אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
פרשת שבוע פרשת וארא!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
וארא (שמות ו:ב-ט:לה)
אלוקים? מי זה אלוקים?!
סיפור עקשנותו של פרעה, שמביאה על האומה המצרית כליה, מוכר לכולם: בני ישראל מבקשים לצאת ממצרים ופרעה מסרב. עקב כך, הקב"ה מביא על מצרים עשר מכות איומות ו... עדיין פרעה ממשיך לסרב ולמנוע את יציאתם.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שפרעה ממשיך להתעקש ומסרב לראות את הקשר הישיר בין המכות, לבין כוח אלוקי נעלה, המנהיג את העולם ובכללו את הטבע?
הסיבה נעוצה בעובדה, שפרעה נבחר לייצג את תופעת הכחשת קיומו של הקב"ה בעולם. עובדה זו בולטת במיוחד בפרק ה':1, במפגש הראשון בין משה לפרעה, בה תובע משה את הדרישה המפורסמת:
"שלח את עמי!".
תגובתו של פרעה חד משמעית ומורה על הכחשתו של בורא נעלה:
"מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה'!".
כעת מובן לנו, כי מלבד העונש על רשעותם של המצרים, לעשר המכות תפקיד נוסף! הן מגיעות בהדרגה, כשמטרתן הסופית, להביא את פרעה וכל מה שהוא מייצג, להכרה והודאה במציאותו של הקב"ה.
נסו לחשוב על זה כך:
המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול.
המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול, או במלותיו שלו: "לי יאורי, ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט:3). פרעה מוכן להתאמץ מאד, בכדי לשמר את תדמיתו כדמות על-אנושית, עד שהוא אפילו מתגנב בסתר אל הנהר, בכדי לעשות שם את צרכיו; זו גם הסיבה, שהקב"ה אומר למשה:
"לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המיימה..." (שמות ז':15).
משה הופך את הנילוס לנהר של דם, אבל המעשה הזה אינו מרשים את פרעה כלל. הוא קורא לכל הקוסמים והמכשפים שלו והם מצליחים לבצע בעצמם את אותו 'טריק'. 'יתכן שהקב"ה הוא קוסם טוב', חושב לעצמו פרעה, 'אבל אני עדיין מצליח להתחרות בו בכבוד'!
--------------------------------------------------------------------------------
אלוקי הטבע
עם התקדמותן של המכות, פרעה מובל לאורך מסלול של הכרה הולכת וגדלה בקב"ה ובשליטתו המוחלטת על היקום כולו. כאשר משה מביא על מצרים את מכת הכינים, פרעה קורא מייד לכל הקוסמים והמכשפים שלו ומבקש מהם לבצע את אותו הקסם. במקרה הזה הם אינם מצליחים. "ויאמרו החרטומים אל פרעה: 'אצבע אלוקים היא'" (שמות ח':14).
מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות?
מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? הגמרא אומרת, (במסכת סנהדרין דף ס"ז) שכישוף מסוגל אמנם להזיז ולקבץ למקום אחד אנרגיה שכבר קיימת, אך אינו מסוגל כלל ליצור בעצמו את אבני היסוד של החיים! לפיכך, מכשפיו של פרעה בקסמיהם, לא יכלו להשפיע על יצורים כל כך זעירים כדוגמת הכינים.
כאשר מכשפיו של פרעה אומרים "אצבע אלוקים היא", הם מתיחסים לקב"ה בכינוי 'אלוקים', כינוי המייצג את כוחו של הקב"ה שמתגלה בעולם הטבע. (הגימטריה של המילה אלוקים היא 86, בדיוק כמו הגימטריה של המילה "הטבע"). אמירה זו מובילה אותם צעד אחד קדימה בהכרה בהימצאותו של בורא כל יכול, אך היא עדיין לא מספקת ויותר מכך, היא לא מועילה למצבם של בני ישראל. פרעה עדיין מסרב בתוקף לשחרר את בני ישראל ממצרים. הוא מתעקש לשחק את תפקיד 'הקשוח' מול הקב"ה.
