נחמיה תמרי
מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמיה תמרי (17 בנובמבר 1946 - 12 בינואר 1994), התגייס לצה"ל ב-1965 ושירת בחטיבת הצנחנים בגדוד הנח"ל המוצנח. במבצע יונתן פיקד על גדוד 890. פיקד על סיירת מטכ"ל בשנים 1978 - 1980. בעת ששירת כאלוף פיקוד מרכז נהרג בהתרסקות מסוק סייפן של חיל האוויר, סמוך למפקדת הפיקוד. בעקבות האסון הוסב שמו של בסיס המפקדה ל"מצודת נחמיה" לזכרו. אחיו הם תא"ל דב תמרי ותא"ל שי תמרי.
"כשאתה מושיט את כף ידך ומפנה אצבע מאשימה כלפי מישהו, האגודל תמיד מופנה למעלה, שאולי גם ליד הגורל יש השפעה. אבל תמיד תזכור ששלוש האצבעות שנותרו בכף היד, האמה, הקמיצה והזרת, נותרו מופנות אליך." ~ על מתן ביקורת
"בחטיבה מצדיעים." ~ על משמעת, מתוך הדברים שאמר עליו אלוף (במיל') יצחק גרשון בעיתון "במחנה", 2 ביונאר
נאמר עליו
"נחמיה היה מהטובים והאמיצים במפקדים שהיו אי־פעם לצה"ל ובן לשבט התמרים, שהוא שבט מופלא של בני הארץ ולוחמים. במצבים הכי קשים רצית שהוא יהיה לידך, כי אתו המשימה תתבצע. הוא ידע לשלב כנות, פשטות, מקצועיות ודבקות במצוינות. הוא יחסר לפיקוד הבכיר של צה"ל כחבר, כמפקד מבטיח." ~ שר הביטחון אהוד ברק (מקור)
"מסלול חייו של נחמיה הוא מסלול הגבורה הישראלי: עין חרוד, צנחנים, סיירת מטכ"ל, מלון סבוי, אנטבה ועוד אירועים עלומים, אבל בסוף הוא נהרג דווקא בתאונה. האלוף תמרי נפל ממטוס באמצע הלילה והשאיר אחריו שובל של הערצה וענן כבד של אבל עמוק ואמיתי." ~ יהונתן גפן (מקור)
"לא היה בו שמץ מגינוני גנרל, אפילו לא טיפת 'רושם'. תמיד היה ענייני. הוא ידע גם בשעות הקשות ביותר לפרק את המתח, ולהוציא את המרעום מן הפצצה, אפילו במצבי הלחץ הקיצוניים ביותר ואחרי הפיגועים האיומים ביותר. איני זוכר אפילו פעם אחת שהיו צעקות בישיבה אתו." ~ ישראל הראל, איש מועצת יש"ע (מקור)
"בפלוגת המ"כים הכרתי את נחמיה תמרי, שם למדתי ממנו הרבה מהדברים שאני נושא אתי עד היום. אחר־כך כמובן פגשתי אותו בהזדמנויות נוספות. לימים אמרתי לאשתו של נחמיה שאני מכיר את הגב שלו יותר טוב ממנה. כל־כך הרבה פעמים הלכתי אחריו: בחטיבת הצנחנים, ביחידה, ולבסוף כשנחמיה היה אלוף פיקוד מרכז ואני מפקד איו"ש, תחת פיקודו." ~ רא"ל משה יעלון (מקור)
מתוך ויקיציטוט, מאגר הציטוטים החופשי.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
נחמיה תמרי (17 בנובמבר 1946 - 12 בינואר 1994), התגייס לצה"ל ב-1965 ושירת בחטיבת הצנחנים בגדוד הנח"ל המוצנח. במבצע יונתן פיקד על גדוד 890. פיקד על סיירת מטכ"ל בשנים 1978 - 1980. בעת ששירת כאלוף פיקוד מרכז נהרג בהתרסקות מסוק סייפן של חיל האוויר, סמוך למפקדת הפיקוד. בעקבות האסון הוסב שמו של בסיס המפקדה ל"מצודת נחמיה" לזכרו. אחיו הם תא"ל דב תמרי ותא"ל שי תמרי.
"כשאתה מושיט את כף ידך ומפנה אצבע מאשימה כלפי מישהו, האגודל תמיד מופנה למעלה, שאולי גם ליד הגורל יש השפעה. אבל תמיד תזכור ששלוש האצבעות שנותרו בכף היד, האמה, הקמיצה והזרת, נותרו מופנות אליך." ~ על מתן ביקורת
"בחטיבה מצדיעים." ~ על משמעת, מתוך הדברים שאמר עליו אלוף (במיל') יצחק גרשון בעיתון "במחנה", 2 ביונאר
נאמר עליו
"נחמיה היה מהטובים והאמיצים במפקדים שהיו אי־פעם לצה"ל ובן לשבט התמרים, שהוא שבט מופלא של בני הארץ ולוחמים. במצבים הכי קשים רצית שהוא יהיה לידך, כי אתו המשימה תתבצע. הוא ידע לשלב כנות, פשטות, מקצועיות ודבקות במצוינות. הוא יחסר לפיקוד הבכיר של צה"ל כחבר, כמפקד מבטיח." ~ שר הביטחון אהוד ברק (מקור)
"מסלול חייו של נחמיה הוא מסלול הגבורה הישראלי: עין חרוד, צנחנים, סיירת מטכ"ל, מלון סבוי, אנטבה ועוד אירועים עלומים, אבל בסוף הוא נהרג דווקא בתאונה. האלוף תמרי נפל ממטוס באמצע הלילה והשאיר אחריו שובל של הערצה וענן כבד של אבל עמוק ואמיתי." ~ יהונתן גפן (מקור)
"לא היה בו שמץ מגינוני גנרל, אפילו לא טיפת 'רושם'. תמיד היה ענייני. הוא ידע גם בשעות הקשות ביותר לפרק את המתח, ולהוציא את המרעום מן הפצצה, אפילו במצבי הלחץ הקיצוניים ביותר ואחרי הפיגועים האיומים ביותר. איני זוכר אפילו פעם אחת שהיו צעקות בישיבה אתו." ~ ישראל הראל, איש מועצת יש"ע (מקור)
"בפלוגת המ"כים הכרתי את נחמיה תמרי, שם למדתי ממנו הרבה מהדברים שאני נושא אתי עד היום. אחר־כך כמובן פגשתי אותו בהזדמנויות נוספות. לימים אמרתי לאשתו של נחמיה שאני מכיר את הגב שלו יותר טוב ממנה. כל־כך הרבה פעמים הלכתי אחריו: בחטיבת הצנחנים, ביחידה, ולבסוף כשנחמיה היה אלוף פיקוד מרכז ואני מפקד איו"ש, תחת פיקודו." ~ רא"ל משה יעלון (מקור)