים כי בשעת קריאת השם נענה דודו הרה"ק רבי ברוך ואמר: שמו נחמן על שם הכתוב: "זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה`" (בראשית ה, כט) וכדרשת חז"ל (סנהדרין קיג, ב) צדיק בא לעולם, טובה באה לעולם.

כאשר פנתה אמו הצדקת פיגא - עליה העידו שני אחיה צדיקי הדור, שהיא בעלת רוח הקודש, לאחיה רבי ברוך בבקשה שיברך את הרך הנימול בנה, שלא תהיה עליו מחלוקת, היתה תשובתו: דבר זה לא יכול להיות, בהכרח שיחלקו עליו ולא ניתן לשנות זאת.

אמו שמרה עליו כבבת עינה והיתה רגילה להניח אותו עם עריסתו על ציונו הקדוש של זקינה הבעש"ט, מקום שם הרבתה לבוא ולהתפלל בייחוד עליו שיגדל בתורה ויראת שמים, בנה החזיק לה טובה על כך כל ימיו, וציוה לחסידיו שתמיד יזכירו אותו בשם אמו - ולא כנהוג בשם האב - כאות תודה על בקשותיה ותפלותיה עליו במקום קדוש זה.

בוצין מקטפיה ידיע

עוד בהיותו ילד קטן ניכר עליו כי נוצר לגדולות, וכבר בגיל שש גמר בדעתו לפרוש מתאוות העולם. סיגף עצמו שלא ליהנות מאכילתו, והיה בולע כשאכל מבלי ללעוס בכדי שלא יהנה מאכילתו, וכל מעשיו היו בהצנע לכת, ולשם כך הסתיר עצמו ועשה מעשי נערות, בכדי שלא יעמדו על טיבו. התמדתו בלימוד היתה עצומה, לא הסתפק בלימוד הרגיל של המלמד, אלא הוסיף לו כסף עבור כל דף נוסף שלמד עמו, מלבד שכר הלימוד שהיה מקבל המלמד מאביו.

ביתם במעז`יבוז היה בית ועד לצדיקים, שבבואם לציונו של הבעש"ט הק` היו גם באים לבקר בבית זה שבו התגורר הבעש"ט בחייו, ומאחר שהרבו לספר שבחיו וגודל עבודתו, היה הוא משים אזנו כאפרכסת, ומאזין לשיחות הצדיקים, ואף השתדל ללכת בעקבות זקינו הגדול, ולקיים עצותיו והדרכותיו כפי שקלט - למרות ילדותו - כשהוא מקפיד על הסתרת עבודתו מבני אדם. רגיל היה לרוץ מדי פעם להשתטח על ציון זקינו הבעש"ט, והיה רגיל ללכת שם באישון לילד, ולא עצרו הקור בלילות החורף, ושהה שם שעות רבות בבכי שיזכה להתקרב אל השי"ת, ולאחר מכן הלך לטבול במקוה למרות הקור העז, וסיפר בעצמו שהנהגות אלו התנהג בהיותו בגיל שש שנים.

רגיל היה לבכות הרבה על כל דבר שביקש מהשי"ת, וגילה פעם שבהיותו צאצא למלכות בית דוד, לכן רגיל הוא ללכת בלב נשבר ולבכות הרבה, כשם שדוד המלך ע"ה יסד את ספר תהלים שרובו הוא דברי כבושים היוצאים מלב נשבר, בהוסיפו כי גם דודו הרה"ק רבי ברוך ממעז`יבוז אינו רגיל בפנים שוחקות אלא בלב נשבר.

זריזות והתמדה

כאמור היה מתמיד עצום בלימודו, וכך רכש בקיאות בש"ס ופוסקים, זוה"ק ותיקוני זוהר, כתבי האריז"ל וכל ספרי המוסר, והעיד על עצמו ששקד על ה"ראשית חכמה" פעמים רבות ללא מספר, בקיאותו היתה מבהילה ומקיפה תנ"ך כלשונו, ארבעה חלקי שולחן ערוך ונושאי כליהם, והיה רגיל להורות לשומעי לקחו כשגדל על חובת הלימוד בהתמדה, באמרו שכל מה שזכה לדעת, היה הכל בגלל הזריזות וההתמדה, והיותו יגע בתורה ובעבודה במסירות נפש על כל פרט ופרט.

ספר המדות

עוד בטרם היותו לבר-מצוה חיבר את ספר המדות על סדר א`-ב` "ליקוטים נפלאים אשר ליקט בימי ילדותו, כל אשר השיג יד חכמתו הגדולה, להבין דבר מתוך דבר, ואסף מכל ספרי קודש כל אשר מצא בהם מה שנוגע למוסר ולהנהגות ומדות ישרות, וכתבם אצלו לזכרון, הן מה שמבואר בדברי חז"ל איזה מעלה של מדה טובה, או להיפך - גנותה של מדה רעה, הכל באשר לכל העתיקם על סדר א`-ב` אצל כל מדה ומדה והיפוכה, למען לכת בדרך טובים ואורחות צדיקים לשמור, ונוסף לזה השיגה חכמתו הרמה, הרבה דברים יקרים ונפלאים, אשר אינם מבוארים בפירוש בדברי חז"ל, אך ברוב עוצם השגתו הבין דבר מתוך דבר, והשיג חידושים יקרים בעניני המדות מתוך הפסוקים ומתוך דברי חז"ל, אשר אינם מבוארים בפירוש, כי אם ברמז למשכיל כמותו וכל זה חיבר קודם הבר-מצוה שלו" [מתוך הקדמת תלמידו הרה"צ רבי נתן מברסלב זצוק"ל לספר זה] ספר זה היה מאד חביב בעיניו, ורגיל היה לומר: זה עשה אותי ליהודי [תרגום מלשון המדוברת] וכונתו היתה שעל ידו זכה לתיקון המדות כראוי.

אני היום ילדתיך - בר-המצוה ונישואיו

בשבת קודש פרשת ויקרא - פרשת החודש, ראש חודש ניסן תקמ"ה הגיע למצוות, בו ביום בא דודו הרה"ק בעל "דגל מחנה אפרים" זי"ע מסדילקוב ששבת במעז`יבוז לברך את בן אחותו נער הבר - מצוה ביום בו נעשה לאיש. לימים סיפר כי אמר לו את הפסוק: "אני היום ילדתיך" (תהלים ב, ז) ופסוק זה נדרש בחז"ל (עי` זוה"ק ח"ב צח, א) על יום הבר - מצוה, ודיבר עמו דברי מוסר והתחזקות, אותם קיבל מזקינו הבעש"ט זי"ע, והדיבורים הללו ששמע מדודו היו יקרים וחשובים מאד בעיניו.

