הרב אברהם גקי
New Member
בפרשת השבוע ה' יתברך מספר לנו על בלעם שנשכר לקלל את ישראל, וה' יתברך הפך את הקללה לברכה. בלעם היה נביא של אומות העולם, וחז"ל אמרו עליו שהיה גדול בנבואה כמשה רבינו, כמו שאמרו: 'ולא קם נביא בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באומות העולם קם, וזהו בלעם', וכן האר"י מבאר שבלעם היה בדרגת משה רבינו, אלא שמשה היה מצד הקדושה ובלעם היה כנגדו - מצד הקליפה.
בליקוטי מוהר"ן (תו' ל"ו) מבואר ששמו של בלעם רומז לתורה: ב' תחילת התורה, ל' סוף התורה, ע' פנים של התורה, מ' יום שניתנה בהם תורה, וזה מורה לנו, כי בלעם היה גדול בתורה, מצד הקליפה. ולכאורה קשה, כיצד יתכן שגוי כה מאוס שהיה בא על אתונו יהיה בדרגה כה גבוהה עד שאותיות שמו רומזים כללות כל התורה כולה?
אולם בהמשך הדברים מבאר רבי נחמן, שמצד אור ה' יתברך ששופע לעולם אין שום הבדל וחילוק, כי מפי עליון יוצא רק אור פשוט, שאינו מוגדר בשום צורה, וכל החילוק הוא רק כיצד האור מצטייר כאשר מגיע ומשתלשל למטה. אם הכלי טוב ונקי, אזי האור מצטייר בצורה גבוהה ורוממה, אך אם הכלי אינו נקי, האור מצטייר בצורה עכורה. על כן, משה שהיה לו כלי קדוש, אור התורה הצטייר בו בקדושה, ומאידך בלעם שכליו היו מאוסים ומלוכלכים, שכן היה שקוע בטומאה ובתאווה גדולה – נצטייר בו האור לקללה. גם אצלנו שייך דבר זה, כמו שאמרו חז"ל שיש בתורה כוח להמית או להחיות, 'זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מות'. כלומר, האור הוא אותו אור, ובידינו להחליט כיצד הוא יצטייר אצלנו, אם לטוב או לרע.
כלפי מה הדברים אמורים? יש שתי אפשרויות ללמוד תורה. יש אפשרות ללמוד אותה באופן גשמי וחומרי, ולחשוב שהתורה היא גשמית ונתונה להגבלות גשמיות. מי שלומד תורה בצורה כזו – לומד תורה בבחינת 'בלעם', ולמרות שיש בו את כל כלליות התורה, כמו בשמו של בלעם, עם כל זה הוא עדיין שקוע בחומר, כמו שמתרגם אונקלוס על שאלת האתון 'ההסכן הסכנתי' – 'המילף אוליפנא', כלומר שהלימוד שלו הוא לימוד חומרי, ועל כן הוא דוגמת בלעם שבא על ה'חמור', שרומז לחומריות ולגשמיות של התורה, כי חושב שהעיקר הוא הגשמיות.
אולם, ישנה אפשרות ללמוד את התורה ברוחניות, כפי שמגלה ה' דרך רבי נחמן שהתורה היא רוחנית, וקיימת תמיד בכל אדם בכל מקום ובכל זמן ואיננה משועבדת לחומר ולגשמיות. התורה היא אותה תורה, אולם ה'כלי' אינו אותו כלי. מי שיגש וילמד את התורה בכלים גשמיים – יצטייר אצלו אור התורה בגשמיות, בבחינת 'בלעם', אולם מי שילמד את התורה ברוחניות, יצטייר אצלו אור התורה בבחינת 'משה', בדעת שלמה ובקדושה.
התפקיד שלנו, הוא למצוא את ה'שכל הרוחני' שבתורה, את ה'אור הפשוט' שבתורה, שהיא ה'אמונה' בה' יתברך. 'אור' זה, השתלשל והצטמצם עד לעולמנו אנו, ונתלבש בדברים גשמיים, כמו 'ציצית' ו'תפילין' גשמיות, אולם אל לנו לחשוב שבכך מסתכמים התורה והמצוות ח"ו, הפנימיות של מצות ציצית ותפילין ושאר המצוות, היא ה'אמונה' שעומדת מאחוריה, שה' רואה אותנו ומציץ עלינו כל רגע (שזה ציצית) ועומד עלינו ושומע אותנו בכל רגע (שזה תפילין) ומזיז אותנו ומנשים אותנו (שזה שבת). רק כך, נוכל להשתחרר מבחינת 'בלעם' שבתורה, ולהנצל מלבוא על ה'חומר' של התורה, כי התורה בשרשה היא רוחנית, ואינה מוגבלת כלל במסגרות גשמיות.
