פורים קטן
בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי נשמעו דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א' (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב' שטכנית הוא החודש השלושה-עשר). בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים נחוגים שני ימי "פורים קטן" ("פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"). בפורים קטן לא נהוגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון ומרבים בו בסעודה.
משולש
פורים משולש הוא מקרה פרטי של פורים של הערים המוקפות חומה, כאשר חל בשבת. הכינוי משולש נובע מכך, שהחג של הערים המוקפות מתפרס על שלושה ימים רצופים, תוך העברת המצוות שאינן יכולות להתקיים בשבת, לימי החול שמשני צדדיו. הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, גזרו חז"ל "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", ולכן העבירו את קריאת המגילה אל יום שישי, שהוא יום פורים בפרזים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית הקורה רק ב-11% מהשנים, באותן שנים בהם חל חג פסח ראשון ביום ראשון.
ביום שישי, י"ד באדר - קוראים את מגילת אסתר ונותנים מתנות לאביונים.
ביום שבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים".
ייחודו של פורים
החג נחוג בשל תושייתה של אישה, אסתר המלכה משבט בנימין, שלפי הסיפור הפכה להיות האישה החזקה באימפריה הפרסית (בדומה לסיפור יוסף במצרים), וסיכלה את מזימתו של המן. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי, נזקף על פי רבי שמואל בר יהודה בתלמוד הבבלי ליוזמתה של אסתר, ששלחה לחכמי ישראל באותה תקופה את הדרישה "כתבוני לדורות". חכמי ישראל דחוה בנימוק שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, דבר שלא התקבל על דעתה, בטיעון שהדבר נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי[6]. לפיכך, ולפי שאף הן ניצלו מן הגזירה על ידי הנס, הנשים מצוות בכל החיובים של פורים, אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן, שבדרך כלל נשים פטורות מהן.
זהו החג היחיד בשרשרת החגים היהודיים שהותר ואף חויב בו להשתכר, בדרך כלל מידה מגונה לפי היהדות. בפורים הועלתה השכרות על נס - כמאמר חז"ל: "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב).
זהו החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעתים אף לשלושה) המשתנים מקהילה לקהילה. כל שאר החגים נחוגים בכל הקהילות באותו זמן.
דרשה המובאת בספר הזוהר, מציינת את חשיבותו היתרה של החג. על פי הדרשה את שמו של יום הכיפורים ניתן לקרוא כך: "כ-פורים", כלומר "כמו פורים". כלומר מבחינה מסוימת, פורים גדול במדרגתו אף מיום הכיפורים שהוא היום המקודש ביותר בשנה. ובלשון חז"ל: כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: "וזכרם לא יסוף מזרעם".
ביום ראשון, ט"ז באדר - בליל ראשון, כלומר מוצ"ש מקיימים את מסיבת פורים, וביום מקיימים את סעודת פורים ושולחים משלוח מנות.
הסיבה שמצוות מתנות לאביונים מוצמדת לקריאת המגילה, מנומקת בטעם שהאביונים נושאים עיניהם לקריאת מגילה. הסיבה שמצוות משלוח מנות מוצמדת לסעודת פורים היא מפני שמשלוח המנות מתבצע כדי שיוכלו לקיים את הסעודה.
מקור הדין המחייב את דחיית הסעודה ליום ראשון הוא בתלמוד הירושלמי. כיוון שלא קיימת התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי רוב פוסקי ההלכה קיבלו את דעת התלמוד הירושלמי בנושא ופסקו שיש לעשות את הסעודה ומשלוח מנות ביום ראשון.
ברם, הרב לוי אבן חביב שהיה רבה של ירושלים במאה ה־16 התנגד לשיטה זו, והביא ראיות מן התלמוד הבבלי שמהן נובע לכאורה כי לפי התלמוד הבבלי אין לעשות כך (כלומר לשיטתו התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי בעניין זה). כיוון שלפי הכלל המקובל בהלכה, כאשר התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי פוסקים הלכה כמו התלמוד הבבלי, יוצא שלשיטתו יש לערוך סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה, וכך הוא נהג בפועל בירושלים.
רוב הפוסקים דחו את ראיותיו מן התלמוד הבבלי וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק על פי התלמוד הירושלמי. כהכרעת רוב הפוסקים נוהגים כיום יהודי רוב העדות – ועורכים את סעודת הפורים ושולחים מנות ביום ראשון.
בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן נוהגים כשיטת ר' לוי אבן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמע כשיטתו.
פורים על פי הקבלה
על פי הקבלה החגים מסמלים תחנות במסעו הרוחני של האדם אל עבר השלמות הרוחנית והאושר. פורים מסמל את התחנה האחרונה במסע, שבה אנו מגיעים למדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. זו מתבטאת בתיקון רצונותיו של האדם מכוונה ליהנות את עצמו (אגואיזם) לכוונה להנות את הזולת (אלטרואיזם) ובמצב כזה האדם זוכה לכל הטוב והשפע שהוכן בעדו במחשבת הבריאה.
