שאלה

[לירן]

ספר במדבר , פרשת בלק : נאמר שם בפרשנויות שבלעם היה אחד מהאנשים הבודדים שידעו את הזמן המדויק ביום שבו השם כועס ...ולכן הוא יכול היה לנצל זאת ע"מ לקלל את עם ישראל ...

סליחה על ההשוואה ... זה נשמע יותר כמו שעון מאשר אלוקים
וזה נשמע אבסורד ישנו רגע שניתן לנצל את זעם האל !!!

מזכיר קצת שאתה רוצה להראות תעודה גרועה לאביך ויודע את התזמון הנכון ...
אבל האבא הוא מכונה שישנו רגע אחד שהוא רגוע ביום
אז אתה יכול לבצע עליו מניפולציות

אודה לתשובתכם

 

[אשת נח]

בסד

בוקר טוב לירן וברוך הבא!

בל עם ובלק-אותיות בלבול ועמלק
בלבול וספק,שרצה לזרוע בעם ישראל.

בלעם בן בער
בל עם-בלא עם,
בן הבער,ללא עבר
ללא מורשת אבות.

"לכה איעצך"
הוא אומר לבלק,
"לכה איעצך" - בוא ואתן לך עצה אחת עדיפה על הקללות

"אלהיהם של אלו שונא זימה הוא".

אם רצונך להפילם, עליך לפגוע בצניעות שלהם
לפגוע בנאמנות המשפחתית.
תביא את בנות מדיין
הם כבר יתבוללו,יבלעו כעם,
זהו רצון בלעם.

כמראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו הן עם לבדד ישכון בגוים לא ותחשב (בלק כג-ט)

מראש צורים – בגימטריה מזכות אבות.
מגבעות – בגימטריה הן האימהות.
בלעם יודע דעת עליון
חוסנם של ישראל במורשת האבות.
בלעם רוצה עם
לא עם ישר-אל
אלא
"עם". בלי היסטוריה, בלי עבר. בלי אבות ואמהות.

כתוב בתהלים
"ו

 

[alia1]

בס"ד,
בקר טוב וברוך הבא,

אומר רבינו-ר' נחמן מברסלב זי"ע, -הכלל הוא
שכל נפש מישראל כלולה ב-70 נפש של
בית יעקב,ו-ע' נפש משרשים ב-ע' פנים של
התורה.וזה לעומת זה עשה אלוקים-שכנגד
70 נפש של בית יעקב יש 70 לשון,שכל לשון
ולשון יש לה המדה הרעה שלה...ומסבת אלה
רחוקים הם מ-ע' פנים של תורה.
ולכן,לעומת משה רבינו ע"ה,שעולה תרי"ג-
והוא כלל התגלות התורה שנקראת "ראשית
דעת"(משלי א'),בא בלעם בקליפה
ככתוב "ויודע דעת עליון"-ואותיות בלעם הן:
ב' -התחלת התורה("בראשית.."
ל' -סוף התורה("לעיני כל ישראל")
ע' -כנגד ע' פנים לתורה
ם -כנגד מ' יום שניתנה התורה


"וירא בלק בן צפור."
"וירא"-שראה שעמדה לו חמה למשה.

וכן "וירא"-בגימטריה-"נקדה החמה".
כשם שעמדה לו חמה ליהושע
כך עמדה לו חמה למשה.
מצינו "ראיה" לשון הבנה,
כמו "כי שומע יוסף" וכן לשון שמיעה
"וכל העם רואים".
מדוע נתיירא מנס זה של עמידת חמה למשה?
(תענית כ')יותר מכל האותות והמופתים שעשה
ה' ית' לבנ"י בצאתם ממצרים?אמרו חז"ל על
" ו

 

[לירן]

ברוכים הנמצאים
ותודה רבה על התשובות

אשת נוח
"אלהיהם של אלו שונא זימה הוא".
חיפשתי ולא מצאתי אם את יכולה להביא את הפסוק המדויק ששם בלעם אמר(רמז) את המשפט הזה

מצד שני בלעם מבין שללא תמיכת השם הוא לא יוכל לקלל,

אנסה להעלות זאת במילים אחרות...
קללה או ברכה הן יצירת מציאות!