--------------------------------------------------------------------------------
צעד אחד נוסף
שיאה של הפרשה שלנו, מגיע עם מכת הברד, שמשמידה את כל המשאבים והרכוש במצרים. כל עץ מנופץ לחתיכות וכל אדם או בהמה שלא תפסו מחסה - נהרגים מייד (שמות ט':25). פרעה ניצב מובס מול ארצו ההרוסה וכעת הוא מכריז: "אני טעיתי והקב"ה צדק". הפעם, בשונה משאר הפעמים, פרעה מתייחס לקב"ה בשמו המפורש - שם ההוויה - המייצג את ההיבט הבלתי נתפס של הקב"ה, שאינו נשען על החושים, מה שמצביע על ההכרה שלו במציאות האלוקים.
לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה.
לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה, למרות, שעדיין באורח פלא, הוא מסרב לשחרר את בני ישראל מארצו. ראו כמה גדול האגו האנושי וכמה כוח יש לרציונליזציה ולשכנוע עצמי!
--------------------------------------------------------------------------------
עולמו העצום של הקב"ה
במובנים רבים התהליך שעובר על פרעה, עובר למעשה גם על כל אחד מאיתנו. כאשר אנו ילדים, נדמה לנו שאנחנו מרכז העולם. לאחר שאנו עוברים חוויות ונסיונות שונים, אנו הופכים יותר ויותר מודעים לדברים שמתרחשים מחוץ לנו ומעבר לשליטתנו. בין אם מדובר ברעידות אדמה, במחלת הסרטן, בעליות ובנפילות במזל האישי שלנו ואפילו אם מדובר בחיים ובמוות של ממש... את כל אלה ניתן לייחס רק לכוחות עליונים ואלוקיים.
למען האמת, החיים הם רצף של תובנות מסוג זה, רק שלפעמים אנחנו מתבלבלים, שוכחים וחוזרים אחורה.
עם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת.
מדוע? משום שעם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. פצצת אטום. חלליות. טלפונים סלולאריים. אינטרנט. אנחנו מתלהבים ומלאי יראת כבוד מול יכולותיו העצומות של האדם.
אך היכן ההתלהבות ויראת הכבוד שלנו מול כל מה שהקב"ה עשה ועושה?! כוח המשיכה... חוש הראיה... לידה... בעלי חיים....
--------------------------------------------------------------------------------
מוסר השכל לחיינו
הפרשנים אומרים, שעשר המכות לא הובאו על המצרים רק בגלל פרעה, הן הובאו גם למען עם ישראל. דרך ההתבוננות במכות, בני ישראל למדו שיעור חשוב על הקב"ה ויכולותיו, מה שהיה נחוץ מאד, כשלב הכנה למעמד הר סיני וקבלת התורה. בדומה, גם עלינו בדורנו מוטל ללמוד שיעור חשוב זה.
בסופו של דבר, פרעה יגיע להכרה בקיומו ובשלטונו של הקב"ה ויניח לבני ישראל לצאת ממצרים. השאלה היחידה היא, האם ההסכמה הסופית שלו תגיע בהתאמה לרצון הקב"ה, או בניגוד גמור לרצונו.
החיים שלנו מלאים במסרים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו.
הגמרא אומרת, ש"חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החיים שלנו מלאים במסרים רבים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. לקב"ה יש תוכנית שלימה עבור העולם כולו כשהברירה נמצאת בידינו: אנו יכולים להצטרף ברצון לתוכנית האלוקית, או לבחור להתנתק ממנה. הברירה מובנת לחלוטין, רק צריך לפקוח את העיניים ולהביט בה.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס
<a href='http://www.aish.com/htorahportion/shragasw..._Vaera_5769.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/htorahportion/shrag ... a_5769.asp</a>
אלוקים? מי זה אלוקים?!
