הרב אברהם גקי
Member
מעשה באפרוח שהגיע לחתונתו של האריה: 'מזל טוב אחי האריה', איחל בחום, 'אחי היקר, הבאתי לך מתנה, אני כה שמח שאתה מתחתן היום, אחי'... בני משפחתו של האריה התרעמו לשמע האפרוח, הקורא לבן משפחת המלוכה 'אחי', והחלו לצעוק על האפרוח ולאיים עליו: 'הכיצד זה תקרא למלך החיות 'אחי'? במה הוא אחיך'? השקיטם האפרוח ואמר: 'תאמינו לי אחיי, גם אני - עד שהתחתנתי - הייתי 'אריה'...
---
עומק הבדיחה הוא, על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (ח"א ס"ג): 'כל מה שמתקרב להשם יתברך יותר - צריך לידע שהוא רחוק מאד מהשם יתברך. כי אם יחשב וידמה בדעתו שכבר נתקרב להשם יתברך, ויודע בידיעות השם יתברך - זה סימן שאינו יודע כלום. כי אם היה יודע קצת מהשם יתברך, היה יודע שהוא רחוק מאד ממנו. כי כל מה שמתקרב יותר להשם יתברך, ויודע יותר - הוא יודע שהוא רחוק מאד, ואינו יודע כלל'.
ה'אריה', הוא מי שלומד את התורה בצורה גשמית, ואכן יודע את כל התורה והוא גיבור כאריה, ואיש מלחמה במלחמתה של תורה, אולם איננו לומד את הרוחניות של התורה, ועל כן התורה איננה מביאה אותו לחיים של אמונה ולדבקות בה' יתברך בכל תנועה. ה'אפרוח' לעומת זאת, בתחילה אכן היה אריה, אולם לאחר שהשיג את השכל הרוחני שבתורה, שהיא 'זיווג' ו'חתונה' בין ה' יתברך אלינו - בין הגשמי לרוחני - הבין שאינו אלא 'אפרוח', ושכל ההבנה שהבין כ'אריה' אינה הבנה מושלמת, שכן עיקר התורה היא לא הלימוד הגשמי גרידא, אלא הקיום הרוחני של התורה, שהיא ה'אמונה' בה' בכל תנועה.