<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>לא הכרנו מעולם, הייתי בת שנה כשנפלת...
אבל הסיפורים וההשלכות של מותך על משפחתי ישארו עוד דורות רבים.
אמא שכל חייה התאבלה על מותך, היתה אלמנה 30 שנה. מיום נפילתך ועד יומה האחרון... לא היה לה מקום שבו היא הרגישה בית. היו לה אותנו כדי לחוות את החיים דרכם. עודד, רינה ואני...
לפני שנה שמתי לב שאני מבוגרת ממך. אתה נפלת בן 45 ותמיד היה נראה לי שהספקת כל כך הרבה בחייך. היום שאני בגיל 53 אני מבינה שלא הספקת הרבה כלל, הרוב עוד היה לפניך הטוב היה עוד לפניך אחרי הימים הנוראים של המלחמה.
חסרת לי כשהיכרתי את בעלי , חסרת לי כשהתגייסתי וחסרת לי כשהתחתנתי ושנולדו לי ילדיי, נכדיך.
תמיד אזכור אותך - אבא ולו רק מסיפורים ותמונות</span>