סיפור עקשנותו של פרעה, שמביאה על האומה המצרית כליה, מוכר לכולם: בני ישראל מבקשים לצאת ממצרים ופרעה מסרב. עקב כך, הקב"ה מביא על מצרים עשר מכות איומות ו... עדיין פרעה ממשיך לסרב ולמנוע את יציאתם.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שפרעה ממשיך להתעקש ומסרב לראות את הקשר הישיר בין המכות, לבין כוח אלוקי נעלה, המנהיג את העולם ובכללו את הטבע?
הסיבה נעוצה בעובדה, שפרעה נבחר לייצג את תופעת הכחשת קיומו של הקב"ה בעולם. עובדה זו בולטת במיוחד בפרק ה':1, במפגש הראשון בין משה לפרעה, בה תובע משה את הדרישה המפורסמת:
"שלח את עמי!".
תגובתו של פרעה חד משמעית ומורה על הכחשתו של בורא נעלה:
"מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה'!".
כעת מובן לנו, כי מלבד העונש על רשעותם של המצרים, לעשר המכות תפקיד נוסף! הן מגיעות בהדרגה, כשמטרתן הסופית, להביא את פרעה וכל מה שהוא מייצג, להכרה והודאה במציאותו של הקב"ה.
נסו לחשוב על זה כך:
המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול.
המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול, או במלותיו שלו: "לי יאורי, ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט:3). פרעה מוכן להתאמץ מאד, בכדי לשמר את תדמיתו כדמות על-אנושית, עד שהוא אפילו מתגנב בסתר אל הנהר, בכדי לעשות שם את צרכיו; זו גם הסיבה, שהקב"ה אומר למשה:
"לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המיימה..." (שמות ז':15).
משה הופך את הנילוס לנהר של דם, אבל המעשה הזה אינו מרשים את פרעה כלל. הוא קורא לכל הקוסמים והמכשפים שלו והם מצליחים לבצע בעצמם את אותו 'טריק'. 'יתכן שהקב"ה הוא קוסם טוב', חושב לעצמו פרעה, 'אבל אני עדיין מצליח להתחרות בו בכבוד'!
--------------------------------------------------------------------------------
אלוקי הטבע
עם התקדמותן של המכות, פרעה מובל לאורך מסלול של הכרה הולכת וגדלה בקב"ה ובשליטתו המוחלטת על היקום כולו. כאשר משה מביא על מצרים את מכת הכינים, פרעה קורא מייד לכל הקוסמים והמכשפים שלו ומבקש מהם לבצע את אותו הקסם. במקרה הזה הם אינם מצליחים. "ויאמרו החרטומים אל פרעה: 'אצבע אלוקים היא'" (שמות ח':14).
מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות?
מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? הגמרא אומרת, (במסכת סנהדרין דף ס"ז) שכישוף מסוגל אמנם להזיז ולקבץ למקום אחד אנרגיה שכבר קיימת, אך אינו מסוגל כלל ליצור בעצמו את אבני היסוד של החיים! לפיכך, מכשפיו של פרעה בקסמיהם, לא יכלו להשפיע על יצורים כל כך זעירים כדוגמת הכינים.
כאשר מכשפיו של פרעה אומרים "אצבע אלוקים היא", הם מתיחסים לקב"ה בכינוי 'אלוקים', כינוי המייצג את כוחו של הקב"ה שמתגלה בעולם הטבע. (הגימטריה של המילה אלוקים היא 86, בדיוק כמו הגימטריה של המילה "הטבע"). אמירה זו מובילה אותם צעד אחד קדימה בהכרה בהימצאותו של בורא כל יכול, אך היא עדיין לא מספקת ויותר מכך, היא לא מועילה למצבם של בני ישראל. פרעה עדיין מסרב בתוקף לשחרר את בני ישראל ממצרים. הוא מתעקש לשחק את תפקיד 'הקשוח' מול הקב"ה.
