רות וידאל
New Member
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>בס"ד בזרה"ק
מפניני הרב "האור של חנוכה סיכום מורחב"
כ"א צריך לדעת ולהבין היטב שנקודת המלחמה היא הנקודה שבה רב האנשים כפשוטו נופלים ונכשלים, ושמשם מתחילה הנפילה שלהם.
אם נתבונן לאורך כל ההיסטוריה, מה הסיבה שאנשים עזבו את היהדות, התרחקו ממנה או לא התקשרו בפנימיות אלא רק הסתפקו בהתקשרות חיצונית, אם כן מהי הסיבה?
הסיבה פשוטה, הם לא הבינו את האור של התורה שהם מצוות ושמחה.
כשאדם לומד תורה בלי שמחה זה חושך.
כשאדם לא רואה את התורה והיהדות הוא בסכנה מכמה אפשרויות, או שיישאר ככה, כלומר יהיה קשור רק בחיצוניות ליהדות או שייפול לגמרי.
ואחד מן ההכנות לחג החנוכה זה האור של התורה המצוות והשמחה.
יהודי צריך לדעת שהשמחה זה היהדות.
רק השמחה זה היהדות.
אין שמחה, אין יהדות, אחרת זה סתם חושך.
אם האדם לא הולך בעבודה של השמחה, אז הוא לא הבין כלל מה זה יהדות, והוא לא קשור בכלל לבורא עולם.
שורש כל הבעיות והצרות שיש בעולם הזה, שהאדם לא בשמחה. (שמחה=שמח בחלקו).
האדם לא שמח בחלקו, לא שמח להיות יהודי ← וזה סיבת כל הדין שיש עליו.
כשאדם לא שמח זה הסיבה שיבואו עליו כל הצרות (בחומש, מסכת קללות).
יהדות זה שמחה. אין יהדות בלי שמחה. לשמוח בכל מצווה, בכל מילה של תורה, בכל תפילה, מעצם היותך יהודי.
בורא עולם אוהב בדיחות, ספרו בדיחה לבורא עולם.. מספיק להתבכיין;רק רע לי..קשה לי..לא יכול יותר.. נמאס לי..
תכניסו לראש, יהדות זה שמחה, אין שמחה זה לא יהדות, זה סתם הדמיון של היצר הרע.
שכר של השמחה של המצווה הרבה יותר מהמצווה עצמה. מי שעושה את המצווה בשמחה, זה פי 1000 יותר מאשר המצווה עצמה, כי רק שמחת המצווה זה הנחת רוח לבורא עולם. מזה בורא עולם מרוצה.
יש גם לשמוח מכל מצווה גם הכי קטנטונת, שאע"פ אין לדעת שכר כל מצווה. לעיתים, אדם מקבל מצווה קטנטונת ואומר לעצמו, מה כבר בורא עולם נתן לי ולא שמח גם בדבר הפעוט הזה לכאורה. אבל אם יהודי היה יודע מה זה אפילו המצווה הקטנטונת הזו, היה שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה...
דעו לכם, הדבר שעושה נחת רוח לבורא עולם זוהי השמחה. החיוך, סבר פנים יפות, הכרת הטוב והתודה. ואם האדם לא עושה כן, מידת הדין מקטרגת עליו.
(יהודי למעשה כל רגע זוכה בפיס/לוטו/טוטו של מצוות וזכויות).
אם תעשה מצווה בלי אור ושמחה, היא לא תאיר לך מבחינה רוחנית ויהיה לך חושך. וכשהאדם נמצא בחושך זה גם מרגיש ככה.
לפעמים האדם רוצה להתפלל וחושב, אם אני אתפלל זה יעורר עליי קטרוג, אני לא יודע איך להתפלל, מה לבקש, אני לא ראוי וכן הלאה... אז אם כן, מה לעשות?
