ספר תומר דבורה כל רפואות ישועות טובות

[רות וידאל]

<span style='font-size:8pt;line-height:100%'>בס"ד


הסכמה הגאון בעל השל"ה הקדוש לספר תומר דבורה
שנדפס בפארג שנת ש]"א לפ"ק
והוא מאמר נכבד מהרב המקבל האלהי המוהר"ר משה קורדואירו זצוקללה"ה
בדרך ישרה שיבור לו האדם ותהתבודדותו ותכליתו והתבוננות דרכיו

נדפס על פי נוסח דפוס ראשון שיצא לאור
בויינציאה
בשנת שמ"ו לפ"ק


יוצא לאור
ברוב פאר מחלק לימי החודש
על ידי
דוב הכהן פינק

ירושלים עיה"ק תובב"א שנת תשס"ד לפיק

הוצאה שניה ומתוקנת שנת תשס"הה לפ"ק

הסכמה הגאון בעל השל"ה הקדוש
לספר תומר דבורה שנדפס בפארג שנת ש]"א לפ"ק
בהיות שהספר הנכבד הזה הוא כולו יראת השמים
וקבול עול מלכותו יתברך והולך בדרכי מדותיו יתברך , ובודאי מי שרגיל בספר הנכבד הזה ומקימו יש לו מהלכים בין העומדים {ע', זכריה נ,ז} וזוכה לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא שכולו טוב וחזי מאן נברא רבע חיבר הספר הנכבד הזה ,איש האלקים קדוש המאיר לעולם כולו החכמתו וחסידותו כמוהר"ר משה קורדוואירו זצ"ל , על כן אני אומר שראוי ונכון להדפיס הספר הנחמד הזה כדי לזכות את ישאל כי התלמוד בו מביא לידי מעשה ויראה וחסידות ,והנה מוהר"ר יצחק אליה ב"ר אורי הכהן רוצה לזכות את הרבים להדפיס הספר הזה ומגלגלין זכות על ידי זכאי , זכות הרבים תלוי בו ,על כן ראוי לקנות ממנו הספר הזה בכסף מלא , כדי לסיעו לתלמוד תורה כאשר עם לבבו ,ועץ חיים היא למחזיקים בה ,וחזקה על האלוף מוהר"ר אליה , שאינו יוצא מתחת ידו דבר שאינו מחוקן וכל מי שרגיל בספר הזה ואומר אותו בכל שבוע או בכל חודש מכסה לו שהוא כן העולם הבא ,ואשרי לו וטוב לו מי שמרגיל עצמו בו ,ובאמת מצוה לכל אדם לקנות הספר הזה , ואני גוזר בגזרת נה"ש שלא ידפיס שום אדם אחר הספר הזה עד כלות שלושה שנים מיום שיוגמר הפדוס


נאום ישעי' לאא"מ מוהר"ר אברהם סנ"ל זלה"ה הורוויץ

הקדמת המביא לדפוס הראשון

אמר משה בסולה
ישמח משה במתנה טובה היתה גנוזה בנגזי ארוני המלך הרמ"ע נר"ו {הרמ"ע מפאנו זצ"ל } ונתנתה לי לזכות את ישראל על ידי זכות הרבים תלויה בו , בשכר זאת אל חי צורי וגואלי יזכני לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו לחבר את האוהל בהר צבי קודש לעבור עבודתו כל ימי חיי, ובא לציון גואל , וזאת התורה אשר שם מש"ה לפני בני ישראל,

הבעל השל"ה הק' בהסכמתו
לספר תומר דבורה
מעיד " וכל מי שרגיל בספר הזה
ואומר אותו בכל שבוע או בכל חודש
מובטח לו שהוא בן עובה"ב
ומקובל מהג"הק הדברי חיים מצאנג זי"ע דהלומד בספר הזה
אינו נפגע ממחלה הידועה רח"ל

"חותמת" שהגאון החסיד רבי אליהו ראטה זצ"ל הפיק להפצת רעיון לימוד ספר זה</span>

 

[רות וידאל]

[<span style='color:blue'>בס"ד


ספר דבורה א' לחודש פרק ראשון

האדם ראוי שידמה לקונו ואז יהיה בסוד הצורה העליונה , צלם ודמות, שאלו ידומה בגופו ולא בפעות, הרי הוא מכזיב הצורה ויאמרו עליו צורה נאה ומעשים בעורים ,שהרי עקר הצלם, והדמות העליון הן פעלותיו , ומה יועיל לו היותו כצורה העליונה , דמות תבנית אבריו ,ובפעלות לא ידמה לקונו, לפיכך ראוי שידמה אל פעולות הכתר, שהן שלוש עשרה מדות של רחמים עליונות ורמוזות בסוד הפוסקים {מרכז ז יח"כ,} "מי אל כמוך נשא עון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא : ישוב ירחמנו יכבש עונותינו ותשליך במצלות ים כל חטאתם , תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קודם ", אם כן ,ראוי שתמצאנה בו שלוש עשרה מדות אלו , ועכשיו נפרש אותן הפעולות שלוש עשרה, שראוי שתהיינה בו,
הא' - מי אל כמוך,

הורה על היות הקדוש ברוך הוא מלך נעלב,סובל עלבון , מה שלא יכילהו רעיון ,הרי אין דבר נסתר מהשגחתו בלי ספק ,ועוד ,אין רגע שלא יהיה האדם נגון ומתקים מכוח עליון השופע עליו ,והרי תמצא שמעולם לא חטא אדם נגדו שלא יהיה הוא באותו הרגע ממש שופע שפע קיומו ותנועת אבריו ,ועם היותשהאדם חוטא בכוח ההוא , לא מנעו ממנו כלל, אל סובל הקדוש ברו הוא עלבון כזה להיות,משפיע בו כוח תנועת אבריו, והוא מוציא אותו כוח באותו רגע החטא ועון ומכעיס , והקדוש ברוך הוא סובל , ולא תאומר שאינו יכול למנוע ממנו הטוב ההוא , חס ושלום , שהרי בכוחו, הרגע כמימריה ,ליבש ידיו ורגילו בעין שעשה לירבעם {מלכים "א יג ,ד } ועם כל זה , שהכוח בידו להחזיר הכוח הנשפע ההוא ,והיה לו לומר "כיון שאתה חוטא נגדי, תחטא בשלך ולא בשלי ", לא מפני זה מנע טובו מן האדם אלא סובל עלבון והשפיע הכוח והטיב לאדם טובו ,הרי זה עלבון וסבלנות מה שלא ישער ,ועל זה קוראים מלאכי השרת להקדוש ברוך הוא "מלך עלוב"{פרקי היכלות סוף פרק כ"ד...} והיינו אומרו , "מי אל כמוך ", אתה אל בעל חסד המטיב , אל בעל כוח לנקם ולאסוף את שלך , ועם כל זה אתה סובל ונעלב עד ישוב בתשובה,
הרי זו מידה שצריך האדם להתנהג בה--- רצוני ,הסבלנות ,וכן היותו נעלב אפילו למדרגה זו , ועם כל זה לא יאסוף טובתו מן המקבל,[/SIZE]</span></span>[/COLOR]

 

[רות וידאל]

[בס"ד


שנדפס בפארג שנת ש]"א לפ"ק
והוא מאמר נכבד מהרב המקבל האלהי המוהר"ר משה קורדואירו זצוקללה"ה
בדרך ישרה שיבור לו האדם ותהתבודדותו ותכליתו והתבוננות דרכיו