--------------------------------------------------------------------------------
צעד אחד נוסף
שיאה של הפרשה שלנו, מגיע עם מכת הברד, שמשמידה את כל המשאבים והרכוש במצרים. כל עץ מנופץ לחתיכות וכל אדם או בהמה שלא תפסו מחסה - נהרגים מייד (שמות ט':25). פרעה ניצב מובס מול ארצו ההרוסה וכעת הוא מכריז: "אני טעיתי והקב"ה צדק". הפעם, בשונה משאר הפעמים, פרעה מתייחס לקב"ה בשמו המפורש - שם ההוויה - המייצג את ההיבט הבלתי נתפס של הקב"ה, שאינו נשען על החושים, מה שמצביע על ההכרה שלו במציאות האלוקים.
לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה.
לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה, למרות, שעדיין באורח פלא, הוא מסרב לשחרר את בני ישראל מארצו. ראו כמה גדול האגו האנושי וכמה כוח יש לרציונליזציה ולשכנוע עצמי!
--------------------------------------------------------------------------------
עולמו העצום של הקב"ה
במובנים רבים התהליך שעובר על פרעה, עובר למעשה גם על כל אחד מאיתנו. כאשר אנו ילדים, נדמה לנו שאנחנו מרכז העולם. לאחר שאנו עוברים חוויות ונסיונות שונים, אנו הופכים יותר ויותר מודעים לדברים שמתרחשים מחוץ לנו ומעבר לשליטתנו. בין אם מדובר ברעידות אדמה, במחלת הסרטן, בעליות ובנפילות במזל האישי שלנו ואפילו אם מדובר בחיים ובמוות של ממש... את כל אלה ניתן לייחס רק לכוחות עליונים ואלוקיים.
למען האמת, החיים הם רצף של תובנות מסוג זה, רק שלפעמים אנחנו מתבלבלים, שוכחים וחוזרים אחורה.
עם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת.
מדוע? משום שעם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. פצצת אטום. חלליות. טלפונים סלולאריים. אינטרנט. אנחנו מתלהבים ומלאי יראת כבוד מול יכולותיו העצומות של האדם.
אך היכן ההתלהבות ויראת הכבוד שלנו מול כל מה שהקב"ה עשה ועושה?! כוח המשיכה... חוש הראיה... לידה... בעלי חיים....
--------------------------------------------------------------------------------
מוסר השכל לחיינו
הפרשנים אומרים, שעשר המכות לא הובאו על המצרים רק בגלל פרעה, הן הובאו גם למען עם ישראל. דרך ההתבוננות במכות, בני ישראל למדו שיעור חשוב על הקב"ה ויכולותיו, מה שהיה נחוץ מאד, כשלב הכנה למעמד הר סיני וקבלת התורה. בדומה, גם עלינו בדורנו מוטל ללמוד שיעור חשוב זה.
בסופו של דבר, פרעה יגיע להכרה בקיומו ובשלטונו של הקב"ה ויניח לבני ישראל לצאת ממצרים. השאלה היחידה היא, האם ההסכמה הסופית שלו תגיע בהתאמה לרצון הקב"ה, או בניגוד גמור לרצונו.
החיים שלנו מלאים במסרים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו.
הגמרא אומרת, ש"חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החיים שלנו מלאים במסרים רבים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. לקב"ה יש תוכנית שלימה עבור העולם כולו כשהברירה נמצאת בידינו: אנו יכולים להצטרף ברצון לתוכנית האלוקית, או לבחור להתנתק ממנה. הברירה מובנת לחלוטין, רק צריך לפקוח את העיניים ולהביט בה.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס
<a href='http://www.aish.com/htorahportion/shragasw..._Vaera_5769.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/htorahportion/shrag ... a_5769.asp</a>
טבת תשס"ט
מפרעה ועד עזה
הרב דב בערל וויין
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
כל החילים
תהליך גאולת ישראל משעבוד מצרים היה ארוך ואיטי. בני ישראל סבלו שמונים שנה של עבדות ורדיפות, של השפלה ורציחות, לפני שהגאולה באה. יהודים רבים נשברים, באופן טבעי, תחת הלחץ וההשפעה של ימים קשים. חלקם הופכים למלשינים (דתן ואבירם), אחרים מאבדים את אומץ הלב (שבעים זקני ישראל שהתרחקו ולא ליוו את משה כאשר יצא להזהיר את פרעה) ואחרים גוערים במשה על חוסר ההתקדמות שהוא משיג ,לכאורה, בגאולתם (הנוגשים היהודים שהמצרים העסיקו).