רק תשבח את בורא עולם. למשל,
אדם צריך רפואה רק תשבח ותהלל את בורא עולם - אתה רופא הרופאים, יכול לרפא כל אדם בכוס מים, בורא עולם תברך את המים ואני אתרפא. אתה כל יכול אתה ה-רופא ואתה וודאי יודע מה בדיוק אני צריך.
צריך ילדים? שבח את בורא עולם על הילדים. בורא עולם, איזה פלא וניסי ניסים, ממה אתה עושה ילדים? מכלום.. איזה פלא עצום. נתת לשרה אמנו ילדים שלא היה לה אפילו רחם. בורא עולם, אם תרצה אתה יכול להוציא ילד מהקיר. תשבח את השם בנושא.
חסר לך פרנסה? בורא עולם אתה מפרנס את כל העולם, אפילו נמלה, לא שוכח אף אחד, שום ברייה בעולם, יש לך מיליארדים מיליארדים של בריות ואת כולם אתה זן ומפרנס.
זיווג? וכן הלאה..
↓
שבח את בורא עולם.
למה תפעל כאשר אתה משבח את בורא עולם?
כי על שבחים אין קטרוגים.
אם מלאך יקטרג על שבחים, ישרפו אותו בו בשנייה. הרי בשבחים מגדלים את בורא עולם, מפארים ומהדרים ומהללים את שמו והמלאך חולק על זה במקום להוסיף?הוא לא יעז.. ולכן אין מי שיעצור את התפילה הזו.
כשבורא עולם שומע את השבחים של פלוני הוא רוצה לעזור לו.
בליקוטי מוהר"ן כתוב, כשאדם אומר תפילה בשירה, הוא ממתק את כל הדינים. מלביש את התפילה (השכינה) במלבושים יפים; וכשהמלך בורא עולם רואה את השכינה ממלא את כל בקשתה לבניה.
שערי תודה והודאה לא ננעלו, כך כתוב בזוהר הקדוש. ומי שמהלל ומשבח בשמחה, נותנים לו משמיים כי רוצים לתת לו, רוצים להשפיע עליו וזה גבוהה מאוד, לעומת האחר שבכה אפילו בכייה אמתית.
בורא עולם בודק את הנאמנות של האדם, האם אתה חי את שפלותך ומודה על הדברים הקטנים. קודם כל ניתן לך דברים קטנים ואח"כ גדולים.
תלמד להגיד תודה לאשתך, להורים שלך, לילדים, למכרים, ועל כל פרט ופרט תודה, צא מהגאווה, צא מהחושך שלך, תתחיל לשמוח בחלקך.
השמחה והענווה, אחד מתקשר בשני. הכיצד?
האדם חי את השפלות שלו, ועל כל דבר מודה וזה התוצאה של השמחה.
שמחה = להיות שמח בחלקך.
למשל, כשאסתר המלכה באה להתחנן בפני המלך בורא עולם, התחננה על עמה, ואמרה "אם טוב בעיני המלך להעלות את בקשתי." היא באה בשפלות, חיה בשפלות.
וזה הנקודה היסוד של הכול. זו האמת.
אסתר המלכה ידעה שהיא אפס מאופס וכלום בלי בורא עולם.
כול מה שיש לי וקיבלתי זה מבורא עולם במתנת חינם "אם טוב בעיני המלך..".
לשיר ושלמוח ולהיות נאמן. הבדיקה של הנאמנות זה הבדיקה של הדברים הקטנים, על כל דבר יש לשמוח ולהעריך.
שימו לב, כאשר למשל, נותנים סוכרייה לילד קטן, הוא שמח בזה, וכ"כ טוב לו. וזה למה? מפני שעוד לא התקלקלה בו מידת השמחה, לא נכנסה בו גאווה, ועדיין לא התקלקלה בו התמימות.
תשמח, תודה, תשיר ותפאר את השם, תשמח בחלקך שבזה תלוי הכול. תמחק את הגאווה שלך, האנוכיות שלך, תחיה את האפסיות שלך.
אמירת תודה מקפלת בתוכה הכרת הטובה.
בהכרת העובדה בקבלת הטובה מאת הבורא יתברך שמו.
