יצחק שדה: מקים הפלמ"ח ומפקדו עד 1945, מפקד פלוגות השדה והפלוגות המיוחדות. רמטכ"ל "ההגנה" בשנים 1945-1947.
Tammar Lapid
יצחק שדה
יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 - 20 באוגוסט 1952) היה אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר יהודי שכונה "הזקן", ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי הייסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.
ביוגרפיהיצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית , כיום בפולין) ב-10 באוגוסט 1890 בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. כשגדל לחם בצבא הרוסי בזמן מלחמת העולם הראשונה, זכה לעיטור על אומץ לבו וקודם עד לרמת מפקד פלוגה.
בשנת 1917 פגש שדה את יוסף טרומפלדור. הוא הושפע רבות מדעותיו ומיסודות ארגון "החלוץ". לאחר המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת סימפורפול שבקרים. ב-1920 נהרג טרומפלדור בתל חי, ושדה החליט לעזוב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.
בארץ חבר להקים את "גדוד העבודה". על אף שעמד בראשו, לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. לאחר שגדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם עבד שדה זמן מה בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים ובמחצבות בעתלית. הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.
הוא הצטרף לארגון ההגנה ופיקד בשנת 1921 על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי. בעת המרד הערבי הגדול (1936-1938) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו. הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק וביסס שם בלב הסביבה הערבית העוינת את שליטת היישוב היהודי. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו. בין היתר פיקד על העלייה לחניתה ב־1938. היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).
בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ - הפלמ"ח ולהיות מפקדם הראשון. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים. בסוף שנת 1946, ספק עקב כתיבת מאמר, ספק משום שבן-גוריון חשש ממנהיגותו ומהקו העצמאי שנקט, יצחק שדה הורחק מכל תפקיד פעיל.
בראשית מלחמת העצמאות נקרא לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.
ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.[1]
בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, ובמלחמת העצמאות יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל - חטיבה 8, ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. לאחר מבצע יואב, ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה נסיונות כושלים לכיבוש בלילה, שדה פקד על הנסיון השמיני והמוצלח, לכיבוש יום של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה המפלצת על הגבעה, ואיימה על קיבוץ נגבה. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב. בסוף מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם.
בנוסף להיותו איש צבא ומצביא דגול שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":
"שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון 'טוהר הנשק'; הוא שנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק
הצדה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה".[דרוש מקור]
אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון
לאחר פרישתו התגורר ביפו ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות. ביתו הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה, וכלתו, זיוה יריב, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של יצחק שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.
כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.
יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952 ונקבר למחרת בקיבוץ גבעת ברנר. בהלוויתו השתתפו אלפים רבים והתנועה עצרה מלכת. הוא נקבר לצד אשתו השלישית - מרגוט, שנפטרה שנה לפניו. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. הניח שתי בנות ובן, איזה דפני, רבקה (ריבושה)ז"ל, יורם שדה.
על שמו נקראים שלושה יישובים בארץ - הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב, מושב שדה יצחק בשרון. בערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השיר "בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.
מדי שנה, החל מ-1953, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה.
הפרס לספרות צבאית על שמולזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972. זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:
1.תאוריה, מחקר והגות צבאית.
2.היסטוריה צבאית יהודית.
3.תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
4.זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
5.יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.
העמותה לפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה
ספרים שיצחק שדה כתב
מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946.
כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950.
יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952.
מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950.
מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989.
הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב
1לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו על יצחק שדהאיך נדלקו מדורות (יצחק שדה), ביוגרפיה של יצחק שדה לבני הנעורים, מאת פועה הרשלג, עם עובד, תל אביב, תשס"ג.
יצחק שדה: אלבום, עריכה - שלמה דרך, עיצוב - גלי הוס, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשל"ב 1972.
על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, תשנ"א 1991.
בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, תשל"ח 1978.
מצביא ללא שררה, סיפור חייו של יצחק שדה, מאת צביקה דרור, הקיבוץ המאוחד, 1996, תל אביב.
חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19.9.1952), מפלגת הפועלים המאוחדת- המרכז
הזקן שהדליק מדורות, מאת יפרח חביב, ספרית פועלים, תל אביב, תשל"ג.
