משלוח מנות היא אחת מן המצוות הנוהגות בפורים. על פי מצווה זו, על כל אדם לשלוח בפורים לרעהו מנות מזון, לפחות שתי מנות, לאדם אחד לפחות. מטרתה של המצווה, כפי הנראה, היא ריבוי האחווה והרעות בעם ישראל בין איש לאחיו בחג זה.
מקור המצווה
במגילת אסתר נאמר על חגיגות השמחה שנקבעו בעקבות ההצלה מגזירותיו של המן:
עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים קרי) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. כַּיָּמִים, אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
מדיני המצווה
משלוח מנות שהונחו לפני דלת סגורהעל פי חז"ל, המינימום של המצווה הוא לשלוח שתי מנות לאדם אחד, מדיוק הפסוק "משלוח מנות" (ברבים - לפחות שתיים) "איש לרעהו" (יחיד).
על פי ההלכה, המנות צריכות להיות של מיני אוכלים, אם כי היו רבנים בעבר ששלחו לעתים ספרי חידושים בתור משלוח מנות (כגון ספר מנות הלוי) וכיוצא בזה, אולם להלכה נפסק שבגדים, ספרים וגם כסף לקנות בו מזון, אינם נחשבים כמנות. ואולם לגבי משקה, נחלקו הדעות האם מדובר במנה. משלוח המנות חייב להתבצע בכל מקרה, ואם אין לו מספיק מזון, עליו להחליף את סעודתו עם חברו.
לדעת רוב הפוסקים מצווה זו חלה גם על נשים, ואולם כתבו שאיש לא ישלח לאישה ואישה לאיש, כדי שלא יבוא איש לשלוח לאלמנה וייווצר מצב של ספק קידושין. היו שכתבו שמשלוח מנות צריך להתבצע דווקא על ידי שליח.
משלוח המנות צריך להתבצע ביום פורים (בי"ד באדר ברוב המקומות, ובט"ו בו בערים כמו ירושלים, המוקפות חומה מימי יהושע בן נון), ולא בלילו.
הרמב"ם כותב ש"כל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח" (הלכות מגילה ב, טו), אך עם זאת הוא מסייג שהמצווה החשובה יותר היא מתנות לאביונים: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו או בשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים" (שם, יז).
טעמי המצווה
יש אומרים כי טעם המצווה הוא הגברת הרעות בין איש לאחיו (ר' שלמה אלקבץ בספר מנות הלוי); ויש אומרים כי הטעם הוא על מנת לסייע לעניים המתביישים לבקש צדקה, כך שיוכלו לקיים את סעודת פורים בלא להתבייש (תרומת הדשן).
משלוח מנות בהקשרים אחרים
ילדים מובילים משלוח מנותמשלוח מנות מוזכר גם בהקשרים אחרים. גולי בבל, חגגו את ראש השנה על ידי שליחת "לאין נכון לו", דהיינו, לאלה אשר לא השיגה ידם להכין את סעודת החג.
ויאמר להם: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושִלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו... וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם
– נחמיה ח, י-יב
אמנם, דין זה שונה באופן מהותי מדין משלוח מנות בפורים, שכן אין הוא "איש לרעהו" בתור אחווה, אלא "לאין נכון לו", ויש בכך דמיון דווקא למצווה אחרת של חג הפורים, הלוא היא מתנות לאביונים. עם זאת, לפי טעמו של "תרומת הדשן" שהובא לעיל, שמשלוח המנות בפורים גם הוא נועד לאלה שאין ידם משגת, ייתכן שיש קשר בין הדברים (וייתכן שמפסוק זה למד תרומת הדשן את חידושו).
