אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
פרשת וישלח
- Thread starter אשת נח
- תאריך התחלה
"ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו"
"ודע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות,
ואפילו מי שהוא רשע גמור,צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב,
שבאותו המעט אינו רשע,וע"י זה שמוצא בו מעט טוב,
ודן אותו לכף זכות,ע"י זה מעלה אותו באמת לכף זכות,
ויוכל להשיבו בתשובה,וזה בבחינת-
"ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו"-(תהלים לז')-
שמזהיר אותנו הפסוק,לדון את הכל לכף זכות,
ואעפ"י שאתה רואה שהוא רשע גמור,
אעפי"כ צריך אתה חפש ולבקש ולמצא בו מעט טוב,
ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע ,
שאעפ"י שהוא רשע,למצוא בו נקודה בה אינו רשע,
כי בטח עשה משהו טוב בימי חייו,וע"י שדן אותו לכף זכות,
באמת מעלה אותו מכף חובה...וע"י זה
והתבוננת על מקומו ואיננו ,וכשתסתכל
ותבונן במדרגתו ומקומו-כבר אינו באותו המקום הראשון,
וכך צריך גם האדם למצוא בעצמו הנקודה הטובה ולהחיותה........."
(תורה רפ"ב,ליקו"מ קמא-לר' נחמן מברסלב זיע"א)
"ודע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות,
ואפילו מי שהוא רשע גמור,צריך לחפש ולמצא בו איזה מעט טוב,
שבאותו המעט אינו רשע,וע"י זה שמוצא בו מעט טוב,
ודן אותו לכף זכות,ע"י זה מעלה אותו באמת לכף זכות,
ויוכל להשיבו בתשובה,וזה בבחינת-
"ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו"-(תהלים לז')-
שמזהיר אותנו הפסוק,לדון את הכל לכף זכות,
ואעפ"י שאתה רואה שהוא רשע גמור,
אעפי"כ צריך אתה חפש ולבקש ולמצא בו מעט טוב,
ששם אינו רשע וזהו ועוד מעט ואין רשע ,
שאעפ"י שהוא רשע,למצוא בו נקודה בה אינו רשע,
כי בטח עשה משהו טוב בימי חייו,וע"י שדן אותו לכף זכות,
באמת מעלה אותו מכף חובה...וע"י זה
והתבוננת על מקומו ואיננו ,וכשתסתכל
ותבונן במדרגתו ומקומו-כבר אינו באותו המקום הראשון,
וכך צריך גם האדם למצוא בעצמו הנקודה הטובה ולהחיותה........."
(תורה רפ"ב,ליקו"מ קמא-לר' נחמן מברסלב זיע"א)
"קטונתי מכל החסדים...אשר עשית את עבדך".
בגמרא, בבא בתרא, יש שאלה, מה מידת הגאווה המותרת לאדם. נכון, שלפי ההלכה היהודית אדם צריך לנהוג צניעות והכנעה בכל הליכותיו ומול כל אדם. לעולם ינהג בכובד ראש ולא בחוצפה ולא בגאווה. אבל בכל זאת אין כוונה שיהפוך מרמס לכל אדם בכל מצב. מה שיעורה של הגאווה המותרת? אומרת הגמרא "שמיני שבשמינית". (בעקבות כך יש גם ביטוי "שמינית גאווה"). כמה זה? מתמטית, שמיני שבשמינית, זה אחד משישים וארבעה. אבל גם זה גודל לא ידוע. לכן לא ברור למה הגמרא מתכוונת? הגאון מווילנא אומר ששיעור זה נרמז בפסוק שלנו. פרשת וישלח היא הפרשה השמינית בתורה. פסוק יא' הוא הפסוק השמיני בפרשה. אם ככה שמיני שבשמינית, "קטונתי..."