ב' לחודש
הב' -נושא עון

והרי זה גדול מהקודם ,שהרי לא יעשה האדם עון שלא וברא משחית כדחנן {אבות פ"ד משנה י"ג} "העובר עבירה אחת ,קונה לו קטיגור אחד" ,והרי אותו קטיגור עומר לפני הקדוש ברוך הוא , ואומר "פלוני עשאני ", ואין בריה מתקימת בעולם אלא בשפעו של הקדוש ברוך הוא ,והרי המשחית הזה עומד לפניו , ובמה מתקים ? הדין נותן שיאמר הקדוש ברוך הוא ."איני זן משחיתים ,ילך אצל מי שעשאו ויתפרנס ממנו", והיה המשחית יורד מיד ונוטל נשמתו , או כורתו ,או נענש עליו כפי ענשו עד שיתבטל המשחית ההוא ואין הקדוש ברוך הוא עושה כן , אלא נושא וסובל העון וכמו שהוא זן העולם כלו ,זן ומפרנס המשחית הזה, עד שיהיה אחד משלשה דברים - או שישוב החוטא בתשובה ויכלהו ויבטלהו בסגופיו ,או יבטלהו שופט צדק ביסורים ומיתה או ילך בגיהנם ושם יפרע חובו , והיינו שאמר קין {בראשית ר,יג } "גדול עוני מנשוא " ,ופירשו רבותינו זכרוונם לברכה {תנחומא בראשית פ"ט} "כל העולם כלו אתה סובל " ירצה - זן ומפרנס ,"ועוני כבד, שאין אתה יכול לסבלו ?" פירוש - לפרנסו עד שאשוב ואתקן ,אם כן הרי זו מדת סבלנות גדולה ,שיזון ויפרנס בריה רעה שברא החוטא עד שישוב ,
ילמד האדם כמה צריך שיהיה סבלן יסבול עול חבירו ורעותיו שהריע עד שעור כזה שעדין רעתו קימת שחטא נגדו , והוא יסבול עד יתקן חבירו או עד שיתבטל מאליו וכיוצא, הנ' -ועובר על פשע ,
זו מידה גדולה שהרי אין המחילה , על ידי שליח אלא על ידו ממש של הקדוש ברוך הוא ,בדכתיב {תהילים קל ,ר} "כי עמך הסליחה וגו" , ומה היא הסליחה ? שהוא רוחץ העון כדכתיב {ישעיה ר,ר} "אם רחץ ה' " את צואת בנות ציון וגו" וכן כתיב {יחזקאל לו ,כה } "וזרקתי עליכם מים טהורים וגו " והיינו "עובר על פשע" שולח מימי רחיצה ועובר ורוחץ הפשע,

הנה ממש כדמות זה צריך להיות האדם ,
שלא יאמר , "וכי אני מתקן מה שפלוני חטא או השחית?" לא יאמר כך שהרי האדם חוטא ,והקדוש ברוך הוא בעצמו , שלא על ידי שליח, מתקן את מעותו ורוחץ צואת עונו ומכאן יתביש האדם לשוב לחטוא , שהרי המלך בעצמו רוחץ לכלוך בגדיו ,[/SIZE]</span>

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה ג' חודש

הנה הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל בדרך זו , אומר : " מה אעשה לישראל והם קרובי , שאר בשר לי עמהם ", שהם בת זוג להקדוש ברוך הוא ,וקורא לה בתי , אחותי , אמי ,כדפרשו ז"ל {שהש"ד ג-כה }וכתיב {תהילים קמח ,יד }
"ישראל עם קרובו " -ממש קורבה יש לו עמהם ,ובניו הם , והיינו "לשארית נחלתו " , לשון שאר בשר , וסוף סוף הם נחלתו ,ומה אומר ," אם אענישם הרי הכאב עלי ", כדכתיב {ישעיה סג ,ט} "בכל צרתם לו צר " ,כתיב באל"ף ,לומר שצערם מגיע לפלא העליון " וכל שכן לדו - פרצופין ", שהבן עיקר ההנהגה , דקרינן בוא"ו, "לו צר", וכתיב {שופטים י ,טז} "ותקצר נפשו בעמל ישראל ", לפי שאינו סובל צערם וקלונם ,מפני שארית נחלתו כך האדם עם חבירו , ,כל ישראל הם שאר בשר אלו עם אלו ,מפני שהנשמות כלולות יחד, יש בזה חלק זה ,ובזה חלק זה ,ולכך אינו דומה מרבים העושים את המצוה , {תו"ב ויקרא כו ,ח} וכל זה מפני כלותם ,ולכך פרשו רבותינו זכרונם לברכה {ברכות מז } על הנמנה מעשרה ראשונים בבית הכנסת ,אפילו מאה באים אחריו , מקבל שכר כנגד כולם , מאה ממש במשמעו ,מפני שהעשרה הם כלולים אלו באלו , הרי הם עשר פעמים עשר -מאה , וכל אחד מהם בלול ממאה , אם כן אפילו יבואו מאה ,הוא יש לו שכר מאה , וכן מטעם זה ישראל ערבי זה לזה {שבועות לט ,} מפני שממש יש בכל אחד חלק אבר מחברו , וכשחוטא האחד- פוגם את עצמו ופוגם חלק אשר לחברו בו נמצא מצד החלק ההוא ,חברו ערב עליו ,אם כן הם שאר זה עם זה ,
ולכך ראוי לאדם להיות חפץ בטובתו של חברו ועינו טובה על טובת חברו וכבודו של חברו ועינו טובה על טובת חברו וכבודו יהיה חביב עליו כשלו ,שהרי הוא -הוא ממש , ומטעם זה נצטוינו {ויקרא יט ,יח} {ואהבת לרעך כמוך " , וראוי שירצה בכשרות חברו ולא ידבר בגנותו כלל ולא ירצה בו ,כדרך שאין הקדוש ברוך הוא רוצה בגנותנו ולא בצערנו , מטעם הקורבה ,אף הוא לא ירצה בגנות חברו ולא בצערו ולא בקלקולו , וידע לו ממנו כאלו הוא ממש היה שרוי באותו צער או באותה טובה

 

[רות וידאל]

בס"ד



ספר תומר דבורה ד' לחודש

זו מדה אחרת ,שאפילו האדם מחזיק בחטא , אין הקדוש ברוך הוא מחזיק אף, יחזיק ,לא לעד , שמצינו בימי ירבעם בן יואש {מלכים ב יד ,כו }
שהחזיר הקדוש ברוך הוא גבול ישראל , והם היו עובדי עגלים ,ורחם עליהם ולא שבו , א כן למה ריחם ? בשביל מדה זו , שלא החזיק לעד אפו , אדרבה - מחליש אפו , עם היות שעדין החטא קים ,אינו מעניש ,אלא מצפה ומרחם אולי ישובו ,והיינו {תהילים קנ,ט}"לא לנצח יריב ולא לעולם יטור ", אלא הקדוש ברוך הוא מתנהג ברכות ובקשות , הכול לטובת ישראל ,

וזו מדה ראויה לאדם להנהגי בה עם חבריו אפילו שהוא ראשי להוכיח ביסורי את חברו או את בניו , ,והם מתיסרים ,לא מפני זה ירבה תוכחתנו ולא יחזיק כעסו אפיל שכעס ,אלא יבטלנו ולא יחזיק לעד אפו , ג אם הוא אף המת לאדם ,כעין שפירשו "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משארו" {שמות כג , ה} ופרשו {פסחים ק"ג } מה היא השנאה הזאת ?? שראה אותו עובר עבירה ,והוא יחיד אינו יכול להעיד , ושונא אותו על דבר עבירה , איפלו הכי אמרה תורה {שם } "עזוב תעזוב עמו ", שבוק ית דבלבך , אלא מצוה לקרב אותו באהבה, אולי יועיל בדרך זה : והיינו ממש מדה זו - "לא החזיק לעד אפו",

