בעזרהי"ת
שלום רב
אני מבין את צימאונך למצוא טעם וסיבה (ייעוד) לזה שאת נמצאת בעולם הזה, אין תסכול גדול יותר מזה שאדם לא מממש את עצמו. הרגשת הריקנות והחיסרון שבלב היא מהטעמים המרים של הגיהינום.
אך עליייך לדעת, שכל ייעוד שיהיה מה שיהיה הוא יתן נחת רוח רגעית לאדם, הוא ימלא אותו תיקווה ושמחה לעת עתה ולבסוף ירגיש שוב - זה לא זה. הדבר היחידי שיכול למלא את האדם זה הדבקות במקור חיותו בהקב"ה, בשורש שלו, חיבור למקום שממנו הוא בא.
יתכן שמלים אלו קשות להשגה מבחינתך, אבל אם תתמידי בחיפוש אחר האלקות, אחר הקב"ה שמלוא כל הארץ כבודו ולית (אין) אתר פנוי מינה (ממנו), אז תרגישי את העונג הנפלא ווהמיוחד של אהבה ערגה וכיסופים להתחבר אל הבלתי נודע. המפתח לכל זה, לקבוע עת קבוע בכל יום להתבודד עם הקב"ה, להיות איתו לבד, ולפתח את הקשר איתו. קשר של אהבה, קשר של דיבור, מקום שאפשר לבוא אליו ולספר את כל הלב.
וכל זה אינו סותר שום מצווה ממצוות התורה שתכליתן להביאנו לכל מה שכתבתי לעיל. לכן בודאי שעלינו לנהוג בחסד ורחמים עם הזולת, לגמול חסדים ולהשפיע אהבה על כל העולם.
אברהם