עופר רגב: להתאהב בארץ ישראל - פרשת אהבתם של יצחק ומרגוט שדה, הוצאת "כנרת", 2005.
Tammar Lapid
יצחק שדה
יצחק שדה (לנדוברג) (10 באוגוסט 1890 - 20 באוגוסט 1952) היה אלוף בצה"ל, מפקד, אסטרטג, מנהיג, מחנך וסופר יהודי שכונה "הזקן", ממנהיגי גדוד העבודה וחבר מחתרת הקיבוץ, ממפקדי ארגון "ההגנה", ממייסדי הפלמ"ח ומפקדו הראשון, היה ממניחי הייסוד לצה"ל ולעצמאות ישראל.
ביוגרפיהיצחק שדה נולד בעיר לובלין (אז בתחומי האימפריה הרוסית , כיום בפולין) ב-10 באוגוסט 1890 בשם יצחק לנדוברג. אמו, רבקה, הייתה בתו של הרב שניאור זלמן פרדקין, רבה של לובלין. כשגדל לחם בצבא הרוסי בזמן מלחמת העולם הראשונה, זכה לעיטור על אומץ לבו וקודם עד לרמת מפקד פלוגה.
בשנת 1917 פגש שדה את יוסף טרומפלדור. הוא הושפע רבות מדעותיו ומיסודות ארגון "החלוץ". לאחר המלחמה החל ללמוד באוניברסיטת סימפורפול שבקרים. ב-1920 נהרג טרומפלדור בתל חי, ושדה החליט לעזוב את לימודיו ולעלות לארץ ישראל.
בארץ חבר להקים את "גדוד העבודה". על אף שעמד בראשו, לא היה יכול למנוע את פירוקו עקב חילוקי הדעות והקשיים שהתעוררו בחיי הקומונה. לאחר שגדוד העבודה התפרק בשנת 1926, בגלל ויכוחים אידאולוגיים על האפשרות למזג ציונות וסוציאליזם עבד שדה זמן מה בתחנת החשמל של פנחס רוטנברג בנהריים ובמחצבות בעתלית. הוא היה בעל כושר גופני גבוה והיה מהמייסדים של אגודת הספורט "הפועל", במסגרת הסתדרות העובדים.
הוא הצטרף לארגון ההגנה ופיקד בשנת 1921 על קורס המפקדים הראשון של הארגון שנערך בכפר גלעדי. בעת המרד הערבי הגדול (1936-1938) התגלה כמפקד בולט וייחודי ברמתו. הקים בירושלים את "הנודדת", פלוגה שיצאה לפגוש את האויב בבסיסיו, והנהיג את טקטיקת ה"יציאה מן הגדר", העברת מאבק ההגנה אל כפרי האויב. בשלהי 1936 פיקד על העלייה למחצבות מגדל צדק וביסס שם בלב הסביבה הערבית העוינת את שליטת היישוב היהודי. בקיץ 1937 הקים את פלוגות השדה (הפו"ש) ופיקד על הפלוגות המיוחדות (פו"ם) שיצאו לפעילויות אלו. בין היתר פיקד על העלייה לחניתה ב־1938. היה קצין הגדנ"ע הארצי הראשון של ההגנה (1941).
בעת מלחמת העולם השנייה, בשנת 1941, הוטל עליו להקים את פלוגות המחץ - הפלמ"ח ולהיות מפקדם הראשון. הוביל את הפלמ"ח מיחידה קטנה לכוח צבאי מוביל של "ההגנה". תכנן ב-1942 תוכנית הגנה כוללת ליישוב במקרה של פלישת גרמניה הנאצית בשם "מצדה על הכרמל". בשנת 1945 קודם לתפקיד רמטכ"ל "ההגנה" האחראי על כל פעולות הלחימה של הארגון. באותה שנה גם הנהיג את תנועת המרי העברי יחד עם חברי האצ"ל והלח"י נגד הבריטים. בסוף שנת 1946, ספק עקב כתיבת מאמר, ספק משום שבן-גוריון חשש ממנהיגותו ומהקו העצמאי שנקט, יצחק שדה הורחק מכל תפקיד פעיל.
בראשית מלחמת העצמאות נקרא לפקד על הגנת קיבוץ משמר העמק. צבא קאוקג'י כיתר את הקיבוץ, במטרה לשלוט על הכביש לחיפה ולבתר את צפון הארץ. בקרב איגוף מאחור, תקף שדה את הכוחות הצרים והניסם צפונה.