הרמב"ם מסביר את חשיבות ההודיה, "שאין לעליון (בורא עולם) חפץ בתחתונים (בני אדם) מלבד ההודיה."
כלומר, בורא עולם חפץ מאתנו רק הודיה.
צריכים לדעת ולהבין מהי תכלית התפילה שהיא התחברות עם בורא עולם (כפי שכתבו בליקוטי מוהר"ן).
ומהי שיא ההתחברות עם בורא עולם?
זה התודות. הודאות ושבחים.
(בשבחים אין כלום, ואין אני ואין בקשות...)
כשאדם רוצה לפעול בתפילות רק שבחים.
השבים פותחים לך את הדרך ונכנסים פנימה, וכאשתה כבר בפנים איך שלא תבקש זה יתקבל.
בעולם הזה חיו אנשים ענקיים, אברהם, יצחק ויעקב, והם בחרו בשם יתברך שיהיה האלוהים שלהם קדוש, קדוש, קדוש, משך קדוש. ויש לכוון בשלושת הברכות הראשונות לכוון כי זה רק שבחים.
תדעו טוב, שההתחברות העיקרית עם בורא עולם זה בשבחים ובהודאות, לא רוצה כלום, רק להתחבר איתך, לא מבקש כלום.
קרבנות התודה לא מתבטל. כשאדם משבח הוא בדרגה של קורבן ומתחבר לבורא עולם.
לשיר שירים, להודות בלי שום רצון זו עבדוה ראשונה וכך מצליחים ביהדות על ידי השמחה.
ומי שלא שמח יש סכנה שיעזוב את היהדות או יחיה יהדות בחיצוניות.
תקראו שוב את הספרים בגן האמונה, בגן החכמה, בגן הגעגועים-אבידת בת מלך, שמעו דיסקים, יצא דיסק חדש "הילולה" על רבנו הקדוש, תלמדו לחיות באמונה ולהגיד תודה, לעזוב את האני הזה, הוא כלום.. </span>
מפניני הרב "האור של חנוכה סיכום מורחב"
כ"א צריך לדעת ולהבין היטב שנקודת המלחמה היא הנקודה שבה רב האנשים כפשוטו נופלים ונכשלים, ושמשם מתחילה הנפילה שלהם.
אם נתבונן לאורך כל ההיסטוריה, מה הסיבה שאנשים עזבו את היהדות, התרחקו ממנה או לא התקשרו בפנימיות אלא רק הסתפקו בהתקשרות חיצונית, אם כן מהי הסיבה?
הסיבה פשוטה, הם לא הבינו את האור של התורה שהם מצוות ושמחה.
כשאדם לומד תורה בלי שמחה זה חושך.
כשאדם לא רואה את התורה והיהדות הוא בסכנה מכמה אפשרויות, או שיישאר ככה, כלומר יהיה קשור רק בחיצוניות ליהדות או שייפול לגמרי.
ואחד מן ההכנות לחג החנוכה זה האור של התורה המצוות והשמחה.
יהודי צריך לדעת שהשמחה זה היהדות.
רק השמחה זה היהדות.
אין שמחה, אין יהדות, אחרת זה סתם חושך.
אם האדם לא הולך בעבודה של השמחה, אז הוא לא הבין כלל מה זה יהדות, והוא לא קשור בכלל לבורא עולם.
שורש כל הבעיות והצרות שיש בעולם הזה, שהאדם לא בשמחה. (שמחה=שמח בחלקו).
האדם לא שמח בחלקו, לא שמח להיות יהודי ← וזה סיבת כל הדין שיש עליו.
כשאדם לא שמח זה הסיבה שיבואו עליו כל הצרות (בחומש, מסכת קללות).
יהדות זה שמחה. אין יהדות בלי שמחה. לשמוח בכל מצווה, בכל מילה של תורה, בכל תפילה, מעצם היותך יהודי.