ביום ראשון ב` ניסן הניח תפלין לראשונה, פרשיות התפלין נכתבו על ידי הסופר הצדיק הנסתר רבי אפרים זצ"ל שהיה ידוע בשמו רבי אפרים סופר, וכשהתחיל להניח תפילין, הניח מיד שתי זוגות תפילין רש"י ורבינו תם.

זמן קצר לאחר מכן דובר בו נכבדות עם בתו של הנגיד המפורסם רבי אפרים מזאסלאב זצ `ל, שהיה מפורסם לבעל צדקה נכבד ומכניס אורח חשוב, ואצלו התאכסנו הצדיקים המפורסמים, עשירותו היתה גדולה, לאחר שרכש כמה כפרים בסביבות העיירה מעדוועדיווקא, הוא עצמו גר באחד הכפרים שבסביבה אוסאטין.

חותנו העניק לו נדן, ולאחר החתונה שהיתה בעיירה מעדוודיווקא, שקד על תלמודו ועבד את קונו בהתלהבות, אך כל מעשיו היו בהצנע אף מחותנו, שלא ידע על כך וחשבו לאיש פשוט, והדבר גרם לו צער רב, עד שפעם הגיע אחד הצדיקים מתלמידי המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע, שעלה בידו לעמוד על עבודתו הקדושה, לאחר שהסתתר ממנו, והלה ביקש מחותנו של רבינו שלא יפריע לו בדרכו. באותה תקופה סיגף עצמו ביותר, והיה מתענה משבת לשבת, וכשנתפרסם היה מזכיר בגעגועים את סיגופיו הרבים.

העיר מעדוודיווקא



כעבור זמן החל להתפרסם ודבקו בו אברכים שקיבלו ממנו דרך בעבודת השי"ת, למרבה הפלא התקרב אליו גם אחד מצדיקי דורו המגיד מטארהאוויצא רבי יקותיאל לנדא זצ"ל שהיה מגיד וצדיק מפורסם, ואף היה מזקני הדור, והיה מקורב אל הרה"ק רבי נחום מטשרנוביל זי"ע בעל "מאור עינים" ובהזדמנות אחת כשביקר אותו צדיק רבן של ישראל בעיירה שבה התגורר רבי נחמן, וכשראה אותו ה"מאור עינים" התבטא עליו בהתפעלות: הנה הוא יפה עינים וטוב רואי, ועליו נאמר הפסוק: "ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו" (שמות כ, יז), באותה שעה היה רבינו אברך בן ח"י שנים בלבד, אך כבר אז החל להתפרסם והתקבצו אליו לעיירה מעדוועדיווקא חסידים ואנשי מעשה, ובתוכם אנשי שם חשובים שדבקו בו.

משאת נפשו - ארץ ישראל

"מי שרוצה להיות איש ישראלי באמת, דהיינו שילך מדרגא לדרגא, אי אפשר כי אם על ידי קדושת ארץ ישראל, כי כל עליות שצריכין לעלות אל הקדושה הם רק על ידי ארץ ישראל, וכן כל עליות התפלות הם רק בארץ ישראל". (קיצור ליקו"מ כ, ח)

בשנת תקנ"ח גמר אומר בדעתו לנסוע לארץ ישראל בהתאם לדבריו האמורים, שאף הוסיף עליהם בספר המדות שלו [ערך ארץ ישראל] "על ידי השתוקקות שאדם משתוקק לביאת ארץ ישראל, על ידי זה נשפע פרנסה גדולה" וכן "לפי החידוש שאדם מחדש בתורה, כן נמשך לו הארה מקדושת ארץ ישראל", וביותר מה שמובא בספרו (ליקוטי מוהר"ן תניניא סי` מ) כי "עיקר מעלת קדושת ארץ ישראל הוא רק על ידי השגחת השי"ת ומחמת שהשי"ת מסתכל בארץ ישראל תמיד, כמו שנאמר: "תמיד עיני ה` אלהיך בה, מראשית השנה ועד אחרית שנה" (דברים יא, יב) על ידי זה ארץ ישראל מקודשת ואוירה מחכים".

בערב חג הפסח באותה שנה תקנ"ח - לאחר שמלאו לו כ"ו שנים - כשיצא מהמקוה נענה ואמר למלווהו כי השנה יהיה בודאי בארץ הקודש, כשנודע הדבר לאשתו הרבנית שלחה את בתה הבכורה שתשאל אותו מי יפרנס אותם, היתה תשובתו: את תסעי אל מחותנך - כי היתה כבר מאורסת בגיל צעיר - אחותך השניה יקח אותה אחד להיות משרתת בביתו, ואילו האחות הקטנה יימצא מי שירחם עליה לקחתה לביתו, ואילו אמם תבשל בבית זרים בהוסיפו כי כל מה שבביתו ימכור הכל להוצאות הדרך.

מובן מאליו שנתעוררה בכיה גדולה בבית, ואילו הוא נענה ואמר: יהיה איך שיהיה אני נוסע בודאי, כי ברובי הנני כבר נמצא שם, `ומיעוטא, בתר רובא אזלי`. לאנשיו הוסיף: אני רוצה לנסוע לארץ ישראל, והנני יודע את גודל המניעות והעיכובים שיהיו על כך ללא שיעור, בודאי יהפוך השטן את כל העולם, ויעורר מלחמה גדולה על מנת למנוע את נסיעתי לארץ ישראל, אך "כל זמן שהנשמה בקרבי, כל זמן שיהיה לי רוח חיים באפי, אמסור נפשי ואסע בכל כוחי לשם וה` הטוב בעיניו יעשה".

באותם הימים התבטא כי כשרוצים לבוא לארץ ישראל, צריכים להיות מוכנים אפילו ללכת ברגל, שהרי כך אמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך" (בראשית יב, א) ואמר לו השי"ת: "לך לך" דייקא, שצריכים לילך רגלי ממש, כדי לזכות לבוא לארץ ישראל, ודברים אלה נאמרו בהתלהבות עצומה עד מאד.

הנסיעה לארץ ישראל

בערב שבת פרשת אמור ל"ג בעומר י"ח אייר תקנ"ח יצא מביתו במעדוועדיווקא בלוית מלוהו ושבתו בכפר סאקילע, רבי נחמן סיפר כי שם נתגלה לו בחזיון הרה"ק רבי מנחם מנדל מויטבסק זי"ע וגילה לו כי יש שם קדוש להשקיט סערה בים, והוא השם: `אתה` כמו שנאמר: "בשוא גליו `אתה` תשבחם" (תהלים פט, י).

