פורום ברסלב - רק לשמוח יש

ציטוטי חיים נחמן ביאליק

tipid

New Member
אחרי מותי
מתוך ויקיטקסט
אחרי מותי/חיים נחמן ביאליק – תרס"ד

לזכר פ. [1]




אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:

"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;

קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!



וְצַר מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר הָיָה-לּוֹ –

נֶפֶשׁ חַיָּה וּמְמַלְּלָה,

וְהַמְשׁוֹרֵר מִדֵּי דַבְּרוֹ בוֹ

אֶת-כָּל-רָזֵי לִבּוֹ הִגִּיד לוֹ,

וְכָל-הַנִּימִין יָדוֹ דוֹבְבָה,

אַךְ רָז אֶחָד בְּקִרְבּוֹ הִכְחִיד,

סְחוֹר סְחוֹר לוֹ אֶצְבְּעוֹתָיו פִּזְּזוּ,

נִימָה אַחַת אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה,

אִלְּמָה נִשְׁאֲרָה עַד-הַיּוֹם!



וְצַר מְאֹד, מְאֹד!

כָּל-יָמֶיהָ זָעָה נִימָה זוֹ,

דּוּמָם זָעָה, דּוּמָם רָעֲדָה,

אֶל-מִזְמוֹרָהּ, דּוֹדָהּ גּוֹאֲלָהּ,

כָּמְהָה, צָמְאָה, עָגְמָה, נִכְסְפָה,

כַּאֲשֶׁר יֶעְגַּם לֵב לַמְזֻמָּן לוֹ;

וְאִם-הִתְמַהְמַהּ – בְּכָל-יוֹם חִכְּתָה-לּוֹ

וּבִנְהִימָה טְמִירָה שִׁוְּעָה-לּוֹ –

וְהוּא הִתְמַהְמַהּ אַף לֹא-בָא,

אַף לֹא-בָא!



וְגָדוֹל מְאֹד, מְאֹד הַכְּאֵב!

הָ יָ ה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵ י נֶ נּ וּ עוֹד,

וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;

עוֹד שִׁיר מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ,

וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,

אָבַד לָעַד!"
 

tipid

New Member
אכן חציר העם
אכן חציר העם - חיים נחמן ביאליק

אכן חציר העם, יבש היה כעץ,
אכן חלל העם, חלל כבד אין קץ;
אשר ירעם קול אל גם מפה גם משם -
ולא נע ולא זע ולא חרד העם.
ולא קם כארי ולא נעור ככפיר,
ולא חרד לקול גם איש אחד מעיר.
ולא רעד בגיל יחד לב כל העם
מימין ומשמאל ומים ועד ים,
בהתודע אליו בניו, זרע אל חי,
אשר באו מרחוק אל קול אדני.
גם לא פשט היד, גם לא שאל לשלום
כל הקוראים בשמו באמונה ובתום.
ובשאון עם אויל סביב אלילי הפז
נחבא קול אלוהים, נבלע רעמו העז.
ובלב נבל ורע, ובכלימות ורוק
יבז דבר אדני, יפרעהו לצחוק.


אכן נבל העם, מלא נקלה ורוש,
כולו רקב ומסוס מכף רגל ועד ראש!
שלא הקים מקרבו ביום נחלה וכאב
רב פעלים, איש חי, אשר יפעם בו לב,
ובלב יבער זיק, זיק מרתיח הדם,
ובראש יגה שביב מאיר דרך העם;
אשר יקר לו שם כל הגוי ואלוהיו
גם מהון ומפז - מאלילי השוא;
אשר מעט משא לב, הרבה אמת, עזוז,
שנאה עזה למנת חיי עבדות ובוז,
חמלה גדולה כים, רחמים רבים כגדול
שבר עמו האומלל וככובד העול -
כל זה יהמה בלב, יהמה יחמר כים,
כל זה יבער כאש, יבער יצית הדם,
כל זה ירעם כהד תמיד יומם וליל:
"קום עבוד, קום עשה, כי עמנו יד אל!"


