עומק הבדיחה: שני חברים נסעו יחד לטיול ברחבי אירופה

[הרב אברהם גקי]

שני חברים נסעו יחד לטיול ברחבי אירופה. הם ישבו יחד במטוס, ודיברו על דא ועל הא, עד שכאשר התקרבו ליעד הנחיתה נשמע קולו של הקברניט מכריז ואומר: 'נוסעים יקרים שימו לב: בעוד מספר דקות ננחת ביעד שלנו, נמל התעופה 'בוריספול' שב'קייב' (זכרונו לברכה...). השעה ביעד היא אחת ושלושים בלילה, והטמפרטורה בקייב היא אפס מעלות'...

כאשר שמעו זאת, פנה האחד למשנהו ואמר לו: 'תראה איזה יופי, סתם העמסנו בגדים חמים, הלא הפחידו אותנו שמאד קר בקייב, והנה הקברניט אמר שהטמפרטורה היא 'אפס' מעלות, כלומר: לא חם ולא קר... וכי יש מזג אוויר נוח מזה'?

---

עומק הבדיחה הוא, על פי המבואר בליקוטי מוהר"ן (תו' רס"ג, וכן בשיחות הר"ן קמ"ג), שכשם שיש 'חולי קדחת' בגשמיות, שהוא הרגשות לסירוגין של חום וקור, כן יש 'בחינת' חולי קדחת ברוחניות, שהוא 'פגם הדעת', והוא, שהתורה והמצוות לא מתפקדות כל הזמן, אלא לפעמים 'חם' ולפעמים 'קר', לפעמים יש 'שבת' ולפעמים אין, לפעמים יש 'שלשה רגלים' ולפעמים אין...

אולם, כשיש לאדם את ה'שכל הרוחני' שהיא ה'אמונה' בשלמות, אזי הוא נמצא במצב של 'אפס' מעלות – שכן האמונה נקראת 'אין' - וכאשר הוא במצב של 'אין' אין אצלו 'חום' וקור', אלא התורה מתפקדת תמיד, שכן השכל הרוחני של השבת, שהוא האמונה שה' מזיז אותנו, וכן ה'שכל' של המועדים שהיא השורש הרוחני שלהן – קיימים כל הזמן, ועל כן, תמיד יכול לקיים את כל התורה והמצוות בשורשן הרוחני: ב'אמונה'.