לפני חג השבועות החל נפוליון במלחמה עם מצרים, ובכך נתקיימה אזהרת רבינו כי הס"מ יעורר מלחמה בעולם, ובלבד שיעלה בידו למנוע את נסיעתו, אך הוא המשיך בדרכו. בחג השבועות היה בעיר חרסון. מיד אחרי חג השבועות נסע לעיר הנמל אודיסה, ומשם הפליג באוניה לאיסטנבול שבטורקיה, למרות החשש של סכנת המלחמה בים התיכון, לאחר ארבעה ימים הגיעו לאיסטנבול, תלאות רבות עברו עליו שם בגלל חשדות, אך רבינו הסתיר עצמו וסבל בזיונות באמרו: כי רק באופן זה יוכל להגיע לארץ ישראל. והסביר למלווהו כי מאחר שארץ ישראל היא גדלות שבגדלות אי אפשר להגיע לשם רק על ידי קטנות שבקטנות, כי ידוע שלפני השגת הגדלות צריכים תחילה ליפול לקטנות, ובגלל זה לא עלה בידי צדיקים מפורסמים להגיע לא"י, כי לא יכלו לרדת לאותה קטנות, אמנם הוא ברצונו לבוא לארץ ישראל, מוכן הוא לעשות גם את זה.

במשך כל חדשי הקיץ נתעכב באיסטנבול, ובהיותו שם אף השתטח על קברו של הגה"ק בעל "סמיכת חכמים" רבי נפתלי כ"ץ זי"ע שמנוחתו כבוד שם, ובינתיים התגברה המלחמה עם צרפת ומחמת הסכנה לא נתנו היהודים באיסטנבול לצאת מהעיר.

באותו זמן הגיעה ספינה שבה נסע הרה"ק רבי זאב וולף מטשארניאוסטרהא זי"ע מחשובי תלמידי המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע לארץ ישראל, ולמרות שרבינו הסתיר עצמו, גילה לו מלוהו של רבינו ואותו צדיק כיבדו ביותר, אם כי רבי נחמן המשיך בדרכו כאמור לעסוק בקטנות.

בכ"ב אלול הפליגה הספינה בה נסע רבינו, לאחר כל מה שעבר עליו בהיותו באיסטנבול, ואם כי כאמור לא נתנו היהודים לצאת משם לאיש בגלל סכנת המלחמה, אבל בגלל רצונו של הגאון הקדוש המהרי"ט אלגאזי זי"ע - ששהה אז שם - לחזור לביתו בירושלים נפתחה האפשרות לנסוע לארץ ישראל, ואם כי בדעתו היה להגיע לירושלים, אך כשהגיעה הספינה ליפו לא נתנו לו הישמעאלים לרדת מהספינה, לאחר שחשדו בו שהוא מרגל צרפתי, מחמת חסרון ידיעתו את שפתם של הערבים.


העיר חיפה בה רבנו הקדוש עשה את פסיעותיו הראשונות בארץ הקודש וכך הגיעה הספינה בערב ראש השנה תקנ"ט לחיפה, לשמחתו הרבה של רבינו שהתבטא כשירד מהספינה כי מיד כשהלך ארבע אמות בארץ ישראל פעל מה שרצה והשיג מה שהשיג. בליל ראש השנה האריך מאד בתפלתו, ומקובל אצל חסידיו שאמר כי אז השיג את סוד ראש השנה, כידוע שהיה אומר כי אצלו ענין ראש השנה הוא חידוש גדול מאד ולכן תבע מחסידיו שיתקבצו אצלו תמיד בראש השנה.


כאשר נודע בטבריה על בואו, שלח הרה"ק רבי אברהם הכהן מקאליסק זי"ע יחד עם חכמי הספרדים בטבריה שלוחים שביקשו ממנו שיבוא אליהם לחג הסוכות, אך הוא סירב ונשאר בחיפה שם חגג את חג הסוכות.

באיסרו חג ביקש ממלווהו לדאוג לספינה הנוסעת לתורכיה, אך הלה ביקש להישאר כי רצונו להיות בטבריה, ולמרות שרבינו כבר החליט לחזור לביתו בחוץ לארץ נעתר לבקשתו, ובערב ראש חודש מרחשון, כ"ט תשרי, הגיע לעיה"ק טבריה. בבואו לשם נתכבד בכבוד רב על ידי הרה"ק רבי אברהם מקאליסק זי"ע - שהנהיג את העדה בטבריה, ורבינו השיב אהבה והעריצו ביותר באמרו: הלא ראיתי כבר כמה צדיקים, אבל שלימות הוא רק אצל הצדיק הקדוש רבי אברהם קאליסקער.

כמחצית השנה שהה רבינו בארץ ישראל, השתטח על קברות התנאים והאמוראים, על כך מסופר ב"חיי מוהר"ן" ולאחרונה ב"פעולת הצדיק", אבל למרות רצונו ושאיפתו לא עלה לירושלים, בגלל המצב המלחמתי ששרר אז בגלל מלחמת נפוליון, וכתוצאה ממצב זה היתה נסיעתו בחזרה כרוכה בתלאות רבות ובסיכונים עצומים.

הנסיעה חזרה

תקופת הנסיעה נמשכה מאדר ב` שאז עלה על ספינה בעכו עד חג השבועות. את חג הפסח עשה ברודוס, אך לא ירד מהספינה, ואת הסדר ערך יחד עם מלוהו על הספינה בשני הלילות.

במשך כל הזמן היה נתון לסכנה, ובחול המועד זכה להשתחרר ולרדת מהספינה, לאחר שרב החובל קיבל כופר עבורו. את חג השבועות עשה בגאלאץ שברומניה, ורק בסוף חודש סיון הגיע לווהלין ובחודש תמוז לקראת שבת פרשת חוקת זכה לחזור לביתו, שבע תלאות וייסורי הדרך.

בהיכלי צדיקים

מהראוי לציין כי בכל מקום אליו הגיע במהלך הנסיעה זכה לכבוד רב, ואפילו חכמי הספרדים שיחרו פניו והרבו לכבדו, כמו כן ביקרו אצלו מקובלים בהיותו בארץ ישראל והרבו לעסוק עמו בסתרי תורה.

בדרכו חזרה ביקר בהיכלי הצדיקים המפורסמים, אצל הסבא משפולי זי"ע, שערך לכבודו סעודה - היה זה לפני שחלק עליו, ומי בא בסוד קדושים, וכן אצל הרה"ק רבי שניאור זלמן מלאדי זי"ע בעל ה"תניא", כשהוא מנסה להשכין שלום בינו לבין הרה"ק מקאליסק, ובכך מילא את השליחות שהטיל עליו הצדיק מקאליסק, בעל ה"תניא" כיבדו ביותר וביקשו שיאמר תורה, אך לאחר שסירב, אמר הוא עצמו תורה ארוכה, רבינו היה תמיד משבח את דברי התורה שאמר על הפסוק: "רחמיך רבים ה`" (תהלים קיט, קנו) כי הוא מתמלא כביכול רחמנות על השי"ת [בלשון אידיש המדוברת: אגרויס רחמנות אויף דיר ה` יתברך] בהדגישו כי קלע אל המטרה בפירושו.