הו' -כי חפץ חסד הוא
כבר פירשנו במקומו {פרדס רמונים ,שער ההיכלות , סוף פ"ה} שיש בהיכל ידוע מאלכים ממנים לקבל גמילות חסדי שאדם עושה בעולם הזה , וכאשר מדת הדין מקטרגת על ישראל ,מיד אותם המאלכים מראי החסד ההוא והקדוש ברוך הוא מרחם על ישראל , מפני שהוא חפץ בחסד ,ועם היות שהם חיבים , אם הם גומלים חסד זה לזה - מרחם עליהם , וכמו שהיה בזמן החרבן , שנאמר לגבריאל {יחזקאל י,ב .} "בוא אל בינות לגלגל {אל תחת לכרוב ומלא חפניך נחלי אש מבינות לכרבים וזרוק על העיר } וגו " כי הוא שר הדין והגבורה ונתן לו רשותלקבל כוחות הדין בינות לגלגל מתחת לכרובים מאש המזבח , דהיינו דין גבורת המלכות , והיה הדין מתחזק עד שבקש לכלות את הכול ,לקעקע ביצתן של ישראל , מפני שנתחיבו כליה , וכתיב {שם י,ח } "וירא לכרבים תבנית יד -אדם תחת כנפיהם , והיינו שאמר הקדוש ברוך הוא לגבריאל ,"הם גומלים חסדי אלו עם אלו " {ויק"ר כו -ח} ואף אם הם חיבי ,נצולו והיה להם שארית והטעם ,מפני מדה זו , "כי חפץ חסד הוא ", רוצה - במה שיראל גומלים חסד , ואות צד מזכיר להם ,עם היות שאינם כשרי בצד אחר , אם כן במדה זו ראוי לאדם להתנהג ,אף אם יראה שאדם עושה לו רע ומכעיסו , אם יש בו צד טובה , שמטיב לאחרים ,או מדה טובה שמתנהג כשורה יספיק לו צד זה לבטל כעסו מעליו וירצה לבו עמו ויחפץ חסד , ויאמר :"די לי כטובה זו שיש לו " וכל שכן באשתו כדפרשו רבותינו זכרונם לברכה {יבמות סג,}
"דינו שמגדלות את בנינו ומצילות אותנו מן החטא ", כך יאמר על כל אדם " די לי כטובה פלונית שעשה לי או שעשה עם פלוני או מידה טובה פלונית שיש לו ", ויהיה "חפץ חסד",

 

[רות וידאל]

<span style='font-size:8pt;line-height:100%'>בס"ד

ספר תומר דבורה ה' לחודש


חז'--- ישוב ירחמנו


הנה אין הקודש ברוך הוא מתנהג במידת בשר ודם , שאם הכעיסו חבירו ,כשהוא מתרצה עמו ,מתרצה מעט לא באהבה בקודמת ,, אבל אם חטא אדם ועשה תשובה ,מעלתו יותר גדולה עם הקדוש ברוך הוא ,והיינו {ברכת לד": כגי הע"י בסנהדרין צט,} "במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד " והטעם כדפרשו בפרק הבונה {לפנינו הוא במנחות כט :} בענין ה' למה היא עשויה באכסדרא? שכל הרוצה לצאת מעולמו יצא פירוש - העולם נברא ב ה' , והקדוש ברוך הוא ברא העולם פתוח לצד הרע והחטא לרוחה , אין עד שאין חומר ויצר הרע ופגם ,כמין אכסדרא ,אינו בעל גדרים אלא פרצה גדולה פרוצה לצד הרע לצד מטה ,כל מי שירצה לצאת מעולמו כמה פתחין לו ,לא יפנה לצד שלא ימצא צד חטא ועון ליכנס אל החצונים ,והיא פתוחה מלמעלה שאם ישוב יקבלוהו ,והקשו "ולהדרוהו באי"? ---- "לא ממתיעא מלתא ", רצו בזה , שהשב בתשובה לא יספיק לו שיהיה נגדר בעון כגדר הצדיקים מפני שהצדיקים שלא חטאו גדר מעט יספיק אליהם ,אמנם החוטא שחטא ושב , לא יספיק לו גדר מעט , אלא צריך להגדיר עצמו כמה גדרים קשים , מפני שאותו גדר המעט כבר נפרץ פעם אחת ,אם יתקרב שם ,בקל יפתהו יצרו ,אלא צריך להתרחק הרחק גדול מאוד ,,, ולזה לא יכנס דרך פתח האכסדרא שהפרצה שם , אלא יתעלה ויכנס דרך פתח צר ,ויעשה כמה צרות וסגופים לעצמו ויסתם הפרצות,,


ומטעם זה ," במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם " מפני שלא נכנסו דרך פתח הצדיקים כדי שיהיו עם הצדיקים ,אלא נצטערו ועלו דרך פתח העליון וסגפו עצמן ונבדלו מן החטא יותר ויותר מן הצדיקים ,לכך עלו ועמדו במדרגה ה' , היכל חמישי שבגן עדן , דהיינו גג הה"א , וצדיקים בפתח הה"א - בכניסת האכסדרא , ולזה , כאשר האדם יעשה תשובה , דהיינו תשוב ה' אל מקומה ,ויחזיר הקדוש ברוך הוא שכינתו עליו ,

אינו שב באהבה הראשונה בלבד ,אלא יותר ויותר ,והיינו "ישוב ירחמנו " - יוסיף רחמים לישראל ויתקנם ויקרבם יותר,


וכך האדם צריך להתנהג עם חבירו , לא יהיה נוטר איבה מהכעס הקודם , אלא כשיראה שחבירו מבקש אהבתו , יהיה לו במדרגת רחמים ואהבה יותר ויותר מקודם ויאמר :" הרי הוא לי בבעלי תשובה , שאין צדיקים גמורים יכולים לעומד אצלם " ויקרבהו תכלית קורבה יותר ממה שמקרב אותם שהם צדיקים גמורים עמו ,שלא חטאו אצלו ,</span>

 

[רות וידאל]

<span style='font-size:8pt;line-height:100%'>בס"ד


תומר דבורה חודש ו'

הה' - יכבוש עונתינו

הרי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל במידה זו , והיא סוד כבישת העון , כי הנה המצוה היא כפורחת עלתה נצה , ובוקעת ועלה עד אין תכלית להכנס לפניו יתברך , אמנם העונות אין להם כניסה שם , חס ושלום ,אלא כובשם שלא יכנסו ,כדכתיב {תהילים ת,ה } "לא יכנסו ,כדכתיב {תהילים ה ,ה } "לא יגורך רע " "לא יגור במגורך רע " {שבת קמט :"}
אם כן אין העון הנכס פנימה ומטעם זה "שכר מצוה בהאי עלמא ליבא " {קדושין לט :} מפני שהם לפניו יתברך ,והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר לפניו יתברך ,והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי ,והרי כל העולם אינו כדאי ומצוה אחת ולקורת רוחאשר לפניו ,ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות ,המשל בזה - אין הקדוש ברוך הוא אומר , " עשה ארבעים מצוות ועשר עבירות , נשארו שלשים מצוות וילכו עשר בעשר ", חס ושלום , אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת , דומה לפניו כאלו שרף את התורה , עד שירצה חובו , ואחר כך יקבל שכר כל מצוותיו , וזה חסד גדול שעושה הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים ,שאינו מנכה מפני שהמצוות חשובות מאוד ומתעלות עד לפניו יתברך ,והיאך ינכה מהן בשביל העבריות כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנום , מהנבזה ,והמצוות שכרן מהנכבד , זיו השכינה , היאך ינכה אלו כנגד אלו? אלא הקודש ברו הוא גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל המצוות ,והיינו "יכבוש עונותינו ""שאין העונות מתגברין לפניו כמצוות ,אלא כובש אותם שאל יתעלו ולא יכנסו ,עם היות שהוא משגיע על דרכי איש , הטוב והרע ,עם כל זה הטוב אינו כובשו ,אלא פורח ועולה עד למאוד ונכלל מצוה במצווה ונבנה ממנו בנין ולבוש נכבד ועונות אין להם סגולה זו ,אלא כובש אותם שלא יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה ,
ואף מדה זו צריך האדם להתנהג בה שאל יכבוש טובות חבירו ויזכר רעתו שגמלהו ,אלא אדרבה יכבוש הרע וישכחהו ויזניחהו ולא יגור במגורו רע ותהיה הטובה סדורה תמיד לפניו , ויזכור לו הטובה ויגבירה לו על כל המעשים שעשה לו ,ולא ינכה בלבו ויאמר :" אם עם לי טובה הרי עשה לי רעה "" וישכח הטובה ,לא יעשה כן !!! אלא ברעה יתרצה כל דרך רצוי שיוכל והטובה אל יזניחה לעולם מבין עיניו , ויעלים עינו מן הרעה כל מה שיוכל בדרך שהקדוש ברוך הוא כובש עונות , כדפרשתי



