בס"ד,
פרשת נח
מובא בשם הבעש"ט זצ"ל,וכן בדברי ר' נחמן
מברסלב זיע"א(ליקו"מ א',ט',ו-קי"ב)שתיבת נח
מרמזת על תיבת התפילה.
שעיקר דרך האדם להינצל מן המבול שבחוץ,
שהוא כלליות כל הבלבולים-ע"י שמכניס עצמו
לתיבת התפילה ומתפלל,כי רק תיבה זו
היא המכסה והשריון מכל הרע שבחוץ...
ומצינו בפרשה שמידות התיבה גם כן מרמזות
על מדת הלשון ועמל הפה,כי התבה היתה:
"שלש מאות אמה אורך"-שזו האות ש'
"וחמשים אמה רחב"-זו היא אות נ'
"ושלשים אמה קומתה"-זו האות ל'
וביחד הן אותיות ל'ש'ן',
היינו,לשון הפה שממנו יוצאות תיבות התפילה.
ואח"כ כתיב(בראשית ו',טז')-
"צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה"-
ופירוש רש"י לצהר-יש אומרים חלון,
ויש אומרים אבן טובה המאיר להם.
ומפרש רבנו שאלה שתי מדרגות בעבודת התפילה.
יש אחד שהוא כאבן טובה-המאיר לאחרים,ומחזק אותם
כיהלום מאיר.ויש במדרגה פחותה מזו,שהוא כחלון,
שאם מאירים לו-הוא יכול לקבל האור לתוכו.
וזו גם מדרגה גבוהה כי הוא לפחות מוכן לקבל
אור מכל מי שיאיר לו...
וזוהי שלמות התפילה,כמו בשופר,
שצריך להיות בבחינת קצר מלמטה,
ורחב מלמעלה,שיודע שצריכים
להתחיל ולצעוק לה',אפילו מבחינת מיצר ודחקות,
ככתוב בתהלים ס"ו-"ודבר פי בצר לי".
וע"י זה יתרחב לו אח"כ מאד.
ולפי זה מובן הכתוב"ואל אמה תכלנה מלמעלה"וגו',
"תחתיים שניים ושלישיים תעשה"-ופירש"י-כיסוייה משופע
ועולה,עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה,כדי
שיזובו המים למטה מכאן ומכאן וכו',תחתיים
שניים ושלישיים-ג' עליות זו ע"ג זו,העליונים-לאדם,
האמצעים למדור החיות,והתחתיים-לזבל.
נמצא שנח ובניו היה עיקר מדורם למעלה,
בקומה העליונה,במקום הצר,
והיה מתרחב והולך למטה,
שזו המדרגה הנ"ל-שהאדם מתחיל לצעוק אל ה' בצר לו,
ואח"כ מתרחב לו.
"צהר תעשה לתבה"-שתעשה צהר
ואור לתבת התפילה
ותהפוך את כל הצר"ה לצה"ר.
"ואל אמה תכלינה מלמעלה"-הדיבור נקרא אמה.
א'מ'ה'-ר"ת א'ש ומ'ים שהדיבור כלול מהם,והה"א-הוא
ה' מוצאות הפה-היינו שתדבר דיבורים אשר
"תכלינה מלמעלה"מלשון"כלתה נפשי",שיהיו
נכספים,דיבורי אמת שמאירים.
ואזי"ופתח התיבה בצידה תשים"-בצידה-מלשון
"ציד בפיו"בראשית כ"ה-שהוא היצר הרע-ותזכה לעשות
גם שם בחושך ההוא פתח...........ותפתח שערים
חדשים לך ולאחרים.
פרשת נח
מובא בשם הבעש"ט זצ"ל,וכן בדברי ר' נחמן
מברסלב זיע"א(ליקו"מ א',ט',ו-קי"ב)שתיבת נח
מרמזת על תיבת התפילה.
שעיקר דרך האדם להינצל מן המבול שבחוץ,
שהוא כלליות כל הבלבולים-ע"י שמכניס עצמו
לתיבת התפילה ומתפלל,כי רק תיבה זו
היא המכסה והשריון מכל הרע שבחוץ...
ומצינו בפרשה שמידות התיבה גם כן מרמזות
על מדת הלשון ועמל הפה,כי התבה היתה:
"שלש מאות אמה אורך"-שזו האות ש'
"וחמשים אמה רחב"-זו היא אות נ'
"ושלשים אמה קומתה"-זו האות ל'
וביחד הן אותיות ל'ש'ן',
היינו,לשון הפה שממנו יוצאות תיבות התפילה.
ואח"כ כתיב(בראשית ו',טז')-
"צהר תעשה לתבה ואל אמה תכלנה מלמעלה"-
ופירוש רש"י לצהר-יש אומרים חלון,
ויש אומרים אבן טובה המאיר להם.
ומפרש רבנו שאלה שתי מדרגות בעבודת התפילה.
יש אחד שהוא כאבן טובה-המאיר לאחרים,ומחזק אותם
כיהלום מאיר.ויש במדרגה פחותה מזו,שהוא כחלון,
שאם מאירים לו-הוא יכול לקבל האור לתוכו.
וזו גם מדרגה גבוהה כי הוא לפחות מוכן לקבל
אור מכל מי שיאיר לו...
וזוהי שלמות התפילה,כמו בשופר,
שצריך להיות בבחינת קצר מלמטה,
ורחב מלמעלה,שיודע שצריכים
להתחיל ולצעוק לה',אפילו מבחינת מיצר ודחקות,
ככתוב בתהלים ס"ו-"ודבר פי בצר לי".
וע"י זה יתרחב לו אח"כ מאד.
ולפי זה מובן הכתוב"ואל אמה תכלנה מלמעלה"וגו',
"תחתיים שניים ושלישיים תעשה"-ופירש"י-כיסוייה משופע
ועולה,עד שהוא קצר מלמעלה ועומד על אמה,כדי
שיזובו המים למטה מכאן ומכאן וכו',תחתיים
שניים ושלישיים-ג' עליות זו ע"ג זו,העליונים-לאדם,
האמצעים למדור החיות,והתחתיים-לזבל.
נמצא שנח ובניו היה עיקר מדורם למעלה,
בקומה העליונה,במקום הצר,
והיה מתרחב והולך למטה,
שזו המדרגה הנ"ל-שהאדם מתחיל לצעוק אל ה' בצר לו,
ואח"כ מתרחב לו.
"צהר תעשה לתבה"-שתעשה צהר
ואור לתבת התפילה
ותהפוך את כל הצר"ה לצה"ר.
"ואל אמה תכלינה מלמעלה"-הדיבור נקרא אמה.
א'מ'ה'-ר"ת א'ש ומ'ים שהדיבור כלול מהם,והה"א-הוא
ה' מוצאות הפה-היינו שתדבר דיבורים אשר
"תכלינה מלמעלה"מלשון"כלתה נפשי",שיהיו
נכספים,דיבורי אמת שמאירים.
ואזי"ופתח התיבה בצידה תשים"-בצידה-מלשון
"ציד בפיו"בראשית כ"ה-שהוא היצר הרע-ותזכה לעשות
גם שם בחושך ההוא פתח...........ותפתח שערים
חדשים לך ולאחרים.