פורים שני הוא שם כולל לסוגה המונה עשרות ימי הודאה שתוקנו בקהילות יהודיות ובמשפחות מסוימות לזכר מקרים בהם ניצלו מגירוש, מוות, פוגרום, המרת דת, שריפה וכל אסון קיומי אחר. מועדים אלה נקראו "פורים" כשם שבפורים הייתה הצלה מהשמדה ולפיכך גם מנהגיהם הושפעו ישירות מחג הפורים המקורי. הכינוי "פורים שני" נועד להבדילו מפורים המקורי, ייתכן והיו מכונים אותו בשם פורים קטן אך מועד זה כבר קיים וקבוע בלוח העברי במשמעות אחרת. ייתכן שהביטוי הושאל במידה מסוימת מהביטוי פסח שני שהוא פסח של יחידים הדומה בחלקו לפסח המקורי אך אינו באותו מעמד. בכל מקרה פסח שני תאריכו ושמו כתובים במפורש בתורה שלא כמו פורים שני שאין לו מעמד בלוח העברי כלל [1].
כאמור ימים אלה נקבעו בכל חודשי השנה ואפילו בשבת או בחג, ופעמים גם בימי צום. כמה קהילות, כגון פאדובה וסרגוסה שומרות על יום הפורים-שני שלהן עד היום.
מנהגי החג
היו קהילות שבמקביל למגילת אסתר בחג הפורים חיברו גם מגילות הודאה לזכר מה שקרה להן וקראו אותן בכל שנה, חלקן גם קראו הלל ופיוטים שחוברו לזכר המאורע במהלך התפילה. מפורים נלקחו גם מנהג המתנות לאביונים ומשלוח מנות, ולעתים גם יום צום בערב החג. מנהגים נוספים היו שביתה ממלאכה במהלך היום (כעין שבת) ואי אמירת תחנון ווידוי.[2]
דוגמה לתפילת על הנסים בקהילת "קארפינטראץ" (שנת ה'תי"א - 1651):
בעשרים וחמישה בניסן שנת חמשת אלפים לסימן אחד-עשר וארבעה מאות בימי האדון ביקיש הגמון וחשמן... גברו סוררים מאנשי העיר נסובו על שער המסילה... ויפתחו השער הפונה לכנסת באישון לילה ואפילה... דמו פריצים לכלות כרם ה' צבאות... נאספו עלינו עם רב לאלפים ומאות---חרדו בלבם היהודים ויעלו על הגגות להפחידם - ויתחזקו שם ויקחו אבן בידם - נשים ואנשים נסו לקולם, לא השאירו עוללות, רק היהודים העומדים על משרתם מפחד בלילות וראשי העם קצת החיילות, ליל שימורים הוא. --- ותופר ביום ההוא מחשבת אונים, לשלוט ביהודים ונהפוך הוא.
רבותינו צוו ביום זה לנו ולבנינו,להודות,להלל, ולברך את שמך מלכנו ונשלמה פרים שפתינו , כי חוק לישראל הוא. שמה ישבו כיסאות למשפט וגזרו נבונים, להרבות נרות ולשמוע בקול שרים ונוגנים, יום משתה ושמחה ומיני מעדנים, כי יום שמחות הוא.
– מתוך סדר שלושת רגלים כמנהג קארפינטראץ, דפוס אמסטרדם, (תי"ט פ"א-פ"ב)
בחלק מהפעמים, גם יוצאי הקהילות שעברו להתגורר בעיר אחרת, חוגגים את חגה של קהילתם המקורית. כך נהג לדוגמה החת"ם סופר שמוצאו מפרנקפורט בה נחגג "פורים פרנקפורט" הנודע, וגם לאחר שעבר לפרשבורג המשיך לחגוג את היום הזה.
כאמור ימים אלה נקבעו בכל חודשי השנה ואפילו בשבת או בחג, ופעמים גם בימי צום. כמה קהילות, כגון פאדובה וסרגוסה שומרות על יום הפורים-שני שלהן עד היום.
מנהגי החג
היו קהילות שבמקביל למגילת אסתר בחג הפורים חיברו גם מגילות הודאה לזכר מה שקרה להן וקראו אותן בכל שנה, חלקן גם קראו הלל ופיוטים שחוברו לזכר המאורע במהלך התפילה. מפורים נלקחו גם מנהג המתנות לאביונים ומשלוח מנות, ולעתים גם יום צום בערב החג. מנהגים נוספים היו שביתה ממלאכה במהלך היום (כעין שבת) ואי אמירת תחנון ווידוי.[2]
דוגמה לתפילת על הנסים בקהילת "קארפינטראץ" (שנת ה'תי"א - 1651):
בעשרים וחמישה בניסן שנת חמשת אלפים לסימן אחד-עשר וארבעה מאות בימי האדון ביקיש הגמון וחשמן... גברו סוררים מאנשי העיר נסובו על שער המסילה... ויפתחו השער הפונה לכנסת באישון לילה ואפילה... דמו פריצים לכלות כרם ה' צבאות... נאספו עלינו עם רב לאלפים ומאות---חרדו בלבם היהודים ויעלו על הגגות להפחידם - ויתחזקו שם ויקחו אבן בידם - נשים ואנשים נסו לקולם, לא השאירו עוללות, רק היהודים העומדים על משרתם מפחד בלילות וראשי העם קצת החיילות, ליל שימורים הוא. --- ותופר ביום ההוא מחשבת אונים, לשלוט ביהודים ונהפוך הוא.
רבותינו צוו ביום זה לנו ולבנינו,להודות,להלל, ולברך את שמך מלכנו ונשלמה פרים שפתינו , כי חוק לישראל הוא. שמה ישבו כיסאות למשפט וגזרו נבונים, להרבות נרות ולשמוע בקול שרים ונוגנים, יום משתה ושמחה ומיני מעדנים, כי יום שמחות הוא.
– מתוך סדר שלושת רגלים כמנהג קארפינטראץ, דפוס אמסטרדם, (תי"ט פ"א-פ"ב)
בחלק מהפעמים, גם יוצאי הקהילות שעברו להתגורר בעיר אחרת, חוגגים את חגה של קהילתם המקורית. כך נהג לדוגמה החת"ם סופר שמוצאו מפרנקפורט בה נחגג "פורים פרנקפורט" הנודע, וגם לאחר שעבר לפרשבורג המשיך לחגוג את היום הזה.