הה' - יכבוש עונתינו

הרי הקדוש ברוך הוא מתנהג עם ישראל במידה זו , והיא סוד כבישת העון , כי הנה המצוה היא כפורחת עלתה נצה , ובוקעת ועלה עד אין תכלית להכנס לפניו יתברך , אמנם העונות אין להם כניסה שם , חס ושלום ,אלא כובשם שלא יכנסו ,כדכתיב {תהילים ת,ה } "לא יכנסו ,כדכתיב {תהילים ה ,ה } "לא יגורך רע " "לא יגור במגורך רע " {שבת קמט :"}
אם כן אין העון הנכס פנימה ומטעם זה "שכר מצוה בהאי עלמא ליבא " {קדושין לט :} מפני שהם לפניו יתברך ,והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר לפניו יתברך ,והיאך יתן לו ממה שלפניו שכר רוחני בעולם גשמי ,והרי כל העולם אינו כדאי ומצוה אחת ולקורת רוחאשר לפניו ,ומטעם זה לא יקח שוחד של מצוות ,המשל בזה - אין הקדוש ברוך הוא אומר , " עשה ארבעים מצוות ועשר עבירות , נשארו שלשים מצוות וילכו עשר בעשר ", חס ושלום , אלא אפילו צדיק גמור ועשה עבירה אחת , דומה לפניו כאלו שרף את התורה , עד שירצה חובו , ואחר כך יקבל שכר כל מצוותיו , וזה חסד גדול שעושה הקדוש ברוך הוא עם הצדיקים ,שאינו מנכה מפני שהמצוות חשובות מאוד ומתעלות עד לפניו יתברך ,והיאך ינכה מהן בשביל העבריות כי שכר העבירה הוא מחלק הגיהנום , מהנבזה ,והמצוות שכרן מהנכבד , זיו השכינה , היאך ינכה אלו כנגד אלו? אלא הקודש ברו הוא גובה חוב העבירות ומשכיר שכר כל המצוות ,והיינו "יכבוש עונותינו ""שאין העונות מתגברין לפניו כמצוות ,אלא כובש אותם שאל יתעלו ולא יכנסו ,עם היות שהוא משגיע על דרכי איש , הטוב והרע ,עם כל זה הטוב אינו כובשו ,אלא פורח ועולה עד למאוד ונכלל מצוה במצווה ונבנה ממנו בנין ולבוש נכבד ועונות אין להם סגולה זו ,אלא כובש אותם שלא יצליחו הצלחה זו ולא יכנסו פנימה ,
ואף מדה זו צריך האדם להתנהג בה שאל יכבוש טובות חבירו ויזכר רעתו שגמלהו ,אלא אדרבה יכבוש הרע וישכחהו ויזניחהו ולא יגור במגורו רע ותהיה הטובה סדורה תמיד לפניו , ויזכור לו הטובה ויגבירה לו על כל המעשים שעשה לו ,ולא ינכה בלבו ויאמר :" אם עם לי טובה הרי עשה לי רעה "" וישכח הטובה ,לא יעשה כן !!! אלא ברעה יתרצה כל דרך רצוי שיוכל והטובה אל יזניחה לעולם מבין עיניו , ויעלים עינו מן הרעה כל מה שיוכל בדרך שהקדוש ברוך הוא כובש עונות , כדפרשתי</span>

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה הט' -ותשליך כמצולות ים כל חטואתם


זו מדה טובה להקדוש ברוך הוא שהרי ישראל חטאו ,מסרם ביד פרעה ושבו בתשובה , למדו יעניש פרעה ,וכן סנחריב וכן המן ודומיהם ? אין הקדוש ברוך הוא מתנחס בלבד לומר :" שבו בתשובה אם כן לא יהיה להם עוד רעה ,אם כן יסתלק המן מעליהם ,או פרעה או סנחריב ", זה לא יספיק ,אלא ישוב עמל " המן על ראשו וכן פרעה וכן שנחריב ,
והטעם להנהגה זו הוא בסוד "ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה " {ויקרא טז כב}
ופרושו ,שהשעיר נושא עונות ממש , וזה קשה מאוד , וכי ישראל חטאו והשעיר נושא ? אלא המידה היא כך - האדם מתודה וכונתו כודוי לקבל עליו טהרה ,בענין שאמר דוד {תהילים נא ,ד}
"הרב " כבסני מעוני ", וכן הוא אמרינו "מרוק " ברחמיך הרבים ", אינו מתפלל אלא שיהיו יסורים קלים שלא יהיה בהם בטול תודה , וזה שאומרים "אבל לא על ידי יסורים רעים ", וכך הו אמכון בהיותו אומר " ואתה צדיק על כל הבא עלי "ממש הוא מקבל יסורים בסבר פנים הבא עלי ", ממש הוא מקבל יסורים בסבר פנים יפות להתכפר ,מ]ני שישי עונות שיסורים ממרקים או מיתה ממרקת ,וכן היא המידה ,מיד שזה מתודה בתפלתו ופרשו בזוהר בפרשת פקודי {דף רסב} שהוא חלק סמא"ל בעין השעיר , מהו חלקו ? שהקדוש ברוך הוא גוזר עליו יסורים ומיד מזדמן שם סמא"ל והולך וגובה חובו , והרי נושא השעיר העונות ,שקדוש ברוך הוא נותן לו רשות לגבות חובו , וישראל מתטהרין והנה הכול יתגלגל על סמאל"ל , ןהטעם -שהקדוש ברוך הוא גזר על עולמו שכל מי שיעשה כן יתבטל ,וזה טעם "ואת הבהמה תהרגו "{ ויקרא כ ,טז } וכן האבן של מצות הנסקלין והסיף של מצות הנהרגין טעונין קבורה {סנהדרין מה } לבטל מציאותם וכוחם אחד שיגמר דינם , והרי בזה ממש סוד הצלם של נבוכדנאצר {דניאל ב לב-לד } נמסרו ישראל ביד מלך בבל , "ראשה די =דהב ", נכנע ההוא רישא ,ונמסרו ביד פרס שהן "חדוהי ודרעוהי די כסף" וכן נדחו אלו מפני אלו עד שירדו ישראל ל"רגלוהי {מנהרון } מנהן די פרזל {ומנהון } מנהן די חסף",
ומה יהיה תכלית הטוב ? בסוף ,הקדוש ברוך הוא מעמידם ועושה בהם דין ,כדכתיב {דברים לב ,כג } "חצי אכלה בם ", "חצי כלים וישראל אינם כלים {סוטה ט,} "באדין דקו בחדה " פרזלא חספא נחשא כספא ודהבא וגו" {דניאל ב ,לב } הנה בהתחלה כתיב {שם ב ,לד } "ומחת" לצלמא על רגלוהי "- אין מכל הצלם אלא רגילו ,שכבר נתבטל בהם ועברו ראש ודרעוהי ומעוהי ,ועם כל זה בסוף "דקו כחדה| עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד סמא"ל והרשעים עושי מעשיו ופעלותיו ויעשה בהם הדין ,והיינו {מיכה ו יט}"ותשליך במעלות ים כל חטאתם ", ירצה - משליך כוח הדין להפעל על ידי אלו שהם מצלות ים ":" והרשעים בים נגרש כי השקט לא יוכל "ויגרשו מימיו רפש וטיט"{ישעיהו נז ,כ} אלו הם העושים דין בישראל ,שישיב אחרך כך כל גמולם בראשם והטעם מפני שחאר שיראל קבלו הדין ,הקדוש ברוך הו אמתנחם אפילו על מה שקרם ,ותובע לעבונם ולא די ,אלא "אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה {זכריה א ,טו}