אכן אבד העם, שואף חרפה ורוק,
אין למעשיו יסוד ולפועלו אין חוק.
אלפי שנות חיי נדוד, גלות גדולה מנשוא,
התעו אחור הלב, אבדה עצה מגוי.
לימוד שבט ושוט - האם יחוש כאב
חרפת נצח בצר מלבד מדושת הגו?
או אם יוכל דאוג מלבד דאגת היום
עם מתגלגל בגיא גלות חשכה כתהום?
לשאת נפשו ליום ולהתנבות לאור,
לנטות קוו לקץ, צוות דבר לדור?
הוא לא ייקץ אם לא יעירנו השוט.
הוא לא יקום אם לא יקימנו השוד.
עלה נובל מעץ, אזוב עולה בגל,
גפן בוקק, ציץ מק - היחינו הטל?
גם בתקוע השופר ובהנשא הנס -
היתעורר המת? היזדעזע המת?

הערות
הביטוי "אכן חציר העם" לקוח מישעיהו מ ז: "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ יְהוָה נָשְׁבָה בּוֹ אָכֵן חָצִיר הָעָם"
 

tipid

New Member
אל הציפור
אֶל הַצִפּוֹר/חיים נחמן ביאליק
עם ניקוד
שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,
מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי –
אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָה
בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,
מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,
הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,
תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?

הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,
מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?
הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ
כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?

הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַי,
מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים?
זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,
הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים.

הֲתִשְׂאִי לִי שָלוֹם מִזְּמְרַת הָאָרֶץ,
מֵעֵמֶק, מִגַּיְא, מֵרֹאשׁ הָרִים?
הֲרִחַם, הֲנִחַם אֱלוֹהַּ אֶת־צִיּוֹן,
אִם עוֹדָהּ עֲזוּבָה לִקְבָרִים?

וְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה –
הֲיִתְּנוּ אֶת־מֹרָם, אֶת־נִרְדָּם?
הַהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַשָּׂב בַּיְּעָרִים,
הַלְבָנוֹן הַיָּשֵׁן, הַנִּרְדָּם?

הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,
אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?
וּמַה־שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים?
וּשְׁלוֹם כָּל־הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?

הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד,
הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? –
זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל־אֶרֶץ בָּה מָצְאוּ
אֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶת!

הַאִם־עוֹד לֹא־נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּי
כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?
אֶזְכְּרָה יָמִּים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,
אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי.

סַפְּרִי, צִפּוֹרִי, סוֹד שִׂיחַ כָּל־שִׂיחַ,
וּמַה־לָּךְ טַרְפֵּיהֶם לָחָשׁוּ?
הֲבִשְּׂרוּ נִחוּמִים אִם־קִווּ לְיָמִים,
פִּרְיָמוֹ כַּלְּבָנוֹן יִרְעָשׁוּ?

וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה –
הֲקָצְרוּ בְרִנָּה הָעֹמֶר? –
מִי יִתֶּן־לִי אֵבֶר וְעַפְתִּי אֶל־אֶרֶץ
בָּה יָנֵץ הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!

וַאֲנִי מָה אֲסַפֵּר לָךְ, צִפּוֹר נֶחְמָדָה,
מִפִּי מַה־תְּקַוִּי לִשְׁמֹעַ?
מִכְּנַף אֶרֶץ קָרָה לֹא־זְמִירוֹת תִּשְׁמָעִי,
רַק קִינִים, רַק הֶגֶה וָנֹהַּ.

הַאֲסַפֵּר הַתְּלָאוֹת, שֶׁכְּבָר הֵן בְּאַרְצוֹת
הַחַיִּים נִשְׁמָעוֹת, מוּדָעוֹת? –
הוֹי, מִסְפָּר מִי יִמְנֶה לַצָּרוֹת הָעֹבְרוֹת,
לְצָרוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת?

נוּדִי, צִפּוֹרִי, אֶל־הָרֵךְ, מִדְבָּרֵךְ!
אֻשַּׁרְתְּ, כִּי עָזַבְתְּ אֶת־אָהֳלִי;
לוּ עִמִּי שָׁכַנְתְּ, אָז גַּם־אַתְּ, כְּנַף רְנָנִים,
בָּכִית, מַר בָּכִית לְגוֹרָלִי.

