<span style='font-size:14pt;line-height:100%'>נעמן בלקינד, בן שמשון ופנינה ונכד למייסד ראשון לציון א"מ פרימן, נולד בגדרה. כילד קטן, הגיע עם משפחתו לראשון לציון. למד בבית הספר העממי ("חביב") במושבה ובבית ספר "אליאנס".
בשנת התרס"ה, 1905, כשניהל ד"ר מטמן-כהן את בית הספר בראשון לציון, החלו לחפש במושבה בני נוער שישתלמו בעברית במקצועות השונים. נעמן בלקינד נמנה עם חבורת הצעירים הזאת שהכינה רשימות מודפסות בהקטוגרף בעבור בית הספר. היה זה הגרעין הראשון לאגודת "הצעיר העברי" שתפקידה היה לחדש את הפצת הדיבור העברי.
כשהביא ישראל בלקינד את יתומי קישינוב לארץ, לבן שמן, אחרי הפרעות שהתחוללו ברוסיה בשנת התרס"ג, 1903, כיהן נעמן זמן מה כמורה וכמזכיר בית הספר בבן שמן. בעקבות מהפכת "התורכים הצעירים" בתורכיה, היה מראשוני המתגייסים לצבא התורכי. כשהשחרר, קיבל אדמה מפיקא והתנחל במושבה וכן, החל לעבוד כפקיד ביקב. כאן קשר קשרים עם קציני הצבא שחנה אז במושבה. הללו נהגו לבקר ביקב, לשתות ממשקאותיו ולהסגיר באוזניו ידיעות צבאיות. משהצטרף למחתרת ניל"י, בהשפעת בן דודו אבשלום פינברג, הועברו הידיעות הללו - יחד עם ידיעות אחרות שנאספו על ידי חבורת ניל"י - אל המפקדה הבריטית שבמצרים.
כשנעלם אבשלום פינברג במדבר, בדרכו למצרים, דרש נעמן בלקינד שיעבירוהו באניית הקשר למצרים כדי לברר אצל אהרון אהרונסון מה עלה בגורלו. למרות שאסרו עליו לעשות זאת, יצא בערב ראש השנה התרע"ח, 1918, בלוויית מכר בדואי לעבר המדבר. משנכנסו השניים לאוהל של בדווים, בני שבט עזזמה, כדי לשתות מים, היכוהו והסגירוהו למפקדה התורכית שם נחקר ועונה. משנמצאו בבגדיו פרטים על מחתרת ניל"י, נשלח לבית הכלא בדמשק. עם יוסף לישנסקי נשפט על ריגול, נידון למוות וביום א' טבת התרע"ח, 15 בדצמבר 1917, הועלה לגרדום. בצוואתו, שנכתבה "רבע שעה לפני מותי", כדבריו, ביקש מבני משפחתו להעלות יום אחד את עצמותיו לראשון לציון.
ואמנם, ביום ל' תשרי התר"פ, 1920, הובא לקבורה בבית הקברות הישן בראשון לציון. </span>