ישנו גם חלק גדול בעם היהודי שפשוט מתייאש מכל העניין של חירות וגאולה. הוא פשוט לא יזכה לחיות ולראות אותן, להשתתף בגאולה וביציאה ממצרים. אפילו את משה עצמו הקב"ה מבקר בצער בתחילת פרשת השבוע על טרוניותיו כלפי שמים בעניין היעדר ההתקדמות, לכאורה, בחזית השחרור והגאולה.
ברור שכוח התמדה וסבלנות אינסופית כמעט נדרשים מהעם היהודי שמקווה להגיע לימים טובים יותר. הסיפור של מכות מצרים ואירועי הפרשה מדגימים לנו את הצורך בראייה לטווח הרחוק כשמדובר באירועים בחיי העם היהודי. התרחשות והתפתחות של אירועים גדולים מצריכה זמן. נדיר שפתרונות מיידיים ופתאומיים לבעיות ולאתגרים ממושכים באמת מועילים ופותרים את הבעיה. אחת המידות של הקב"ה היא סבלנות אינסופית. המשימה שלנו היא להידמות לו וללכת בדרכיו.
פרעה, אויב ישראל, הוא אב הטיפוס של כל האויבים המאוחרים יותר של העם היהודי. שום היגיון או עובדות לא ישכנעו אותו לנטוש את שנאתו הבלתי רציונאלית ואת התנהגותו כלפי העם היהודי, התנהגות שממיטה הרס על עצמו ועל עמו. גם כשיועציו הקרובים אומרים לו "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" פרעה לא זז מדעתו. הוא מוכן להמשיך הלאה עד שאחרון המצרים ימות במכות שפוקדות אותו ואת עמו. השנאה ליהודים לא מטה אוזן לקול ההיגיון. היא נשארת דבר קבוע בהיסטוריה של העולם כבר אלפי שנים.
שעזה תיחרב עד היסוד, אבל מישהו ייסוג לאחור לרגע וישאל מדוע אנחנו מניחים לזה לקרות? העקשנות הבלתי מתפשרת של פרעה מוסיפה לחיות בשונאים ומרצחים מאוחרים יותר של העם היהודי. משה עסוק במשא ומתן עם פרעה, אך פרעה לעולם איננו מכבד את ההסכמים שמושגים במשא ומתן הזה. פרעה כבר מתכונן לסיבוב הבא ברגע שהלחץ מהמכה חולף. פרעה נשאר פרעה עד הסוף, אפילו אחרי יציאת מצרים. על אף שזה חסר כל היגיון, הקב"ה מבין, כביכול, שכך רשעים מתנהגים ולעתים קרובות הם מכסים על רשעותם בגלימה של צדקנות.
על כל פנים, פרשת השבוע מראה לנו שוב שפרשיות התורה עוסקות לא רק בעבר אלא גם מאירות לנו את מצבנו בהווה ואת תקוותנו לניצחון בעתיד.
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.as...t=27&id=9585&q=' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur ... id=9585&q=</a>
מפרעה ועד עזה
הרב דב בערל וויין
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
כל החילים
תהליך גאולת ישראל משעבוד מצרים היה ארוך ואיטי. בני ישראל סבלו שמונים שנה של עבדות ורדיפות, של השפלה ורציחות, לפני שהגאולה באה. יהודים רבים נשברים, באופן טבעי, תחת הלחץ וההשפעה של ימים קשים. חלקם הופכים למלשינים (דתן ואבירם), אחרים מאבדים את אומץ הלב (שבעים זקני ישראל שהתרחקו ולא ליוו את משה כאשר יצא להזהיר את פרעה) ואחרים גוערים במשה על חוסר ההתקדמות שהוא משיג ,לכאורה, בגאולתם (הנוגשים היהודים שהמצרים העסיקו).
