עומק הבדיחה: מעשה בדרשן

[הרב אברהם גקי]

מעשה בדרשן שהיה צריך לומר דרשה, אך לא הספיק להכין 'פלפול'. בכניסה לבית המדרש פגש באדם, ושאל אותו 'אני צריך לומר דרשה, יש לך רעיון לתת לי על מה לדבר'? 'כמה זמן אתה צריך לדבר בפניהם'? שאל אותו אדם, 'חצי שעה עד שעה' ענה הדרשן, אני מחפש "רעיון", יש לך'?

הסתכל עליו אותו אדם ואמר לו: מה הבעיה, תסביר להם את ה'פסוק' שכולם מכירים: נד נד, רד עלה עלה ורד, מלמעלה עד למטה רק אני ואתה'...

'אויש... חשבתי שאתה אדם נורמלי'... סינן ה'דרשן' לעומתו. 'גם אני חשבתי שאתה אדם נורמלי', ענה אותו 'אדם'...

---

עומק ה'בדיחה' הוא, שב'פסוק' טפשי וילדותי זה, שמקורו בשיריו של סופר ישראלי פשוט, אין שום דבר שיכול להוות בסיס לדרשה, גם לא בת דקה, ובוודאי לא בת חצי שעה עד שעה. אולם אם נלבש 'משקפיים' רוחניות – כלומר: נכניס את ה' יתברך למשוואה – אפשר לומר 'דרשה' רצינית ומכובדת, בת דקה, חצי שעה, שעה ואף שעתיים, על ה'פסוק' הזה. למעשה – אפשר לחיות לאור ה'פסוק' הזה ולעבוד איתו את ה'.

הכיצד? אם היו בעולם רק אני וה' יתברך, והייתי אומר לו רק את המשפט הזה: נד נד, רד עלה עלה ורד, מלמעלה עד למטה רק אני ואתה'... רק אני ואתה בעולם, גם העלייה וגם בירידה, מלמעלה עד למטה... האם 'פסוק' זה אינו בסיס לדרשה?!

אך השחקנים שב'בדיחה' שניהם 'משוגעים', אנשים 'לא נורמליים' ולא קולטים שכל מה שנמצא בחיים שלהם הוא רק ה' יתברך, ולכן ה'בדיחה' הזו היא רק 'בדיחה' ולא 'תורה'...