אלזם
Administrator
<span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='font-family:Arial'>פעם היה ילד מסכן שלא היו לו לא אב ולא אם, לא דוד ולא דודה ולא שום קרוב אחר. הסתובב הילד ברחובות רעב וצמא ועצוב. פעם ראה אותו איש טוב ולקח אותו לביתו, נתן לו לאכול ולשתות, וגם בגדים טובים ומטה נקיה לשון בה נתן לו.
נשאר הילד אצלו הלך לבית הספר ולמד וכאשר גדל והיה לבחור למד גם מלאכה, כדי שיוכל להרויח לחמו בעצמו. לבסוף נתן לו האיש הטוב גם בית וגם כסף שיוכל לפתוח בית מלאכה, ובמהרה נעשה הבחור עשיר מאוד.
והנה מה קרה? האיש שעשה כל כך הרבה טובות עם הבחור איבד כל כספו והוא נעשה עני. חשב האיש בלבו: "אלך אל הבחור אשר לו דאגתי כל השנים הללו ואבקש ממנו מתנה, בודאי ירצה לעזור לי. אמר ועשה. הלך אל הבחור וזה קבל אותו בסבר פנים יפות {בשמחה}. שוחחו בניהם השניים בידידות ובאהבה. זמן רב שוחחו על דברים שונים כי האיש שנעשה עני התביש מאוד על שהוא צריך לבקש מתנה, אך לבסוף אמר בקול נמוך שלא ישמעו אחרים: "באתי אליך לבקש ממך מתנה קצת כסף כי כל כספי אבד לי ואין לי ממה להתפרנס {לקנות אוכל}". התעצב הבחור מאוד על שהאיש אשר עשה עמו טובות רבות כל כך מוכרח עתה לבקש מתנות במקום לתת מתנות לעניים. כפי שהיה רגיל לעשות. ניחם אותו הבחור ובניתים חשב בלבו: "איך אוכל לעזור לאיש הטוב הזה בלי שיתבייש? אתן לו מתנה יפה בלי שידע כלל שקבל אותה ממני!, ולאיש אמר: "ה' בוודאי יעזור לך בזכות מעשיך הטובים ושוב תהיה עשיר כמו קדם" אבל כסף לא נתן לו אלא אמר: "קשה לי עכשיו לתת לך כסף כרגע אין לי מספיק בכל זאת אראה אשתדל נדבר עוד בעניין הזה! והאיש נפרד ממנו והלך לביתו.
מיד קרא הבחור לנער אחד ממשרתיו {עוזריו} ולמד אותו מה עליו לעשות. אח"כ הלביש אותו בגדים ישנים וקרועים נתן בידו מרגלית יקרה ושלח אותו לבית האיש הטוב. התהלך הנער לפני הדלת וכאשר יצא האיש נגש אליו ושאל: "האם תרצה לקנות בזול מרגלית יפה?" והראה לו את המרגלית שבידו. ראה האיש שהמרגלית יפה מאוד ושאל: "כמה היא עולה" ענה הנער: דינה {לירה} אחד! זה באמת זול חשב האיש יש לי עוד דינר אחד וכדאי לי להוציאו על עסק זה. אוליי אוכל למכור את המרגלית ולהרוויח בזה. נתן את הדינר וקנה את המרגלית.
כעבור ימים שלח הבחור עוד פעם אחד ממשרתיו שאותו הלביש בגדים טובים ומפוארים ונתן בידו כסף רב. גם אותו למד מה עליו לעשות. הלך המשרת שהתחפש כעשיר לבית האיש הטוב ואמר: "שמעתי שאפשר לקנות אצלך מרגליות אני זקוק למרגלית יפה אוליי יש לך אחת למכירה? הוציא האיש את המרגלית שקנה לפני ימים אחדים בדינר אחד והראה אותה לקונה. אמר המשרת: "בדיוק כזאת רציתי האם תמכור לי אותה באלף דינרים? הסכים האיש ברצון רב ומכר את המרגלית למשרת והמשרת החזיר אותה לאדוניו.
כך קיבל העני כסף רב ולא ידע כלל שזוהי מתנה שקבל מן הבחור בשמחה הלך אליו ואמר:
"אינך צריך עוד להשתדל לעזור לי כי ב"ה הזדמן לי עסק טוב והרוחתי יפה. ואז שמחו שניהם:- האיש על שלא היה זקוק עוד לבקש נדבה והבחור על שנתן צדקה בלי לבייש את מקבלה-
מוסר השכל תפעל תעשה תקיים מצוות בענווה ולא בגאווה כי הענווה היא שורש לכל המידות הטובות והגאווה היא שורש לכל המידות הרעות. והנה כאן מקרה יפה של נתינת צדקה בלי לפגוע בכבוד של הזולת (מתן בסתר מה שנקרא) חשוב לדעת שאין טוב לספר על מצווה שאתה עושה כי זה מוריד מהערך של הטוב שלה לכן תשמור תמצווה שעשית בסתר!</span></span>
נשאר הילד אצלו הלך לבית הספר ולמד וכאשר גדל והיה לבחור למד גם מלאכה, כדי שיוכל להרויח לחמו בעצמו. לבסוף נתן לו האיש הטוב גם בית וגם כסף שיוכל לפתוח בית מלאכה, ובמהרה נעשה הבחור עשיר מאוד.