בורא עולם אוהב בדיחות, ספרו בדיחה לבורא עולם.. מספיק להתבכיין;רק רע לי..קשה לי..לא יכול יותר.. נמאס לי..
תכניסו לראש, יהדות זה שמחה, אין שמחה זה לא יהדות, זה סתם הדמיון של היצר הרע.
שכר של השמחה של המצווה הרבה יותר מהמצווה עצמה. מי שעושה את המצווה בשמחה, זה פי 1000 יותר מאשר המצווה עצמה, כי רק שמחת המצווה זה הנחת רוח לבורא עולם. מזה בורא עולם מרוצה.
יש גם לשמוח מכל מצווה גם הכי קטנטונת, שאע"פ אין לדעת שכר כל מצווה. לעיתים, אדם מקבל מצווה קטנטונת ואומר לעצמו, מה כבר בורא עולם נתן לי ולא שמח גם בדבר הפעוט הזה לכאורה. אבל אם יהודי היה יודע מה זה אפילו המצווה הקטנטונת הזו, היה שמח ורוקד שמח ורוקד 120 שנה...
דעו לכם, הדבר שעושה נחת רוח לבורא עולם זוהי השמחה. החיוך, סבר פנים יפות, הכרת הטוב והתודה. ואם האדם לא עושה כן, מידת הדין מקטרגת עליו.
(יהודי למעשה כל רגע זוכה בפיס/לוטו/טוטו של מצוות וזכויות).
אם תעשה מצווה בלי אור ושמחה, היא לא תאיר לך מבחינה רוחנית ויהיה לך חושך. וכשהאדם נמצא בחושך זה גם מרגיש ככה.
לפעמים האדם רוצה להתפלל וחושב, אם אני אתפלל זה יעורר עליי קטרוג, אני לא יודע איך להתפלל, מה לבקש, אני לא ראוי וכן הלאה... אז אם כן, מה לעשות?
רק תשבח את בורא עולם. למשל,
אדם צריך רפואה רק תשבח ותהלל את בורא עולם - אתה רופא הרופאים, יכול לרפא כל אדם בכוס מים, בורא עולם תברך את המים ואני אתרפא. אתה כל יכול אתה ה-רופא ואתה וודאי יודע מה בדיוק אני צריך.
צריך ילדים? שבח את בורא עולם על הילדים. בורא עולם, איזה פלא וניסי ניסים, ממה אתה עושה ילדים? מכלום.. איזה פלא עצום. נתת לשרה אמנו ילדים שלא היה לה אפילו רחם. בורא עולם, אם תרצה אתה יכול להוציא ילד מהקיר. תשבח את השם בנושא.
חסר לך פרנסה? בורא עולם אתה מפרנס את כל העולם, אפילו נמלה, לא שוכח אף אחד, שום ברייה בעולם, יש לך מיליארדים מיליארדים של בריות ואת כולם אתה זן ומפרנס.
זיווג? וכן הלאה..
↓
שבח את בורא עולם.
למה תפעל כאשר אתה משבח את בורא עולם?
כי על שבחים אין קטרוגים.
אם מלאך יקטרג על שבחים, ישרפו אותו בו בשנייה. הרי בשבחים מגדלים את בורא עולם, מפארים ומהדרים ומהללים את שמו והמלאך חולק על זה במקום להוסיף?הוא לא יעז.. ולכן אין מי שיעצור את התפילה הזו.
כשבורא עולם שומע את השבחים של פלוני הוא רוצה לעזור לו.
בליקוטי מוהר"ן כתוב, כשאדם אומר תפילה בשירה, הוא ממתק את כל הדינים. מלביש את התפילה (השכינה) במלבושים יפים; וכשהמלך בורא עולם רואה את השכינה ממלא את כל בקשתה לבניה.
שערי תודה והודאה לא ננעלו, כך כתוב בזוהר הקדוש. ומי שמהלל ומשבח בשמחה, נותנים לו משמיים כי רוצים לתת לו, רוצים להשפיע עליו וזה גבוהה מאוד, לעומת האחר שבכה אפילו בכייה אמתית.