מקור המצווה
במגילת אסתר נאמר על חגיגות השמחה שנקבעו בעקבות ההצלה מגזירותיו של המן:
עַל-כֵּן הַיְּהוּדִים הפרוזים (הַפְּרָזִים קרי) הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי הַפְּרָזוֹת, עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר שִׂמְחָה וּמִשְׁתֶּה וְיוֹם טוֹב וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ. וַיִּכְתֹּב מָרְדֳּכַי אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַיִּשְׁלַח סְפָרִים אֶל כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל-מְדִינוֹת הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הַקְּרוֹבִים וְהָרְחוֹקִים. לְקַיֵּם עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת עֹשִׂים אֵת יוֹם אַרְבָּעָה עָשָׂר לְחֹדֶשׁ אֲדָר וְאֵת יוֹם-חֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּכָל-שָׁנָה, וְשָׁנָה. כַּיָּמִים, אֲשֶׁר נָחוּ בָהֶם הַיְּהוּדִים מֵאֹיְבֵיהֶם, וְהַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה, וּמֵאֵבֶל לְיוֹם טוֹב, לַעֲשׂוֹת אוֹתָם יְמֵי מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה, וּמִשְׁלֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיֹנִים.
מדיני המצווה
משלוח מנות שהונחו לפני דלת סגורהעל פי חז"ל, המינימום של המצווה הוא לשלוח שתי מנות לאדם אחד, מדיוק הפסוק "משלוח מנות" (ברבים - לפחות שתיים) "איש לרעהו" (יחיד).
על פי ההלכה, המנות צריכות להיות של מיני אוכלים, אם כי היו רבנים בעבר ששלחו לעתים ספרי חידושים בתור משלוח מנות (כגון ספר מנות הלוי) וכיוצא בזה, אולם להלכה נפסק שבגדים, ספרים וגם כסף לקנות בו מזון, אינם נחשבים כמנות. ואולם לגבי משקה, נחלקו הדעות האם מדובר במנה. משלוח המנות חייב להתבצע בכל מקרה, ואם אין לו מספיק מזון, עליו להחליף את סעודתו עם חברו.
לדעת רוב הפוסקים מצווה זו חלה גם על נשים, ואולם כתבו שאיש לא ישלח לאישה ואישה לאיש, כדי שלא יבוא איש לשלוח לאלמנה וייווצר מצב של ספק קידושין. היו שכתבו שמשלוח מנות צריך להתבצע דווקא על ידי שליח.
משלוח המנות צריך להתבצע ביום פורים (בי"ד באדר ברוב המקומות, ובט"ו בו בערים כמו ירושלים, המוקפות חומה מימי יהושע בן נון), ולא בלילו.
הרמב"ם כותב ש"כל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח" (הלכות מגילה ב, טו), אך עם זאת הוא מסייג שהמצווה החשובה יותר היא מתנות לאביונים: "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו או בשלוח לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים" (שם, יז).
טעמי המצווה
יש אומרים כי טעם המצווה הוא הגברת הרעות בין איש לאחיו (ר' שלמה אלקבץ בספר מנות הלוי); ויש אומרים כי הטעם הוא על מנת לסייע לעניים המתביישים לבקש צדקה, כך שיוכלו לקיים את סעודת פורים בלא להתבייש (תרומת הדשן).
משלוח מנות בהקשרים אחרים
ילדים מובילים משלוח מנותמשלוח מנות מוזכר גם בהקשרים אחרים. גולי בבל, חגגו את ראש השנה על ידי שליחת "לאין נכון לו", דהיינו, לאלה אשר לא השיגה ידם להכין את סעודת החג.
ויאמר להם: לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושִלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו... וילכו כל העם לאכול ולשתות ולשלח מנות ולעשות שמחה גדולה כי הבינו בדברים אשר הודיעו להם
– נחמיה ח, י-יב
אמנם, דין זה שונה באופן מהותי מדין משלוח מנות בפורים, שכן אין הוא "איש לרעהו" בתור אחווה, אלא "לאין נכון לו", ויש בכך דמיון דווקא למצווה אחרת של חג הפורים, הלוא היא מתנות לאביונים. עם זאת, לפי טעמו של "תרומת הדשן" שהובא לעיל, שמשלוח המנות בפורים גם הוא נועד לאלה שאין ידם משגת, ייתכן שיש קשר בין הדברים (וייתכן שמפסוק זה למד תרומת הדשן את חידושו).