יום הכיפורים הוא המצב הרוחני שבו האדם מפתח את הרצון לקבל את התענוג הגדול ביותר במציאות. לכן ביום זה נקבעו צום והגבלות נוספות המסמלות את חוסר יכולתנו לקבל מילוי. אבל בעוד שביום הכיפורים אנו רק מכינים את עצמנו לקבלת השפע, בפורים אנחנו כבר מקבלים אותו, ומתמלאים באור העליון. הביטוי לכך הוא בסעודה ובמשתה שאנו עורכים.
כתב על כך הרב"ש "והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק על ידי הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב"[1].
הקבלה עוסקת בסוד העמוק הטמון לכאורה במגילת אסתר: כיצד לשלב באורח נכון בין שני כוחות הנמצאים בתוכנו, באופן זה שגם 'המן' (המסמל את האגו שמונע מהאדם להרגיש את הרוחניות - האגואיזם) וגם 'מרדכי' (המזוהה כרצון המושך את האדם לחפש קשר עם הכוח העליון ולחפש את הרגשת העולם הרוחני - האלטרואיזם) יקדמו אותנו מעלה לעבר השלמות. כשנעשה זאת נוכל לחוות את הקשר עם הכוח העליון ולהתמלא בתענוגי "עד דלא ידע", תענוגים אינסופיים ונצחיים שאותם מסמלת סעודת פורים.
התחפושות בפורים מסמלות עבורנו את העובדה שהעולם הרוחני נסתר מאיתנו. מטרתן להראות שכל התהליך הרוחני מגיע אלינו בהיסח הדעת, באופן נסתר ומבלי שנהיה מוכנים אליו.
בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי נשמעו דעות בתלמוד שעל החג לחול באדר א' (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג ב"חודש השנים עשר" מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב' שטכנית הוא החודש השלושה-עשר). בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים נחוגים שני ימי "פורים קטן" ("פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"). בפורים קטן לא נהוגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון ומרבים בו בסעודה.
משולש
פורים משולש הוא מקרה פרטי של פורים של הערים המוקפות חומה, כאשר חל בשבת. הכינוי משולש נובע מכך, שהחג של הערים המוקפות מתפרס על שלושה ימים רצופים, תוך העברת המצוות שאינן יכולות להתקיים בשבת, לימי החול שמשני צדדיו. הבעיה העיקרית היא קריאת המגילה, שאינה יכולה להיעשות בשבת. אף שמעיקר הדין אין מניעה לקרוא מגילה בשבת, גזרו חז"ל "שמא יעבירנו ארבע אמות ברשות הרבים", ולכן העבירו את קריאת המגילה אל יום שישי, שהוא יום פורים בפרזים. פורים משולש הוא אירוע נדיר יחסית הקורה רק ב-11% מהשנים, באותן שנים בהם חל חג פסח ראשון ביום ראשון.
ביום שישי, י"ד באדר - קוראים את מגילת אסתר ונותנים מתנות לאביונים.
ביום שבת, ט"ו באדר - מוסיפים בקריאת התורה למפטיר את הקריאה המיוחדת לפורים, ומתפללים את תפילת "על הנסים".
ייחודו של פורים
החג נחוג בשל תושייתה של אישה, אסתר המלכה משבט בנימין, שלפי הסיפור הפכה להיות האישה החזקה באימפריה הפרסית (בדומה לסיפור יוסף במצרים), וסיכלה את מזימתו של המן. גם עצם הפיכתו של מאורע ההצלה לחג היסטורי, נזקף על פי רבי שמואל בר יהודה בתלמוד הבבלי ליוזמתה של אסתר, ששלחה לחכמי ישראל באותה תקופה את הדרישה "כתבוני לדורות". חכמי ישראל דחוה בנימוק שהדבר יגרום לקנאת האומות בישראל, דבר שלא התקבל על דעתה, בטיעון שהדבר נרשם בספר דברי הימים למלכי פרס ומדי[6]. לפיכך, ולפי שאף הן ניצלו מן הגזירה על ידי הנס, הנשים מצוות בכל החיובים של פורים, אף שאלו מצוות עשה שהזמן גרמן, שבדרך כלל נשים פטורות מהן.
זהו החג היחיד בשרשרת החגים היהודיים שהותר ואף חויב בו להשתכר, בדרך כלל מידה מגונה לפי היהדות. בפורים הועלתה השכרות על נס - כמאמר חז"ל: "חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז, ב).
זהו החג היחיד בלוח השנה העברי שפוצל לשני ימים (ולעתים אף לשלושה) המשתנים מקהילה לקהילה. כל שאר החגים נחוגים בכל הקהילות באותו זמן.
