חשוון: אל מול ימי החול
הגיע הזמן להוציא לפועל את התקוות, התפילות וההחלטות של ראש השנה.
מאת הרבנית ציפורה הלר
רגלינו שוב נטועות באדמה. תשרי, חודש החגים שמשנים את חיינו, מוביל אותנו אל מקום רגוע יותר, אותו אנו מכנים בבדיחות הדעת, "החיים האמיתיים". השאלה שעלינו לשאול את עצמנו כעת היא "איך נתייחס לעניינים שבשגרה?" התשובה שאנו מציעים כיהודים היא: מתוך התבוננות, בשאיפה למצוא משמעות ובעיקר, באמונה גדולה שה' לעולם אינו משתנה, ומעצם טבעו, לעולם אינו נוכח-יותר או נוכח-פחות בכל זמן או מקום.
השוני בין פרק זמן מסוים למשנהו -הוד הקדושה שאנו חשים בסיומה של תפילת יום כיפור לעומת 06:45 בבוקרו של יום חול, כשאנו מכבים את השעון המעורר בפעם השנייה ומבקשים להתאחד עם הסדינים והשמיכות - שוני זה לא נוצר בידי אלוקים, אלא בידינו.
יש תקופות שבהן הדרך הטובה ביותר לעבוד את ה' היא לעמוד מול העולם שבו אנו חיים
יש תקופות שבהן הדרך הטובה ביותר לשרת את אלוקים היא באמצעות התבוננות פנימית עמוקה. הוא מקצה לנו תקופות מיוחדות כאלה, שבהן קל ונוח לנו להגיע לתובנות עצמיות שמקדמות אותנו הלאה. וישנם זמנים בהם הדרך הטובה ביותר לשרתו היא לפעול ולחיות בעולמו, לצאת מהמיטה החמה, להתקלח, להתלבש, להתפלל ולעמוד מול העולם שבו אנו חיים. הוא מקצה לנו זמן ומקום לתיקון עולם, וכשמגיע חשוון, החודש השני בלוח השנה העברי, עלינו לנשום נשימה עמוקה ולומר "זה הזמן". כעת עלינו להתחיל לפעול להגשמת כל התקוות, התפילות ואותם רגעים בהם ראינו את עצמנו מחויבים כל כך לצמיחה אישית. עלינו לדאוג לכך שהצ'קים שלנו לא יחזרו.
שמו של החודש, חשוון, הוא בבלי במקורו, כמו כל שמות החודשים בלוח העברי. אך לעתים, בספרי הנביאים, ניתן לו שם אחר. בספר מלכים א' פרק ו' פסוק ל"ח, הוא מכונה "ירח בול". מה משמעות שם זה?
הפרשנים השונים חלוקים בדעותיהם בעניין מקור השם. רש"י, המפורסם שבהם, שהקדיש את כל מרצו להענקת פרשנות ברורה ומדויקת למשמעותו של כל פסוק קשה בתורה, אומר לנו שמקור השם הוא "בלה" שקרוב גם למילים בלאי וגם ולבלילה. התבואה שהחלה לצמוח בתחילת הקיץ קמלה (בלה) עכשיו, וחיות המשק צריכות לאכול תערובת (בלל) דגנים מהקציר הנוכחי ודגנים שנשמרו מקצירים קודמים.
בעיני הרד"ק, רבי דוד קמחי - מגדולי הבלשנים במפרשי המקרא - מקור המילה הוא יבול, במשמעותו הנוכחית: נגמר יבול הקיץ וכעת יש לנטוע שוב. המדרש משלב שני רעיונות אלה. בחודש זה התרחש המבול ובחודש זה מתחדשים הגשמים, לפי צו אלוקי. זוהי עת לחורבן, שכמוהו לא ראה העולם, ויחד עם זאת זהו זמן של תחיה; זמן של קמילה וזמן של התחדשות.
המבול החל בי"ז בחודש. מעניין לציין כי ערכה של המלה "טוב" בגימטריא הוא 17, י"ז. אדם רגיש עשוי לבחור במילים רבות כדי לציין חורבן מוחלט, אבל "טוב" בוודאי אינה הראשונה שתעלה בדעתו. הבה נסטה לרגע, ונגדיר את משמעות המלה "טוב".