והנה מה קרה? האיש שעשה כל כך הרבה טובות עם הבחור איבד כל כספו והוא נעשה עני. חשב האיש בלבו: "אלך אל הבחור אשר לו דאגתי כל השנים הללו ואבקש ממנו מתנה, בודאי ירצה לעזור לי. אמר ועשה. הלך אל הבחור וזה קבל אותו בסבר פנים יפות {בשמחה}. שוחחו בניהם השניים בידידות ובאהבה. זמן רב שוחחו על דברים שונים כי האיש שנעשה עני התביש מאוד על שהוא צריך לבקש מתנה, אך לבסוף אמר בקול נמוך שלא ישמעו אחרים: "באתי אליך לבקש ממך מתנה קצת כסף כי כל כספי אבד לי ואין לי ממה להתפרנס {לקנות אוכל}". התעצב הבחור מאוד על שהאיש אשר עשה עמו טובות רבות כל כך מוכרח עתה לבקש מתנות במקום לתת מתנות לעניים. כפי שהיה רגיל לעשות. ניחם אותו הבחור ובניתים חשב בלבו: "איך אוכל לעזור לאיש הטוב הזה בלי שיתבייש? אתן לו מתנה יפה בלי שידע כלל שקבל אותה ממני!, ולאיש אמר: "ה' בוודאי יעזור לך בזכות מעשיך הטובים ושוב תהיה עשיר כמו קדם" אבל כסף לא נתן לו אלא אמר: "קשה לי עכשיו לתת לך כסף כרגע אין לי מספיק בכל זאת אראה אשתדל נדבר עוד בעניין הזה! והאיש נפרד ממנו והלך לביתו.
מיד קרא הבחור לנער אחד ממשרתיו {עוזריו} ולמד אותו מה עליו לעשות. אח"כ הלביש אותו בגדים ישנים וקרועים נתן בידו מרגלית יקרה ושלח אותו לבית האיש הטוב. התהלך הנער לפני הדלת וכאשר יצא האיש נגש אליו ושאל: "האם תרצה לקנות בזול מרגלית יפה?" והראה לו את המרגלית שבידו. ראה האיש שהמרגלית יפה מאוד ושאל: "כמה היא עולה" ענה הנער: דינה {לירה} אחד! זה באמת זול חשב האיש יש לי עוד דינר אחד וכדאי לי להוציאו על עסק זה. אוליי אוכל למכור את המרגלית ולהרוויח בזה. נתן את הדינר וקנה את המרגלית.
כעבור ימים שלח הבחור עוד פעם אחד ממשרתיו שאותו הלביש בגדים טובים ומפוארים ונתן בידו כסף רב. גם אותו למד מה עליו לעשות. הלך המשרת שהתחפש כעשיר לבית האיש הטוב ואמר: "שמעתי שאפשר לקנות אצלך מרגליות אני זקוק למרגלית יפה אוליי יש לך אחת למכירה? הוציא האיש את המרגלית שקנה לפני ימים אחדים בדינר אחד והראה אותה לקונה. אמר המשרת: "בדיוק כזאת רציתי האם תמכור לי אותה באלף דינרים? הסכים האיש ברצון רב ומכר את המרגלית למשרת והמשרת החזיר אותה לאדוניו.
כך קיבל העני כסף רב ולא ידע כלל שזוהי מתנה שקבל מן הבחור בשמחה הלך אליו ואמר:
"אינך צריך עוד להשתדל לעזור לי כי ב"ה הזדמן לי עסק טוב והרוחתי יפה. ואז שמחו שניהם:- האיש על שלא היה זקוק עוד לבקש נדבה והבחור על שנתן צדקה בלי לבייש את מקבלה-
מוסר השכל תפעל תעשה תקיים מצוות בענווה ולא בגאווה כי הענווה היא שורש לכל המידות הטובות והגאווה היא שורש לכל המידות הרעות. והנה כאן מקרה יפה של נתינת צדקה בלי לפגוע בכבוד של הזולת (מתן בסתר מה שנקרא) חשוב לדעת שאין טוב לספר על מצווה שאתה עושה כי זה מוריד מהערך של הטוב שלה לכן תשמור תמצווה שעשית בסתר!</span></span>
urple'>מ</span><span style='color:blue'>ח</span><span style='color