פורום ברסלב - רק לשמוח יש

שבת הגדול

tipid

New Member
בשם שבת הגדול מכונה השבת שלפני פסח. בשבת זו דורש הרב בקהילתו בהלכות הפסח. כן יש הנוהגים לקרוא בשבת זו קטעים מההגדה של פסח. שבת זו ידועה כשבת מיוחדת החל מאמצע ימי הביניים.
מקור השם
כבר בכתובת עתיקה מן המאה ה-10 ברמלה מוזכר השם "שבת הגדול". למעשה, ישנה אפשרות שכבר בתקופות קדומות עוד יותר נקראה שבת זו בשם זה. כך, בהבשורה על-פי מתי (יט, לא) נאמר על השבת שלאחר צליבת ישו "והשבת ההוא גדול הוא" (בתרגומו של יצחק סלקינסון). בארמית הסורית כונה השבוע שלפני חג הפסחא הנוצרי "שבתא רבא", שיכול להיות מתורגם ל"השבוע הגדול" או ל"השבת הגדולה". במחזור ויטרי (וכן בעוד ספרים מהספרות דבי רש"י) שמן המאה ה-12 מוזכרת (סימן רנט) התמיהה מדוע נהגו לקרוא לשבת זו "שבת הגדול", שהרי אין שבת זו גדולה מיתר שבתות השנה.

טעמים רבים ניתנו לכך שהשבת שלפני פסח נקראת שבת הגדול:

בספר "שבולי הלקט" (סימן רה) מובא שהרב מאריך לדרוש בשבת זו, ודומה לאנשים כיום ארוך וגדול, כשם שנקרא יום כיפור "צומא רבא" (הצום הגדול).
בטור (אורח חיים, תל) מובא שהשם ניתן בגלל הנס הגדול שהיה לבני ישראל במצרים על פי מסורת חז"ל (בסדר עולם) שי' בניסן של שנת יציאת מצרים היה באותה שנה בשבת ובאותו יום לקחו שה לקרבן פסח לעיני המצרים, אשר השה היה אלוהיהם ולמרות זאת לא או
 

tipid

New Member
שבת הגדול


הסברים שונים למקור הכינוי "שבת הגדול" לשבת שלפני הפסח


התוכן:
בקריאת ההפטרה מוזכר "יום ה' הגדול"
"שבת" – זכר או נקבה?
הגדול שבקהילה דורש
לזכר הנס של לקיחת הפסח
שבת הגדה = שבת הגדול
"גדול" – שנתחייב במצוות
"גדול" – בגלל ראשון של פסח הקרוי "שבת"

מידי שנה אנו חוזרים ושואלים את השאלה: מדוע נקראת השבת שלפני הפסח "שבת הגדול". השם שבת הוא כידוע שם נקבה והיינו צריכים לומר שבת הגדולה.

בקריאת ההפטרה מוזכר "יום ה' הגדול"
התשובה המקובלת היא: כידוע שלשבת זו, שלא כמו לארבעת הפרשיות, אין קריאה מיוחדת בתורה אלא הפטרה מיוחדת בלבד. והפסוק המסיים את הפטרת השבת מסוף ספר מלאכי, הנבואה האחרונה בספרי הנביאים, הוא: "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא". ולכן השבת שבה קוראים את הפסוק שבו המילה ה'גדול' נקראת: שבת הגדול.

בהפטרה רמזים רבים לפסח הממשמש ובא. הנביא מלאכי מבשר את בשורת הגאולה לעתיד לבוא. מיכה הנביא אומר על גאולת העתיד: "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות." ואמרו חז"ל בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל. הבשורה על גאולת מצרים הייתה בשבת לפני הפסח, ובדומה לכך אנו קוראים בשבת שלפני הפסח את בשורת גאולת העתיד.

בפסח נידון העולם על התבואה. כאשר מביאים בני ישראל מעשר, הם מתברכים. ודרשו במדרש: "עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר". ובנבואה הנקראת להפטרה, קורא מלאכי: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ויהי טרף בביתי, ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות, אם לא אפתח לכם את ארובות השמים, והריקותי לכם ברכה עד בלי די".

בבלי תענית דף ט' ע"א למדנו:

אשכחיה ר' יוחנן לינוקא דריש לקיש (מצא ר' יוחנן ילד, תלמיד) אמר ליה: אימא לי פסוקיך. אמר לו עשר תעשר - עשר בשביל שתתעשר. אמר ליה: מנא לך (מנין לך)? אמר ליה: זיל נסה. (לך נסה). אמר ליה: ומי שרי (מותר) לנסוייה להקב"ה, והכתיב לא תנסו את ה'? אמר ליה: הכי אמר ר' הושעיה חוץ מזו - שנאמר: "הביאו את כל המעשר אל בית האוצר, ובחנוני נא בזאת.


כידוע בערב פסח מתקיימת מצוות ביעור המעשרות ווידוי המעשרות, ועל כן מובנת קריאת הפסוק 'הביאו את כל המעשר אל בית האוצר' כהכנה לפסח.

ליל הסדר הוא החג המשפחתי ביותר מכל החגים. האב חייב לקיים מצוות והגדת לבנך. הפסוק: המסיים את ההפטרה מתאר את תפקידו של אליה הנביא: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", פסוק מתאים לקריאה לפני ליל הסדר.