ישנו גם חלק גדול בעם היהודי שפשוט מתייאש מכל העניין של חירות וגאולה. הוא פשוט לא יזכה לחיות ולראות אותן, להשתתף בגאולה וביציאה ממצרים. אפילו את משה עצמו הקב"ה מבקר בצער בתחילת פרשת השבוע על טרוניותיו כלפי שמים בעניין היעדר ההתקדמות, לכאורה, בחזית השחרור והגאולה.
ברור שכוח התמדה וסבלנות אינסופית כמעט נדרשים מהעם היהודי שמקווה להגיע לימים טובים יותר. הסיפור של מכות מצרים ואירועי הפרשה מדגימים לנו את הצורך בראייה לטווח הרחוק כשמדובר באירועים בחיי העם היהודי. התרחשות והתפתחות של אירועים גדולים מצריכה זמן. נדיר שפתרונות מיידיים ופתאומיים לבעיות ולאתגרים ממושכים באמת מועילים ופותרים את הבעיה. אחת המידות של הקב"ה היא סבלנות אינסופית. המשימה שלנו היא להידמות לו וללכת בדרכיו.
פרעה, אויב ישראל, הוא אב הטיפוס של כל האויבים המאוחרים יותר של העם היהודי. שום היגיון או עובדות לא ישכנעו אותו לנטוש את שנאתו הבלתי רציונאלית ואת התנהגותו כלפי העם היהודי, התנהגות שממיטה הרס על עצמו ועל עמו. גם כשיועציו הקרובים אומרים לו "הטרם תדע כי אבדה מצרים?" פרעה לא זז מדעתו. הוא מוכן להמשיך הלאה עד שאחרון המצרים ימות במכות שפוקדות אותו ואת עמו. השנאה ליהודים לא מטה אוזן לקול ההיגיון. היא נשארת דבר קבוע בהיסטוריה של העולם כבר אלפי שנים.
שעזה תיחרב עד היסוד, אבל מישהו ייסוג לאחור לרגע וישאל מדוע אנחנו מניחים לזה לקרות? העקשנות הבלתי מתפשרת של פרעה מוסיפה לחיות בשונאים ומרצחים מאוחרים יותר של העם היהודי. משה עסוק במשא ומתן עם פרעה, אך פרעה לעולם איננו מכבד את ההסכמים שמושגים במשא ומתן הזה. פרעה כבר מתכונן לסיבוב הבא ברגע שהלחץ מהמכה חולף. פרעה נשאר פרעה עד הסוף, אפילו אחרי יציאת מצרים. על אף שזה חסר כל היגיון, הקב"ה מבין, כביכול, שכך רשעים מתנהגים ולעתים קרובות הם מכסים על רשעותם בגלימה של צדקנות.
על כל פנים, פרשת השבוע מראה לנו שוב שפרשיות התורה עוסקות לא רק בעבר אלא גם מאירות לנו את מצבנו בהווה ואת תקוותנו לניצחון בעתיד.
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.as...t=27&id=9585&q=' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur ... id=9585&q=</a>
קרוב ה´ לנשברי לב
בניגוד לתכונה האנושית הנפוצה המדירה אילמים, חרשים ועיוורים מן השורות הראשונות, מבקשת להסתירם ודוחקת אותם לשוליים, מציבה התורה את כבד הפה דווקא בקדמת הבמה.