בליקוטי מוהר"ן (תו' ל"ו) מבואר ששמו של בלעם רומז לתורה: ב' תחילת התורה, ל' סוף התורה, ע' פנים של התורה, מ' יום שניתנה בהם תורה, וזה מורה לנו, כי בלעם היה גדול בתורה, מצד הקליפה. ולכאורה קשה, כיצד יתכן שגוי כה מאוס שהיה בא על אתונו יהיה בדרגה כה גבוהה עד שאותיות שמו רומזים כללות כל התורה כולה?
אולם בהמשך הדברים מבאר רבי נחמן, שמצד אור ה' יתברך ששופע לעולם אין שום הבדל וחילוק, כי מפי עליון יוצא רק אור פשוט, שאינו מוגדר בשום צורה, וכל החילוק הוא רק כיצד האור מצטייר כאשר מגיע ומשתלשל למטה. אם הכלי טוב ונקי, אזי האור מצטייר בצורה גבוהה ורוממה, אך אם הכלי אינו נקי, האור מצטייר בצורה עכורה. על כן, משה שהיה לו כלי קדוש, אור התורה הצטייר בו בקדושה, ומאידך בלעם שכליו היו מאוסים ומלוכלכים, שכן היה שקוע בטומאה ובתאווה גדולה – נצטייר בו האור לקללה. גם אצלנו שייך דבר זה, כמו שאמרו חז"ל שיש בתורה כוח להמית או להחיות, 'זכה נעשית לו סם חיים, לא זכה נעשית לו סם מות'. כלומר, האור הוא אותו אור, ובידינו להחליט כיצד הוא יצטייר אצלנו, אם לטוב או לרע.
כלפי מה הדברים אמורים? יש שתי אפשרויות ללמוד תורה. יש אפשרות ללמוד אותה באופן גשמי וחומרי, ולחשוב שהתורה היא גשמית ונתונה להגבלות גשמיות. מי שלומד תורה בצורה כזו – לומד תורה בבחינת 'בלעם', ולמרות שיש בו את כל כלליות התורה, כמו בשמו של בלעם, עם כל זה הוא עדיין שקוע בחומר, כמו שמתרגם אונקלוס על שאלת האתון 'ההסכן הסכנתי' – 'המילף אוליפנא', כלומר שהלימוד שלו הוא לימוד חומרי, ועל כן הוא דוגמת בלעם שבא על ה'חמור', שרומז לחומריות ולגשמיות של התורה, כי חושב שהעיקר הוא הגשמיות.
אולם, ישנה אפשרות ללמוד את התורה ברוחניות, כפי שמגלה ה' דרך רבי נחמן שהתורה היא רוחנית, וקיימת תמיד בכל אדם בכל מקום ובכל זמן ואיננה משועבדת לחומר ולגשמיות. התורה היא אותה תורה, אולם ה'כלי' אינו אותו כלי. מי שיגש וילמד את התורה בכלים גשמיים – יצטייר אצלו אור התורה בגשמיות, בבחינת 'בלעם', אולם מי שילמד את התורה ברוחניות, יצטייר אצלו אור התורה בבחינת 'משה', בדעת שלמה ובקדושה.
התפקיד שלנו, הוא למצוא את ה'שכל הרוחני' שבתורה, את ה'אור הפשוט' שבתורה, שהיא ה'אמונה' בה' יתברך. 'אור' זה, השתלשל והצטמצם עד לעולמנו אנו, ונתלבש בדברים גשמיים, כמו 'ציצית' ו'תפילין' גשמיות, אולם אל לנו לחשוב שבכך מסתכמים התורה והמצוות ח"ו, הפנימיות של מצות ציצית ותפילין ושאר המצוות, היא ה'אמונה' שעומדת מאחוריה, שה' רואה אותנו ומציץ עלינו כל רגע (שזה ציצית) ועומד עלינו ושומע אותנו בכל רגע (שזה תפילין) ומזיז אותנו ומנשים אותנו (שזה שבת). רק כך, נוכל להשתחרר מבחינת 'בלעם' שבתורה, ולהנצל מלבוא על ה'חומר' של התורה, כי התורה בשרשה היא רוחנית, ואינה מוגבלת כלל במסגרות גשמיות.