"שבת" – זכר או נקבה?
ואולם השאלה הנדושה שאנו שואלים כמסורת כנראה שאינה שאלה. שבת היא אמנם שם נקבה כפי שאנו מוצאים בפסוק:

(טז) ו
 

tipid

New Member
הנס של שבת הגדול
למכה מצרים בבכוריהם (הגדה של פסח - הלל הגדול. תהילים קלו,י)

בכל שנה, בשבת שלפני פסח, אנו מציינים את הנס הגדול של 'מכת בכורות'. הדבר היה בעשרה בניסן, ביום השבת. הבכורים האמינו לאיום ובקשו לשחרר את היהודים אך לא נענו.

בעשרה בניסן התחולל במצרים נס גדול: ביום זה נצטווה עם-ישראל לקחת כבש ולשמרו בבית עד שחיטתו בערב פסח. לשכניהם המצרים סיפרו בני-ישראל, שהם עומדים להקריב את השה לה', כדי שהקב"ה יהרוג את בכורי מצרים. שמעו זאת בכורי מצרים ותבעו מאבותיהם לשחרר את ישראל, וכאשר סירבו - לחמו נגדם והרגו הרבה מהם. על כך נאמר1: "למכה מצרים בבכוריהם".

נס זה אנו מציינים בכל שנה בשבת2 שלפני פסח, המכונה 'שבת הגדול', על-שם הנס הגדול שאירע בה; שכן בשנה ההיא חל עשרה בניסן ביום השבת.

אולם נשאלת השאלה, מדוע3 קבעו את זיכרון הנס ליום השבועי שבו הוא התרחש (השבת) ולא לתאריך בחודש (י' בניסן), כפי שנקבעו כל מועדי ישראל?

השמש והירח

הטעם הפשוט לכך ניתן בשולחן-ערוך4: "לפי שבעשרה בניסן מתה מרים וקבעו בו תענית כשחל בחול". אך סיבה זו נראית צדדית למדי. ומאחר שכל ענייני התורה מדוייקים לחלוטין, עלינו לומר, שהנס הזה שייך במיוחד לימי השבוע יותר מאשר לימי החודש5, ולכן נקבע לציינו בשבת שלפני הפסח.

יש הבדל מהותי בין ימי השבוע לימי החודש: ימי השבוע קשורים לשבעת ימי הבריאה, והם נקבעים על-פי מהלך השמש. לעומת זאת, קביעת החודשים אינה חלק ממהותה של הבריאה, אלא זהו סדר שנקבע לאחר הבריאה, והוא קשור במהלך הלבנה.

הטבע והנס

שני המעגלים הללו - מעגל השבוע ומעגל החודשים - מסמלים שתי מערכות שבהן הקב"ה מנהיג את העולם: הטבע והנס. ימי השבוע ומהלך השמש מסמלים את ההנהגה הטבעית, שהיא קבועה מתחילת הבריאה ואין בה שינויים. החודשים ומהלך הלבנה מסמלים את ההנהגה הניסית, שהיא בבחינת חידוש ('חודש' מלשון חידוש), ובזה גם יש שינויים מעת לעת, כלבנה המתחדשת מחודש לחודש.

זהו הטעם הפנימי לכך שהמועדים נקבעו על-פי ימי החודש: בתאריכים אלו זכינו שהקב"ה נהג עמנו בדרך ניסית, תוך גילוי קדושה מיוחדת, שלמעלה מטבע העולם. לכן שייכים המועדים לימי החודש, המציינים ניסים.

נס בתוך הטבע

אולם הנס של שבת הגדול הוא מסוג אחר. זה לא היה נס ששידד את הטבע, אלא 'נס גדול' - שהטבע עצמו נלחם ברע. בכורי מצרים נהגו בדרך טבעית לגמרי - לאחר שחשו על בשרם את תשע המכות הקודמות, חששו עכשיו לחייהם ולחמו למען שחרור בני-ישראל ממצרים. זו גדולתו של נס זה, שבא בתוך מערכות הטבע עצמם.

נס כזה, שמשנה את הטבע עצמו, קשור עם ימי השבוע דווקא, כי הוא אינו שידוד הבריאה, אלא השתלבות האור האלוקי העל-טבעי בתוך הבריאה עצמה. לכן נקבע זיכרון הנס ליום השבת ולא ליום בחודש.

מצב זה של התגלות הכוח האלוקי העל-טבעי בתוך מסגרות הטבע והבריאה, יתגלה במלוא שלמותו בזמן הגאולה, שאז ייראה לעיני כול שהטבע עצמו אף הוא אלוקות.

(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך כז, עמ' 44)

----------

1) תהילים קלו,י. וראה מדרש תהילים שם. רש"י ומצודת דוד שם.

2) שולחן-ערוך אדמו"ר הזקן אורח חיים תחילת סימן תל.

3) ראה באריכות נושאי כלים טור ושולחן-ערוך אורח חיים סימן תל.

4) שולחן-ערוך שם - תירוצו של המגן אברהם.

5) ולהעיר מפירוש רש"י בראשית (א,יד), "ולמועדים - על שם העתיד שעתידים ישראל להצטוות על המועדות והם נמנים למולד הלבנה".
<a href='http://www.chabad.org.il/Articles/Article....&ArticleID=1092' target='_blank'>http://www.chabad.org.il/Articles/Artic ... cleID=1092</a>
 
חלק עליון