מה אפשר ללמוד מזה , שאחד המכשפים הגדולים, לא מעלה בדעתו ליצור מציאות שנוגדת את רצון האל?
שאלה שאני שואל את עצמי...
במהלך חיינו אנו יוצרים לא הרף, הרס או/ובניה, התפתחות בכיוון מסוים וכו', אז איך אדם יכול לברר אם המציאות שהוא יוצר מתאימה לרצון האל?



alia1 יש לי הסתייגות קלה מדבריך, (שתואמים את כלל הדעות והפרשנויות)
בלעם ויתר על הכבוד, ויתר על הכסף, ועל כוחו, הנמיך את עצמו באומרו ...
ו

 

[אשת נח]

שלום לירן
כל המצוות שבתורה נדחות מפני פיקוח נפש, רק על שלושה דברים נאמר "ייהרג ואל
יעבור", והם: עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים. שקול בעיני הקדוש ברוך הוא
גילוי עריות כנגד שפיכות דמים וכנגד עבודה זרה.
וכבר אמרו חז"ל: "אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא" (סנהדרין קו).

בלעם הרשע ניסה בתחילה את דרך הקללה,
וכשנוכח לראות כי איננו מצליח בזאת,
לפי ''שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו והקדוש-ברוך-הוא מצילנו מידם''
ניסה את הדרך האחרת, של הברכה וההתקרבות, כדי להביאם לידי טמיעה.

לפיכך אומר לו הקב"ה
מוחלני לך טובותיך וברכותיך –
''לא מדובשך ולא מעוקצך'' – לא מנשיכתך ולא מנשיקתך''.

חז"ל מתרצים את יחסו של הבורא לבלעם
שבא לקלל ויצא מברך בבחינת מלאך רע,
בעל כורחו יענה אמן.
כך תימרן הקב"ה את בלעם,ראש האומות
לברך ולהודות בסגולתם של ישראל.

אדם יכול להיות נביא ובעל יכולות רוחניות עצומות
ולבחור ברע
להראות לנו,שדווקא מי שגדול במעלתו
נסיונו יהיה גדול יותר
כל הגדול מחברו – יצרו גדול הימנו.
בלעם –הבולע
בעל נפש רחבה,גאוותן ותאותן,
הוא יכול לקבוע אך ורק את גורלו שלו
,,ותהי אחריתי כמוהו"
ולא לקבוע גורלם של אחרים,
מי שמתכון להזיק לזולתו,
מזיק לעצמו
ואם תיקן, לעצמו תיקן.
מידה כנגד מידה.

והמברך,יבורך.
כי הקב"ה הבטיח לאברהם:
"ו

 

[לירן]

שלום ורב תודה , גמרא אכן נפלאה, חידשת לי לגבי "נשובה"
רק הרשי לי לתקן אותך...
אדם במילים ובמעשים לא יכול לברוא דבר.
הוא יכול רק ליצור!
רק אתמול העליתי את השאלה מה ההבדל בין בריאה ויצירה (בחברותה עם אחד הרבנים במקום לימודיי)
הבנתי מדבריו...
בריאה מתייחסת לדבר חדש שלא היה לפני כן – יש מאין -
ואילו יצירה , כמו יצירת שולחן מעצים, או יצירת מציאות – יש מיש -

אך הוסיף הרב ..שהאדם יכול להיות שותף למעשה הבריאה (מה שאני מודה שלא כל כך הבנתי)
אולי מדובר למשל באתון שהוא יצור חדש או בחרדון
או בכל ההנדסה הגנטית


"אלוהיהם של אלו שונא זימה הוא" (סנהדרין קו).
התכוונתי מאיזה פסוק (בספר במדבר) משפט הזה נגזר ?

 

[אשת נח]

לירן,
אתיחס לסוגית ה"שעון"
ו

 

[אשת נח]

כד,יד
ו

 

[alia1]

alia1 יש לי הסתייגות קלה מדבריך, (שתואמים את כלל הדעות והפרשנויות)
בלעם ויתר על הכבוד, ויתר על הכסף, ועל כוחו, הנמיך את עצמו באומרו ...
ו

 

[לירן]

בקשר לשעון אסכם
למה זה כך ?
למה ישנו רגע אחד ביום שהשם כועס?
(גם אם הוא כועס קצת,
גם אם לכעוס קצת זה טוב,
גם אם היחיד שידע את הרגע היה בלעם
או התרנגולים ...כל זה סחור סחור)
השאלה פשוטה ..
למה זה כמו שזה?