ב-19 באפריל 1948 מונה לפקד על מבצע יבוסי, שנועד להשתלט על אזור ירושלים, ובו הועמדו תחת פיקודו של שדה חטיבת הראל בפיקודו של יצחק רבין וחטיבת עציוני בפיקודו של דוד שאלתיאל. ב-27 באפריל פורק מטה "יבוסי", עקב דלות ההישגים במבצע והחיכוכים בין מפקדיו, ושדה עזב את ירושלים.[1]
בעת הקמת צה"ל קיבל דרגת אלוף, ובמלחמת העצמאות יזם את הקמת חטיבת השריון הראשונה של צה"ל - חטיבה 8, ופיקד עליה. החטיבה לקחה חלק חשוב במבצע דני בו נכבשו לוד ורמלה. בסוף שנת 1948 שרת בגזרה הדרומית תחת פיקודו של יגאל אלון, שהיה חניכו וסגנו בפלמ"ח. לאחר מבצע יואב, ב-9 בנובמבר 1948, לאחר שבעה נסיונות כושלים לכיבוש בלילה, שדה פקד על הנסיון השמיני והמוצלח, לכיבוש יום של משטרת עיראק סווידאן, שכונתה המפלצת על הגבעה, ואיימה על קיבוץ נגבה. כוחותיו נטלו חלק במבצע אסף ובמבצע חורב. בסוף מלחמת העצמאות וביסוס צה"ל כצבא היחיד של מדינת ישראל, פרש יצחק שדה מהשירות הצבאי. יש הטוענים שפרש מצה"ל מכוח האילוץ, עקב יחסיו המעורערים עם דוד בן-גוריון וזיהויו כאיש מפ"ם.
בנוסף להיותו איש צבא ומצביא דגול שהנחיל שיטות אימון וטקטיקות לחימה ל"הגנה" ולצה"ל, נודע שדה כאיש חינוך בעל השפעה רבה על הנוער הארצישראלי של תקופת היישוב, במיוחד על לוחמי הפלמ"ח הצעירים, אותם חינך לאידאלים של ציונות, שיתוף ורעות. זאב שיף ואיתן הבר כתבו עליו ב"לקסיקון לביטחון ישראל":
"שדה לא היה רק איש צבא. הוא היה ציוני, הומאניסט וסוציאליסט; רגישותו ועירנותו המוסרית והפוליטית ניכרו עוד בימיו בגדוד העבודה, והיה אפשר להבחין בהן לאורך כל דרכו הצבאית. הוא שטבע את מטבע הלשון 'טוהר הנשק'; הוא שנה באוזני חניכיו: 'אהוב את הרובה ושנא את המלחמה'. הוא דבק ברעיונותיו הפוליטיים הסוציאליסטיים עד כדי כך, שנדחק
הצדה ערב מלחמת העצמאות וסולק לאחריה".[דרוש מקור]
אימרה של יצחק שדה באנדרטת חטיבה 8 בנמל התעופה בן-גוריון
לאחר פרישתו התגורר ביפו ועסק בכתיבה. הבית שימש בעבר קצינים בריטיים והוענק לו בתום מלחמת העצמאות. ביתו הנמצא ברחוב זיכרון קדושים 3 ביפו, בגבול שבין יפו לבין בת-ים משמר מוצגים מקוריים מימי הפלמ"ח ומלחמת העצמאות. בנו, יורם שדה, וכלתו, זיוה יריב, הצליחו לשמר את הבית במשך כל השנים כפי שהיה, על פשטותו ועל הגן שטיפח. ביתו של יצחק שדה פתוח למבקרים וניתן לבקר בו בתיאום מראש.
כתב סיפורים קצרים, מאמרים רבים ומחזות. כתביו הרבים לוקטו והוצאו לאור בארבעה כרכים (ראה ספרים שכתב, למטה). בין ספריו: "מסביב למדורה" (1946) המכיל קטעים מכתביו, "הפנקס פתוח" (1952) הכולל סיפורים מתקופת ילדותו ונעוריו בלובלין ומחזה בשם "לוחמים". בשנות השלושים והארבעים נהג לחתום את רשימותיו ומאמריו בכינוי י. נודד.
