עומק הבדיחה: מעשה באדם שקנה מנוי לגן החיות

[הרב אברהם גקי]

מעשה באדם שקנה מנוי לגן החיות. למחרת בבוקר, עם פתיחת גן החיות התייצב האיש והחל מטייל בגן ומתבונן בכל החיות, והנה רואה הוא כי כל החיות צוחקות, 'אז ימלא שחוק'... אך היחיד שלא צוחק – הוא החמור, שנותר אדיש ורציני.

התפלא האיש, אולם פליאתו גברה שבעתיים למחרת, כאשר ראה כי כל החיות שותקות ואדישות, ודווקא החמור ממלא שחוק פיו... הלך האיש לדרוש את הנושא אצל המנהל.

ענה לו המנהל ואמר: אתמול בבוקר, האריה סיפר בדיחה מצחיקה מאד, וכל החיות ששמעו את הבדיחה צחקו במשך יום שלם, אולם החמור – חמור הוא, ולא הבין את הבדיחה... היום בבוקר – הסביר המנהל - הבין החמור את הבדיחה, ועל כן הוא צוחק כעת על מה שכולם צחקו כבר אתמול...

---

עומק הבדיחה הוא, שכשם ש'בדיחה' הינה 'משל' שמי שלא מבין אותה לא שמח ממנה – כך התורה, שנקראת 'משל' (כמו שמכונה בפסוק בספר שמואל 'משל הקדמוני') מי שלא מבין אותה נכון ולא מוצא בה את הרוחניות שתביא ותקרב אותו לה' יתברך – לא מוצא בה שמחה אמיתית.

ביכולתנו להיות 'חמורים' ח"ו, ולהבין את עומק התורה רק 'מחר', לעתיד לבוא [חמור הוא רמז ל'חומריות', להבנה 'גשמית' בתורה]... אולם ה' יתברך ריחם עלינו ונתן לנו דרך רבי נחמן את ה'שכל' הרוחני שבתורה, תכלית כל התורה כולה, שהיא האמונה החושית בכל רגע ובכל תנועה בה' יתברך – שהוא מפעיל אותנו ופועל מתוכנו הכל, ואז, התורה היא דבר חי, שכן שורש כל התורה – שהיא האמונה - מאירה בכל רגע.