ביקור מיוחד במינו ערך אצל הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז זי"ע שהיה מוטל על ערש דוי בחולי כבד, אותו צדיק כיבדו ביותר, ולמרות חולשתו הרבה הסב עמו ואף הזמינו לשבות אצלו, זמן קצר לאחר מכן נסתלק הרה"ק מנשכיז בח` ניסן תק"ס.

כמו כן ביקר אצל הרה"ק רבי צבי אריה מאליק זי"ע, שהיה מפורסם בחכמתו הרבה, ומסופר שהתבטא בשבחו של רבינו כי: "ויחכם מכל האדם" לומר עליו, אין זה עדיין הגדרה מספיקה!.

כל חיותו היא מביקורו בארץ ישראל

דביקותו של רבי נחמן בארץ ישראל היתה ללא דוגמא, כל ימיו היה קשור אליה ומפורסם הוא מה שאמר: כל חיותי היא ממה שזכיתי להיות בארץ ישראל, ואף התבטא: לכל מקום ומקום בו אני נוסע, איני נוסע רק לארץ ישראל.

מספרו "ליקוטי מוהר"ן" נושבת רוחה של ארץ ישראל, וכך הם דבריו: עיקר המוח והחכמה הוא רק בארץ ישראל, ואפילו ישראל שבחוץ לארץ הם מקבלים ויונקים כל מוחם וחכמתם מארץ ישראל, וכל אחד מישראל יש לו חלק בארץ ישראל, וכפי חלקו בה כך יונק ומקבל הימנה חכמתו (ליקו"מ תנינא סימן עא), כאשר שאלו בחיר תלמידיו הרה"צ רבי נתן זצוק"ל על מה שאמר גדולות בענין ארץ ישראל, הקפיד מאד ואמר: כוונתי הוא ארץ ישראל בפשטות עם אלו הבתים והדירות, כי רצונו היה חזק שכל איש ישראל, ישתדל לנסוע אליה בפשטות, כי זה עיקר ניצחון המלחמה, כשזוכים לבוא לארץ ישראל.

מרגלא בפומיה כי ההבדל בין התורה שאמר לפני שהיה בארץ ישראל ולאחריה הוא כרחוק מזרח ממערב. תלמידו ר` נתן כותב ב"שבחי הר"ן" כי "עיקר השגתו הנפלאה והנוראה מאד מאד, התחילה אחרי שהיה בארץ ישראל, עד שהיה מתבייש עתה בהתורה שאמר לפני היותו שם, וכל ספרו ליקוטי מוהר"ן - רובו ככולו הוא התורה שאמר לאחר מכן - פרט לכמה מאמרים בלבד.

והן הם דברי תורתו בה שילב יסודות עבודתו הקדושה: תפלה, אמונה ודביקות בקדושת ארץ ישראל (ליקו"מ סי` ז) "דע כי עיקר הגלות אינו אלא בשביל חסרון אמונה, כמו שנאמר: "תבואי תשורי מראש אמנה" (שיר השירים ד, ח) ואמונה היא בחינת תפלה כמו שנאמר: "ויהי ידיו אמונה" (שמות יז, יב) ותרגומו: `פרישן בצלו`, וזה בחינת נסים למעלה מהטבע, כי התפלה - למעלה מהטבע, כי הטבע מחייב כן, והתפלה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה שיאמין שיש מחדש, ובידו לחדש דבר כרצונו. ועיקר אמונה - בחינת תפלה, בחינת נסים אינו אלא בארץ ישראל כמו שנאמר: "שכן ארץ ורעה אמונה" (תהלים לז, ג) ושם עיקר עליות התפלות, כמו שנאמר (בראשית כה, ז) "וזה שער השמים" ועיי"ש, שאי אפשר לבוא לאמונה אלא על ידי מדת האמת הניתנת להשגה על ידי התקרבות לצדיקים וללכת בדרכי עצתם.

עמוד התפלה

רבינו היה חטיבה אחת של תפלה, בט"ל שנותיו הקצרים (תקל"ב - תקע"א) שזור קו מנחה הממצה את אישיותו המופלא והיא התפלה, משחר טל ילדותו ועד יומו האחרון ממש היו דבריו והנהגתו סובבים והולכים אודות התפלה, הרבה לבקש שיעשו מתורותיו - תפלות, ועל כל דבר ציוה להתפלל ולהתחנן לפני השי"ת כלשונו "על כל דבר קטן וגדול שחסר לו לאדם צריכים להתפלל להשי"ת שימלא לו חסרונו, אף על פי שבודאי העיקר להתפלל על עבודת השי"ת, אף על פי כן גם על זה צריכים להתפלל, ומי שאינו מתנהג כך, אף על פי שהשי"ת נותן פרנסה ובגדים, אבל כל חיותו הוא כמו בהמה, שגם כן השי"ת נותן לה לחמה, כי האדם צריך להמשיך כל חיותו מהשי"ת על ידי תפלה ותחנונים דוקא" (שיחות הר"ן רלג).

צריכין לעשות מתורות - תפלות, דהיינו בכל מקום שלומד, יתפלל שיזכה לקיים (שם רצז). העיקר הוא: "מבטן שאול שועתי" (יונה ב, ג, שם - שם). התפלה שהיא בכוונת הלב היא פותחת כל הפתחים של מעלה (ספר המדות - הרהורים אות כו).

הרבה לחזק את כל אחד אודות חשיבות התפלה באמרו אפילו אם האדם אינו כראוי, ואיך שיהיה, בכל זאת יש ערך לתפלתו, שהרי "כמו שאי אפשר להקטיר קטורת בלי חלבנה, כך גם התפלה שאין בה תפלת הפחותים שבישראל אינה תפלה".

לאלו שרגילים לומר בשעת הגזירה, שלא ייתכן שהשי"ת הטוב ומטיב יעשה זאת היה אומר "שדברים אלו הם דברי שטות שהרי כבר היו כמה וכמה גזירות ר"ל על ישראל והעיקר להרבות בתפלה, וזה מועיל בודאי תמיד". בד בבד עם התביעה על ריבוי תפלה, היתה תמיד הדגשתו על כך שהתפלה תהיה בשמחה ולא מתוך עצבות וכך מובא ב"ספר המדות" (ערך תפלה אות פא) "תפלה שהיא בשמחה היא עריבה ומתוקה להשי"ת" ובמראה מקומות מהרב מטשעהרין זצ"ל צויין הפסוק: "יערב עליו שיחי אנכי אשמח בה`" (תהלים קד), וכן (שם אות נז) "מי שמתפלל בשמחה הקב"ה מכבד אותו ופוקד את לוחציו".