גם במידה זו צריך להתנהג האדם עם חברו , אפילו שיהיה רשע מדוכא ביסורין -אל ישנאהו ,

שיאחר שנקלה הרי הוא כאחיך " {מכות כג,}
ויקרב המורדים והנענשים וירחם עליהם , ואדרבה יצילם מיד אויב , ואל יאמר :" עונו גרם לו ", אלא ירחמהו במדה זו ,כדפרשתי"

 

[רות וידאל]

<span style='font-size:8pt;line-height:100%'>בס"ד


ח' לחודש

הי' -תת אמת ליעקב

מידה זו ,היא ,שיש לישראל מעלה אותם הבינוניים שאינם יודעים להתנהג לפנים משורת הדין ,והם נקראים "יעקב " מפני שאינם מתנהגים אלא עם הנהגה אמיתית ,גם הקדוש ברו הוא יש לו מדית "אמת " \,שהוא על צד מציאות המשפט הישר ,ואלו הם המתנהגים בעולם ביושר והקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם באמת מרחם עליהם על צד היושר והמשפט ,

גם כן האדם צריך להתנהג עם חבירו על צד היושר והאת בלי להטות משפט חבירו , ,לרחם עליו באמת ,כמו שה' יתברך מרחם על הבריות הבינוניות במדת אמת לתקן אותם ,

הי"א--- חסד לאברהם

הם המתנהגים בעולם לפנים משורת הדין באברהם אבינו, גם הקדוש ברוך הוא מתנהג עמהם לפנים משורת הדין ,אינו מעמיד עמהם הדין על תקפו אף לא בדרך היושר ,אלא נכנס עמהם ,לפנים מן היושר , כמו שהם מתנהגים ,והיינו "חסד לאברהם " הקדוש ברוך הוא מתנהג כמדת חסד עם אותם שהם כמו "אברהם "בהנהנתם ,

גם האדם ,עם היות שעם כל אדם יהיה מתנהג בצדק וביושר ובמשפט ,עם הטובים והחסידים תהיה הנהנגתו לפנים משורת הדין ואם לשאר האדם היה סבלן קצת , לאלו יותר ויותר וירחם עליהם לכנס כמהם לפנים משורת הדין שהוא מתנהג בה עם שאר האדם וצריך שיהיו אלו חשובים לפניו מאוד מאוד וחביבים לו והם יהיו מאנשי חברתו ,,,</span>

 

[רות וידאל]

בס"ד


ט' לחודש
ספר תומר דבורה

הי"ב- אשר נשבעת לאבותינו

יש בני אדם שאינם הגונים ,והקדושברוך הוא מרחם על כולם ופרשו בגמרא {ברכות ז,}
"וחנותי את אשר אחון " {שמות לג,יט} -אמר הקדוש ברוך הוא "אוצר זה לאותם שאינם הגונים ", יש אוצר חנונים , שהקדוש ברוך הוא חונן ונותן להם מתנת חנם ,לפי שאמר הקדוש ברוך הוא "הרי יש להם זכות אבות ,אני נשבעתי לאבות ,אם כן עם היות שאינם הגונים יזכו בשביל שהם מזרע האבות שנשבעתי להם לפיכך אנהילם ונהיגם עד שיתוקנו ",

וכך יהיה האדם ,אף אם יפגע ברשעים אל יתאכזר כנגדם או יחרפם וכיוצא אלא ירחם עליהם ויאמר :" סוף סוף הם בני אברהם יצחק ויעקב , אם הם אינם כשרים ---- אבותיהם כשרים והגונים , והמבזה הבנים מבזה האבות אין רצוני , שיתבזו אבותיהם על ידי " ומכסה ומכסה עלבונם ומתקנם כפי כוחו ,

חי"ג, מימי קדם

הרי מדה שיש להקדוש בברוך הוא עם ישראל כשתמה זכות אבות וכיוצא ,מה יעשה , והרי מצד עצמם אינם הגונים ? כתיב {ירמיה כ,ב}

"זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולתיך " ממש זוכר הקודש ברוך הוא ימי קדמונים , אהבה שהיה מקודם ומרחם על ישראל, ובזה יזכיר להם כל המצוות שעשו מיום שנולדו וכל הטובות וכל מדות טובות שהקדוש ברוך הוא מנהיג בהם עולמו ,ומכולם עושה סגלה לרחם בשבילם , והרי זה מדה כוללת כל המידות כולם , כדפרשו באדרא {נשא דף קלז }

כך האדם יתקן הנהנתו עם בני אדם ,,,, שאפילו לא ימצא טענה מאלו הנזכרות ,יאמר ": כבר היה שעה קודם שלא חטאו והרי אותה שעה ,או בימים קדמונים היו כשרים ",,,, ויזכור להם אהבת גמולי מחלב עתיקי משדים וכזה לא יצא אדם שאינו ראוי להיטיבו ולהתפלל על שלומו ולרחם עליו ,,

עד כאן הגיעו שלוש עשרה מידות,,, שבהן יהיה האדם דומה אל קונו , שהם מדיות של רחמים עליונות וסגלתן ,כי כמו שיהיה האדם מתנהג למטה , כך יזכה לפתוח לו מידה עליונה מלמעלה ,ממש כפי מה שיתנהג כך משפיע מלמעלה ,וגורם שאותה המידה תאיר בעולם

ולכך אל יליזו " מעיני השכל שלוש עשרה מדיות אלו והפסוק לא יסוף " מפיו , כדי שיהיה לו למזכרת ,כאשר יבוא לו מעשה שיצטרך להשתמש במדה אתה מהן ,יזכר ויאמר :" הרי דבר זה תלוי במידה אחת מהן , יזכור ויאמר :" הרי דבר זה תלוי במידה פלונית ,איני רוצה לזוז ממנה , שלא תתעלם ותסתלק המידה ההיא מן העולם "

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה חודש י'