בגמרא, בבא בתרא, יש שאלה, מה מידת הגאווה המותרת לאדם. נכון, שלפי ההלכה היהודית אדם צריך לנהוג צניעות והכנעה בכל הליכותיו ומול כל אדם. לעולם ינהג בכובד ראש ולא בחוצפה ולא בגאווה. אבל בכל זאת אין כוונה שיהפוך מרמס לכל אדם בכל מצב. מה שיעורה של הגאווה המותרת? אומרת הגמרא "שמיני שבשמינית". (בעקבות כך יש גם ביטוי "שמינית גאווה"). כמה זה? מתמטית, שמיני שבשמינית, זה אחד משישים וארבעה. אבל גם זה גודל לא ידוע. לכן לא ברור למה הגמרא מתכוונת? הגאון מווילנא אומר ששיעור זה נרמז בפסוק שלנו. פרשת וישלח היא הפרשה השמינית בתורה. פסוק יא' הוא הפסוק השמיני בפרשה. אם ככה שמיני שבשמינית, "קטונתי..."
בס"ד,
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת..." וכו'.
רש"י ז"ל מפרש
'קטנתי' - "נתמעטו זכויותיי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי"
ולכן הוא ירא מפני עשו אחיו.
הרמב"ן מקשה כמה קושיות על רש"י הנ"ל:
"איננו נכון מלשון הכתוב" - 'זה לא הפשט' (יפורש בהמשך ב"ה).
יעקב אח"כ (פס' י"ג) דווקא בוטח בהבטחת ה' שייטיב עימו,
אם כן מה עוזר הביטחון בהבטחה, הרי נתמעטו זכויותיו?
יעקב מזכיר קודם את הבטחת ה' אליו בחרן ואח"כ את ההבטחה
(ה'עתיקה יותר') בבית אל, ואילו חסדים נעשו לו מאז חרן? שיתמעטו לו הזכויות?!
ולכן, אומר הרמב"ן, צריך לפרש ש'קטנתי' פירושו:
אני, יעקב, קטנתי מלקבל את כל החסדים הללו -
יעקב מרגיש קטן מדי כדי לקבל את החסדים מה'.
נחזור רגע לבאר את הקושיות של הרמב"ן על רש"י :
"איננו נכון מלשון הכתוב" - מה הכוונה?
מסביר המהרש"א במסכת שבת (דף לב. ד"ה 'אם עושין לו- מנכין")
שקטן וגדול שייך בגופים אבל בחסדים שייך רב ומעט
(בדומה ל-some ו-many באנגלית) ולכן לא יכול להיות
שהכוונה ב'קטנתי' היא שנתמעטו זכויותיי.
ותירץ שם שרש"י מתכוון שיעקב מרגיש
שהוא נעשה קטן בגלל שנתמעטו זכויותיו.
[ במאמר מוסגר:
על הקושיא השנייה של הרמב"ן
(=מה יעזור הביטחון בהבטחה הרי נתמעטו זכויותיו?)
עונה המהרש"א (שם ,עיין שם) שיעקב אומר שמכל מקום-
אם לא יגרום החטא יועיל הביטחון בה' שיינצל מעשו
ומיעוט הזכויות לא מבטל את ההבטחה.
את הקושיא השלישית מתרץ הרא"ם- שיעקב חושש
שזכויותיו התמעטו בגלל חסדיו מפעם ולכן עכשיו כשאולי חטא
(אחרי ההבטחה בחרן) אין זכויותיו עומדות לו. ]
החוזה מלובלין (מובא ב'שפת אמת') מסביר את
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" שיעקב רואה
שגם מה שלכאורה קטן בעיניו וחסר ערך הוא מהחסדים של ה'.
ה"שפת אמת" (על התורה תרל"ד) מוסיף ביאור לדברי החוזה מלובלין,
ואומר שאנחנו צריכים לקבל קטנות והכנעה כלפי הקב"ה
בגלל כל החסדים התמידיים ואף הקטנים שה' עושה עמנו.
נראה אולי לומר שזה מה שיעקב חשש ממנו.
מרוב שראה בכל דבר קטן את החסד האלוקי כלפיו,
חשש שנתמעטו זכויותיו, מרוב הקטנות וההכנעה כלפי הקב"ה.
ואפילו שלא נעשו לו חסדים גדולים מאז ההבטחה בחרן
(עיין הקושיא השלישית ברמב"ן) עדיין חשש שנתמעטו זכויותיו
בגלל שראה בכל דבר את החסד.
