כ"ט בנובמבר הוא הכינוי ל-29 בנובמבר 1947 (אור לי"ז בכסלו ה'תש"ח), היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) על סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל, ועל הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). עוד נקבע כי ירושלים וסביבתה יוכרזו כשטח תחת פיקוח בינלאומי. חרף האופי המקוטע והמוגבל של השטח שהוקצה ליישוב היהודי בתוכנית החלוקה, קיבלה הנהגת היישוב את התוכנית, ויהודים רקדו משמחה בחוצות הערים והיישובים בכל רחבי ארץ-ישראל. גם בחוץ-לארץ חגגו היהודים. ברומא התאספו לתפילת הודיה מול שער טיטוס, המקום המסמל את החורבן שאירע אלפיים שנה קודם. נשיא העצרת, ידיד הציונים שסייע להם בדחיית הדיון עד השגת הרוב, אוסוולדו ארניה מברזיל, קרא את שמות המדינות בזו אחר זו לפי הא"ב האנגלי. אחד התיאורים המרשימים להמתנה הדרוכה מצוי בספרו של עמוס עוז, סיפור על אהבה וחושך: כל ההמון הגדול הזה כמו התאבן שם בדומיית לילה מפחידה, כאילו אינם בני אדם אמיתיים כי אם מאות צלליות כהות מצוירות על פני יריעת החושך המהבהב. כאילו מתו כולם בעמידה. לא דיבור לא שיעול ולא מדרך נעל. יתוש לא זמזם שם. ועל השמחה אחר היוודע תוצאות ההצ ... ונפתחו הבארים בכל הערים ועד אור הבוקר חילקו חינם משקאות קלים ומתקים ודברי מאפה וגם משקאות חריפים, ומיד ליד ומפה לפה עברו בקבוקי המיץ והבירה והיין, וזרים התחבקו ברחובות ונישקו זה את זה בדמעות, ושוטרים אנגלים המומים נגררו גם הם אל מעגלותחול ורוככו בפחיות של בירה ובליקרים, ועל שריוניות הצבא הבריטי טיפסו חוגגים משולהבים ונוססו עליהם את דגלי המדינה שעדיין לא קמה. לעומת שמחת היהודים דחו הערבים לחלוטין את התוכנית. למחרת ההצבעה באו"ם פתחו הערבים במעשי איבה נגד היהודים, וכך פרצה מלחמת העצמאות. היום בדרך כלל אין מציינים באופן מיוחד את יום כ"ט בנובמבר. באחדות מערי ישראל ניתן למצוא רחוב בשם "כ"ט בנובמבר", ואחרות החליפו רחובות ששמם היה כ"ט בנובמבר בשם אחר מסיבות שונות. ועדת העורכים של העיתונים היומיים בישראל נוהגת לקיים ביום זה מפגש עדכון עם ראש הממשלה תוצאות ההצבעה על תוכנית החלוקה של א"י בעצרת האו"ם: ההצעה נתקבלה ברוב של 33 קולות, 13 נגד, 10 נמנעו ומדינה אחת נעדרה. בעד: אוסטרליה, אוקראינה, אורוגוואי, איסלנד, אקוודור, ארצות הברית, בוליביה, בלארוס, בלגיה, ברזיל, ברית המועצות, גואטמלה, הרפובליקה הדומיניקנית, דנמרק, דרום אפריקה, האיטי, הולנד, ונצואלה, לוקסמבורג, ליבריה, נורבגיה, ניו זילנד, ניקרגואה, פולין, הפיליפינים, פנמה, פרגוואי, פרו, צ'כוסלובקיה, צרפת, קוסטה ריקה, קנדה, שבדיה. נגד: איראן, אפגניסטן, הודו, טורקיה, יוון, לבנון, מצרים, סוריה, עיראק, ערב הסעודית, פקיסטן, קובה, תימן נמנעו: ארגנטינה, אתיופיה, בריטניה, הונדורס, יוגוסלביה, מקסיקו, סין, צ'ילה, אל סלוודור, קולומביה. נעדרה: תאילנד (אז "סיאם").