עוד להיות האדם דומה לקונו בסוד מדית הכתר , צריך שיהיו בו כמה גופי פעלות ,שהם עיקר ההנגה ,
הראשונה - הכוללת הכול ,היא מדית הענוה ,מפני שהיא תלוי הבכתר ,שהרי היא מדיה על כל המידות ואינה מתעלית ומתגאית למעלה אמנם יורדת ומסתכלת למטה תדיר , וזה משני טעמים : האחד ,שהוא בוש להסתכל בסבתו ,אלא מאצילו מביט בו תמיד להיטיבו , והוא מביט בתחתונים , כך באדם צריך שיבוש מלהסתכל לצד מעלה להתגאות ,אלא תדיר יסתכל לצד מטה , להפחית עצמו כל מה שיוכל ,והרי המידה הזאת היא תלויה דרך כל בראש שאין האדם מתגאה אלא בהדמת ראש כלפי מעלה והענו משפיל ראשו למטה ,והרי אין סבלן וענו כאליהנו במדת הכתר, שהיא תלכית הרחמים ,ולא יכנס לפניו שום פגם ,ולא עון ,ולא דין ולא שום מדיה מונעת מלהשגיח תד"רףכך צריך האדם ששום סבה שבעולם לא תמנעהו מלהיטיב , ושום עון או מעשה בני אדם בלתי הגון לא יכנס לפניו כדי שיעכבהו מלהיטיב לאותם הצריכים טובתו בכל עת ובכל רגע וכמו שהוא יושב וזן מקרני ראמים ועד ביצי כנים ואינו מבזה שום בריה שאלו יבזה הבדרואים מפני פחיתותם לא יתקימו אפילו רגע ,אלא משגיח ונותן רחמים על כולם כך צריך שיהיה האדם מיטיב לכל ולא יתבזה שום נברא לפניו ,לפניו אפילו כריה קלה שבקלות תהיה מאוד חשובה בעיניו ויתן דעתו עליה וייטיב לכל המצטרך אל טובתו וזו מדיה תלויה בכתה בסוד הראוש דרך כלל ,,,

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה יא" לחודש
השניה -מחשבתו חדמה למחשה הכתר כמו שאותה החכמה לא תפסוק תמיד לחשב מחשבות טובות ,והרע לא יכנס בה ,מפני שהיא רחמים גמורים ,ואין שם דין ולא שום קושי כללי כך האדם תמיד תהיה מחשבתו פנויה מכל דבר מבוער וכמו שהיא סוד חכמה תורה קדומה , ולא יחסר שם סוד תורה , כך לא יפנה אל שום פניה חוץ מח[מחשבת התורה , ולחשוב בגדלת האל ופעלותיו הטובות ולהיטיב , וביוצא כללו של דבר --- לא יכנס זר ובטל במחשבתו ,וזו היתה מעלת רבי שמעון בזוהר בפרשת ויקהל {דף ריז }

השלישית -מצחו לא יהיה בו קושי כלל , אלא ידמה תמיד למצח הרצון , שירצה את הכל, אפילו שימצא בני אדם כועסים , ירצם וישקיטם ברצונו הטוב ,שכן מצח הרצון הוא תמיד רוצה ומרצה הגבורות ומתקנס , הוא ירצה הגבורים המתגברי כעסתם והוא ינהלם ברצון טוב וישתף שם חכמה גדולה להשבית הכנס ,שלא יעבור הגבול ויקלקל חס ושלם ויעשה דוגמא לרצון העליון שהוא נמשך מן החכמה הנפלאה המצתא דעתיקא ומשם מרצה הכול ,וזה ימשך מהיותו תמיד נוח לבריות ,שאם מדותיו קשות מצד אחד עם בני אדם ,לא יתרצו ממנו ,וזה טעם המשנה {אבות ס"ג משנה י"ג} "כול שדות הבריות נוחה הימנו ,רוח המקום נוחה הימנו",
הרביעית---שיהיו אזניו נוטות תמיד לשמוע, הטוב אמנם שמע שוא או המגונה לא יכנס בהם כלל בדרך שסוד האזנה העליונה אין שום צעקת דין ולא פגם לשון הרע נכנס שם כך לא יאזין אלא הטובות והדברים המועילים ,ושאר הדברים המגברירים כעס לא יאזין אליהם כלל ,וכמו שהנחש ודבורו ולשונו אינו נכנס למעלה {כנ"ח פ"א מדה ח'}
כך לא יכנס אליו שום דבר מגנה והיינו "לא תשא שמש שוא " לאזנו כלל ,ולא תהיה קשבת אלא אל הדברים הטובים ,

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה י"ב לחודש

החמישית -עיניו -לא יסתכל בהן כלל בשום דבר מגנה אמנם .תה יינה תמיד פקוחות להשגיח ולרחם על האומללים כפי כוחו , וכשריאה כצרת עני לא יעצים עיניו כלל , אלא יתבונן ודעתו עליו כפי כוחו ויעורר רחמים עליו בפני שמים ובפני הבריות ויתרחק מכל השגחה רעה ,כדרך שהעין העליונה פקוחה ומסתכלת תמיד אל הטוב ,

הששית - בחוטמן, מעולם לא ימצא בו חרון אף כלל, אלא תמיד באפו חיים ורצון טוב ואריכות אף, אפילו לאותם שאינם הגונים , ותמיד רוצה למלאות רצון ולהפיק כל שאלה ולהחיות כל נדבה, ומציא ומחטמו תמיד מחילת עון והעצרת {והעברת } פשע , ואינו כועס בחוטא לו ,אלא מתרצה תמיד וחפץ חסד לעשות נחת רוח לכל ,

השביעית - פניו תהיינה מאירות תמיד ויקבל כל אדם בסבר פנים יפות ,שכן בכתר עליו נאמר {משלי טז ,טז } "באור פני מלך חיים "
ואין שום אודם ודין נכנס שם כלל , כך אור פניו לא ישונה ,וכל המסתכל בהם לא ימצא אלא שמחה והסברת פנים , ושום סיבה לא תטרידהו מזה כלל,

השמינית - פיו ,לא יוציא אלא טובה ,
וזגרת אמריו תורה והפקדת רצון טוב תמיד, ולא יוציא מפיו דבר מגנה ולא קללה ולא רוגז וכעס כלל ולא דברים בטלים , ויהיה דומה לאותו הפה העליון ,שאינו נסתם כלל , ולא יפגע טוב תמיד ,ולכן צריך שלא יחשה מלדבר טובה על הכול ולהוציא מפיו טובה וברכה תמיד,

הרי אלו שמונה מידות טובות וכלן תחת דגל העונה ,שכלן למעלה בכתר באבריים העליונים ,ובעת שירצה האדם להתקרב למעלה ,להדמות אליו ,לפתוח מקורותיו אל התחתונים , צריך שישתלם בשני פרקים אלו ,,,

 

[רות וידאל]

בס"ד



ספר תומר דבורה י"ג לחודש

אמנם ידענו שאין אפשר להתנהג באלו המדיות תמיד , מפני שיש מדיות אחרות שהאדם צריך להשתלם בהן והרן מהגבורות התחתונות כאשר נבאר אבל יש ימים ידועים שאין הגבורות פועלות ואין בני אדם צריכים אליהן לפי שהכתר שולט בהם או שעות שהכתר מתבקש אז צריך שישתמש בכל אלה המידות שזכרנו אמנם שאר המידות ,עם היות שחן צורך עבודה בשעתן ,אין עת עתה להשתמש בהן , מפני שאור הכתר מבטלן , וכך הוא לא ישתמש באותן המידות הקשות, כגון שבת שהעולם ,

מתתקן בסוד עונג ואין דנין בשבת , אז ישתמש במידות אלו כלון , כדי לפתוח המקורות העליונים שאלו יכון בכונתו אל אורות התכר בתפילותיו והוא יפעל בפעולותיו בהיפך , היאך יפתח מקור הכתר ,והרי הוא דוחהו ממש במעשיו ,והרי הדברים קל וחומר ,אם הספירות העליונות מגבירות הדינים הקודשים והכעס החצוני , איפלו יהיה לשם שמים , כל שכן שאל ישרה הכתר ואורו עליו , ומה גם שהוא בא לעוררו על המידות העליונות ,והן אומרות : "כמה עזות פנים יש בו , אין אור הכתר מתגלה בנו מפני דיננו הקודש והטהור , והוא רוצה לגלותו מלא כעס ופעולות מגונות חצונות"