העולם כולו מלא חסד וצריך רק עיניים יותר טהורות ואמיתיות
כדי לראות את כל החסד אף בכל דבר קטן - טובות הקב"ה תמיד עלינו
אפילו אם לא נראה לנו שכך הדבר.
אכן, הר"ן בדרשותיו (דרשות הר"ן קרוב לתחילת הדרוש השישי) כותב:
"אין ספק שהמציאות כולו חסד פשוט, כמו שאמר הכתוב "עולם חסד יבנה.
כי לא קדם לנו דבר שנקבל עליו גמול. אבל טובותיו מתמידות עלינו תמיד
ומרוב התמדתן והרגלן אצלנו, סכלנו בהן... "
העולם כולו מלא טוב וחסד ומרוב שכל הטוב מצוי אצלנו כ"כ,
אנחנו לא מצליחים לראות אותו, ורק אם נרגיש קטנים וכנועים מול ה' ית',
אז נצליח להרגיש ולראות את כל הטוב והחסד שבעולם..
וזה אולי "קטנתי".
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת..." וכו'.
רש"י ז"ל מפרש
'קטנתי' - "נתמעטו זכויותיי ע"י החסדים והאמת שעשית עמי"
ולכן הוא ירא מפני עשו אחיו.
הרמב"ן מקשה כמה קושיות על רש"י הנ"ל:
"איננו נכון מלשון הכתוב" - 'זה לא הפשט' (יפורש בהמשך ב"ה).
יעקב אח"כ (פס' י"ג) דווקא בוטח בהבטחת ה' שייטיב עימו,
אם כן מה עוזר הביטחון בהבטחה, הרי נתמעטו זכויותיו?
יעקב מזכיר קודם את הבטחת ה' אליו בחרן ואח"כ את ההבטחה
(ה'עתיקה יותר') בבית אל, ואילו חסדים נעשו לו מאז חרן? שיתמעטו לו הזכויות?!
ולכן, אומר הרמב"ן, צריך לפרש ש'קטנתי' פירושו:
אני, יעקב, קטנתי מלקבל את כל החסדים הללו -
יעקב מרגיש קטן מדי כדי לקבל את החסדים מה'.
נחזור רגע לבאר את הקושיות של הרמב"ן על רש"י :
"איננו נכון מלשון הכתוב" - מה הכוונה?
מסביר המהרש"א במסכת שבת (דף לב. ד"ה 'אם עושין לו- מנכין")
שקטן וגדול שייך בגופים אבל בחסדים שייך רב ומעט
(בדומה ל-some ו-many באנגלית) ולכן לא יכול להיות
שהכוונה ב'קטנתי' היא שנתמעטו זכויותיי.
ותירץ שם שרש"י מתכוון שיעקב מרגיש
שהוא נעשה קטן בגלל שנתמעטו זכויותיו.
[ במאמר מוסגר:
על הקושיא השנייה של הרמב"ן
(=מה יעזור הביטחון בהבטחה הרי נתמעטו זכויותיו?)
עונה המהרש"א (שם ,עיין שם) שיעקב אומר שמכל מקום-
אם לא יגרום החטא יועיל הביטחון בה' שיינצל מעשו
ומיעוט הזכויות לא מבטל את ההבטחה.
את הקושיא השלישית מתרץ הרא"ם- שיעקב חושש
שזכויותיו התמעטו בגלל חסדיו מפעם ולכן עכשיו כשאולי חטא
(אחרי ההבטחה בחרן) אין זכויותיו עומדות לו. ]
החוזה מלובלין (מובא ב'שפת אמת') מסביר את
"קטנתי מכל החסדים ומכל האמת" שיעקב רואה
שגם מה שלכאורה קטן בעיניו וחסר ערך הוא מהחסדים של ה'.
ה"שפת אמת" (על התורה תרל"ד) מוסיף ביאור לדברי החוזה מלובלין,
ואומר שאנחנו צריכים לקבל קטנות והכנעה כלפי הקב"ה
בגלל כל החסדים התמידיים ואף הקטנים שה' עושה עמנו.
