מאיר עמית ז"ל הלך לעולמו!
אמש הלך לעולמו מאיר עמית ז"ל מאיר עמית מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 1921- 17 ביולי 2009), אלוף בצה"ל, ראש המוסד השלישי ושר בממשלת ישראל.נעוריו עמית נולד בטבריה, בנם של חיה ושמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל ב-1920 מצ'רניהיב שבאוקראינה. בילדותו עברה המשפחה להתגורר בירושלים ולאחר מכן ברמת גן, שם שימשו הוריו כחברי הוועד[1]. עמית למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ולאחר מכן בגימנסיה הריאלית "בלפור" שבתל אביב. עם תום לימודיו, בשנת 1939, הצטרף לקיבוץ אלונים, בו היה חבר עד 1952שירותו הצבאי ב-1936, עוד בימי לימודיו בגימנסיה, הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1940, זמן מה לאחר סיום לימודיו, התנדב לכוחות הנוטרות ושירת בהם עד 1945. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים בשנת 1942 ברמת יוחנן ולאחר שנתיים קורס מ"מים בג'וערה. הוא שימש כמפקד מחלקה בחי"ש, ולאחר מכן, ב-1947, שימש כמפקד פלוגה מרחבית בגדוד "דרור" (גדוד 14) של חטיבת גולני. במלחמת העצמאות לחם בקרבות משמר העמק ועמק יזרעאל והשתתף בשחרור הגליל התחתון. במהלך הקרב על העיר ג'נין נפצע [2]. במבצע חירם היה סגן מפקד גדוד 15 של חטיבת גולני ולאחר מכן נתמנה למפקד הגדוד הממוכן (גדוד 19) של חטיבת גולני שישבה ביבנאל [3]. גדודו של עמית השתתף במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו לוחמיו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת [4].ראש "המוסדעם סיום המלחמה המשיך עמית לשרת בצה"ל, ובשנת 1951 נתמנה למפקד חטיבת גולני, תפקיד בו שימש בעת קרב תל מוטילה. לאחר מכן מונה לראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. בשנת 1952 היה מפקד פיקוד ההדרכה של צה"ל, יצא להשתלמות בבריטניה ובשנת 1954 שימש כראש אג"ם (אגף המטה). בשנת 1955 היה אלוף פיקוד הדרום. בשנת 1956 היה ראש אג"ם בשנית, ובתפקיד זה תכנן וניהל באותה שנה את מבצע קדש. היה אלוף פיקוד המרכז בשנים 1958 - 1959. נפצע קשה במהלך צניחה, ואושפז בבית החולים למעלה משנה. נסע ללימודים באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית ובשובו בשנת 1962 מונה לראש אמ"ן" ב-1963 מונה לראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, בעקבות פרישתו של איסר הראל, ובמשך כתשעה חודשים שימש בו זמנית ראש אמ"ן וראש "המוסד". כיהן כראש "המוסד" עד שנת 1968. במהלך כהונתו התרחשה פרשת בן ברקה שהביאה לעימות חריף בין עמית לאיסר הראל, שדרש מעמית להתפטר על מעורבותו בפרשה. ב-1966 נערך מבצע יהלום שבו ערק הטייס העיראקי מוניר רדפא עם מטוס מיג 21 ונחת בישראל. עמית הידק את הקשרים עם הכורדים בעיראק ואף ביקר שם מספר פעמים. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ובשובו דיווח כי בניגוד להערכות שר החוץ, אבא אבן, הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה של ישראל על מצרים. לאחר מלחמת ששת הימים עמד עמית על כך שבמסגרת חילופי השבויים ישוחררו אסירי "העסק הביש" שהיו בכלא המצרי משנת 1954 וכן בני הזוג לוץ. .פעילות ציבורית ועסקית בין השנים 1968 - 1977 שימש כמנהל "כור תעשיות" - חטיבת התעשייה של ההסתדרות, שהייתה הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל. נבחר לכנסת ה-9 מטעם ד"ש והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ולאחר נמכן שר התחבורה ושר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין (עד 15 בספטמבר 1978). עם הפילוג בד"ש (1978) הצטרף למפלגת שינוי. בשנת 1980 פרש משינוי והצטרף למפלגת העבודה. מאז 1978 מילא תפקידים מנהליים בכירים בחברות עתירות ידע. משנת 1982 כיהן בתפקידים רבים, ובהם: יו"ר "נבות טכנולוגית", יו"ר הדירקטוריון של חברת "חלל תקשורת", מפעילת פרויקט לוויין התקשורת "עמוס", ודירקטור בחברות "החברה לישראל", צים, יכין-חק"ל, "ציון אחזקות" ואחרות. כיהן גם בתפקידים ציבוריים, בהם חבר הנהלת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר המועצה לתכנון כלכלי, יו"ר המרכז הישראלי לניהול (המי"ל) ונשיא המרכז למורשת המודיעין. בשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.-