לכך צריך האדם בימים טובים , ושבתות וביום =הכפורים ,ובשעות התפילה ושעות עסק התורה , שאינן שעות הגבורות , אלא שעות גלוי הרצון העליון , לכונון דעותיו במידות האלו כלון , ושאר שעות ישתמש המידות האלו כלון , ושאר שעות ישתמש במדיות הנשארות לעבודת ה'\ לא המגנה מהן , שאין לו עת לשלוט באדם אלא לרעתו , כאשר נבאר , ואז ,כאשר ישתמש במידות אלו, יהיה נכון ובטוח שיפתח המקורות העליונים ,,,

 

[רות וידאל]

בס"ד


,
ספר תומר דבורה י"ד לחודש

לפיכך צריך כל אדם להרגיל עצמו באלו המידות מעט מעט ,והעקרית שיתפס שהיא מפתח הכול -"הענווה ", מפני שהיא ראש לכולן בחינה ראשונה בכתה ותחתיה יוכלל הכול ,

והנה עיקר העונה הוא שלא ימצא בעצמו ערך כלל אלא יחשוב שהוא כאין וכמאמר הענו {שמות טז ז} "ונחנו מה כי תלינו עלינו" עד שיהיה הוא בעיניו הבריה השפלה שבכל הנבראים ובזוי ומאוס מאוד וכאשר ייגע תמיד להשיגע המידה הזת כל שאר המידות נגררות אחריה שהיר הכתר ,המידה הראשונה אשר בו

שנראה עצמו לאין לפני מאצילו , כך ישים האדם עצמו אין ממש ויחשב העדרו טוב מאוד מן המציאות ,ובזה יהיה לנוכח המבזים אותו כאלו הדין עמהם ,והוא הנבזה אשר עליו האשם ,וזו תהיה סבת קנין המידות הטובות ואני מצאתי תרופה להרגיל האדם עצמו דברים ארלו מעט מעט , אפשר שיתרפא בה מחולי הגאוה ויכנס בשערי העונה , והוא תחבושות הנעשה משלושה סמים ,

הראשונה - שירגיל עצמו להיות בורח המכבוד כל מה שיוכל , שאם יתנהג שיכבדוהו בני אדם , יתלמד בהם על צד הגאוה ויתרצה הטבע תמיד בכך ,ובקושי יוכל להרפא ,

השניה - שירגיל מחשבתו לראות בבזיונו , ויאמר :" עם היות שבני אדם אינם יודעים את גריעותי , מה לי מזה ,כוי אני איני מכיר בעצמי שאני נבזה בכך ובכך ? אם בהעדר היגעיה וחולשת היכולת ובזיון המאכל והפרש היוצא ממני וכיוצא , "" עד שיהיה נבזה בעיניו נמאס ,

השלישית - שיחשוב על עוונותיו תמיד וירצה בטהרה ותוכחת ויסורים , ויאמרו "מה הם היוסרוים היותר טובים שבעולם שאל יטרידוני מעבודות ה"? אין חביב בכולם מאלו שיחרפוהו ויבזוהו וינדפוהו ,שהרי לא ימנוע ממנו כוחו ואונו בחלאים ולא ימנעו אכילתו ומלבושו ולא ימנעו חייו וחיי בניו במיתה אם כן ,ממש יחפוץ בהם , ויאמר: מה לי להתענות להסתנף כשקים ומלקיות המחלישים כוחי מעבודת ה' ,
ואני לוקח אותם בייד ? יותר טוב אסתנף בבזיון בני אדם וחרפתם לי ,ולא יסור בוחי ולא יחלש ",
ובזה , כשיבואו העלבונות עליו ישמח בהם ,ואדרבה יתרפץ בהם ויעשה משלמת סמים אלו ,תחבושת ללבו ויתלמד בזה כל ימיו ,

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה טו' לחודש

ועוד מצאתי משקה טוב מ אוד , אבל לא יועיל המשקה כל כך כמו שיועיל אחר תחבושת הנזכר לעיל ,והוא - שירגיל עצמו בשני דברים ,

הראשון -הוא לכבד הנבראים כולם ,אחר הכיר בהם מעלת הבורא אשר יצר האדם בחכמה ,וכן כל הנבראים חכמת היוצר בהם , ויראה בעצמו שהרי הם נכבדים מאוד מאוד , שנטפל יוצר הכול החכם הנעלה על כול בבריאתם ואלו יבזה אותם חס ושלום נוגע בכבוד יוצרם והרי זה ידמה אל חכם צורף , עשה כלי בחכמה גדולה והראה מעשהו אל בני אדם , והתחיל אחד מהם לגנותו ולבזותו ,כמה יגיע מהכעס אל החכם ההוא מפני שמבזין חכמתו בהיותם מבזים מעשה ידיו ואף הקדוש ברוך הוא ירע בעיניו אם יבזו שום בריה מבריותיו , וזהו שכתוב {תהילים קד ,כד} "מה רבו מעשיך ה' ", אסתר א,ח} חשובים מאוד , "כולם בחכמה עשית", ואחר שנטפלה חכמתך בהם רבו וגדלו מעשיך , וראוי לאדם להתבונן מתכום חכמה ,לא בזיון ,

השני - ירגיל עצמו להכניס אהבת בני אדם בלבו אפלו הרשעים ,כאלו היו אחיו , ויותר מזה עד שיקבע בלבו אהבת בני אדם כולם ואפילו הרשעים - יאהב אותם בלבו , ויאמר :" יתן ויהיו אלו צדיקים שבים בתשובה ויהיו כולם גדולים ורצויים למקום ", כמאמר אוהב נאמן לכל ישראל ,אמר {במדר יא מט }: "ןמי יתן כל עם ה' נביאים וגו ", ובמה יאהב ? בהיותו מזכיר במחשבתו טובות אשר בהם ,ויכסה מומם ולא יסתכל בנגעיהם אלא במידות הטובות אשר בהם ויאמר בלבו :" בלבו "אלו היה העני המאוס הזה " בעל ממון רב, כמה הייתי שמח בחברתו , כמו שאני שמח בחברת פלוני ,הרי אין בינו לבינו הבדל ,אם כן למה יעדר כבודו בעיני ? והרי בעיני ה' חשבו ממני , שהוא נגעו מדבה עוני ויסורים ומנקה מעון ,ולמה אשנא מי שהקדוש הוא אוהב"? ובזה יהיה לבבו פונה אל צר הטוב ומרגיל עצמו לחשוב בכל מידות טובות שזכרנו

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה טז" לחודש

פרק שלישי

היאך ירגיל האדם עצמו במידת החכמה

הנה , החכמה העליונה פרושה על כל הנמצאים כולם עם היותה נעלמת ונגשגבת מאוד ,ועליה נאמר |{תהילים קד ,כד } "מה רבו מעשיך ה' כולם בכחמה עשית" ,כך ראוי לאדם שתהיה חכמתו מצויה בכול , ויהיה מלמד להועיל לבני אדם לכול אחד ואחד כפי כוחו ,כל מה שיוכל להשפיע עליו מחכמתו ישפיעהו ,ולא תטרידהו סיבה כלל ,

והנה ,אל החכמה שני פנים , הפן העליון , הפונה אל הכתר ,ואן אותם הפנים מסתכלים למטה להשגיח בספירות שהיא מתפשטת בחכמתה אליהם ,כך יההי אל האדם שני פנים : הפן הראשון - הוא התבודדותו הקונו כדי להוסיף בחכמתו ולתקנה ,השני -ללמד בני אדם מאותה החכמה הקדוש ברוך הוא השפיע עליו,

וכמו שהחכמה משפעת אל כל ספירה כפי שיעורה וצרכה ,כן ישפיע בכל אדם כפי שיעור שכלו אשר יוכל שאת והנאות אליו וצרכו ,
וישמר מלתת יותר משיעור שכל המושפע ,שלא תמשך ממנו תקלה ,שכן הספירה העליונה אינה מוספת על השיעור המוגבל במקבל