חלק גדול מדברי תורתו מוסב על מעלת התפלה בלשון פשוטה כבן המתחנן אל אביו, וכשביקש לעת חליו מנכדו הקטן שיתפלל עליו, והלה ביקש בפשטות: שהסבא יהיה בריא, והעומדים שם הראו סימנים של שחוק אמר להם: הרי רק כך צריכים להתפלל כדבר איש אל רעהו, וכתינוק המתחטא לפני אביו, ולא באופן אחר. ואכן הוראה זו של רבינו הטביעה חותם מיוחד על המסתופפים בצלו והנלוים אליהם.

נדודים תלאות ומחלוקת

רבינו סבל רבות הן ממחלות ומצער גידול בנים בפטירת ילדיו הרכים ל"ע, וביותר ממחלוקת שנתרגשה ובאה עליו, בחזירתו מארץ ישראל לביתו בעיירה מעדוודיווקא כאשר לפני ראש השנה תקס"א קבע מקום מגוריו בזלטאפולי, ושם נתעוררה נגדו מחלוקת גדולה.

הוא עצמו ביאר את סיבת המחלוקת "כי כל הצדיקים הגיעו למעלתם והסתפקו בכך, ואילו הוא מוסיף להתעלות, ובעוד ששאר הצדיקים - אם כי היתה עליהם מחלוקת, הרי כשהגיעו לאותה מעלה שרצו נפסקה המחלוקת, ואילו הוא כיון שאינו פוסק להתעלות, נמשכת המחלוקת עליו ללא הרף". והסביר ביסוד דברי חז"ל (סנהדרין ז, א) שמחלוקת היא בבחינת מים, וכשם שהמים מגדלים את העץ, כך הצדיק מתרומם על ידי המחלוקת, והוסיף: אני צריך שתהיה עלי מחלוקת תמיד, כי אני הולך בכל פעם ובכל רגע מדרגא לדרגא, ואילו הייתי יודע שבשעה זו אני עומד כמו שעמדתי לפני שעה, לא הייתי רוצה בכלל להיות בעולם.

בדברי תורתו הרבה לעסוק בהבהרת המחלוקת עליו, וננקוט כמה אמרות בענין זה, "דע כי יש נשמה בעולם שעל ידה נתגלה ביאורי ופירושי התורה, והיא מסובלת ביסורין וכו`, וכל מפרשי התורה הן מקבלין מזאת הנשמה וכו`, וכשנסתלקת אזי נסתלק ביאור התורה הנמשכת על ידה, ואזי כל מפרשי התורה, אין יכולין להשיג שום ביאור התורה, ואז נתעורר מריבה על הצדיקים, כי עיקר המחלוקת שבעולם נעשה על ידי הסתלקות ביאורי התורה, כי הביאור הוא תירוץ על קושיות ומריבות" (ליקוטי מוהר"ן סימן כ אות א).

במקום אחר (שם סימן סא אות ה) "ויש צדיקי הדור שאמונתם שלימה בודאי, ואף על פי כן יש עליהם מחלוקת וכו` בשביל העולם, ועל ידי המחלוקת שיש עליו על ידי זה מתקן האמונת חכמים אצל ההמון עם" [ועיי"ש עוד להלן]. ואילו (שם סימן סד אות ד) הוא מבאר כי מחלוקת היא בחינת בריאת העולם [ועיי"ש בהמשך ביאורים עמוקים].

נפלאים ביותר המה דבריו (שם סימן רעז) "כשחולקים עליו צדיקים, בודאי כונתם רק לטובה, שמרימין ומנשאין אותו על ידי זה וממתיקים הדינים מעליו וכו`, ועל ידי זה "צדיק כתמר יפרח", ועל כן על ידי מחלוקת של צדיקים שהיא מחלוקת שבקדושה, על ידי זה נמתקים הדינים בשרשם, נמצא שמחלוקת של צדיקים היא טובה גדולה".

מהראוי לציין מה שכתב הרב החסיד רבי אהרן וואלדען זצ"ל בספרו "שם הגדולים החדש" (ערך רבי נחמן סימן כב) "ואם כי נמצא עניינים רבים בדבריו הקדושים, אשר בהשקפה ראשונה ישובו ויתפלאו על דבריו וכו`, וחס ליה לזרעיה דרבינו אור ישראל וקדושו הבעש"ט לומר הכי, "דבריו עמוקים מאד "ואיש תבונות ידלנה", כי ישרים דברי רב נחמן "צדיקים ילכו בם", וחזי מאן גברא רבא דקא משתעי בשבחיה הגאון האמיתי מאור הגולה רכב ישראל ופרשיו מו"ה אפרים זלמן מרגליות מבראד זצלה"ה [הובאו דבריו בתחילת מאמרינו] וכו` והמקבץ נדחי ישראל הוא יעורר חסדו הגדול עלינו לקבץ בני יהודה ובני ישראל יחדיו, ויטו שכם אחד לעבודתו ונשיא אחד יהיה לכולם, אז אפרים לא יצור את יהודה, ויהודה לא יקנא את אפרים ושלום לישראל ולרבנן עד עולם".

בא וראה מה שכתב מו"ר שר התורה מאוז`רוב זי"ע בסה"ק "באר משה" (פרשת בהעלותך בפסוק: "ותדבר מרים ואהרן במשה" עמ` כג) "ודע אחי כי דבר זה הוא לימוד עד סוף כל הדורות, וגם בדורנו אנו דור עקבתא דמשיחא, שבשעה שרואים לפעמים דברים תמוהים אצל הצדיקים, ובפרט כשיש מחלוקת ביניהם, אין להרהר אחריהם, כי בודאי הדבר הוא בסוד נורא עלילה, ומי בא בסוד ה` לדעת ולהבין הכונה העליונה ב"ה, שהיא בודאי לטובת הדור ולטובת הצדיק, שיהיה ראוי ומוכשר להשפיע שפע טובה וברכה, והדור יהיה מוכן לקבל השפעתו עד בלי די".

העיר זלאטיפולי

בחודש אלול שנת תק"ס קבע משכנו בעיר זלאטיפולי, לשם נכנס בלי ידיעת אנשי הקהילה, וקבע דירתו שם פתאום, אף על פי כן קבלו אותו אנשי הקהילה בכבוד גדול.
בעיר זלאטיפולי פרצה על רבנו מחלוקת גדולה, עד שכל בני העיר חלקו עליו בסיבת לשון הרע ושקרים גדולים שבדו עליו, ומאז נתפשטה המחלוקת בעולם. ואמר רבנו ז"ל שמוכרח לישב שם מן השמים כי הוא מתקן שם החטא של ירבעם בן נבט.
אף על פי המחלוקת הגדולה שפרצה על רבנו ז"ל, התקרבו אליו רבים ואף צדיקים.
וישב שם שתי שנים רצופים וקרב שם הרבה אנשים להשם יתברך. וגם הצדיק מורנו הרב יצחק אייזיק זכרונו לברכה נתקרב שם. ואמר שם תורות הרבה גבוהות ונוראות מאד.