אני מניח שזו סוג של שאלה שלא נבין ולא נדע
שמעתי בקבלה לא מזמן שהמקום הגיאוגרפי שנקרא ירושלים לא קדוש בגלל בית המקדש,
שנבנה בו!
אלא ההפך,
בית המקדם נבנה שם בגלל קדושת המקום
וכאן השאלה תהיה על אותו משקל
למה זה כך?

תודה רבה על התשובות

 

[לירן]

יש לי כמה שאלות נוספות שנגזרו מכל הנאמר
alia1 מה זאת אומרת - בא בלעם בקליפה?


"אך בלעם לא הסתפק בזה,
ולבסוך יעץ לבלק להכשיל
את עמ"י בבנות מואב,ובזה הצליח מעשה הס"מ,"

חברי אמת אתה מגלה רק בזמנים קשים
גם לבחון את אמון העם,
ונאמנותו אפשר היה רק במצבים קשים.

אז בלעם לא יעץ נגד רצון השם.
אז למה זה מיוחס לס"מ ?

יש לי שאלה נוספת שנכנסת יותר עמוק ..
למה בלעם לא היה מוכן לקלל את עמ"י
נגד רצון השם?
(בהנחה שהשם לא אנס אותו לכך)
1. ידע שזה בלתי אפשרי ?
2. פחד מההשלכות ?


בתפילת 18 הבקשה הראשונה היא דעת...
למה לא מוזכר שם תרגילי כושר וסיבולת,
נגד היצר הרע?

לילה טוב
נ.ב מצטער על המטרת השאלות ושוב תודה

 

[אשת נח]

בסד
בוקר טוב לירן!

נחזור ל"שעון"?...
כ"ח העתים בקהלת
לכל זמן ועת לכל-חפץ תחת הש

 

[לירן]

בוקר טוב

מה שאמרו חז"ל
ואין כל בריה יכולה לכוון לאותה השעה-
חוץ מבלעם הרשע" ו

 

[אשת נח]

בטח מעניין,

המצווה הראשונה שנצטוו ישראל היא "קידוש החודש"
"החדש הזה לכם ראש חדשים"

כל מה שחדש הוא בשבילכם.
הראשוניות תחילת הרצון,
רצון אותיות נוצר וצינור
צינור לקבלת השפע ויצירה חדשה
זה אנחנו שעוברים בתחנות הזמן במחזוריות
ואנחנו אלה שיכולים לעצור בתוך הזמנים ולקדש אותם
ולהתחדש.

 

[alia1]

הזמן הוא המפתח
בשעה שרצה הקב"ה לברוא את העולם
בא להימלך במלאכיו, ללמדנו דרך ענוה.
"'נעשה אדם' - אע"פ שלא סייעוהו ביצירתו...
לא נמנע הכתוב מללמד דרך ארץ ומדת ענוה
שיהא הגדול נמלך ונוטל רשות מן הקטן" (רש"י, בראשית א כו).
מיד נעשו מלאכי השרת כתות כתות.
מידת החסד אמרה: יברא, שהוא גומל חסדים.
מידת האמת אמרה: אל יברא, שכולו שקרים.
השלום אמר: אל יברא, שכולו מחלוקת.
הצדק אמר: יברא, שהוא עושה צדקות.
התחילו מתדיינים ביניהם (על-פי בראשית רבה ח ה).
סוף כל סוף, זו אחריות כבידה, הלברוא אדם אם לאו.
מחד גיסא, היתכן לברוא אדם כזה?
ומאידך גיסא, היתכן שלא לברוא כלל?
יש פנים לכאן ולכאן. עד שהם מתדיינים,
אמר להם הקדוש-ברוך-הוא: בזמן שהתווכחתם - כבר בראתי (שם).
"בזמן"! המפתח הוא הזמן.
בזמן שהתווכחתם נטלתי לאמת והשלכתיה ארצה (על-פי דניאל ח יב),
ומעתה - "אמת מארץ תצמח" (תהילים פה יב).
תצמח לאיטה ככל דבר בארץ.