אַךְ לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,
לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי;
כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,
כְּבָר הֻכְּתָה כָּעֵשֶׂב לִבָּתִי;

כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים –
וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל־יְגוֹנִי,
שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,
צַהֲלִי־נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּי!

[עריכה] ללא ניקוד (חלקי)
שלום רב שובך ציפור נחמדת
מארצות החום אל חלוני -
אל קולך כי ערב, מה נפשי כלתה
בחורף בעוזבך מעוני

זמרי ספרי ציפורי היקרה
מארץ מרחקים נפלאות
הגם שם בארץ החמה היפה
תרבנה הרעות, התלאות ?

הירד כפנינים הטל על הר החרמון
אם ירד ויפול כדמעות ?
ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים ?
ושלום כל ההרים, הגבעות ?

ואחי העובדים, הזורעים בדימעה -
הקצרו ברינה העומר ?
מי יתן לי אבר ועפתי אל ארץ
בה ינץ השקד התומר !

כבר כלו הדמעות כבר כלו הקיצים -
ולא הקיץ הקץ על יגוני
שלום רב שובך ציפורי היקרה
צהלי נא קולך ורני !

ראו גם
עם ניקוד
שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,
מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי –
אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָה
בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,
מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,
הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,
תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?

הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,
מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?
הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ
כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?

הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַי,
מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִים?
זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,
הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶה עוֹלָמִים.

הֲתִשְׂאִי לִי שָלוֹם מִזְּמְרַת הָאָרֶץ,
מֵעֵמֶק, מִגַּיְא, מֵרֹאשׁ הָרִים?
הֲרִחַם, הֲנִחַם אֱלוֹהַּ אֶת־צִיּוֹן,
אִם עוֹדָהּ עֲזוּבָה לִקְבָרִים?

וְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָה –
הֲיִתְּנוּ אֶת־מֹרָם, אֶת־נִרְדָּם?
הַהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַשָּׂב בַּיְּעָרִים,
הַלְבָנוֹן הַיָּשֵׁן, הַנִּרְדָּם?

הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,
אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?
וּמַה־שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים?
וּשְׁלוֹם כָּל־הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?

הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד,
הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? –
זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל־אֶרֶץ בָּה מָצְאוּ
אֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶת!

הַאִם־עוֹד לֹא־נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּי
כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?
אֶזְכְּרָה יָמִּים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,
אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי.

סַפְּרִי, צִפּוֹרִי, סוֹד שִׂיחַ כָּל־שִׂיחַ,
וּמַה־לָּךְ טַרְפֵּיהֶם לָחָשׁוּ?
הֲבִשְּׂרוּ נִחוּמִים אִם־קִווּ לְיָמִים,
פִּרְיָמוֹ כַּלְּבָנוֹן יִרְעָשׁוּ?

וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה –
הֲקָצְרוּ בְרִנָּה הָעֹמֶר? –
מִי יִתֶּן־לִי אֵבֶר וְעַפְתִּי אֶל־אֶרֶץ
בָּה יָנֵץ הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!

וַאֲנִי מָה אֲסַפֵּר לָךְ, צִפּוֹר נֶחְמָדָה,
מִפִּי מַה־תְּקַוִּי לִשְׁמֹעַ?
מִכְּנַף אֶרֶץ קָרָה לֹא־זְמִירוֹת תִּשְׁמָעִי,
רַק קִינִים, רַק הֶגֶה וָנֹהַּ.

הַאֲסַפֵּר הַתְּלָאוֹת, שֶׁכְּבָר הֵן בְּאַרְצוֹת
הַחַיִּים נִשְׁמָעוֹת, מוּדָעוֹת? –
הוֹי, מִסְפָּר מִי יִמְנֶה לַצָּרוֹת הָעֹבְרוֹת,
לְצָרוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת?