כ"ה טבת ה´תשס"ח - ד"ר אביעד הכהן
פסוקי התורה צופנים בחובם קודים שונים שמאחוריהם מסתתרים עולמות שלמים. אחד הצפנים החוזרים ונשנים בפרשיות ספר הגאולה, ספר שמות, הוא תיאור שמדגיש לכאורה דווקא את מוגבלותו של משה רבנו. כבר בהטלת המשימה על שכמו, לאחר המופתים שנועדו לחזק את שליחותו, מצטדק משה: "לא איש דברים אנכי, גם מתמול, גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (ד, י). בתגובה, משיבו הקב"ה: "מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ה', ועתה לך, ואנכי אהיה עם פיך, והוריתיך אשר תדבר" (שם, יא-יב).
מפרשי המקרא התחבטו בפירוש "כבדות פה" זו, וניסו לבאר מה בין "כבד פה" ו"כבד לשון". יש מהם, דוגמת רש"י, שהבינו דברים כפשוטם, שאכן מדובר במום פיזי, שהביא את משה לדבר "בכבדות", היינו: לגמגם. פירוש זה מסתבר גם לאור ציון "משפחת" בעלי המומים הפיזיים בפסוק העוקב: אילם, חרש ועיוור.
לעומתם, פירשו פרשנים אחרים "כבדות פה" זו לא כמום פיזי, אלא כקושי רטורי ותקשורתי. כך, למשל, פירשו בעלי התוספות בעקבות המדרש: "לא איש דברים אנכי - אמר משה: שלוחי אומות העולם יודעים שבעים לשון, ואני אפילו שלי - אינני יודע לדבר".
הדגשה זו חוזרת ונשנית בפרשת וארא. הקב"ה מצווה את משה "בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" ותגובת משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים" (ו, יא-יב). ושמא תאמר שהמסר לא נקלט, שב הקב,ה ומצווה את משה בפעם השלישית: "דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך", ואף כאן שב משה ופורט את מומיו: "ויאמר משה לפני ה', הן אני ערל שפתים, ואיך ישמע אלי פרעה?" (ו, כט-ל). בדומה ל"כבד פה", גם בשני פסוקים אלה תרגם אונקלוס ערלות שפתיים זו כ"יקיר ממללן", דיבור כבד.
מדוע מדגיש הכתוב תכונה זו, ומה פשרה? הסבר אפשרי אחד הוא שהתורה מבקשת ללמדנו כי גם אדם עם מוגבלות - ראוי לתפוס מקום של כבוד בחברה, לא רק ברשות היחיד אלא גם ברשות הרבים.
בניגוד לתכונה האנושית הנפוצה (ששורשיה, כך מסתבר, עמוקים בכל התרבויות, והדיה נשמעים היטב מדפי ההיסטוריה) המדירה אילמים, חרשים ועיוורים מן השורות הראשונות, מבקשת להסתירם ודוחקת אותם לשוליים, מציבה התורה את כבד הפה דווקא בקדמת הבמה.
עיון בתורה מלמד שלא רק משה רבנו, אלא גם אבות האומה ומנהיגיה, הן אלה שקדמו למשה, הן אלה שבאו לאחריו, מתוארים כבעלי מוגבלות: יצחק אבינו לקה בעיוורון, יעקב אבינו היה פיסח ולקה ברגלו ושמשון, כך לפי מסורת חז"ל, היה חיגר בשתי רגליו. יתר על כן: לדברי המדרש, רבים מבני דור מצרים לקו בנכות פיזית בגלל העבדות. התורה אינה מתעלמת אפוא מבעלי המוגבלות, אלא מציבה את חלקם במרכז.
הסבר שני, המשתלב עם הראשון, נועד להבליט שבעולמה של תורת ישראל, לא המדרש-הדיבור החלול והעק
בניגוד לתכונה האנושית הנפוצה המדירה אילמים, חרשים ועיוורים מן השורות הראשונות, מבקשת להסתירם ודוחקת אותם לשוליים, מציבה התורה את כבד הפה דווקא בקדמת הבמה.
