בסד
שלום ליאור,
תשובה יפה יש לרבנית ימימה מזרחי,לפרשה:
"
רק מילה טובה או שתים, לא יותר מזה
למשה באמת יש בעיה, אם מותר לקרוא לזה ככה. בעיה בדיבור. הוא לא מרגיש בטחון בדיבור שלו, מרוב ענוונותו. אנו רואים זאת גם בהמשך דרכו עם בני ישראל במדבר כאשר ה' אומר לו לדבר אל הסלע אך הוא מכה במקום לדבר.
אומרים חז"ל: מצווה לא לומר דבר שלא נשמע. כשמישהו לא שומע לך, אל תתני לו נאומים. אבל, אומר בעל ה"שפת אמת", יש דבר שתמיד נכנס לאזני השומע וגם ללבו:
מילה טובה.
כשאת מדברת למישהו והוא צועק, או שאוטם אוזניו מלשמוע - תוציאי מלים טובות.
הנשמה שלו מקשיבה כל הזמן. "אתה בעל מקסים", תאמרי לו. "עוד תראה שה' ישלח לך פרנסה טובה". משהו מזה ייכנס אליו.
כמה הורים נואשים מילדי גיל-ההתבגרות שלהם. הילד חצוף, עושה מה שהוא רוצה, מצפצף על כל העולם ומסרב לשמוע. דברו אליהם מילים טובות. תראו להם שאתם מאמינים בהם, כי הם כרב לא מאמינים בעצמם. ילדה אחת היתה עושה להורים שלה צרות צרורות, ואביה, אחרי כל מריבה גדולה, היה נכנס לחדר שלה ומדבר על ליבה בשקט. היא היתה עושה לו פרצוף אטום, לא עונה לו בכלל, אבל גם עשר שנים לאחר מכן היא זוכרת כמה המילים שלו היו נעימות.
ה' מצווה את משה ואהרון: "דבר אל בני ישראל". מפרש רש"י: עם ישראל נודניקים ועצבניים. תהיה סבלן אליהם ותרעיף עליהם מילים טובות. הנשמה שלו תשמע. אתה בעל מקסים, תראה שה' ישלח לך פרנסה טובה. טוב, טוב, בסדר. ומשהו נכנס.
אני זוכרת לטובה את אילנה, שה' יברך אותה, אחות בטיפול נמרץ. היא טיפלה בבני ז"ל. דברי אליו, היא אמרה לי. הנשמה שלו שומעת. כל כך הרבה אנשים מחוסרי הכרה שמעו כל מילה שדיברו אליהם. היום אומרים לנשים בהריון לדבר לתינוק בעודו ברחם. חז"ל לפני אלפיים שנה כבר ידעו שעוברים שומעים ומבינים. הגמרא מספרת על אמו של רבי יהושע בן לוי, שנשאלה כיצד נולד לה ילד צדיק. היא השיבה: כשהייתי הרה הייתי הולכת משיעור לשיעור, מבית מדרש לבית מדרש, יושבת ומקשיבה והדברים נכנסו עמוק והתיישבו גם בראש של הילד.
לעולם אל תהססי לתת מילה טובה. זה תמיד במקום! בכל מקרה של ספק (לצעוק על הילד או לסגור אותו בחדר? לפתוח את הפה על בעלי או לבכות בשירותים?) תני מילה טובה, תני אהבת חינם.
אז למה את לא אומרת מילים טובות? כי יש לך גאווה. את מפחדת שהרצון הטוב שלך יידחה על ידי בעלך, שהילד יצחק עליך. את אומרת: הוא לא רוצה לשמוע? אז לא צריך. אני מכבדת את המרחב שלו.
חברתנו אודיל זרקה, שתהיה בריאה, לימדה אותי שיעור נפלא. למה את לא באה אלי, שאלה אותי. אמרתי לה: חינכו אותי לא להפריע לאנשים, לכבד את מרחב המחיה שלהם. ענתה לי: זה לא נקרא לכבד. תיכנסי למישהי הביתה. כמה נשים היו שמחות אם היית מרימה אליהן טלפון, שואלת מה נשמע. אבל הריחוק הזה, אני פוחדת שאולי אני לא רצויה. בעצם אני כאילו מכבדת אותן אבל בעצם מכבדת את עצמי, לא רוצה להיתקל בתגובה עוינת.
יש בעלים שחיים חיים נפרדים מהאשה שלהם מרוב שהיא לא מתערבת. אבל במה את עזר כנגדו? דברי איתו, כנסי לו לחיים, תציקי לו. תאמרי לו: אני לא אעזוב אותך, לא אוותר לך!. אנחנו מכירות אשה אחת שלפני שש שנים ילדה תאומים ומאז בעלה מסרב להביא ילדים נוספים לעולם כי הוא מפחד שלא יוכל לפרנס אותם, והיא מכבדת את רצונו ולא דוחקת בו. למה? את מפחדת ממריבות, מויכוחים? אל תפחדי. תאמרי לבעלך: אני רוצה עוד ילדים. אני יודעת שאתה לעולם לא תצטער על ילדים נוספים. אני אציק לך עד שתסכים איתי.
תהפכי את זה לנושא חי, לנושא שמונח על השולחן ויש אליו התייחסות. אין שום צורך ללכת על בהונות סביב הבעל ה"עדין" וה"רגיש". להיפך, צריך לעורר אותו לפעמים ולהראות לו שהוא טועה.
וידוי נוסף. מישהי אמרה לי: יש לי בדיקה ואני במתח. תתפללי עלי.
והתפללתי עליה, ויותר לא שאלתי אותה. הרגשתי שזה לא ענייני.
בשבוע שעבר שאלה אותי אם שכחתי אותה. חס ושלום, עניתי. לא שכחתי. רק לא היה לי נעים.
גם לי זה לא נעים, היא אמרה. חבל שלא שאלת.
כמה צריך לעבוד על זה, להוריד לגאווה המיותרת הזאת את הראש. דברי. תרעיפי טוב.
אתן יודעות כמה אנשים מחכים למילה טובה? תנו לבעלים של חברותיכם מחמאות על הנשים שלהם, ספרו להם לאיזו אשה מקסימה הם נשואים."
elzam002