נראה אולי לומר שזה מה שיעקב חשש ממנו.
מרוב שראה בכל דבר קטן את החסד האלוקי כלפיו,
חשש שנתמעטו זכויותיו, מרוב הקטנות וההכנעה כלפי הקב"ה.
ואפילו שלא נעשו לו חסדים גדולים מאז ההבטחה בחרן
(עיין הקושיא השלישית ברמב"ן) עדיין חשש שנתמעטו זכויותיו
בגלל שראה בכל דבר את החסד.
העולם כולו מלא חסד וצריך רק עיניים יותר טהורות ואמיתיות
כדי לראות את כל החסד אף בכל דבר קטן - טובות הקב"ה תמיד עלינו
אפילו אם לא נראה לנו שכך הדבר.
אכן, הר"ן בדרשותיו (דרשות הר"ן קרוב לתחילת הדרוש השישי) כותב:
"אין ספק שהמציאות כולו חסד פשוט, כמו שאמר הכתוב "עולם חסד יבנה.
כי לא קדם לנו דבר שנקבל עליו גמול. אבל טובותיו מתמידות עלינו תמיד
ומרוב התמדתן והרגלן אצלנו, סכלנו בהן... "
העולם כולו מלא טוב וחסד ומרוב שכל הטוב מצוי אצלנו כ"כ,
אנחנו לא מצליחים לראות אותו, ורק אם נרגיש קטנים וכנועים מול ה' ית',
אז נצליח להרגיש ולראות את כל הטוב והחסד שבעולם..
וזה אולי "קטנתי".
יעקב יודע היטב שהבטחת ה' ''ושמרתיך בכל אשר תלך'', היא שיעקב ובני ביתו לא יפגעו פיזית,
אבל אין שום ביטחון וערובה שחיי הרוח לא יפגעו שהרי ''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים''.
וזהו הדבר שמפחיד את יעקב,
לכן יעקב בתפילתו מבקש ''הצילני מיד אחי מיד עשיו'',
בראש ובראשונה הצילני מידו כשהוא מתחזה לאחי אוהבי,
ולאחר מכן הוא מבקש להנצל ''מיד עשיו'' מצבא עשיו.
ברגע האמת, ברגע המפגש החשש הופך למציאות, עשיו בחר בדרך עורמה,
הושיט יד לשלום ''ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו''.
המילה וישקהו מנוקדת בתורה, נקודה מעל כל אות, לרמז שלא היתה זו נשיקה פשוטה,
היתה זו הסתערות במסוה של חיבוק, נשיכה במסוה של נשיקה.
אבל אין שום ביטחון וערובה שחיי הרוח לא יפגעו שהרי ''הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים''.
וזהו הדבר שמפחיד את יעקב,
לכן יעקב בתפילתו מבקש ''הצילני מיד אחי מיד עשיו'',
בראש ובראשונה הצילני מידו כשהוא מתחזה לאחי אוהבי,
ולאחר מכן הוא מבקש להנצל ''מיד עשיו'' מצבא עשיו.
ברגע האמת, ברגע המפגש החשש הופך למציאות, עשיו בחר בדרך עורמה,
הושיט יד לשלום ''ויחבקהו ויפול על צוארו וישקהו''.
המילה וישקהו מנוקדת בתורה, נקודה מעל כל אות, לרמז שלא היתה זו נשיקה פשוטה,
היתה זו הסתערות במסוה של חיבוק, נשיכה במסוה של נשיקה.
וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו".
ואמרו חז"ל: "וישקהו, נקוד עליו, מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו.
א"ל ר' ינאי א"כ למה נקוד עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב שיש וקהו שיניו של אותו רשע". (ב"ר עח, יב).
וכבר העירו המפרשים, שיותר מדי ביטויי חיבה היו כאן. ריצה, חיבוק, נפילה על הצואר, נשיקה ובכי. יעקב אבינו מוחל על הטובות.
"יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי".
ואמרו חז"ל: "וישקהו, נקוד עליו, מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל ליבו.
א"ל ר' ינאי א"כ למה נקוד עליו, אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב שיש וקהו שיניו של אותו רשע". (ב"ר עח, יב).
