עליית מגורשי ספרד הוא מונח המציין את עלייתם של מגורשי ספרד וצאצאיהם לארץ ישראל, עלייה שהחלה עם גירוש ספרד שהתרחש בשנת 1492 (רנ"ב) וכן בפורטוגל בשנת 1498 ונמשכה שנים רבות לאחר מכן.
היהודים המגורשים חיפשו מקום אחר להתגורר בו. חלקם ניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, והקרובות לה מבחינה תרבותית, כפורטוגל שבה שכנה קהילה יהודית גדולה; אולם מלכי ספרד עודדו את גירוש היהודים גם מפורטוגל, ארבע שנים מאוחר יותר.
מגורשים רבים היגרו לאימפריה העות'מאנית הצעירה, שהעומד בראשה - הסולטאן באיזיט השני - קיבל אותם בשמחה, מתוך תקווה שיועילו לקידום האימפריה.
העלייה לארץ ישראל תחת שלטון הממלוכיםחלק מהמגורשים ניסו להתיישב בארץ ישראל. העיר היחידה שבה ידוע לנו על התיישבות של מגורשי ספרד באותה תקופה היא צפת. נראה שכבר בשנת 1504 (רס"ד) תפסו יוצאי ספרד מעמד של בכורה בעיר, על פני קהילת המוסתערבים. הספרדים אף זכו לתרומות נגיד מצרים- יצחק שולאל- וקוממו עליהם את חכמי המוסתערבים
העלייה לארץ ישראל תחת שלטון העות'מאניםהאימפריה העות'מאנית, כבשה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1516 (רע"ז), את ארץ ישראל מידי הממלוכים, שינתה את פני הארץ לחלוטין, ופתחה את התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. העות'מאנים שנמצאו בשיא פריחתם, השקיעו בבנייה, בסדר ובביטחון, והשגשוג ניכר הן בקרב האוכלוסייה המוסלמית של סוריה - ארץ ישראל והן ביישוב היהודי בארץ.
גלי עלייה של יהודים גברו, בעיקר מקרב מגורשי ספרד וצאצאיהם, אך גם מאיטליה, אשכנז וצפון-אפריקה; ויהודים רבים הצטרפו ליישוב המקומי - המוסתערבים. העולים שבארצות מוצאם, חיו בדרך כלל בערים, העדיפו להמשיך ולגור בערים גם בארץ ישראל (בארבע ערי הקודש - ירושלים, חברון, טבריה, וצפת - ובעזה); ולא לגור בכפרים, למרות שגם בהם ישבו יהודי הארץ (בעיקר אלה שבגליל).
היישוב היהודי בעיר עזה באותה תקופה, גדל באורח ניכר. זוהי גם תקופת הפריחה הכלכלית והתרבותית של העיר צפת, ובייחוד של הרובע היהודי בה, שרבים מן המגורשים פנו להתיישב בו.
גם על ירושלים עברו שינויים דמוגרפיים, ארגוניים ותרבותיים. אמנם בשנת 1509 (רס"ט) היו בה עדיין יחסית מעט ספרדים, אך כעבור עשר שנים מוצאים בה חכמים יוצאי ספרד מן השורה הראשונה של חכמי דור הגירוש, המפורסמים בפעילותם הרוחנית והציבורית בראשית התקופה העות'מאנית - ר' לוי בן חביב (הרלב"ח); המקובל ר' אברהם בן אליעזר הלוי; גיסו ר' אברהם זכות; וכן ר' יעקב בירב.
היהודים המגורשים חיפשו מקום אחר להתגורר בו. חלקם ניסו להיקלט במדינות השכנות של ספרד, והקרובות לה מבחינה תרבותית, כפורטוגל שבה שכנה קהילה יהודית גדולה; אולם מלכי ספרד עודדו את גירוש היהודים גם מפורטוגל, ארבע שנים מאוחר יותר.
מגורשים רבים היגרו לאימפריה העות'מאנית הצעירה, שהעומד בראשה - הסולטאן באיזיט השני - קיבל אותם בשמחה, מתוך תקווה שיועילו לקידום האימפריה.
העלייה לארץ ישראל תחת שלטון הממלוכיםחלק מהמגורשים ניסו להתיישב בארץ ישראל. העיר היחידה שבה ידוע לנו על התיישבות של מגורשי ספרד באותה תקופה היא צפת. נראה שכבר בשנת 1504 (רס"ד) תפסו יוצאי ספרד מעמד של בכורה בעיר, על פני קהילת המוסתערבים. הספרדים אף זכו לתרומות נגיד מצרים- יצחק שולאל- וקוממו עליהם את חכמי המוסתערבים
העלייה לארץ ישראל תחת שלטון העות'מאניםהאימפריה העות'מאנית, כבשה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1516 (רע"ז), את ארץ ישראל מידי הממלוכים, שינתה את פני הארץ לחלוטין, ופתחה את התקופה העות'מאנית בארץ ישראל. העות'מאנים שנמצאו בשיא פריחתם, השקיעו בבנייה, בסדר ובביטחון, והשגשוג ניכר הן בקרב האוכלוסייה המוסלמית של סוריה - ארץ ישראל והן ביישוב היהודי בארץ.
גלי עלייה של יהודים גברו, בעיקר מקרב מגורשי ספרד וצאצאיהם, אך גם מאיטליה, אשכנז וצפון-אפריקה; ויהודים רבים הצטרפו ליישוב המקומי - המוסתערבים. העולים שבארצות מוצאם, חיו בדרך כלל בערים, העדיפו להמשיך ולגור בערים גם בארץ ישראל (בארבע ערי הקודש - ירושלים, חברון, טבריה, וצפת - ובעזה); ולא לגור בכפרים, למרות שגם בהם ישבו יהודי הארץ (בעיקר אלה שבגליל).
היישוב היהודי בעיר עזה באותה תקופה, גדל באורח ניכר. זוהי גם תקופת הפריחה הכלכלית והתרבותית של העיר צפת, ובייחוד של הרובע היהודי בה, שרבים מן המגורשים פנו להתיישב בו.
גם על ירושלים עברו שינויים דמוגרפיים, ארגוניים ותרבותיים. אמנם בשנת 1509 (רס"ט) היו בה עדיין יחסית מעט ספרדים, אך כעבור עשר שנים מוצאים בה חכמים יוצאי ספרד מן השורה הראשונה של חכמי דור הגירוש, המפורסמים בפעילותם הרוחנית והציבורית בראשית התקופה העות'מאנית - ר' לוי בן חביב (הרלב"ח); המקובל ר' אברהם בן אליעזר הלוי; גיסו ר' אברהם זכות; וכן ר' יעקב בירב.