מצה שמורה היא מצה שנאפתה מחיטים השמורות ממגע מים משעת הקצירה. יש הגורסים כי השמירה צריכה להיות גם "לשמה" - היינו, יש לכוון בעת הקציר ולאחריו, שתיעשה מהן מצה לליל הסדר.
המקור לצורך במצה שמורה הוא בתלמוד (מסכת פסחים דף מ), אשר יוצא מנקודת הנחה שיש מצווה לשמור את המצות לפסח - מן הפסוק "ושמרתם את המצות" (שמות יב, יז), אלא שמתלבט בשאלה האם הצורך בשימור הוא מזמן האפייה, או כבר מזמן הקציר. להלכה נפסק שיש צורך בשמירה משעת הקצירה - אלא שפוסקים רבים הבינו שהצורך הוא רק בשמירת המצה לליל הסדר, ולא לשאר ימי החג, שלהם מספיק שימור רגיל, משעת האפייה. פוסקים אלו נחלקו גם בשאלה האם יש צורך לכוון "לשם מצה" - היינו, למנוע מגע מים וחימוץ, או "לשם מצווה" - היינו, כוונה מיוחדת בעשייתה, למצוות אכילת המצה בליל הסדר. פוסקים אחרים (ובראשם הרמב"ם) הבינו שהמצווה חלה על כל המצות הנאכלות בחג הפסח, ונראה שלשיטתם השימור אינו מצריך כוונה לשם מצווה, אלא רק ממניעת חימוץ.
המנהג הפשוט בימינו הוא לאכול בליל הסדר בלבד מצות שמורות, ובכל שאר החג לאכול מצות "רגילות". לאור הפירוש שיש צורך במצה שנאפתה בכוונה לשם מצווה, יש המקפידים לשיטה זו לאכול רק מצות באפיית יד ולא שנאפו במכונה, מפני החשש שבמכונה אי אפשר לקיים דין עשייה בכוונה. עם זאת, יש המחמירים ואוכלים מצות שמורות כל משך החג (אלא שאינם מקפידים דווקא על מצות יד, שכן לפירוש זה אין צורך בכוונה "לשמה" אלא רק בזהירות מחימוץ). יש המקילים ואוכלים גם בליל הסדר מצות שלא נשמרו משעת הקציר, כנראה מתוך הבנה שמצווה זו מוטלת רק על עושי המצה ולא על האוכלים.
המקור לצורך במצה שמורה הוא בתלמוד (מסכת פסחים דף מ), אשר יוצא מנקודת הנחה שיש מצווה לשמור את המצות לפסח - מן הפסוק "ושמרתם את המצות" (שמות יב, יז), אלא שמתלבט בשאלה האם הצורך בשימור הוא מזמן האפייה, או כבר מזמן הקציר. להלכה נפסק שיש צורך בשמירה משעת הקצירה - אלא שפוסקים רבים הבינו שהצורך הוא רק בשמירת המצה לליל הסדר, ולא לשאר ימי החג, שלהם מספיק שימור רגיל, משעת האפייה. פוסקים אלו נחלקו גם בשאלה האם יש צורך לכוון "לשם מצה" - היינו, למנוע מגע מים וחימוץ, או "לשם מצווה" - היינו, כוונה מיוחדת בעשייתה, למצוות אכילת המצה בליל הסדר. פוסקים אחרים (ובראשם הרמב"ם) הבינו שהמצווה חלה על כל המצות הנאכלות בחג הפסח, ונראה שלשיטתם השימור אינו מצריך כוונה לשם מצווה, אלא רק ממניעת חימוץ.
המנהג הפשוט בימינו הוא לאכול בליל הסדר בלבד מצות שמורות, ובכל שאר החג לאכול מצות "רגילות". לאור הפירוש שיש צורך במצה שנאפתה בכוונה לשם מצווה, יש המקפידים לשיטה זו לאכול רק מצות באפיית יד ולא שנאפו במכונה, מפני החשש שבמכונה אי אפשר לקיים דין עשייה בכוונה. עם זאת, יש המחמירים ואוכלים מצות שמורות כל משך החג (אלא שאינם מקפידים דווקא על מצות יד, שכן לפירוש זה אין צורך בכוונה "לשמה" אלא רק בזהירות מחימוץ). יש המקילים ואוכלים גם בליל הסדר מצות שלא נשמרו משעת הקציר, כנראה מתוך הבנה שמצווה זו מוטלת רק על עושי המצה ולא על האוכלים.