בורא עולם בודק את הנאמנות של האדם, האם אתה חי את שפלותך ומודה על הדברים הקטנים. קודם כל ניתן לך דברים קטנים ואח"כ גדולים.
תלמד להגיד תודה לאשתך, להורים שלך, לילדים, למכרים, ועל כל פרט ופרט תודה, צא מהגאווה, צא מהחושך שלך, תתחיל לשמוח בחלקך.
השמחה והענווה, אחד מתקשר בשני. הכיצד?
האדם חי את השפלות שלו, ועל כל דבר מודה וזה התוצאה של השמחה.
שמחה = להיות שמח בחלקך.
למשל, כשאסתר המלכה באה להתחנן בפני המלך בורא עולם, התחננה על עמה, ואמרה "אם טוב בעיני המלך להעלות את בקשתי." היא באה בשפלות, חיה בשפלות.
וזה הנקודה היסוד של הכול. זו האמת.
אסתר המלכה ידעה שהיא אפס מאופס וכלום בלי בורא עולם.
כול מה שיש לי וקיבלתי זה מבורא עולם במתנת חינם "אם טוב בעיני המלך..".
לשיר ושלמוח ולהיות נאמן. הבדיקה של הנאמנות זה הבדיקה של הדברים הקטנים, על כל דבר יש לשמוח ולהעריך.
שימו לב, כאשר למשל, נותנים סוכרייה לילד קטן, הוא שמח בזה, וכ"כ טוב לו. וזה למה? מפני שעוד לא התקלקלה בו מידת השמחה, לא נכנסה בו גאווה, ועדיין לא התקלקלה בו התמימות.
תשמח, תודה, תשיר ותפאר את השם, תשמח בחלקך שבזה תלוי הכול. תמחק את הגאווה שלך, האנוכיות שלך, תחיה את האפסיות שלך.
אמירת תודה מקפלת בתוכה הכרת הטובה.
בהכרת העובדה בקבלת הטובה מאת הבורא יתברך שמו.
הרמב"ם מסביר את חשיבות ההודיה, "שאין לעליון (בורא עולם) חפץ בתחתונים (בני אדם) מלבד ההודיה."
כלומר, בורא עולם חפץ מאתנו רק הודיה.
צריכים לדעת ולהבין מהי תכלית התפילה שהיא התחברות עם בורא עולם (כפי שכתבו בליקוטי מוהר"ן).
ומהי שיא ההתחברות עם בורא עולם?
זה התודות. הודאות ושבחים.
(בשבחים אין כלום, ואין אני ואין בקשות...)
כשאדם רוצה לפעול בתפילות רק שבחים.
השבים פותחים לך את הדרך ונכנסים פנימה, וכאשתה כבר בפנים איך שלא תבקש זה יתקבל.
בעולם הזה חיו אנשים ענקיים, אברהם, יצחק ויעקב, והם בחרו בשם יתברך שיהיה האלוהים שלהם קדוש, קדוש, קדוש, משך קדוש. ויש לכוון בשלושת הברכות הראשונות לכוון כי זה רק שבחים.
תדעו טוב, שההתחברות העיקרית עם בורא עולם זה בשבחים ובהודאות, לא רוצה כלום, רק להתחבר איתך, לא מבקש כלום.
קרבנות התודה לא מתבטל. כשאדם משבח הוא בדרגה של קורבן ומתחבר לבורא עולם.
לשיר שירים, להודות בלי שום רצון זו עבדוה ראשונה וכך מצליחים ביהדות על ידי השמחה.
ומי שלא שמח יש סכנה שיעזוב את היהדות או יחיה יהדות בחיצוניות.
תקראו שוב את הספרים בגן האמונה, בגן החכמה, בגן הגעגועים-אבידת בת מלך, שמעו דיסקים, יצא דיסק חדש "הילולה" על רבנו הקדוש, תלמדו לחיות באמונה ולהגיד תודה, לעזוב את האני הזה, הוא כלום.. </span>