כ"ה טבת ה´תשס"ח - ד"ר אביעד הכהן
פסוקי התורה צופנים בחובם קודים שונים שמאחוריהם מסתתרים עולמות שלמים. אחד הצפנים החוזרים ונשנים בפרשיות ספר הגאולה, ספר שמות, הוא תיאור שמדגיש לכאורה דווקא את מוגבלותו של משה רבנו. כבר בהטלת המשימה על שכמו, לאחר המופתים שנועדו לחזק את שליחותו, מצטדק משה: "לא איש דברים אנכי, גם מתמול, גם משלשום, גם מאז דברך אל עבדך, כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (ד, י). בתגובה, משיבו הקב"ה: "מי שם פה לאדם, או מי ישום אלם או חרש או פקח או עור, הלא אנכי ה', ועתה לך, ואנכי אהיה עם פיך, והוריתיך אשר תדבר" (שם, יא-יב).
מפרשי המקרא התחבטו בפירוש "כבדות פה" זו, וניסו לבאר מה בין "כבד פה" ו"כבד לשון". יש מהם, דוגמת רש"י, שהבינו דברים כפשוטם, שאכן מדובר במום פיזי, שהביא את משה לדבר "בכבדות", היינו: לגמגם. פירוש זה מסתבר גם לאור ציון "משפחת" בעלי המומים הפיזיים בפסוק העוקב: אילם, חרש ועיוור.
לעומתם, פירשו פרשנים אחרים "כבדות פה" זו לא כמום פיזי, אלא כקושי רטורי ותקשורתי. כך, למשל, פירשו בעלי התוספות בעקבות המדרש: "לא איש דברים אנכי - אמר משה: שלוחי אומות העולם יודעים שבעים לשון, ואני אפילו שלי - אינני יודע לדבר".
הדגשה זו חוזרת ונשנית בפרשת וארא. הקב"ה מצווה את משה "בא דבר אל פרעה מלך מצרים וישלח את בני ישראל מארצו" ותגובת משה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים" (ו, יא-יב). ושמא תאמר שהמסר לא נקלט, שב הקב,ה ומצווה את משה בפעם השלישית: "דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני דובר אליך", ואף כאן שב משה ופורט את מומיו: "ויאמר משה לפני ה', הן אני ערל שפתים, ואיך ישמע אלי פרעה?" (ו, כט-ל). בדומה ל"כבד פה", גם בשני פסוקים אלה תרגם אונקלוס ערלות שפתיים זו כ"יקיר ממללן", דיבור כבד.
מדוע מדגיש הכתוב תכונה זו, ומה פשרה? הסבר אפשרי אחד הוא שהתורה מבקשת ללמדנו כי גם אדם עם מוגבלות - ראוי לתפוס מקום של כבוד בחברה, לא רק ברשות היחיד אלא גם ברשות הרבים.
בניגוד לתכונה האנושית הנפוצה (ששורשיה, כך מסתבר, עמוקים בכל התרבויות, והדיה נשמעים היטב מדפי ההיסטוריה) המדירה אילמים, חרשים ועיוורים מן השורות הראשונות, מבקשת להסתירם ודוחקת אותם לשוליים, מציבה התורה את כבד הפה דווקא בקדמת הבמה.
עיון בתורה מלמד שלא רק משה רבנו, אלא גם אבות האומה ומנהיגיה, הן אלה שקדמו למשה, הן אלה שבאו לאחריו, מתוארים כבעלי מוגבלות: יצחק אבינו לקה בעיוורון, יעקב אבינו היה פיסח ולקה ברגלו ושמשון, כך לפי מסורת חז"ל, היה חיגר בשתי רגליו. יתר על כן: לדברי המדרש, רבים מבני דור מצרים לקו בנכות פיזית בגלל העבדות. התורה אינה מתעלמת אפוא מבעלי המוגבלות, אלא מציבה את חלקם במרכז.
הסבר שני, המשתלב עם הראשון, נועד להבליט שבעולמה של תורת ישראל, לא המדרש-הדיבור החלול והעק