הרב מאיר בר-אילן (ברלין) (1880- י"ט בניסן ה'תש"ט 1949), רב, מחבר ועסקן ציוני, מראשי ומנהיגי הציונות הדתית
תולדות חייו
נולד בוולוז'ין (היום בבלארוס) כבן זקונים לאביו הנצי"ב מוולוז'ין, שכיהן כראש ישיבת וולוז'ין הנודעת בה גם למד עד גיל 14 כשהתייתם מאביו. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון ומאוחר יותר גם אצל רבי חיים מבריסק (הרב סולוביצ'יק), קרוב משפחתו, ואצל הרב יחיאל מיכל אפשטין, סבו.
בשנת 1905 כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת "המזרחי" בפרט. בהמשך עבר לברלין שם היה עורך של העיתון "העברי" ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד ממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914 הוא הקים את הסניף האמריקני של המזרחי ובשנים 1926-1915 כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית ועמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבה יוניברסיטי. כמו כן, היה מעורב בהקמת "נשי המזרחי", לימים נשי אמי"ת.
בשנת 1926 עלה לארץ והתיישב בירושלים, בה שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. שימש כראש הוועד הפועל הציוני והיה חבר במועצת המדינה הזמנית.
בשנת 1946, לאחר השבת השחורה ישבה הנהלת הסוכנות בחוץ לארץ (כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ הושמו במעצר). נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, בה כיהן בר-אילן יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, אותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו ערב יום הכיפורים תש"ז והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.
נפטר בי"ט בניסן תש"ט (1949) ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
פועלו
פעילותו הספרותית של בר-אילן הייתה רחבת היקף - עריכה של העיתון "הצופה" במשך שנים רבות, עריכת האנציקלופדיה התלמודית וכתיבת מספר ספרים, ביניהם הספרים "מוולוז'ין לירושלים" ו"רבן של ישראל" - ספר ביוגרפי על אביו הנצי"ב.
מבחינה פוליטית, השתייך הרב בר-אילן לזרם הימני יותר במפה הפוליטית. התנגד ל"תוכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני השביעי, הוביל את המאבק בספר הלבן והיה ממתנגדיהם המרים ביותר של הבריטים.
תנועת המפד"ל שהוקמה בשנת 1956, ואיחדה לתוכה את הסתדרות המזרחי, שאבה ממנו ומדרכו את השראתה.
הנצחה
בשנת 1955 הוקמה אוניברסיטת בר-אילן בהשראת דרכו הייחודית ומאוחר יותר אף נקראה על שמו. שנתיים קודם לכן, בשנת 1953, הוקמה הישיבה התיכונית נתיב מאיר שקרויה אף היא על שמו. גם היישוב בית מאיר שבפרוזדור ירושלים (הוקם ב-1950) קרוי על שמו. בערים רבות בישראל נקרא רחוב על שמו, ובתי ספר דתיים רבים קרויים אף הם על שמו.
משפחתו
לרב בר-אילן היו שתי בנות ובן. הבת הבכורה יהודית הייתה נשואה לפרופ' שאול ליברמן. הבת השנייה שולמית הייתה נשואה לפרופ' אברהם הלקין. הבן הצעיר, ד"ר טוביה בר-אילן, היה ממקימי תעשיית הפלסטיק בישראל, מנהל אוניברסיטת בר-אילן ולאחר מכן מנהל השלוחות של האוניברסיטה. באוניברסיטה עומד בראש המחלקה לתלמוד נכדו הקרוי על שמו: פרופ' מאיר בר-אילן, אשר מלמד גם במחלקה להיסטוריה של עם ישראל.
תולדות חייו
נולד בוולוז'ין (היום בבלארוס) כבן זקונים לאביו הנצי"ב מוולוז'ין, שכיהן כראש ישיבת וולוז'ין הנודעת בה גם למד עד גיל 14 כשהתייתם מאביו. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת טלז אצל הרב אליעזר גורדון ומאוחר יותר גם אצל רבי חיים מבריסק (הרב סולוביצ'יק), קרוב משפחתו, ואצל הרב יחיאל מיכל אפשטין, סבו.
