מימונה
המימונה הוא חג עממי הנחוג במוצאי חג הפסח, באסרו חג (כ"ב בניסן), לחופו הדרומי של אגן הים התיכון, הן בקרב יהדות מרוקו והן בקרב יהדות תוניסיה ולוב. מקורו של החג, לפי השערת החוקרים, הוא במאה ה-18.
יום זה נחגג מכיוון שבימות הפסח היו נזהרים שלא לאכול האחד אצל חברו (בגלל שוני מנהגים), והקפידו על חומרה זו ביותר. ולכן, מיד לאחר פסח היו מארחים אחד את השני, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה אלא בגלל חומרה, והנה עתה הם אוכלים האחד ממאכלי השני.
מקור השם
יש הסבורים כי מקור השם "מימונה" נובע משמו של אבי הרמב"ם, הרב מימון בן יוסף, שיום המימונה חל ביום פטירתו. סברה אחרת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית "מימון" שפירושה מזל, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה וזיווג.
הסברה הרווחת היא שמקור השם נובע משיבוש המילה העברית "אמונה", וחג זה נקרא כך משום שעל פי המסורת יום זה מסוגל לגאולה, על פי מאמר התלמוד "בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידים להיגאל", ובחג זה הציבור מביע את אמונתו בגאולה העתידית.
גם חסידי חב"ד נוהגים לציין את ליל מוצאי שביעי של פסח, בסעודה הנקראת "סעודת משיח", כי ביום זה ,מאיר גילוי הארת משיח".
מנהגי החג
המקור ההלכתי ליום זה נובע מהגדר ההלכתי של אסרו חג, שמשמעותו עשיית שמחה בסעודה בצאת החג.
בשנים האחרונות חגיגות המימונה בישראל נושאות אופי פוליטי, כשנשיאים, ראשי ממשלות, שרים ופוליטיקאים משתתפים באירועים הנחגגים ברחבי הארץ. ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים), כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא רק בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו".
ביישובים בהם ריכוז יהודי מרוקו גבוה, ליל המימונה התאפיין גם במעין "סיור כתובות", בו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות - מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים בשעות השחר המוקדם (דלתות רבות היו נסגרות רק בשעה ארבע בבוקר).
הכיבוד שהונח על השולחן (או השולחנות) היה ברובו המכריע מתוק, כנראה כדי להדגיש את התקווה למתיקות בשאר תחומי החיים. הוגשו ממתקים וריבות מסוגים שונים, שהוכנו כולם על ידי בעלת הבית במהלך חג הפסח. משום כך, כל המעדנים המתוקים הללו היו חייבים להכיל רק מרכיבים כשרים לפסח, דהיינו: תמרים, בוטנים, שקדים, אגוזים, סוכר וכו' - אך ללא כל מרכיב חמץ כלשהו (קמח, שמרים וכו'). את המופלטות, מאכלים העשויים קמח וממאפייני המימונה, מכינים דקות ספורות בלבד לפני ההגשה מקמח שנרכש במוצאי החג.
המימונה הוא חג עממי הנחוג במוצאי חג הפסח, באסרו חג (כ"ב בניסן), לחופו הדרומי של אגן הים התיכון, הן בקרב יהדות מרוקו והן בקרב יהדות תוניסיה ולוב. מקורו של החג, לפי השערת החוקרים, הוא במאה ה-18.
יום זה נחגג מכיוון שבימות הפסח היו נזהרים שלא לאכול האחד אצל חברו (בגלל שוני מנהגים), והקפידו על חומרה זו ביותר. ולכן, מיד לאחר פסח היו מארחים אחד את השני, כדי להראות שמה שלא אכל אצלו בפסח לא היה בגלל איבה אלא בגלל חומרה, והנה עתה הם אוכלים האחד ממאכלי השני.
מקור השם
יש הסבורים כי מקור השם "מימונה" נובע משמו של אבי הרמב"ם, הרב מימון בן יוסף, שיום המימונה חל ביום פטירתו. סברה אחרת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית "מימון" שפירושה מזל, והחוגגים מאמינים כי יום זה הוא יום סגולה לפרנסה וזיווג.
הסברה הרווחת היא שמקור השם נובע משיבוש המילה העברית "אמונה", וחג זה נקרא כך משום שעל פי המסורת יום זה מסוגל לגאולה, על פי מאמר התלמוד "בניסן נגאלו ישראל ובניסן עתידים להיגאל", ובחג זה הציבור מביע את אמונתו בגאולה העתידית.
גם חסידי חב"ד נוהגים לציין את ליל מוצאי שביעי של פסח, בסעודה הנקראת "סעודת משיח", כי ביום זה ,מאיר גילוי הארת משיח".
מנהגי החג
המקור ההלכתי ליום זה נובע מהגדר ההלכתי של אסרו חג, שמשמעותו עשיית שמחה בסעודה בצאת החג.
בשנים האחרונות חגיגות המימונה בישראל נושאות אופי פוליטי, כשנשיאים, ראשי ממשלות, שרים ופוליטיקאים משתתפים באירועים הנחגגים ברחבי הארץ. ליל המימונה מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה (כל עוד בני הבית נמצאים וערים), כדי להזמין את כל מי שרוצה להיכנס, ולאו דווקא רק בני משפחה, מכרים או מוזמנים מראש. נהוג לברך את האורחים בברכת "תרבחו ותסעדו".
ביישובים בהם ריכוז יהודי מרוקו גבוה, ליל המימונה התאפיין גם במעין "סיור כתובות", בו כמעט כל משפחה הייתה מבקרת אצל כל המשפחות האחרות - מה שהגדיל את תחושת החגיגיות, כיוון שלילה כזה היה לרוב מסתיים בשעות השחר המוקדם (דלתות רבות היו נסגרות רק בשעה ארבע בבוקר).
הכיבוד שהונח על השולחן (או השולחנות) היה ברובו המכריע מתוק, כנראה כדי להדגיש את התקווה למתיקות בשאר תחומי החיים. הוגשו ממתקים וריבות מסוגים שונים, שהוכנו כולם על ידי בעלת הבית במהלך חג הפסח. משום כך, כל המעדנים המתוקים הללו היו חייבים להכיל רק מרכיבים כשרים לפסח, דהיינו: תמרים, בוטנים, שקדים, אגוזים, סוכר וכו' - אך ללא כל מרכיב חמץ כלשהו (קמח, שמרים וכו'). את המופלטות, מאכלים העשויים קמח וממאפייני המימונה, מכינים דקות ספורות בלבד לפני ההגשה מקמח שנרכש במוצאי החג.