<a href='http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%A2' target='_blank'>http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... %A8_%D7%A2</a> %D7%9E%D7%99%D7%AA
אמש הלך לעולמו מאיר עמית ז"ל מאיר עמית מאיר עמית (סלוצקי) (17 במרץ 1921- 17 ביולי 2009), אלוף בצה"ל, ראש המוסד השלישי ושר בממשלת ישראל.נעוריו עמית נולד בטבריה, בנם של חיה ושמעון סלוצקי, שעלו לארץ ישראל ב-1920 מצ'רניהיב שבאוקראינה. בילדותו עברה המשפחה להתגורר בירושלים ולאחר מכן ברמת גן, שם שימשו הוריו כחברי הוועד[1]. עמית למד בבית הספר המחוזי בגבעת השלושה ולאחר מכן בגימנסיה הריאלית "בלפור" שבתל אביב. עם תום לימודיו, בשנת 1939, הצטרף לקיבוץ אלונים, בו היה חבר עד 1952שירותו הצבאי ב-1936, עוד בימי לימודיו בגימנסיה, הצטרף לארגון "ההגנה". ב-1940, זמן מה לאחר סיום לימודיו, התנדב לכוחות הנוטרות ושירת בהם עד 1945. במהלך שירותו עבר קורס מ"כים בשנת 1942 ברמת יוחנן ולאחר שנתיים קורס מ"מים בג'וערה. הוא שימש כמפקד מחלקה בחי"ש, ולאחר מכן, ב-1947, שימש כמפקד פלוגה מרחבית בגדוד "דרור" (גדוד 14) של חטיבת גולני. במלחמת העצמאות לחם בקרבות משמר העמק ועמק יזרעאל והשתתף בשחרור הגליל התחתון. במהלך הקרב על העיר ג'נין נפצע [2]. במבצע חירם היה סגן מפקד גדוד 15 של חטיבת גולני ולאחר מכן נתמנה למפקד הגדוד הממוכן (גדוד 19) של חטיבת גולני שישבה ביבנאל [3]. גדודו של עמית השתתף במבצע חורב, ובמבצע עובדה היו לוחמיו בין ראשוני חטיבת גולני שהגיעו לאילת [4].ראש "המוסדעם סיום המלחמה המשיך עמית לשרת בצה"ל, ובשנת 1951 נתמנה למפקד חטיבת גולני, תפקיד בו שימש בעת קרב תל מוטילה. לאחר מכן מונה לראש מחלקת המבצעים במטכ"ל. בשנת 1952 היה מפקד פיקוד ההדרכה של צה"ל, יצא להשתלמות בבריטניה ובשנת 1954 שימש כראש אג"ם (אגף המטה). בשנת 1955 היה אלוף פיקוד הדרום. בשנת 1956 היה ראש אג"ם בשנית, ובתפקיד זה תכנן וניהל באותה שנה את מבצע קדש. היה אלוף פיקוד המרכז בשנים 1958 - 1959. נפצע קשה במהלך צניחה, ואושפז בבית החולים למעלה משנה. נסע ללימודים באוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית ובשובו בשנת 1962 מונה לראש אמ"ן" ב-1963 מונה לראשות המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים, בעקבות פרישתו של איסר הראל, ובמשך כתשעה חודשים שימש בו זמנית ראש אמ"ן וראש "המוסד". כיהן כראש "המוסד" עד שנת 1968. במהלך כהונתו התרחשה פרשת בן ברקה שהביאה לעימות חריף בין עמית לאיסר הראל, שדרש מעמית להתפטר על מעורבותו בפרשה. ב-1966 נערך מבצע יהלום שבו ערק הטייס העיראקי מוניר רדפא עם מטוס מיג 21 ונחת בישראל. עמית הידק את הקשרים עם הכורדים בעיראק ואף ביקר שם מספר פעמים. ערב מלחמת ששת הימים יצא לוושינגטון, ובשובו דיווח כי בניגוד להערכות שר החוץ, אבא אבן, הממשל האמריקני לא יתנגד למכה מקדימה של ישראל על מצרים. לאחר מלחמת ששת הימים עמד עמית על כך שבמסגרת חילופי השבויים ישוחררו אסירי "העסק הביש" שהיו בכלא המצרי משנת 1954 וכן בני הזוג לוץ. .פעילות ציבורית ועסקית בין השנים 1968 - 1977 שימש כמנהל "כור תעשיות" - חטיבת התעשייה של ההסתדרות, שהייתה הקונצרן התעשייתי הגדול בישראל. נבחר לכנסת ה-9 מטעם ד"ש והיה חבר בוועדת החוץ והביטחון, ולאחר נמכן שר התחבורה ושר התקשורת בממשלתו של מנחם בגין (עד 15 בספטמבר 1978). עם הפילוג בד"ש (1978) הצטרף למפלגת שינוי. בשנת 1980 פרש משינוי והצטרף למפלגת העבודה. מאז 1978 מילא תפקידים מנהליים בכירים בחברות עתירות ידע. משנת 1982 כיהן בתפקידים רבים, ובהם: יו"ר "נבות טכנולוגית", יו"ר הדירקטוריון של חברת "חלל תקשורת", מפעילת פרויקט לוויין התקשורת "עמוס", ודירקטור בחברות "החברה לישראל", צים, יכין-חק"ל, "ציון אחזקות" ואחרות. כיהן גם בתפקידים ציבוריים, בהם חבר הנהלת מרכז יפה למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב, חבר המועצה לתכנון כלכלי, יו"ר המרכז הישראלי לניהול (המי"ל) ונשיא המרכז למורשת המודיעין. בשנת 2003 (תשס"ג) זכה בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה.-
<a href='http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%90%D7%99%D7%A8_%D7%A2' target='_blank'>http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7% ... %A8_%D7%A2</a> %D7%9E%D7%99%D7%AA