נוּדִי, צִפּוֹרִי, אֶל־הָרֵךְ, מִדְבָּרֵךְ!
אֻשַּׁרְתְּ, כִּי עָזַבְתְּ אֶת־אָהֳלִי;
לוּ עִמִּי שָׁכַנְתְּ, אָז גַּם־אַתְּ, כְּנַף רְנָנִים,
בָּכִית, מַר בָּכִית לְגוֹרָלִי.

אַךְ לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,
לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי;
כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,
כְּבָר הֻכְּתָה כָּעֵשֶׂב לִבָּתִי;

כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים –
וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל־יְגוֹנִי,
שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,
צַהֲלִי־נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּי!

[עריכה] ללא ניקוד (חלקי)
שלום רב שובך ציפור נחמדת
מארצות החום אל חלוני -
אל קולך כי ערב, מה נפשי כלתה
בחורף בעוזבך מעוני

זמרי ספרי ציפורי היקרה
מארץ מרחקים נפלאות
הגם שם בארץ החמה היפה
תרבנה הרעות, התלאות ?

הירד כפנינים הטל על הר החרמון
אם ירד ויפול כדמעות ?
ומה שלום הירדן ומימיו הבהירים ?
ושלום כל ההרים, הגבעות ?

ואחי העובדים, הזורעים בדימעה -
הקצרו ברינה העומר ?
מי יתן לי אבר ועפתי אל ארץ
בה ינץ השקד התומר !

כבר כלו הדמעות כבר כלו הקיצים -
ולא הקיץ הקץ על יגוני
שלום רב שובך ציפורי היקרה
צהלי נא קולך ורני !

ראו גם
אל הציפורשָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,
מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי –
אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה־נַּפְשִׁי כָלָתָההשתוקקה ←השתוקקה
בַּחֹרֶף בְּעָזְבֵךְ מְעוֹנִי.

זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,
מֵאֶרֶץ מֶרְחַקִּים נִפְלָאוֹת,
הֲגַם שָׁם בָּאָרֶץ הַחַמָּה, הַיָּפָה,
תִּרְבֶּינָה הָרָעוֹת, הַתְּלָאוֹת?

הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,
מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?
הוֹי מְאֻשָּׁרִים! הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ
כִּי אֶסְבֹּל, הוֹי אֶסְבֹּל מַכְאוֹבִים?

הֲיֵדְעוּ יָדֹעַ מָה רַבּוּ פֹה שֹטְנַיאויביי ←אויביי ,
מָה רַבִּים, הוֹי רַבִּים לִי קָמִיםאויבים ←אויבים ?
זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, נִפְלָאוֹת מֵאֶרֶץ,
הָאָבִיב בָּהּ יִנְוֶהישכון ←ישכון עוֹלָמִיםלעולם ←לעולם .

הֲתִשְׂאִי לִי שָלוֹם מִזְּמְרַת הָאָרֶץמיטב היבול של הארץ ←מיטב היבול של הארץ ,
מֵעֵמֶק, מִגַּיְא, מֵרֹאשׁ הָרִים?
הֲרִחַםהאם ריחם? ←האם ריחם? , הֲנִחַםהאם ניחם? ←האם ניחם? אֱלוֹהַּ אֶת־צִיּוֹן,
אִם עוֹדָהּ עֲזוּבָה לִקְבָרִים?

וְעֵמֶק הַשָּׁרוֹן וְגִבְעַת הַלְּבוֹנָהשרף ששימש להכנת קטורת ←שרף ששימש להכנת קטורת –
הֲיִתְּנוּ אֶת־מֹרָםמור – מין צמח בושם ←מור – מין צמח בושם , אֶת־נִרְדָּםנֵרְדְּ – מין צמח בושם ←נֵרְדְּ – מין צמח בושם ?
הַהֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַשָּׂבעתיק, כזקן בעל שֵׂעַר שֵׂיבָה ←עתיק, כזקן בעל שֵׂעַר שֵׂיבָה בַּיְּעָרִים,
הַלְבָנוֹן הַיָּשֵׁן, הַנִּרְדָּם?