העיר ברסלב



בשנת תקס"ב בחודש אלול עבר מהעיר זלאטיפולי לעיר ברסלב ושם קבע משכנו.
סמוך לכניסתו לברסלב מזגו לו כוס יין לקידוש, ונשפך על הארץ. ומזגו לו כוס אחר, וקידש עליו. ואחר – כך אמר היום נטענו שם "ברסלביר חסידים", ושם זה לא ישתקע לעולם, כי לעולם יהיו אנשי
 

רות וידאל

New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:green'>>=@ בס"ד


היום בשעה 18:00 תתחיל הילולת רבנו הקדוש

!!...לא לשכוח להדליק נרות עדיף משמן זית ללמוד בספרי הצדיק:ליקוטי מוהר"ן,סיפורי מעשיות,ספר המידות,שיחות הר"ן,חיי מוהר"ן,ריקודין ומחיאות כףסעודת מצווה עם יעלה ויבוא לשים צדקה...

בך רבנו נגילה נגילה ונשמחה בך !! <^^<> </span></span>
 

alia1

New Member
בס"ד,

מועדים לשמחה :D flowzzx

היום ,ג' דחוה"מ סוכות,ח"י תשרי,הוא יום הילולת רבנו הקדוש
רבי נחמן מברסלב זי"ע,ויוצא ביום ג' בו קראנו עכשיו את פיוט
ה"הושענא"-"אבן שתיה":

הושע נא

למענך אלהינו הושע נא: למענך בוראנו הושע נא:

למענך גואלנו הושע נא: למענך דורשנו הושע נא:

אבן שתיה. בית הבחירה. גורן ארנן. דביר המוצנע. הר המוריה. והר ייראה. זבול תפארתך. חנה דוד. טוב הלבנון. יפה נוף משוש כל הארץ. כלילת יופי. לינת הצדק. מכון לשבתך. נוה שאנן. סוכת שלם. עליית שבטים. פינת יקרת. ציון המצויינת. קודש הקדשים. רצוף אהבה. שכינת כבודך. הושע נא: תל תלפיות. הושע נא:

רבינו ז"ל כותב בליקוטי מוהר"ן, "וזהו בחינת מה שנוסעים לראש השנה לצדיקים,
כי ראש השנה הוא יומא דדינא של כל השנה, וכל אחד בא עם קדושתו וצמצומיו
אל הצדיק הדור שהוא בחינת קדשי קדשים, בחי' אבן שתיה,
וכולם באים ונכללים בתוך הצדיק הדור שהוא בחינת אבן שתיה,
ועל ידי זה נמתקים כל הצמצומים, בחי' אבני יעקב,
שנכללו כולם בתוך האבן שתיה"
עיקרה של ההיכללות ופירושה הפשוט הוא,
לקחת גופים מחולקים ונפרדים זה מזה,
שבשרשם - בטרם נחלקו - היו אחד,
להסיר את החלק המפריד ביניהם ולשוב ולהפכם לאחד.
וכיוון שנשמות ישראל אחד הן, הרי שהן משתוקקות בטבען
ומהותן לאהוב זו את זו ולהתחבר, להיות שוב לאחד.
אם כן, נותר לנו רק להסיר את המחיצות, ההיכללות והחיבור יבואו מאליהם.

צדיק הדור, על ידי שכולל את נפשות הבאים אליו יחדיו,
מעלה אותן למרום וממשיך דרך צינור נשמתם ישועות,
להם ולסובבים אותם ולכל העולם כולו.
כמובן, כל אחד זוכה לחלקו בבחירתו לפי מידת כוונתו והכנתו והשתדלותו לזה,
כי אינו דומה חלקו של המבטל עצמו כליל, למבטל עצמו לחצאין,
כי זה האחרון יותיר באמתחתו צמצומים ודינים שלא הומתקו,
כי חלק השכל שלא התבטל - הינו דין ואילו החלק המבוטל ונכלל בשרשו,
כולו חסד ורחמים.


וגם אלה שכמוני טרם זכו להגיע לציון הקדוש אך זכו וטעמו
את יינו של רבינו הק',את האור הגנוז בספריו,
יכולים לזכות כל אחד ואחד להחיות שכלו,
עד שיוכל להמתיק כל מיני דינים וצמצומים,
ומשם נמשך המתקה לכל אחד ואחד במקומו,
ביומו ושעתו, שידע כל אחד כפי מה שהוא, במקומו בביתו,
או בדרך באיזה מקום שהוא, וכפי מה שהוא באותו היום ובאותו השעה והרגע,
שידע היטב שבאותו השעה והרגע יוכל לדבק עצמו להשם יתברך
ממקומו שהוא שם, ומכל הפגמים והבלבולים והעקמומיות שבלב
שעובר עליו אז, כפי האדם והמקום והזמן,
כי הכל נמתק ונתבטל על ידי השכל העליון הכולל הנ"ל של
צדיק יסוד עולם.

אכן נפלאות דרכי השם ישתבח שמו לעד!
 

alia1

New Member
וכפי שאמרנו בתפילת ראש השנה:
"ועשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם".
זוהי האגודה האחת, המורכבת מחלקים רבים ושונים,
אך מתאחדת לכדי אגודה אחת, בלב אחד,
לעשות רצון הבורא ית',כך גם עתה עם ארבעת המינים נכוון לאחדות גמורה,

ויה"ר שבזכות האחדות, ההיכללות והביטול אחד עם השני -
וכולנו יחד בצדיק הדורות, רביה"ק ז"ל - נזכה לקיום הפסוק :
"ובשלום תובלון", שנזכה ללכת יחד לקראת מלך המשיח
שיתגלה במהרה בימינו, מתוך רחמים וחסדים מגולים,
אכי"ר.
 

alia1

New Member
וזהו הכסא...
chairrf2.jpg
 

alia1

New Member
הכיסא

הכיסא המגולף ביד אמן, היה שייך לרבי נחמן. כסא זה שימש את הרבי לאמירת שיעורי התורה בהזדמנויות השונות. לפי המסורת, הייתה זו מתנה שניתנה לרבי על – ידי אחד מחסידיו בסוף שנת תקס"ח (1808). האיש, שוחט באומנתו, עמל עליו במשך תקופה של ששה חדשים. כאשר הביא האיש את מתנתו לרבי, שאלו הרבי: האם כל היום עשית אותה ? השיב לו: לא, אך בכל יום עבדתי עליו שעה אחת (כי היה הכסא נאה ומצויר בציורים נאים) נענה הרבי בהתפעלות: כך?! חשבת עלי חצי שנה; כל יום; שעה!! (אבניה ברזל כ')

