סכר דגניה הינו סכר שנמצא בדרום הכנרת.
הסכר נבנה על ידי מייסדה של חברת החשמל ומנהלה הראשון פנחס רוטנברג (הזקן מנהריים) בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, במטרה ליצור חשמל. הסכר מהווה חוליה במערכת הסכרים של תחנת הכח ההידרואלקטרית בנהריים ונועד לווסת את זרימת מי ים כנרת לפי כמות המים שנדרשה להפעלת תחנת הכוח בנהריים. מערכת הסכרים והתעלות הוקמה כדי לאגור כמויות גדולות של מים שהיו נחוצות לייצור החשמל בכוח המים. לשם בנייתו של הסכר נחפרה תעלת הטיה מצפון לאפיק, על מנת לאפשר ביצוע העבודות בשטח יבש.
לימים שונה מעט יעודו של הסכר, "הפקק של הכנרת", ומטרתו הוגדרה צמצום זרימת המים מהכנרת לנהר הירדן, כדי שהכנרת תמלא את ייעודה להיות מאגר המים של מדינת ישראל.
בשנה גשומה במיוחד, כאשר הכנרת מתמלאת מים, פותחים את שני פתחי הסכר ומורידים את מפלס המים על-מנת שלא יעבור את הקו האדום העליון, שמעבר לו המים יציפו את היישובים השוכנים לחופי הכנרת.
הסכר נפתח ב-9 בפברואר 1992 וכרבע מיליארד קוב מים זרמו לירדן; גם בשנת 1993 ו-1995 נפתח הסכר ומאז, עד לשנת 2009, לא נפתח יותר באופן מאסיבי.
סכר דגניה הוכרז כמבנה לשימור על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות בשל היותו חלק מההיסטוריה של ארץ ישראל.
הסכר נבנה על ידי מייסדה של חברת החשמל ומנהלה הראשון פנחס רוטנברג (הזקן מנהריים) בתחילת שנות ה-30 של המאה ה-20, במטרה ליצור חשמל. הסכר מהווה חוליה במערכת הסכרים של תחנת הכח ההידרואלקטרית בנהריים ונועד לווסת את זרימת מי ים כנרת לפי כמות המים שנדרשה להפעלת תחנת הכוח בנהריים. מערכת הסכרים והתעלות הוקמה כדי לאגור כמויות גדולות של מים שהיו נחוצות לייצור החשמל בכוח המים. לשם בנייתו של הסכר נחפרה תעלת הטיה מצפון לאפיק, על מנת לאפשר ביצוע העבודות בשטח יבש.
לימים שונה מעט יעודו של הסכר, "הפקק של הכנרת", ומטרתו הוגדרה צמצום זרימת המים מהכנרת לנהר הירדן, כדי שהכנרת תמלא את ייעודה להיות מאגר המים של מדינת ישראל.
בשנה גשומה במיוחד, כאשר הכנרת מתמלאת מים, פותחים את שני פתחי הסכר ומורידים את מפלס המים על-מנת שלא יעבור את הקו האדום העליון, שמעבר לו המים יציפו את היישובים השוכנים לחופי הכנרת.
הסכר נפתח ב-9 בפברואר 1992 וכרבע מיליארד קוב מים זרמו לירדן; גם בשנת 1993 ו-1995 נפתח הסכר ומאז, עד לשנת 2009, לא נפתח יותר באופן מאסיבי.
סכר דגניה הוכרז כמבנה לשימור על ידי המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות בשל היותו חלק מההיסטוריה של ארץ ישראל.