הרמב"ם מספר לנו שריבוי המשמעויות של המלה "טוב" הוביל לבלבול שלא היה רק ספרותי, כי אם גם פילוסופי. "טוב" יכול להיות יעיל, כמו, למשל, "מכונת הכביסה שלי היא טובה. הבגדים יוצאים ממנה נקיים". היא יכולה להיות בעלת משמעות אסתטית: "הוא מעולם לא נראה טוב כל כך, כפי שנראה ביום חתונתו". משמעותה יכולה להיום גם "משקף את אור ה' ", כמו במשפט: "הוא היה אדם טוב".
החורבן שעבר על דורו של נוח מפורש לעתים בטעות כ"טוב" במובן הראשון, יעיל. העולם סטה מדרך הישר, ולא היה כדאי לאפשר לבני האדם להחריב ולטמא את העולם ואת עצמם. זהו אמנם תיאור מדויק, אך הוא אינו מספק לנו אלא הצצה פשטנית ונוקשה שמגמדת את האסון שקרה.
לפי טעות נפוצה אחרת בנושא זה, מדובר בעניין אסתטי. בני האדם חיו חיים מכוערים. אכזריות, שחיתות וניצול מיני, הם פשעים בלתי נסלחים. אנו מקשרים ברוטאליות לכיעור. הדבר נובע מכך שיופי והרמוניה הם ביטויים גשמיים של איזון ואמת, ומה שמנוגד לאיזון ואמת - דוחה אותנו. במבט על ההיסטוריה, ניתן לומר שיש לנו נטייה מטרידה לאפשר לדברים לקרות כל עוד איננו מוכרחים לראות אותם. האורחים שעשו את דרכם בנחת אל בתי האחוזה בארה"ב של המאה ה-19, לא ראו את מגורי העבדים.
הרוע מוריד את בני האדם לדרגת בעלי חיים, והופך את עולמו של ה' ללא יותר מג'ונגל
הרוע הוא שהביא לאסונות הגרועים ביותר שהתרחשו בעולם. לא חוסר התאמה, לא כיעור, אלא משהו הרבה יותר גרוע. הרוע מוריד את בני האדם לדרגת בעלי חיים, והופך את עולמו של ה' ללא יותר מג'ונגל. ספירלת ההתדרדרות שגרמה למבול מוכרת לנו עד בחילה. השלב הראשון היה התייחסות לנשים כאל אובייקטים מענגים. התורה אומרת לנו: "ויראו בני האלוקים [החזקים] את בנות האדם כי טובות מראה הן ויקחו להם נשים מכול אשר בחרו" (כולל נשים נשואות) (בראשית ו', 2). במטרה להצדיק את פעולותיהם הם יצרו דתות ואמונות שבהן הוקטן אלוקים ליצור שגדול מהם קצת יותר (בדומה למה שאנו מוצאים במיתולוגיה היוונית), או לחילופין, גדול כל כך מהעולם הזה וממגבלותיו, שמעשיהם נראו בלתי רלוונטיים לחלוטין.
השלב הבא הוא אלימות, התוצאה הבלתי נמנעת של הרחקת אלוקים מהתמונה. ניתן להבחין בקשר שבין העדר אלוקים לאלימות בממלכת בעלי החיים. חייהם ברוטאליים וקצרים; הערך הראשון והיחיד בחייהם הוא הישרדות. אם כל מה שיש בחיים הוא קיום גשמי, שביעות-רצון וסיבולת, אין שום הגיון ביקום שגדול ממך או כולל אחרים. כפי שכולנו הבנו בשלב מוקדם בחיינו, אם יש לי עוגייה ואני נותן לך חצי, כל מה שנשאר לי הוא חצי עוגייה.
השלב הסופי והאחרון בהתדרדרות הוא עולם שבו גניבה קטנה היא טבעית כמו נשימה. כשאדם גונב משהו יקר במיוחד, לפחות באופן תיאורטי, ניתן לכפר על כך. יכול להיות שיש לו תפיסה נכונה של טוב ורע, אבל הוא נמשך מאוד לאותו דבר נפלא, וחלש מכדי ליישם בחייו את מה שידוע לו. אבל כשאדם גונב דבר מה בעל ערך מועט, האמירה שבאה לידי ביטוי במעשיו היא שהעיקר בחיים הוא גניבה. ברגע שתפיסה זו מאפיינת את האנושות, אין דבר טוב (במובן המוחלט של המילה) שיכול לשרוד.
בני אדם מתאפיינים במה שהם. ברגע שאנחנו שוכחים מי אנחנו, ובעלות וקניין הם הערכים העליונים עבורנו, איננו "טובים" יותר. המבול החזיר לבני האדם את הידיעה שהם בני אדם. הניצו