וכבר העירו המפרשים, שיותר מדי ביטויי חיבה היו כאן. ריצה, חיבוק, נפילה על הצואר, נשיקה ובכי. יעקב אבינו מוחל על הטובות.
"יעבר נא אדני לפני עבדו ואני אתנהלה לאיטי".
עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי
"כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (לב-ד)
אומר יעקב לעשו: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי".
"גרתי" בהיפוך אותיות - תרי"ג. ויש להבין מהי כוונת דבריו במילים "עם לבן גרתי".
אפשר לומר שהכוונה היא שלמרות העובדה שגר עם לבן - הרמאי הגדול -
בכל זאת לא למד ממעשיו הרעים. אולם טמון כאן גם לימוד נוסף -
עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ואותן מצוות שמרו עליי שלא אלמד ממעשיו הרעים.
כלומר, נוסף על כך שהמצוות מנחילות חיי עולם ורוחניות אין-קץ,
הריהן לטובתנו בעולם הזה, לשמרנו מהשפעתם השלילית של הסובבים אותנו, לטוב לנו כל הימים.
"כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (לב-ד)
אומר יעקב לעשו: "עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי".
"גרתי" בהיפוך אותיות - תרי"ג. ויש להבין מהי כוונת דבריו במילים "עם לבן גרתי".
אפשר לומר שהכוונה היא שלמרות העובדה שגר עם לבן - הרמאי הגדול -
בכל זאת לא למד ממעשיו הרעים. אולם טמון כאן גם לימוד נוסף -
עם לבן גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי, ואותן מצוות שמרו עליי שלא אלמד ממעשיו הרעים.
כלומר, נוסף על כך שהמצוות מנחילות חיי עולם ורוחניות אין-קץ,
הריהן לטובתנו בעולם הזה, לשמרנו מהשפעתם השלילית של הסובבים אותנו, לטוב לנו כל הימים.
בסד
בין יראה ליראת ה'
"ויירא יעקב מאד" (בראשית ל"ב ח)
על פי הזוהר הקדוש, אפשר להמשיל את החסד לצבע לבן ואת הגבורה לאדום.
מידת התפארת אינה נמשלת לורוד שאין בו מזכותו של הלבן ואף לא מעזותו של האדום.
התפארת נמשלת לתכלת כמו שמיים.
מכאן, שמידתו של יעקב - התפארת - קשורה ליראה, ליראת שמיים.
"כתיב: 'וכיראתך עברתך' (תהלים צ'),
פירוש: שתהיה היראה לאדם מהשם יתברך תמיד. כמו בשעה שבאה לו ח"ו איזה צרה,
שאז יש לו יראה גדולה - כן תהיה לו היראה תמיד"
(בעל שם טוב לפרשתנו אות ד', בשם ליקוטים יקרים דף ד' ע"ג).
בין יראה ליראת ה'
"ויירא יעקב מאד" (בראשית ל"ב ח)
על פי הזוהר הקדוש, אפשר להמשיל את החסד לצבע לבן ואת הגבורה לאדום.
מידת התפארת אינה נמשלת לורוד שאין בו מזכותו של הלבן ואף לא מעזותו של האדום.
התפארת נמשלת לתכלת כמו שמיים.
מכאן, שמידתו של יעקב - התפארת - קשורה ליראה, ליראת שמיים.
"כתיב: 'וכיראתך עברתך' (תהלים צ'),
פירוש: שתהיה היראה לאדם מהשם יתברך תמיד. כמו בשעה שבאה לו ח"ו איזה צרה,
שאז יש לו יראה גדולה - כן תהיה לו היראה תמיד"
(בעל שם טוב לפרשתנו אות ד', בשם ליקוטים יקרים דף ד' ע"ג).
"הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי אותו" (לב, יב)
יש לדקדק, שהיה לו לומר כי ירא אני אותו?
וגם היה לו לומר-ממנו, ומהו -"אותו"?
ואפשר לומר על-דרך מ"ש הרב "ערבי-נחל" בפרשת תולדות,
שתיבת אני ותיבת אנכי הם שמות נרדפים.