דרשה המובאת בספר הזוהר, מציינת את חשיבותו היתרה של החג. על פי הדרשה את שמו של יום הכיפורים ניתן לקרוא כך: "כ-פורים", כלומר "כמו פורים". כלומר מבחינה מסוימת, פורים גדול במדרגתו אף מיום הכיפורים שהוא היום המקודש ביותר בשנה. ובלשון חז"ל: כל המועדות בטלים לעתיד לבוא, חוץ מפורים שאינו בטל, שנאמר: "וזכרם לא יסוף מזרעם".
ביום ראשון, ט"ז באדר - בליל ראשון, כלומר מוצ"ש מקיימים את מסיבת פורים, וביום מקיימים את סעודת פורים ושולחים משלוח מנות.
הסיבה שמצוות מתנות לאביונים מוצמדת לקריאת המגילה, מנומקת בטעם שהאביונים נושאים עיניהם לקריאת מגילה. הסיבה שמצוות משלוח מנות מוצמדת לסעודת פורים היא מפני שמשלוח המנות מתבצע כדי שיוכלו לקיים את הסעודה.
מקור הדין המחייב את דחיית הסעודה ליום ראשון הוא בתלמוד הירושלמי. כיוון שלא קיימת התייחסות לנושא בתלמוד הבבלי רוב פוסקי ההלכה קיבלו את דעת התלמוד הירושלמי בנושא ופסקו שיש לעשות את הסעודה ומשלוח מנות ביום ראשון.
ברם, הרב לוי אבן חביב שהיה רבה של ירושלים במאה ה־16 התנגד לשיטה זו, והביא ראיות מן התלמוד הבבלי שמהן נובע לכאורה כי לפי התלמוד הבבלי אין לעשות כך (כלומר לשיטתו התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי בעניין זה). כיוון שלפי הכלל המקובל בהלכה, כאשר התלמוד הבבלי חולק על התלמוד הירושלמי פוסקים הלכה כמו התלמוד הבבלי, יוצא שלשיטתו יש לערוך סעודת פורים ומשלוח מנות בשבת עצמה, וכך הוא נהג בפועל בירושלים.
רוב הפוסקים דחו את ראיותיו מן התלמוד הבבלי וטענו שהתלמוד הבבלי לא הכריע בסוגיה זו ולכן יש לפסוק על פי התלמוד הירושלמי. כהכרעת רוב הפוסקים נוהגים כיום יהודי רוב העדות – ועורכים את סעודת הפורים ושולחים מנות ביום ראשון.
בניגוד לכך, חלק מיוצאי תימן נוהגים כשיטת ר' לוי אבן חביב, משום שגם מדברי הרמב"ם משתמע כשיטתו.
פורים על פי הקבלה
על פי הקבלה החגים מסמלים תחנות במסעו הרוחני של האדם אל עבר השלמות הרוחנית והאושר. פורים מסמל את התחנה האחרונה במסע, שבה אנו מגיעים למדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר. זו מתבטאת בתיקון רצונותיו של האדם מכוונה ליהנות את עצמו (אגואיזם) לכוונה להנות את הזולת (אלטרואיזם) ובמצב כזה האדם זוכה לכל הטוב והשפע שהוכן בעדו במחשבת הבריאה.
יום הכיפורים הוא המצב הרוחני שבו האדם מפתח את הרצון לקבל את התענוג הגדול ביותר במציאות. לכן ביום זה נקבעו צום והגבלות נוספות המסמלות את חוסר יכולתנו לקבל מילוי. אבל בעוד שביום הכיפורים אנו רק מכינים את עצמנו לקבלת השפע, בפורים אנחנו כבר מקבלים אותו, ומתמלאים באור העליון. הביטוי לכך הוא בסעודה ובמשתה שאנו עורכים.
כתב על כך הרב"ש "והיות שאלו האורות של פורים הם בבחינת גמר התיקון, שרק על ידי הנס היו מאירים, אז ומשום זה, כל המועדות בטלים חוץ מפורים, שהם שייכים לבחינת גמר התיקון. ואז, שכל הרע יתוקן, ממילא אין הבדל בין "ארור המן לברוך מרדכי", וגם המן יתוקן לטוב"[1].
הקבלה עוסקת בסוד העמוק הטמון לכאורה במגילת אסתר: כיצד לשלב באורח נכון בין שני כוחות הנמצאים בתוכנו, באופן זה שגם 'המן' (המסמל את האגו שמונע מהאדם להרגיש את הרוחניות - האגואיזם) וגם 'מרדכי' (המזוהה כרצון המושך את האדם לחפש קשר עם הכוח העליון ולחפש את הרגשת העולם הרוחני - האלטרואיזם) יקדמו אותנו מעלה לעבר השלמות. כשנעשה זאת נוכל לחוות את הקשר עם הכוח העליון ולהתמלא בתענוגי "עד דלא ידע", תענוגים אינסופיים ונצחיים שאותם מסמלת סעודת פורים.
התחפושות בפורים מסמלות עבורנו את העובדה שהעולם הרוחני נסתר מאיתנו. מטרתן להראות שכל התהליך הרוחני מגיע אלינו בהיסח הדעת, באופן נסתר ומבלי שנהיה מוכנים אליו.