הֲיֵרֵד כִּפְנִינִים הַטַּל עַל הַר חֶרְמוֹן,
אִם יֵרֵד וְיִפֹּל כִּדְמָעוֹת?
וּמַה־שְּׁלוֹם הַיַּרְדֵּן וּמֵימָיו הַבְּהִירִים?
וּשְׁלוֹם כָּל־הֶהָרִים, הַגְּבָעוֹת?

הֲסָר מֵעֲלֵיהֶם הֶעָנָן הַכָּבֵד,
הַפֹּרֵשׂ עֲלָטָה, צַלְמָוֶת? –
זַמְּרִי, צִפּוֹרִי, עַל־אֶרֶץ בָּה מָצְאוּ
אֲבוֹתַי הַחַיִּים, הַמָּוֶתאת המוות ←את המוות !

הַאִם־עוֹד לֹא־נָבְלוּ הַפְּרָחִים שָׁתַלְתִּיששתלתי ←ששתלתי
כַּאֲשֶׁר נָבַלְתִּי אָנֹכִי?
אֶזְכְּרָהאזכור ←אזכור יָמִּים כְּמוֹהֶם פָּרַחְתִּי,
אַךְ עַתָּה זָקַנְתִּי, סָר כֹּחִי.

סַפְּרִי, צִפּוֹרִי, סוֹד שִׂיחַשיחה סודית, לחישה ←שיחה סודית, לחישה כָּל־שִׂיחַשיח במובן צמח ←שיח במובן צמח ,
וּמַה־לָּךְ טַרְפֵּיהֶםהעלים שלהם ←העלים שלהם לָחָשׁוּ?
הֲבִשְּׂרוּ נִחוּמִים אִם־קִווּ לְיָמִיםלימים (שבהם) ←לימים (שבהם) ,
פִּרְיָמוֹהַפֵּרוֹת שלהם ←הַפֵּרוֹת שלהם כַּלְּבָנוֹן יִרְעָשׁוּבהשאלה – ירעשו כפֵרוֹת של יער פורה, לפי תהלים עב טז ←בהשאלה – ירעשו כפֵרוֹת של יער פורה, לפי תהלים עב טז ?

וְאַחַי הָעֹבְדִים, הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה –
הֲקָצְרוּ בְרִנָּהלפי תהלים קכו ה – "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" ←לפי תהלים קכו ה – "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו" הָעֹמֶראת העומר; עומר – אלומה, אגד שיבולים. ←את העומר; עומר – אלומה, אגד שיבולים. ? –
מִי יִתֶּן־לִי אֵבֶרכנף ←כנף וְעַפְתִּיואעוף ←ואעוף אֶל־אֶרֶץ
בָּה יָנֵץיפרח ←יפרח הַשָּׁקֵד, הַתֹּמֶר!

וַאֲנִי מָה אֲסַפֵּר לָךְ, צִפּוֹר נֶחְמָדָה,
מִפִּי מַה־תְּקַוִּי לִשְׁמֹעַ?
מִכְּנַף אֶרֶץ קָרָה לֹא־זְמִירוֹת תִּשְׁמָעִי,
רַק קִינִיםקינות, שירי עצב; לפי יחזקאל ב י ←קינות, שירי עצב; לפי יחזקאל ב י , רַק הֶגֶהבכי ←בכי וָנֹהַּנהי, יללה ←נהי, יללה .

הַאֲסַפֵּר הַתְּלָאוֹת, שֶׁכְּבָר הֵן בְּאַרְצוֹת
הַחַיִּים נִשְׁמָעוֹת, מוּדָעוֹת? –
הוֹי, מִסְפָּר מִי יִמְנֶה לַצָּרוֹת הָעֹבְרוֹת,
לְצָרוֹת מתחוללותמִתְרַגְּשׁוֹת ←מִתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת?

נוּדִי, צִפּוֹרִי, אֶל־הָרֵךְ, מִדְבָּרֵךְ!
אֻשַּׁרְתְּזכית לאושר ←זכית לאושר , כִּי עָזַבְתְּ אֶת־אָהֳלִי;
לוּ עִמִּי שָׁכַנְתְּ, אָז גַּם־אַתְּ, כְּנַף רְנָנִים,
בָּכִיתהיית בוכה ←היית בוכה , מַר בָּכִית לְגוֹרָלִי.