ומ"מ יש חילוק ביניהם, שלשון אנכי שייך במי שהוא ואפסו עוד
וכמ"ש הכתוב "אנכי ה' אלוקיך", משא"כ לשון אני נאמר תמיד
בבני אדם שיש אחרים כמותם. ובבוא יעקב לאביו עם המטעמים
א"ל "מי אתה בני", א"ל "אנכי עשו בכורך".
מפני שעשו הוא גאה לכן אמר "אנכי" כיאה לעשו
ואחר שאמר "הקול קול יעקב וכו'" שוב לא אמר "אנכי". ע"כ.
וא"כ קשה על יעקב שאמר עתה
"כי ירא אנכי אותו" בלשון גאווה?
ואפשר לומר שכאן שחשש יעקב אבינו שמא יגרום החטא
(כמ"ש ז"ל עה"פ "ויירא יעקב מאוד"),
בא עתה בתפילתו כמתוודה לפני השי"ת על שני דברים:
א. על שכיזב לאביו ואמר "אנכי עשו" ובלשון גאווה,
ב. ואמר "כי ירא" אני מתיבת אנכי שאמרתי לאבי,
ולכן לא אמר אני. ב. מ"ש "אותו" ולא ממנו,
יובן עפ"י מה שאמרו רז"ל בזוהר לך-לך על הפסוק
"והראני אותו ואת נווהו" - שאותו כינוי לברית מילה
שנקרא כן (אות ו' עי"ש). ודרשו חז"ל על הפסוק
"ויעקב איש תם שנולד מהול, א"כ לא סבל צער המילה
ונמצא ששווה בזה ח"ו לעשו אחיו שלא נצטער בצער המילה.
ואפילו נאמר שהטיפו דם ברית ליעקב אבינו ע"ה אינו צער
כ"כ כצער חיתוך המילה, ויש בזה נדנוד חטא.
ולזה אמר "אותו" לרמוז למ"ש. (חן-טוב - לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
יש לדקדק, שהיה לו לומר כי ירא אני אותו?
וגם היה לו לומר-ממנו, ומהו -"אותו"?
ואפשר לומר על-דרך מ"ש הרב "ערבי-נחל" בפרשת תולדות,
שתיבת אני ותיבת אנכי הם שמות נרדפים.
ומ"מ יש חילוק ביניהם, שלשון אנכי שייך במי שהוא ואפסו עוד
וכמ"ש הכתוב "אנכי ה' אלוקיך", משא"כ לשון אני נאמר תמיד
בבני אדם שיש אחרים כמותם. ובבוא יעקב לאביו עם המטעמים
א"ל "מי אתה בני", א"ל "אנכי עשו בכורך".
מפני שעשו הוא גאה לכן אמר "אנכי" כיאה לעשו
ואחר שאמר "הקול קול יעקב וכו'" שוב לא אמר "אנכי". ע"כ.
וא"כ קשה על יעקב שאמר עתה
"כי ירא אנכי אותו" בלשון גאווה?
ואפשר לומר שכאן שחשש יעקב אבינו שמא יגרום החטא
(כמ"ש ז"ל עה"פ "ויירא יעקב מאוד"),
בא עתה בתפילתו כמתוודה לפני השי"ת על שני דברים:
א. על שכיזב לאביו ואמר "אנכי עשו" ובלשון גאווה,
ב. ואמר "כי ירא" אני מתיבת אנכי שאמרתי לאבי,
ולכן לא אמר אני. ב. מ"ש "אותו" ולא ממנו,
יובן עפ"י מה שאמרו רז"ל בזוהר לך-לך על הפסוק
"והראני אותו ואת נווהו" - שאותו כינוי לברית מילה
שנקרא כן (אות ו' עי"ש). ודרשו חז"ל על הפסוק
"ויעקב איש תם שנולד מהול, א"כ לא סבל צער המילה
ונמצא ששווה בזה ח"ו לעשו אחיו שלא נצטער בצער המילה.
ואפילו נאמר שהטיפו דם ברית ליעקב אבינו ע"ה אינו צער
כ"כ כצער חיתוך המילה, ויש בזה נדנוד חטא.
