עומק הבדיחה: מעשה בשוטה שבא לרב ושטח בפניו את צרתו

[הרב אברהם גקי]

מעשה בשוטה שבא לרב ושטח בפניו את צרתו: 'בזמן האחרון אני מרבה לדבר עם עצמי, שואל את עצמי שאלות ומתייעץ עם עצמי'... השיבו הרב: 'נו, מה בכך, גם אני לעתים מדבר עם עצמי, שואל את עצמי שאלות וכד', מה הבעיה בכך'? נענה אותו שוטה ואמר לו: 'הבעיה שלי היא, שכבוד הרב לפחות מתייעץ עם 'רב', אולם אני – הלא מתייעץ עם מטומטם'...

----

עומק הבדיחה הוא, על דרך המבואר בליקוטי מוהר"ן (תו' רל"ד) 'כי כנגד כל מעשה של צדיק יש כנגדו רע, דהינו שיש כנגדו מעשיות של רשעים שגם להם ארע כיוצא בזה, כגון שמצינו שפינחס עשה דבר גדול שפרח באויר, וכנגד זה יש מעשה של רשע, שגם בלעם פרח באויר, כי הרע לעומת הטוב'.

וביאור הדבר, שכאשר אדם חי באמונה שמעשיו הם לא מכוחו אלא מכוח ה' יתברך, ואומר 'השם הוליך אותי', ה' לימד אותי' וכד', אזי 'סיפורו' זהו סיפור של צדיקים, כי הסיפור הוא אודות צדיקו של עולם, איך הוא עשה כל דבר, אולם אם אדם ח"ו חושב שיש לו כוח מצד עצמו ואומר 'אני הלכתי, אני עשיתי, אני למדתי' וכד' – זהו סיפור של רשעים, כי סיפורו מתעלם ו'כופר' בעובדה שה' יתברך עושה הכל והכל מאתו וכרצונו.

הסיפור הוא אותו סיפור, והוא סיפור חייו של כל אחד ואחד. ההבדל הוא, האם יש לנו דעת של 'מטומטם' שחושב שהוא זה שעושה והוא זה שמדבר, או עם דעתו של ה'רב', שיודע שה' מוליך אותו ומדבר מתוכו. הבה נקפיד לחיות עם דעת 'רב', עם 'אמונה' שלמה, בכדי שה'סיפור' שלנו יהיה 'סיפורי צדיקים'...