בסמיכות למתנת האיש שהעניק לו את הכסא, התבטא הרבי אודות חזון מופלא ומסתורי. בחלומו ראה "שהביאו לו כיסא והיה אש סביבה, והלכו כל העולם, אנשים נשים וטף, לראותו, וכשחזרו משם, אזי תכף נתקשרו זה עם זה, ונעשה שידוכים ביניהם... ושאלתי כמה היא רחוקה ומפני מה תכף נעשו שידוכים, והלכתי... ושמעתי שהולך ובא ראש השנה... ובאתי להכיסא וראיתי שם ראש השנה, ראש השנה ממש... וראיתי שם, שהיה חקוק על הכסא כל צורות של כל ברואי עולם, וכל אחד היה חקוק עם בת-זוגו אצלו... ומאחר שבימים הקודמים למדתי, נפל בדעתי, שפסוק: "כ'רסיה ש'ביבין ד'י נ'ור" (דניאל ז, ט.) ראשי תיבות "שדכן" כי על ידי הכסא נעשין שדוכין כנ"ל. גם "כרסיה" (יוצרת) ראשי תיבות: ראש השנה. יום (יום כיפור) סוכות"...

זמן קצר לאחר מכן, בראש השנה תקס"ט אמר הרבי את התורה המכונה "תקעו". התורה הראשונה בחלק שני של הספר ליקוטי מוהר"ן. תלמידו הקרוב רבי נתן, מציין, כי תורה זו מהווה מעין פירוש על המעשה המופלא של הכסא. הדברים טמירים ועלומים. וכי זוהי אחת ההזדמנויות בה ניתן להיווכח עד כמה דבריו שגבו מבינת אנוש, (רבי נתן גם מציין כי כשהרבי אמר זאת הוסיף: "<span style='color:purple'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>אם אין אתם שמחים, איני יודע מה לכם</span></span>". כלומר: דווקא בשל כך ראוי לנו לשמוח על זכייתנו לטעום מאמרותיו של חכם נפלא כדוגמת הרבי). "לאחר שספר המעשה הזאת אמר, שאתם יכולין לומר עליה תורה כל ימי חייכם . וגער בנו על שאין אנו שמחים, ואמר שראוי לנו לשמוח מאד מאד. (חיי מוהר"ן פד).

לאחר פטירת הרבי הוחזק הכסא אצל חסיד ברסלב בטשערין - עיירה באוקראינה- בשם רבי הירש ליובארסקי.
בשעת פוגרום הקוזקים באוקראינה בעשור השני של 'המאה העשרים', פורק הכיסא והוחבא. ב-1936, הביאה אותו לירושלים משפחה מאוקראינה (רבי משה רוזנפלד) שנמלטה מאימת השואה. כאן, נבנה וחודש הכיסא במוזיאון ישראל בשנת 1959, ומאוחר יותר עבר שיפוץ על ידי "כתריאל" מירושלים. בשיפוץ האחרון הוסיפו חלקים מסוימים שאיבדו את צורתם המקורית בעקבות הפירוק. היות והעיטורים נעשו בכפילות ובהקבלה של צד ימין ושמאל, התאפשר לשחזר את החלקים שנפגמו בדייקנות מלאה. למכון "נחלת צבי" חלק רב בשיפוץ הכיסא בהרמת תרומה נכבדה למטרה נעלה זו.

לפני יותר משלושים שנה הועבר הכיסא למשכנו הנוכחי לבית המדרש הגדול והמרכזי של חסידי ברסלב ברחוב מאה שערים בירושלים, אשר נבנה על ידי הרה"ח רבי אליהו חיים רוזין ע"ה והרה"ח רבי צבי אריה רוזנפלד ע"ה (שעל שמו נקרא המכון). הכיסא נמצא בהיכל בית המדרש הגדול והוא נשמר בכבוד הראוי. איש אינו מהין לשבת על כסא זה, אולם בעת עריכת ברית מילה נהוג להניח עליו את התינוק, כשהכיסא משמש כ"כיסא אליהו הנביא" כנהוג בברית מילה.

<span style='color:purple'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'>חסידי ברסלב מייחלים לראות שוב את רבי נחמן ממלא את מקומו בכיסא זה בהדרו הנפלא</span></span>.
 

רות וידאל

New Member
בס"ד
לכבוד הילולת רבנו קודשינווו

הוא היה אומר



לרגל יום ההילולא: לקט אמרים נפלאים מאור האורות, רבינו הקדוש והנורא, רבינו נחמן בן פיגא זיע"א, הנחל נובע מקור חכמה. ליקט וערך: הרב נתן אנשין



"עוד יהיה זמן, שמי שיהיה איש כשר פשוט, יהיה חידוש גדול כמו הבעל שם טוב"... (שיחות הר"ן ל"ו).



"אפילו כשנופלין לפעמים לתוך רפש וטיט, שקשה מאד לצאת משם, צועקין וצועקין וצועקין" (שם קכ"ט).



"כל מה שאתה רואה בעולם, כל מה שנמצא בעולם, הכל בשביל הבחירה והנסיון" (שם ש').



"היה מגנה מאד את ספרי החוקרים והפילוסופים. ואמר שאין שם כלל שכל גמור, כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים, שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד" (שם ה').



"אשרי מי שזוכה לאכול כמה פרקים משניות ולשתות אחר כך איזה קפיטליך תהלים, ולהתלבש באיזה מצוות" (שם כ"ג).



"לעבוד ה' - איני יודע מי הוא שיוכל לומר שיעבוד את ה', לפי גדולת הבורא יתברך... רק העיקר הוא הרצון, להיות רצונו חזק ותקיף תמיד להתקרב אליו יתברך... והכלל, שהעיקר הוא הרצון והכיסופין, שיהיה כוסף תמיד אליו יתברך, ובתוך כך מתפללין ולומדין ועושין מצוות" (שם נ"א).



"פעם אחת דיבר מענין טוב העולם הבא, מה שיכולין לזכות על ידי עבודת ה' באמת. ענה ואמר: 'מוכרחין לקרותו בשם טוב, כי אי אפשר לקרותו בשם אחר, להודיע לבני אדם. אבל באמת, אפילו שם 'טוב' אין שייך לומר על זה'. כלומר, שהוא אפילו למעלה מטוב, אך אי אפשר להודיע יותר לבני אדם כי אם כשמכנין אותו בשם טוב. אבל באמת, עין לא ראתה וכו'" (שם נ"ה).



"בענין מה שאמרו רז"ל, שאסור להסתכל מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, מה לאחור. אמר, שכל אדם ואדם יש לו בחינת 'מה למעלה מה למטה וכו'' לפי מדריגתו, שאסור לו להסתכל בהם". (שם רכ"ד).



