בושה
מי שמביש פני חברו נתאלם ושוכח
טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל
כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העונות, שאתה דש בעקב
גם בושה בא, כשאתה משמח בצרת חבריך
תציר לפניך אותיות אמונה, ובזה לא יבוא עליך שום בושה
כשבא על אדם איזה בושה, יצפה לישועה
על ידי צדקה לשם שמים, תבוא למדת בושה
על ידי בטחון לא יבוא עליו בושה
כשאדם מחרף ומביש אותך, והוא אינו אויב לך, תשא ותסבל את הבושה, כי זה מן השמים בודאי שיחרף אותך, ובזה הבזיון תהיה נסתר ונחבא מן השטן, שהוא שונא אותך, והוא מגדיל את עצמו תמיד עליך, ומקטרג עליך, ועל ידי זאת הבושה, שתסבל ממי שאינו אויב לך, על ידי זה לא יגדיל עליך השונא השטן.
כשמבישין אותך תתן צדקה
על ידי צדקה, תזכה למדת בושה
נכון כאשר ישמע מרעהו דבר כזב, אל יקפץ ויבישהו אלא ירמז לו בתנועה, כדי שיכיר, כי לא כן הוא
המתביש לא במהרה הוא חוטא.
נח לו לאדם, שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה
הכל נפרע ביד שליח חוץ מאונאה, ואין הפרגוד ננעל בפניו מי ששומע חרפתו ושותק על ידי זה נתבטל ממנו רבות רעות שהיו ראויין לבא עליו.
עקר התשובה על ידי הבושה. כי צריך האדם להתביש בעצמו מאד מאד, כי עברה היא בודאי בושה, רחמנא לצלן, כי עברה אינה שיכה וראויה לישראל כלל, כי איש ישראלי רחוק בשרשו מעברה לגמרי, ובודאי אין נאה לאיש ישראלי שיהיו לו עברה, חס ושלום. אבל גם כשרוצה לעשות מצוה, ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה,
כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה? ואיך יעיז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות מצוה? וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה,וגם גדל מעלות המצוה, כי עצם יקר מעלת המצוה בעצמה אין לה שעור, ובודאי ראוי שיפל עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה, ואיך הוא בא לחטף התפלין שהם כתרי דמלכא ולהניחם פתאם על הראש? בודאי ראוי שיפלעליו בושה גדולה. ואם היה להאדם בושה, היה מתביש מלפניו יתברך אפילו לקח המאכל לתוך פיו, כי איזה זכות יש לו שיהיה לו אכל? אך עקר הבושה זוכין על ידי שרואים את עצמו עם הצדיק האמת, ועל ידי זה זוכין לתשובה, כיעקר התשובה הוא על ידי הבושה כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לענוה אמתית, שהוא בחינת ענוה של משה רבנו, שהוא עקר החיים, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא.
מי שמביש פני חברו נתאלם ושוכח
טוב לבטל תורה מלביש בן ישראל
כשבושה בא עליך, אין זה אלא בשביל שתעשה תשובה על העונות, שאתה דש בעקב
גם בושה בא, כשאתה משמח בצרת חבריך
תציר לפניך אותיות אמונה, ובזה לא יבוא עליך שום בושה
כשבא על אדם איזה בושה, יצפה לישועה
על ידי צדקה לשם שמים, תבוא למדת בושה
על ידי בטחון לא יבוא עליו בושה
כשאדם מחרף ומביש אותך, והוא אינו אויב לך, תשא ותסבל את הבושה, כי זה מן השמים בודאי שיחרף אותך, ובזה הבזיון תהיה נסתר ונחבא מן השטן, שהוא שונא אותך, והוא מגדיל את עצמו תמיד עליך, ומקטרג עליך, ועל ידי זאת הבושה, שתסבל ממי שאינו אויב לך, על ידי זה לא יגדיל עליך השונא השטן.
כשמבישין אותך תתן צדקה
על ידי צדקה, תזכה למדת בושה
נכון כאשר ישמע מרעהו דבר כזב, אל יקפץ ויבישהו אלא ירמז לו בתנועה, כדי שיכיר, כי לא כן הוא
המתביש לא במהרה הוא חוטא.
נח לו לאדם, שיפיל עצמו לתוך כבשן האש, ואל ילבין פני חברו ברבים כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה
הכל נפרע ביד שליח חוץ מאונאה, ואין הפרגוד ננעל בפניו מי ששומע חרפתו ושותק על ידי זה נתבטל ממנו רבות רעות שהיו ראויין לבא עליו.
עקר התשובה על ידי הבושה. כי צריך האדם להתביש בעצמו מאד מאד, כי עברה היא בודאי בושה, רחמנא לצלן, כי עברה אינה שיכה וראויה לישראל כלל, כי איש ישראלי רחוק בשרשו מעברה לגמרי, ובודאי אין נאה לאיש ישראלי שיהיו לו עברה, חס ושלום. אבל גם כשרוצה לעשות מצוה, ראוי שיהיה לו גם כן בושה גדולה,
כי איזה זכות יש לו שיזכה לעשות המצוה? ואיך יעיז פניו לכנס בהיכל המלך לעשות מצוה? וישער בדעתו לפני מי הוא עושה המצוה,וגם גדל מעלות המצוה, כי עצם יקר מעלת המצוה בעצמה אין לה שעור, ובודאי ראוי שיפל עליו בושה גדולה כשבא לעשות איזה מצוה, ואיך הוא בא לחטף התפלין שהם כתרי דמלכא ולהניחם פתאם על הראש? בודאי ראוי שיפלעליו בושה גדולה. ואם היה להאדם בושה, היה מתביש מלפניו יתברך אפילו לקח המאכל לתוך פיו, כי איזה זכות יש לו שיהיה לו אכל? אך עקר הבושה זוכין על ידי שרואים את עצמו עם הצדיק האמת, ועל ידי זה זוכין לתשובה, כיעקר התשובה הוא על ידי הבושה כנ"ל, ועל ידי זה זוכין לענוה אמתית, שהוא בחינת ענוה של משה רבנו, שהוא עקר החיים, בחינת חיים נצחיים של עולם הבא.