האדם צומח קמעא קמעא,
משתכלל ומשתלם,
עד שיגיע בסוף מעשה למחשבה תחילה.
הזמן הוא המפתח, הוא התקנה.
הזמן מחבר בין האדם לעולם,
משיב את כל ההויה למקורה,
מעלה את הכל למחשבתו הראשונה.
זהו מובן התשובה.
לאו דוקא תשובה למקום בו נמצא האדם בזמן מן הזמנים,
אלא תשובה אל מה שלפני הכל.
"חדש ימינו כקדם" (איכה ה כא).
מהו "קדם"? לא הרצל, ולהבדיל למעלה בקודש, גם לא הרמב"ם,
גם לא דוד המלך עליו השלום,
רק "בטרם כל יציר נברא" (פיוט "אדון עולם").
"קדמון לכל דבר אשר נברא" (פיוט "יגדל אלקים").
"קדמונו של עולם" (רש"י, בראשית יג יא).
אנחנו שבים אל מה שעלה במחשבה תחילה,
שבים להיות מה שתוכנן ברצון האלוהים היותר עליון וראשיתי.

 

[alia1]

"אני זוכר לא כלום"
מספר רבי נחמן מברסלב זי"ע,על קבוצת קבצנים שאמרו:
כל אחד יספר מעשיה ישנה ממה שהוא זוכר מהזכרון הראשון,
מעת שהחל אצלו הזכרון.
אמר הראשון: "אני זוכר, שקטפו את התפוח". הפלא ופלא.
אמר השני: "אני זוכר כשהתחיל הפרי להתרקם". זהו זכרון יותר קדום.
אמר השלישי: "אני זוכר כשטמנו את הזרע".
אמר הרביעי: "אני זוכר את טעם התפוח לפני היותו".
אמר החמישי: "ואני זוכר את ריח התפוח טרם היותו".
אמר הצעיר מכולם: "אני זוכר לא כלום".
מיד הסכימו שזו המעשיה הישנה ביותר
(סיפורי מעשיות, שבעת הקבצנים).

ישנן מדרגות בקדמות: לידה, הריון, פקידה.
הנפש מאוחרת לרוח והרוח מאוחרת לנשמה.
לפני ולפנים יש זכרון, כשטרם היה דבר בממשות,
כשעוד היה הכל במחשבת הבורא לבדה,
בכלל התוכנית האלוהית. אין מדובר באדם בפועל,
אלא באדם במובנו המופשט, האלוקי,
האבסטרקטי, האבסולוטי, לפני היות אדם,
קודם התגשמותו והתגלמותו בגוף.
זהו שזכר הצעיר מכולם, שהוא הזקן מכולם.
זוהי המדרגה העליונה.

אין הדברים מתחילים מאיתנו פה על הארץ.
אין מציאות האדם מתחילה "מנעוריו" .
יש לפני כן, הרבה לפני כן.
הכל מתחיל מן הרצון האלוקי, מן התוכן האלוקי הפנימי,
מנשמתם של ישראל שקדמה לכל
(עיין בראשית רבה א ה. פסחים נד א).
מה שעלה במחשבה תחילה הוא שמתגלה בסדר המציאות,
זה עצמו כבר סיבוך גדול, מפני שנשמה וגוף הלא הם כאילו הפכים,
מתנגדים זה לזה, עד אשר מתאחים הם מחדש.
כך תכונת העולם-הזה, הסיבוכיות, הנפתוליות.
עניין התשובה הוא להשיב את ההויה הנמוכה,
שהשתפלה וירדה ממרום שבתה, אל מקורה.

 

[alia1]

"ואחרי ככלות הכל"
אנחנו משבחים: "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא...
ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא" (פיוט "אדון עולם").
לכאורה זו בקשה משונה. וכי אנו חפצים בכלות הכל?!
אלא מבאר ר' נחמן וגם הרב קוק זצ"ל,
שאין הכוונה שיכלה ה' את עולמו.
לא ברא ה' את עולמו כדי לכלותו.
"לא ת