יצחק שדה נפטר ב-20 באוגוסט 1952 ונקבר למחרת בקיבוץ גבעת ברנר. בהלוויתו השתתפו אלפים רבים והתנועה עצרה מלכת. הוא נקבר לצד אשתו השלישית - מרגוט, שנפטרה שנה לפניו. על מצבתו נכתב: חוצב, אמן ורע, מצביא - חלוץ, בהתגוננות, במאבק ובשחרור. בחזית הקבר נמצא סמל הפלמ"ח. הניח שתי בנות ובן, איזה דפני, רבקה (ריבושה)ז"ל, יורם שדה.
על שמו נקראים שלושה יישובים בארץ - הקיבוצים משאבי שדה וניר יצחק בנגב, מושב שדה יצחק בשרון. בערים רבות בארץ נקראו רחובות על שמו. המשורר חיים גורי, גם הוא מיוצאי הפלמ"ח, כתב עליו את השיר "בלדה ליצחק שדה" ("חבר בגדוד העבודה"), אותו ביצעה להקת הנח"ל ללחן של יאיר רוזנבלום.
מדי שנה, החל מ-1953, בראשית האביב, נערכת הקפת התבור לזכרו של האלוף שדה.
הפרס לספרות צבאית על שמולזכרו של שדה הוקמה עמותה המעניקה את "הפרס לספרות צבאית ע"ש האלוף יצחק שדה ז"ל". הפרס מוענק משנת 1972. זהו פרס שנתי, בעל ערך כספי, המוענק ליצירה מקורית ישראלית (ספר, סרט או מחזה) באחד מן התחומים:
1.תאוריה, מחקר והגות צבאית.
2.היסטוריה צבאית יהודית.
3.תולדות ההתגוננות היהודית בארץ או בגולה.
4.זיכרונות על שירות בכוחות המגן או בצה"ל.
5.יצירה על אישיות צבאית, יהודית או אישיות הקשורה לעימות הישראלי-ערבי.
העמותה לפרס לספרות צבאית ע"ש יצחק שדה
ספרים שיצחק שדה כתב
מסביב למדורה, י. נודד (יצחק שדה), ת"א, "לאחדות העבודה", תש"ו 1946.
כיצד נלכדה המצודה: כיבוש משטרת עיראק-סוידאן - בספור ובצילום, הוצאת מערכות, (בחלק מהעותקים: מרחביה: ספרית פועלים), תש"י 1950.
יצחק שדה כתבים א', ב', ג', ד', ארבעה כרכים שהוצאו לאור במרוצת השנים 1980 - 2000, הקיבוץ המאוחד, תל אביב.
לוחמים, ארבעה מחזות, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשי"ג 1952.
מה חידש פלמ"ח (טקטיקה בהגנה), מרחביה, ספרית פועלים, תש"י 1950.
מסביב למדורה, דור הפלמ"ח, תל אביב, 1989.
הפנקס פתוח, פרשה ראשונה, ציורים - צילה בינדר, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשי"ב
1לקריאה נוספת, ספרים שנכתבו על יצחק שדהאיך נדלקו מדורות (יצחק שדה), ביוגרפיה של יצחק שדה לבני הנעורים, מאת פועה הרשלג, עם עובד, תל אביב, תשס"ג.
יצחק שדה: אלבום, עריכה - שלמה דרך, עיצוב - גלי הוס, הקיבוץ המאוחד תל אביב, תשל"ב 1972.
על חידושיו של יצחק שדה בתחום הצבאי, מאת מאיר פעיל, נדפס בסקירה חודשית, 37, 12, תשנ"א 1991.
בראשית מלחמת השחרור, דפים מן העזבון של יצחק שדה, נדפס במבפנים, מ', 2, תשל"ח 1978.
מצביא ללא שררה, סיפור חייו של יצחק שדה, מאת צביקה דרור, הקיבוץ המאוחד, 1996, תל אביב.
חוברת ההנצחה לזכרו של יצחק שדה, שהופקה בשלושים למותו, כ"ט באלול תשי"ב (19.9.1952), מפלגת הפועלים המאוחדת- המרכז
הזקן שהדליק מדורות, מאת יפרח חביב, ספרית פועלים, תל אביב, תשל"ג.
עופר רגב: להתאהב בארץ ישראל - פרשת אהבתם של יצחק ומרגוט שדה, הוצאת "כנרת", 2005.