אלזם
Administrator
<span style='font-family:Times'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='color:green'>הגנן וגינתו:</span></span></span>
היה הייתה גינה ובגינה צמחו צמחים מסוגים שונים. כל צמח והייחוד שלו, כל צמח והצורה שלו, כל צמח והריח שלו. על הגינה שמר גנן. בתחילה לא הכיר הגנן את צמחיו, לא ידע איך להתייחס לכל אחד. מה לתת לו לאכול וכמה להשקות אותו. אך תוך זמן קצר למד להכיר את צמחיו. הוא כבר ידע שיש צמחים שפורחים בלי בעיה ויש כאלה שקצת קשה להם להתפתח וצריכים עזרה. הוא הכיר את אלה שפורחים בצבעים עזים. וגם את אלה שפורחים בשקט בדד. הוא ידע למי צריך להוסיף מים ולמי לתת לגדול לבד בלי להפריע. כך עוברים ימים וחודשים והגנן לומד להכיר כל אחד. לומד איך להתייחס בצורה מתאימה לכל אחד ותוך כדי עבודה אפילו בלי לשם לב הוא מתאהב בגינתו.הוא נהנה לבוא ולראות אותה מלבלבת וכואב לו שהיא קצת נובלת. כאשר הוא רואה צמח סגור שפתאום פורח זה עושה אותו מאושר לכל השבוע. ואם צמח פתאום קצת נובל הוא לא מפסיק לחשוב איך לעזור לו. כך יום יוםבא הגנן לגינתו ועובד אותה בלב שלם, עד ש..
פתאום הוא מרגיש קצת עייף. קצת קשה לו לקום כל פעם מוקדם קצת קשה לו לעבוד מידי יום.ואז הגנן מחפש שינוי ואט מזדחלת מחשבה בליבו.אוליי הגיע הזמן לתת לגנן אחר לטפל בגינה. אני כבר שבע עבדתי מספיק ולגנן אחר יהיה בודאי מה לחש.ישב הגנן וחשב ושקל את הדברים לכאן ולכאן התחבט ולא ידע מה לעשות עד שלבסוף החליט שבאמת הגיע הזמן לעזוב. ואם עוזבים צריך להיפרד אז הלך לגינתו הביט בפרחים התבשם מריחם ונהנה מפריחתם, אח"כ יצא משער הגינה והסתכל לאחור בפעם האחרונה. וכשדמעה מבצבצת מהעין הוא ידע שהגינה תחסר לו מאוד והוא תמיד יאהב אותה.
<span style='color:blue'>מוסר השכל: לכל סוף יש התחלה חדשה וחשוב לפעול עם סוף מעשה במחשבה תחילה הנה הגנן פה עייף זקן ותשוש אבל לפחות הוא ראה ביופי גינתו הוא ראה בעמלו הרב אשר השקיע בכפות ידיו וזה הסיפוק הגדול של לעשות משהו בחיים זה נותן את השמחה והאושר והאהבה כי לא מי שהראה דבר יפה או שנגרם לו טוב הוא אדם מאושר אלא מי שחווה את טובו הוא עם שהוא חוזה ביפה ופוגש בטוב סביבו-- והגנן חזה ביפה שעמל בכפות ידיו</span>
היה הייתה גינה ובגינה צמחו צמחים מסוגים שונים. כל צמח והייחוד שלו, כל צמח והצורה שלו, כל צמח והריח שלו. על הגינה שמר גנן. בתחילה לא הכיר הגנן את צמחיו, לא ידע איך להתייחס לכל אחד. מה לתת לו לאכול וכמה להשקות אותו. אך תוך זמן קצר למד להכיר את צמחיו. הוא כבר ידע שיש צמחים שפורחים בלי בעיה ויש כאלה שקצת קשה להם להתפתח וצריכים עזרה. הוא הכיר את אלה שפורחים בצבעים עזים. וגם את אלה שפורחים בשקט בדד. הוא ידע למי צריך להוסיף מים ולמי לתת לגדול לבד בלי להפריע. כך עוברים ימים וחודשים והגנן לומד להכיר כל אחד. לומד איך להתייחס בצורה מתאימה לכל אחד ותוך כדי עבודה אפילו בלי לשם לב הוא מתאהב בגינתו.הוא נהנה לבוא ולראות אותה מלבלבת וכואב לו שהיא קצת נובלת. כאשר הוא רואה צמח סגור שפתאום פורח זה עושה אותו מאושר לכל השבוע. ואם צמח פתאום קצת נובל הוא לא מפסיק לחשוב איך לעזור לו. כך יום יוםבא הגנן לגינתו ועובד אותה בלב שלם, עד ש..
פתאום הוא מרגיש קצת עייף. קצת קשה לו לקום כל פעם מוקדם קצת קשה לו לעבוד מידי יום.ואז הגנן מחפש שינוי ואט מזדחלת מחשבה בליבו.אוליי הגיע הזמן לתת לגנן אחר לטפל בגינה. אני כבר שבע עבדתי מספיק ולגנן אחר יהיה בודאי מה לחש.ישב הגנן וחשב ושקל את הדברים לכאן ולכאן התחבט ולא ידע מה לעשות עד שלבסוף החליט שבאמת הגיע הזמן לעזוב. ואם עוזבים צריך להיפרד אז הלך לגינתו הביט בפרחים התבשם מריחם ונהנה מפריחתם, אח"כ יצא משער הגינה והסתכל לאחור בפעם האחרונה. וכשדמעה מבצבצת מהעין הוא ידע שהגינה תחסר לו מאוד והוא תמיד יאהב אותה.
<span style='color:blue'>מוסר השכל: לכל סוף יש התחלה חדשה וחשוב לפעול עם סוף מעשה במחשבה תחילה הנה הגנן פה עייף זקן ותשוש אבל לפחות הוא ראה ביופי גינתו הוא ראה בעמלו הרב אשר השקיע בכפות ידיו וזה הסיפוק הגדול של לעשות משהו בחיים זה נותן את השמחה והאושר והאהבה כי לא מי שהראה דבר יפה או שנגרם לו טוב הוא אדם מאושר אלא מי שחווה את טובו הוא עם שהוא חוזה ביפה ופוגש בטוב סביבו-- והגנן חזה ביפה שעמל בכפות ידיו</span>
urple'><span style='font-size:14pt;line-height:100%'><span style='font-family:Times'>מטמון כפול:</span></span></span>