"בתחילה, זה היה עיקר התפילה, מה שהיה כל אחד מדבר מה שבלבו לפני ה' יתברך, בלשון שהיו מדברים בו, כמבואר ברמב"ם בתחילת הלכות תפילה... אך אחר כך ראו אנשי כנסת הגדולה... ותיקנו סדר התפילה, עיין שם. אבל על כל פנים, מדינא, זהו עיקר התפילה. על כן, גם עכשיו שמתפללין סדר התפילה שתקנו אנשי כנסת הגדולה, טוב מאד להאדם להיות רגיל להתפלל לפני ה' יתברך תפילות ותחינות ובקשות מלבו, בלשון שמבין, שיזכהו לעבודתו באמת, כי זה עיקר התפילה כנ"ל" (שם רכ"ט).



"על כל דבר צריכין להתפלל. היינו אם בגדו קרוע וצריך לבגד, יתפלל להשי"ת שיתן לו בגד ללבוש. וכל כיוצא בזה, דבר גדול ודבר קטן, על הכל ירגיל עצמו להתפלל תמיד להשי"ת, על כל מה שיחסר לו" (שם רל"ג).



"יש בני אדם עובדי ה', שאין ה' יתברך מראה להם מה שפעלו, כל ימי חייהם, רק אחר מותם, בעולם הבא, אז יראו מה שפעלו" (שם רמ"ד).



"הנשים סובלות צער ויסורים גדולים מאד מאד מילדיהן, צער העיבור והלידה והגידול, כאשר ידוע לכל עוצם מכאובן וצערן ויסוריהן בכמה אופנים קשים וכבדים מאד מאד, על כן ראוי לרחם עליהן ולייקרן ולכבדן" (שם רס"ד).



"לפעמים נותנין לאחד עשירות גדול, והעולם מתקנאין בו ורודפין אחר הממון והעשירות, ומבלים ימים ושנים על זה. והכל מחמת קנאה והסתכלות שמסתכלין על זה שנתעשר כל כך. ואחר כך אין עולה בידם כלום. וכל זה מעשי הבעל-דבר, שהשתדל בזה להזמין עשירות גדולה לאחד, כדי שהרבה הרבה יבלו ימיהם ושנותיהם, חס ושלום, על ידי זה. רחמנא ליצלן מהאי דעתא שבשתא" (שם רפ"ד).



"אתה עשה טוב (דו טוה אין אידישקייט). הטוב ישאר, והרע יפול ממילא" (חיי מוהר"ן תמ"ז).



"כמו שאתם רואים אותי, רצוני לומר, שבוודאי אתם מחזיקים אותי לצדיק גמור, אף על פי כן, אם הייתי עובר, חס ושלום, עבירה גדולה ביותר, לא היתה העבירה משלכת אותי כלל, רק הייתי אחר העבירה איש כשר כמו קודם. רק אחר כך הייתי עושה תשובה" (שם תנ"ג).



"וואס טייטש! א מענטש אז ער טוט אזוי א מאך מיט דער האנט, ווערט אזוי געטאן אין כל העולמות, און אז ער טוט אזוי א מאך מיט דער האנט, ווערט אזוי געטאן אין כל העולמות" (מה משמע! אדם, כשעושה כך בידו, נעשה כך בכל העולמות העולמות, וכשעושה כך בידו, נעשה כך בכל העולמות - שם תק"ה).



"עס איז שוין אן עבירה אז איר טוט אן עבירה" (חבל, וכבר לא כדאי לכם, לעבור עבירה - שם תקי"ב).



"פעם עמדו לפניו אנשיו, ובא ערל אחד, מהאנשי-חיל (חיילים) העכו"ם העומדים בינינו, ודפק על החלון ושאל: 'יש כאן אחד מאנשי-חיל?' השיבוהו: 'לאו, אין כאן אחד מהם'. והלך לו. אחר כך, אחר איזה שעה, חזר ובא ודפק על החלון יותר ושאל אם יש כאן אחד מאנשי-חיל. ענה ואמר רבינו ז"ל: 'כך הוא היצר הרע, שבתחילה בא ודופק על האדם, וכשפונין עורף ממנו ומשיבין אין כאן אחד מחילותיו ומסלקין אותו, אז הולך לו. ואף על פי כן, אחר כך חוזר ובא ודופק על האדם - אף על פי שכבר סילקוהו והשיבוהו: אין כאן אחת מחילותיו, שאין לו ולחילותיו מקום כאן - אף על פי כן, אינו נמנע לבוא עוד פעם אחר פעם, עד שיסתלק לגמרי"... (שם תקל"ו).



"זה יצר הרע גדול אצל כמה בני אדם, ובפרט הגדולים במעלה, שבשביל דבר אחד שנדמה להם שהוא מצוה, הם מפקירים הכל ובאים על ידי זה לקלקולים רבים, ובפרט כשבאים על ידי זה לידי מחלוקת" (שם תקע"ב).



"כשמתעוררים מהשינה, צריכים לקום, ועם השינה אפשר להתחשבן אחרי התפילה"... (תרגום מאידיש, מאבני"ה ברזל ל"ג)



"פעם אחת היה בחתונה, והיה שם בדחן שהחליף את בגדיו פעם של רבי, ופעם של - להבדיל אלף הבדלות - כומר. אז אמר רבינו זצוק"ל: 'האט איז מען א מלאך, האט איז מען א גלח'. לאמור: כך הוא האדם, הנה הוא מלאך, והנה הוא כומר רח"ל" (שם ל"ח).



"יצר הרע, כשרוצה להטפל ליהודי כשר, הריהו מדביק אליו איזה שיגעון" (תרגום משם ס"ב).



"אין אנו אוחזים מהרופאים ורפואותיהם. אולם, כשכבר הולכים לרופא, יש ללכת לרופא הגדול ביותר" (שיח שרפי קודש ח"ב ח').



"גם אם רופא מצליח לרפא, הרי זה כמו טלאי על חור שבבגד"... (שם ז').



"הקדוש ברוך הוא גדול כל כך, שאפילו על ידי רופא הוא יכול הוא גם כן לרפא"... (שם ס"ג)



"מדוע אינכם עושים את נשותיכם חסידות?" (שם י"ד).



"כשאדם פוגש בחברו, והלה שואלו שלומו, והוא עונה לו: 'לא טוב' - אומר ה' יתברך: 'זה לא טוב? עוד אראך מהו לא טוב...' ובאות עליו צרות רח"ל. אולם, כשפוגשו חברו ושואלו לשלומו, והוא עונה לו בשמחה: 'טוב, ברוך השם' - אף על פי שבאמת לא טוב לו - אומר ה' יתברך: 'זה נקרא טוב? עוד אראך מהו טוב...'" (שם ל"ב).



"נוהגים העולם, כשהילד מתעקש מכין אותו, ואחר כך חוזרים ומוותרים לו... אני אומר: לא להרביץ ולא לוותר!" (שם צ"א).





 
חלק עליון