אַךְ לֹא בְכִי וּדְמָעוֹת לִי גֵהָהרפואה ←רפואה יֵיטִיבוּ,
לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי;
כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּנחלשו ←נחלשו , מִלֵּאתִי נֹאדשק לנוזלים, למשל יין ←שק לנוזלים, למשל יין דְּמָעוֹת,
כְּבָר הֻכְּתָה כָּעֵשֶׂב לִבָּתִיהלב שלי ←הלב שלי ;

כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים –
וְלֹא הֵקִיץ הַקֵּץ עַל־יְגוֹנִי,
שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה,
צַהֲלִי־נָא קוֹלֵךְ וָרֹנִּישמחי! ←שמחי!
 

tipid

New Member
תרגום אל הציפור באנגלית



TO THE BIRD
Hayyim Nahman Bialik
translated by: Rachel Genussov and Eliyahu Ziffer

Welcome back to my window you lovely bird,
On you return from the south,
Let me hear thine voice my soul was longing for,
Since you left my abode for winter.

Sing and tell me, my dear bird,
About the far off and wondrous land,
Is in that warm and beautiful country,
Much suffering and unhappiness too?

Did you bring me greetings from my brothers in Zion,
My brothers the near and the far ones?
The happy ones! do they know
How much I suffer, how great are my pains?

Do they know how many enemies,
And how many, many haters I have?
Sing me my birdie about wonders from that land,
The land where spring never ends.

Do you bring me greetings from the fruit of the land,
From the valleys, the ravines, mountains–tops?
Did God have pity and forgiveness for Zion,
Or is the land still left to graves?

And the valley of Sharon, and the hill of frankincense -
Do they still grow myrrh, and spices?
Did the ancient forest awake from its sleep,
And Lebanon from its slumber?

Does dew drop down like pearls on the Hermon mountain,
And if it drops does it fall like tears?
And how is the Jordan river and its clear waters?
And are well all the hills and the mountains?

Is the heavy cloud removed,
The one that covers them with darkness and gloom?-
Sing my bird, about the land
where my ancestors lived and died!

Did the flowers that I have planted wither
The way that I did?
I remember the days when I was blooming,
But now I became old and weak.

Tell me my birdie, every secret chat that the branches had,
And what have the leaves whispered to you?
Did they express words of consolation
And of hope for days that will be, fruitful as Lebanon?

And my brothers who are toiling and sowing in tears -
Do they reap joyously the sheaf of corn?-
If I had a wing I would fly to the land,
Where the almond and palm are growing!

As for me, what shall I tell yee, lovely bird,
What do you expect me to hear?
From this spot of cold country, no songs will come,
But weeping and moaning, and wailing.

Shall I tell you the troubles
Already known and heard in the world?
Who can count them,
As they come and pass and change into new ones.

Wander, my birdie, fly to your mountain, to the desert!
Be happy, stay away from my tent;
If you dwelled with me, then even you, happy winged,
Would weep bitterly, weep for my fate.

But tears and weeping will not heal me,
They will not easy the pain;
My eyes can’t see, my tears filled a sack full
My all self is as a cut grass

The tears have dried out, there is nothing more to do
But my sadness. did not end,
Welcome your coming back my dear birdie,
Be happy and let’s hear your happy singing
 

tipid

New Member
חיים נחמן ביאליק
מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
חיים נחמן ביאליק (9 בינואר 1873 - 4 ביולי 1934), מגדולי המשוררים העבריים בעת החדשה, כותב מסות, סופר, מתרגם ועורך שהשפיע רבות על התרבות היהודית המודרנית. נתכנה בשם "המשורר הלאומי".