ולזה אמר "אותו" לרמוז למ"ש. (חן-טוב - לרבי יחיא אלבדיחי זצ"ל)
"על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה וגו' כי נגע בכף ירך יעקב בגיד הנשה" (לב, לג)
טעם איסור גיד הנשה, משום תגבורת יצר הרע.
מפני שכל אבר מחזק אבר שכנגדו באדם,
חוץ ממל"ך ר"ת- מוח לב כבד, שאינם מועילים
לאבר שכנגדם באדם. אבל שאר איברי הבהמה
מועילים לאדם אם אכל מהם אבר יחזק אבר שכנגדו.
וגיד הנשה, לפי שהוא מחזק משכן ליצר הרע,
לכך נאסר משום עצמו לא משום חלב ולא משום דם.
ועוד, שנזכור מעשה עשו וכוונתו ביעקב מה היא.
ומאחר שהייתה כוונת שרו של עשו להחליש זרעו של יעקב
באומרו "ויגע בכף ירכו" (לעיל כו), ניתנה לנו זו המצווה-
איסור הגיד הזה שנזכור כוונת בני עשו בנו ולא נאמין בהם
ולא נידבק בהם ולא במעשיהם כלל
[ונקרא כן "גיד הנשה" על שם שהוא מחליש שנאמר
(ירמיה נא): "נשתה גבורתם" לשון חולשה].
ומפני זה אמרו ז"ל (חולין צב): "צריך לחטט אחריו
אעפ"י שאין בו לא משום חלב ולא משום דם אלא משום עצמו",
ר"ל שיש לו טעם בפני עצמו משא"כ בכל האיסורים.
אך קשה, למה איסורו בימין ובשמאל,
והלא הנגיעה לא הייתה אלא באחת דכתיב (לעיל לב):
"והוא צולע על ירכו"? אלא, להוסיף לנו חיזוק שלא נידבק
לא בבני ישמעאל שהם בני אברהם הרמוז בימין
ולא בבני עשו שהם בני יצחק הרמוז בשמאל,
לכך נאסר בשתיהן.(צידה לדרך - לרבי יחיא צ'אהרי זצ"ל)
טעם איסור גיד הנשה, משום תגבורת יצר הרע.
מפני שכל אבר מחזק אבר שכנגדו באדם,
חוץ ממל"ך ר"ת- מוח לב כבד, שאינם מועילים
לאבר שכנגדם באדם. אבל שאר איברי הבהמה
מועילים לאדם אם אכל מהם אבר יחזק אבר שכנגדו.
וגיד הנשה, לפי שהוא מחזק משכן ליצר הרע,
לכך נאסר משום עצמו לא משום חלב ולא משום דם.
ועוד, שנזכור מעשה עשו וכוונתו ביעקב מה היא.
ומאחר שהייתה כוונת שרו של עשו להחליש זרעו של יעקב
באומרו "ויגע בכף ירכו" (לעיל כו), ניתנה לנו זו המצווה-
איסור הגיד הזה שנזכור כוונת בני עשו בנו ולא נאמין בהם
ולא נידבק בהם ולא במעשיהם כלל
[ונקרא כן "גיד הנשה" על שם שהוא מחליש שנאמר
(ירמיה נא): "נשתה גבורתם" לשון חולשה].
ומפני זה אמרו ז"ל (חולין צב): "צריך לחטט אחריו
אעפ"י שאין בו לא משום חלב ולא משום דם אלא משום עצמו",
ר"ל שיש לו טעם בפני עצמו משא"כ בכל האיסורים.
אך קשה, למה איסורו בימין ובשמאל,
והלא הנגיעה לא הייתה אלא באחת דכתיב (לעיל לב):
"והוא צולע על ירכו"? אלא, להוסיף לנו חיזוק שלא נידבק
לא בבני ישמעאל שהם בני אברהם הרמוז בימין
ולא בבני עשו שהם בני יצחק הרמוז בשמאל,
לכך נאסר בשתיהן.(צידה לדרך - לרבי יחיא צ'אהרי זצ"ל)