בשנת 1905 כיהן כציר בקונגרס הציוני השביעי ובכך החל את התקרבותו לציונות בכלל ולתנועת "המזרחי" בפרט. בהמשך עבר לברלין שם היה עורך של העיתון "העברי" ששימש במה לרעיונות הזרם הציוני-דתי. בשנת 1912 מונה למזכיר המזרחי העולמי, תפקיד ממנו פרש בעקבות מלחמת העולם הראשונה, שאילצה אותו להגר לארצות הברית, שם שימש כיו"ר הסתדרות המזרחי. ב-1914 הוא הקים את הסניף האמריקני של המזרחי ובשנים 1926-1915 כיהן כנשיא המזרחי בארצות הברית ועמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבה יוניברסיטי. כמו כן, היה מעורב בהקמת "נשי המזרחי", לימים נשי אמי"ת.
בשנת 1926 עלה לארץ והתיישב בירושלים, בה שימש בשורה של תפקידים מרכזיים, כולל מזכיר המזרחי העולמי. שימש כראש הוועד הפועל הציוני והיה חבר במועצת המדינה הזמנית.
בשנת 1946, לאחר השבת השחורה ישבה הנהלת הסוכנות בחוץ לארץ (כאשר חברי הנהלת הסוכנות ששהו בארץ הושמו במעצר). נקבעה הנהלה זמנית של הסוכנות בארץ, בה כיהן בר-אילן יחד עם לוי אשכול וזלמן שזר. בעת "השבת השחורה", אישרה ההנהלה הזמנית של הסוכנות את הקמת 11 הנקודות בנגב, אותה יזם אשכול. הנקודות הוקמו ערב יום הכיפורים תש"ז והיו גורם עיקרי לכך שוועדת האו"ם לעניין ארץ ישראל (אונסקופ) תמליץ להכליל את הנגב בתחום המדינה היהודית.
נפטר בי"ט בניסן תש"ט (1949) ונקבר בבית הקברות סנהדריה.
פועלו
פעילותו הספרותית של בר-אילן הייתה רחבת היקף - עריכה של העיתון "הצופה" במשך שנים רבות, עריכת האנציקלופדיה התלמודית וכתיבת מספר ספרים, ביניהם הספרים "מוולוז'ין לירושלים" ו"רבן של ישראל" - ספר ביוגרפי על אביו הנצי"ב.
מבחינה פוליטית, השתייך הרב בר-אילן לזרם הימני יותר במפה הפוליטית. התנגד ל"תוכנית אוגנדה" שהועלתה בקונגרס הציוני השביעי, הוביל את המאבק בספר הלבן והיה ממתנגדיהם המרים ביותר של הבריטים.
תנועת המפד"ל שהוקמה בשנת 1956, ואיחדה לתוכה את הסתדרות המזרחי, שאבה ממנו ומדרכו את השראתה.
הנצחה
בשנת 1955 הוקמה אוניברסיטת בר-אילן בהשראת דרכו הייחודית ומאוחר יותר אף נקראה על שמו. שנתיים קודם לכן, בשנת 1953, הוקמה הישיבה התיכונית נתיב מאיר שקרויה אף היא על שמו. גם היישוב בית מאיר שבפרוזדור ירושלים (הוקם ב-1950) קרוי על שמו. בערים רבות בישראל נקרא רחוב על שמו, ובתי ספר דתיים רבים קרויים אף הם על שמו.
משפחתו
לרב בר-אילן היו שתי בנות ובן. הבת הבכורה יהודית הייתה נשואה לפרופ' שאול ליברמן. הבת השנייה שולמית הייתה נשואה לפרופ' אברהם הלקין. הבן הצעיר, ד"ר טוביה בר-אילן, היה ממקימי תעשיית הפלסטיק בישראל, מנהל אוניברסיטת בר-אילן ולאחר מכן מנהל השלוחות של האוניברסיטה. באוניברסיטה עומד בראש המחלקה לתלמוד נכדו הקרוי על שמו: פרופ' מאיר בר-אילן, אשר מלמד גם במחלקה להיסטוריה של עם ישראל.