"אומרים אהבה יש בעולם, מה זו אהבה?"
"כל ההתחלות קשות, אך קשה מהן היא ההתמדה."
"יש מילים - הררי אל, יש מילים - תהום רבה."
"שלום רב שובך, ציפורה נחמדת, מארצות החום אל חלוני."
"קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים. ובכל ביצה - הס פן תעיר - ישן לו אפרוח זעיר."
"מה רב, אוי, מה רב השיממון בארץ המלאה הפתוחה, שהכל נתנת הִיא לנו, אך אחת לא תיתן – מנוחה!"
"קומו, תועי מִדבר, צאו מִתוך השממה; עוד הדרך רב, עוד רבה המִלחמה."
"אכן חצִיר העם, יבש היה כעץ / אכן חלל העם, חלל כבד אין קץ."
"אכן נבל העם, מלא נִקלה ורוש / כולו רקב ומסוס מִכף רגל עד ראש!"
"אכן אובד העם, שואף חרפה ורוק / אין למעשיו יסוד ולפעלו אין חוק."
"לא זכִיתִי באור מִן ההפקר, אף לא בא לִי בִירושה מאבִי, כִי מִסלעִי וצורִי נִקרתיו וחצבתִיו מִלבבִי."
"אם יש את נפשך לדעת את המעין ממנו שאבו אחיך המומתים."
"כולם נשא הרוח, כולם סחף האור."
"שמיִם, בקשו רחמִים עלי! אִם יש בכם אל ולאל בכם נתִיב – ואני לא מצאתִיו – הִתפללו אתם עלי!"
"ארור האומר: נקום! נקמה כזאת, נִקמת דם ילד קטן – עוד לא ברא השטן!" ~ השיר "על השחיטה"
"התליין! הא צוואר – קום שחט!"
"ואִם יש צדק – יופע מִיד! אך אם אחרי השמדי מתחת רקיע הצדק יופיע- ימוגר נא כסאו לעד!"
"אחרי מותִי סִפדו ככה לִי: היה אִיש – וראו: איננו עוד; קודם זמנו מת האִיש הזה, ושִירת חייו באמצע נִפסקה."
"הכנִיסִינִי תחת כנפך, והיִי לִי אם ואחות, וִיהִי חיקך מִקלט ראשִי, קן תפִלותי הנדחות."
"בדקתם נעליכם? טִלאתם אדרתכם? צאו הכִינו תפוחי אדמה."
"קִראו לנחשִים ויעבִירו זעמכם עד קצה הארץ... קִראו לנשרִים ויִשאו זעקתכם עד לב השמיִם... קִראו לעבִים ויִשאו יגונכם אל רחבי הימִים."
"'לך ברח?' – לא-יִברח אִיש כמונִי!"
"צנח לו זלזל על גדר וינום."
"הוא נִכנס אל גִנזי הפרדס ובידו לפִידו – וחמִשים לפרדס שערִים, ובכל נתִיבותיו חתחתִים: תהומי תהומות והררי הרִים."
"ראִיתִיכם שוב בקוצר ידכם ולבבִי סף דִמעה."
"מִנהג חדש בא למדִינה: שִמלת שש וכתנת פסִים – ובשבתות, בין העצִים, פורחִים נשִיקות ואגסִים."
"מִנהג חדש בא למדִינה: אתמול חנה, מחר פנִנה."
"למִי אבן טובה, ולמִי המרגלִית, ולמִי שש אצבעות בידו השמאלִית?"
"אחת, שתיִם, שלוש, ארבע – הִזמִין אל לך אִשה – בחר בה! אל תתמהמה, אל תאחר, שמא יקדמך אחר."
"הִיא יושבה לחלון ושורקה שערה, בעיניכם הִיא פרוצה ובעיני הִיא ברה."
"למִי תודה, למִי ברכה? – לעבודה ולמלאכה!"
"אין רואים את הרוח, אבל היא הנוהגת את הספינה, ולא הסמרטוטים האלה המתנפנפים מעל התורן לעיני כל."
"גזזיני ואגרשך, עדפיני במילייך." ~ הכוונה היא: תני לי גזוז ואשלם לך במטבעות של גרוש, תני לי עודף במטבעות של מיל.
"לחם צר ומים לחץ" ~ על מצות ומי סודה
"עומדים שני ליצים, אוחזים בעצים, מכים בביצים והמיטיב להכניס ללוך[1], הרי זה משובוח." ~ על משחק הביליארד
"לכל סיגריה יש שני צדדים. בצד אחד יש אש, בצד השני – טיפש, ובאמצע עשב יבש."
 
חלק עליון