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה י"ז לחודש

ועוד , משרך החכמה להיותה משגחת על כל המציאות ,ממני שהיא המחשבה החושבת כל כל הנמצאות , ועליה נאנמר {ישעיה נח, ח{" לא מחשבותי מחשבותיכם " ,וכתיב {ש"ב יד , יד"}
"ויחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח " ,וכתיב {ירמיה כט ,יא } "כי אנכי ידעתי את המחשבת אשר אני חושב עליהם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה "כך צריך האדם לחיות עיניו פקוחות על הנהגת עם ה' להועילם ,ומחשבותיו תהיינה לקרב הנדחים ולחשוב עליהם מחשבות טובות ,כמו שהשכל חושב תועלת הנמצא כלו , כך יחשוב הוא לתועלת החברים ויתעץ עצות טובות עם ה' ועם כמו ."
בפרט ובכלל ,והיוצא מההנהגה הטובה ינהלהו אל מההנהגה הטובה ינהלהו אל ההנהגה הישרה , ויהיה לו כמו שכל ומחשבה להנהגיו ולנהלו אל המנהג הטוב והיושר , כמחשבה העליונה המישרת האדם העליון , ועוד , החכמה הכול , כדכתיב {קהלת ו,יב }
"והחכמה תחיה בעליה ", כך יהיה הוא מודה חיים לכל העולם וגורם להם חיי העולם הזה וחיי העולם הבא וממציא להם חיים זה הכלל : יהיה נובע חיים לכל,

ועוד החכמה אב לכל הנמצאות ,כדכתיב {תהילים קד ,כד } "מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית", והן חיים ומתקימים משם כך יהיה הוא אב לכל יצוריו של הקדוש ברוך הוא ,ולישראל עיקר ,שהן הנשמות הקדושות האצלות משם ,ויבקש תמיד רחמים וברכה לעולם , כדרך שהאב העליון רחמן על רויותיו , ויהיה תמיד מתפלל בצרת המצרים כאלו היו בניו ממש וכאלו הוא יצרם ,שזהו רצונו של הקדוש ברוך הוא , בדרך שאמר הרוצה הנאמן { כמדבר יא ,יב }: " האנכי הריתי את כל העם הזה {וגו' } כי תאמר אלי שאהו בחיקך ", ובזה ישא את כל עם ה' כאשר ישא האמן את היונק , בזרעו יקבץ טלאים וכחיקו ישא ,עלות ינהל ,הנכחדות יסוד , הנער יבקש , הנשברת ירפא , הנצבה יכלכל" האובדות יחזיר ,וירחם על ישראל וישא בסכר פנים יפות משאם ,כאב הרחמן העליון הסובל כול ולא יכול " ולא יתעלם , ולא יקוץ , וינחל לכל אחד כפי צרכו ,אלו הן מידות החכמה אב רחמן על בנים ,,,

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה יח' לחודש


עוד צריך להיות רחמיו פרושים על כל הנבראים ,לא יבזם ולא יאבדם שהרי החכמה העליונה , לא יבזם ולא יאבדם ,שהרי החכמה העליונה היא פרושה על כל הנבראים ,דומם וצומח וחי ומדבר ,ומטעם זה הוזהרנו מבזוי אכלים ,ועל דבר זה ראוי ,שכמו שהחכמה העליונה אינה מבזה שום נמצא והכול נעשה משם , דכתיב {תהילים קד ,כד "כולם בחכמה עשיתי ", כן יהיו רחמי האדם על כל מעשיו יתברך ,ומטעם זה היה עונש רבנו הקדוש , על ידי שלא חס על בן הבקר שהיה מתחבא אצלו ,ואמר לו : "זיל לכך נוצרת " {ב"מ פה ,} באו לו יסורין , שהם מצד הדין ,שהרי הרחמים מגינים על הדין ,וכאשר ריחם על החולדה ,ואמר :" רחמיו על כל מעשיו " ,נצול מן הדין מפני שפרש אור החכמה עליו ונסתלקו היסורים ,


ועל דרך זה לא יבזה שום נמצא מן הנמצאים ,שכולם בחכמה ,ולא יעקור הצומח הנמצאים , שכולם בחכמה , ולא יעקור הצומח אלא לצורך , ולא ימית הבעל חי אלא לצורך , ויברור להם מיתה יפה בסכין בדוקה , לרחם כל מה שאפשר ,

זה הכלל , החמלה על כל הנמצאים שלא לחבלם , תלויה בחכמה ,זולתי להעלותם ממעלה אל מעלה , מצומח לחי ,מחי למדבר - שאז מותר לעקור הצומח ולהמית החיי , לחוב על מנת לזכות ,

 

[רות וידאל]

בס"ד


ספר תומר דבורה יט לחודש
פרק רביעי


היאך ירגיל האדם עצמו במידת הבינה

והוא - לשוב בתשובה , שאין דבר חשוב כמוה , מפני שהיא מתקנת כל פגם , וכמו שדרך הבינה למתק כל הדינים ולבטל מרירותם ,כך האדם ישוב בתשובה ויתקן כל פגם ,ומי האדם ישוב בתשובה ויתקן כל פגם ומי שמהרהר תשובה כל ימיו ,גורם שתאיר הבינה בכל ימיו , ונמצאו כל ימיו - ימי תשובה , דהיינו לכלול עצמו בבינה , שהיא תשובה , וימי חייו מעטרים בסוד התשובה העליונה , וראה ,כי כמו שהתשובה יש בה שורש כל הנמצאות ,-בסוד היובל ,והרי שורש החיצונים -סוד נהר דינור , הנכלל הקדושה בסוד הגבורות ,נשרש שם ויתפשט משם ויקרא התפשטות חרון אף ,ובסוד - וירת ה' את ריה הניחח " {בראשית ח ,כא } יחזור ההתפשטות ההוא אל מקורו , ויומתקו הדינים ,וישקוט החרון וינחם ה' על הרעה ,כך האדם בסוד תשובתו עושה סוד זה ,שלא תאמר שהתשובה טובה לחלק הקדושה שבאדם ,אלא גם לחלק הרע שבו - מתמתק כעין המידה הזאת תדע שהרי קין רע היה ומנחש היה ,ונאמר לו {בראשית ד , ז}

"הלוא אם תיטיב שאת " - אל תחשבו בפני שאתה מצד הרע שאין לך תקנה זה שקר , -"הלא אם תיטיב "תסתלק שם בסוד הטוב המושרש שם שכל מר עליון - שרשו מתוק ,ויכול לכנס דרך שרשו להיטיב עצמו , ולזה הפעלות עצמן מיטיב האדם וזדונות נעשו לו כזכיות ,כי הנה אותם הפעלות שעשה , היו מקטרגות מסטרא דשמאלא , שב בתשובה שלמה ,הרי מכניס ומשריש אותן הפעלות למעלה וכל אותם המקטרגים אינם מתבטלים אלא מטיבין עצמן ומשתרשים בקדשה כעין הטבת קין והרי אם קין שב בתשובה ונתקן הנה ודון אדם הראשון שבו הוליד את קין - קינא דמסאבותא ,היה נחשב לו זכות, בסוד "ברא מזכה אבא " {סנהדרין קד,}

אמנם לא רצה לשוב ,ולכך כל סטרא דשמאלא נמשך משם וכל ענפיו עתידין להתמתק והם שבים ומתמתקים והייו ממש מן הטעם שפרשתי ,שהאדם משריש בעצמו סוד הרע וממתקו ומכניסו אל הטוב ,לפיכך האדם מטהר יצר הרע ומכניסו אל הטוב והוא משתרש בקדשה למעלה וזו היא מעלת התשובה שהאדם יתנהג בה

צריך שבכל יום ויום יהרהר בה ויעשה תשובה בצד מה ,כדי שיהיו כל ימיו בתשובה ,