אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת -פרשת בחקת!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
חקת (במדבר יט:א-כב:א)
ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים...
בפרשת השבוע שלנו, אנו פוגשים את אחד הסיפורים המופלאים ביותר בכל התורה כולה. בני ישראל עומדים לקראת סופן של ארבעים שנות נדודים קשות ומעייפות, והם צמאים למים. הקב"ה אומר למשה רבנו לדבר אל הסלע, ומבטיח שהמים יצאו מתוכו - "ודיברתם אל הסלע... ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע" (במדבר כ':8). ההוראה המפורשת שניתנה בפסוק זה, היא 'לדבר' אל הסלע, בניגוד לאירוע שהתרחש ארבעים שנה קודם לכן, כאשר משה רבנו נצטווה 'להכות' בסלע - וגם אז יצאו המים מתוכו - "והכית בצור, ויצאו ממנו מים, ושתה העם" (שמות י"ז:6).
הפעם משה רבנו אמור לדבר אל הסלע. אולם במקום לדבר אליו, הוא בוחר להכות בו. כאשר דבר לא קורה, משה מחליט להכות על הסלע פעם נוספת, ואז אכן פורצים מתוכו המים.
הקב"ה רואה את המתרחש, ואומר: "יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" [בחרתם להכות בסלע במקום לדבר אליו, ולכן לא תוכלו להוביל את בני ישראל אל תוך הארץ המובטחת] (במדבר כ':12-11).
--------------------------------------------------------------------------------
דור חדש
אנו קוראים את הסיפור הזה, וחושבים לעצמנו: עומד מולנו משה רבנו, המנהיג הגדול ביותר בכל הדורות - זה שעמד בגבורה מול פרעה מלך מצרים, שהביא על מצרים את עשר המכות, שבקע את ים סוף לשניים, שהוריד לבני ישראל את לוחות הברית בהר סיני, ושהגן עליהם בכל הניסיונות והקשיים שעמדו בדרכם במדבר. וכעת, רק בגלל טעות אחת קטנה, הקב"ה מחליט לשלול ממנו את החלום הגדול - להיכנס לארץ ישראל הקדושה? נראה לנו שהעונש של הקב"ה לגמרי חסר פרופורציה לעומת ה'מעידה' הקטנה של משה!
בכדי שנוכל להבין את ההתרחשות הזו בעיניים מפוכחות יותר, עלינו להבין לעומק מה היה מצבם של בני ישראל באותה עת. העם כולו ניצב בפני 'צומת דרכים' מרכזית במהלך ההיסטורי שלו, כאשר מצד אחד, הסתיימו השנים הארוכות של הנדודים במדבר, ומצד שני הכניסה לחייהם החדשים בארץ ישראל עמדה בפתח. כאשר משה רבנו עומד מול הסלע, הקב"ה בוחר בקפידה את הציווי המדויק שלו, בכדי שישקף בצורה ברורה את מצבם של בני ישראל. ארבעים שנה מוקדם יותר, כאשר נאמר למשה רבנו להכות בסלע, בני ישראל יצאו בדיוק מעולם העבדות הקשה של מצרים - ולכן "המכות" היו שפה שהם הבינו היטב. אולם הפעם, משה אמור היה להוביל דור אחר, דור חדש, דור שצמח בעולם של חירות וחופש; דור שהיה זקוק ליחס שונה, ליחס של "דיבור".
שימו לב כיצד בפרשה שלנו, משה רבנו מכה על הסלע פעמיים!
שימו לב כיצד בפרשה שלנו, משה רבנו מכה על הסלע פעמיים! בפעם הראשונה הוא מכה על הסלע, אולם לא יוצאת ממנו אפילו טיפה אחת של מים. בנקודה זו, הייתה למשה הזדמנות להעריך מחדש את המצב כולו. הוא יכול היה לבדוק בצורה מעמיקה יותר את הציווי המדויק של הקב"ה "לדבר" אל הסלע. אולם משה רבנו בוחר פשוט להכות על הסלע פעם נוספת.
הפרשנים מסבירים, שבאופן סמלי, אנו יכולים ללמוד מכך על הצורך שלנו להיות גמישים יותר בגישה שלנו לעולם. עונשו של משה רבנו אינו חמור יתר על המידה; הוא פשוט מהווה תוצאה ישירה וטבעית ליחס שהוא נותן לדור החדש, לצורכיהם של האנשים שעומדים להיכנס לארץ ישראל.
--------------------------------------------------------------------------------
חינוך יהודי
אנו לומדים מהסיפור הקשה הזה לקח חשוב מאד בנושא החינוך. שלמה המלך אמר: "חנוך לנער על פי דרכו". תהליך הלמידה צריך להיות שונה וייחודי עבור כל ילד וילד, וחשוב לזכור, שגישה המתאימה לאדם אחד, לעיתים קרובות לא תתאים לאדם השני.
קיימת כאן הבחנה ברורה בין "חינוך" לבין "שטיפת מוח". "שטיפת מוח" מתרחשת, כאשר המורה מנסה בכל דרך שהיא, לקדם את מעמדו בקרב תלמידיו. הוא המרכז, וכן השקפת העולם הפרטית שלו, שאותה הוא מנסה לכפות על תלמידיו. "חינוך" לעומת זאת מתרחש, כאשר המורה מבטל את עצמיותו, נוחיותו ורדיפת הכבוד שלו, ומתייחס בכובד ראש לעולמם של הילדים וצורכיהם המגוונים, ובהתאם לאישיותם המיוחדת מחנך ומשפיע.
העיקרון הזה בא לידי ביטוי גם בגמרא, שאומרת: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". ההבנה הפשוטה של המשפט הזה היא, שמובן שהעגל רעב ומעוניין בחלב של אמו. אולם אפילו יותר מכך, "רוצה הפרה להיניק" - כלומר, גופה של הפרה מתמלא בחלב, והיא מעונינת לרוקן את עצמה מתחושת הכובד וחוסר הנוחות הנגרמים לה עקב כך.
יותר משהעגל רוצה לאכול, רוצה הפרה שהוא יאכל - לא לטובתה שלה, אלא משום שזהו הדבר הטוב ביותר עבור העגל!
עם זאת, שמעתי בשמו של הרב שמחה וסרמן (חי במאה ה-20 בלוס אנג'לס ובירושלים), שהגמרא הזו מביעה למעשה רעיון שונה לגמרי. אם יוצאים מנקודת הנחה, שהפרה מעונינת אך ורק לרוקן את החלב שהצטבר בגופה, אזי החלב היה יוצא בקילוח אדיר ומהיר. אולם במציאות אנו נוכחים לדעת, שהחלב יוצא מתוכה בדיוק בקצב ובכמות שמתאימים לעגל הקטן שלה. אם כך, כוונת הגמרא במשפט: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק" היא, שיותר משהעגל רוצה לאכול, רוצה הפרה שהוא יאכל - לא לטובתה שלה, אלא משום שזהו הדבר הטוב ביותר עבור העגל! וזה, אומר הרב וסרמן, הבסיס האמיתי לחינוך איכותי וטוב!
האידיאלים היהודיים שרדו במשך יותר משלושת אלפי שנים, ובניגוד לכל הסיכויים - וזאת, לא משום שהיינו עסוקים בשטיפת מוח, ושכנוע מתמיד של כל אדם שנקרה בדרכנו, אלא משום שהסברנו את הרעיונות הללו באופן רציונלי ומעשי ביותר. בית המדרש היהודי הוא בדיוק המקום שבו ניתן לשאול את כל השאלות, לדון בכל הסוגיות, לעבד אותן ולנסות להפנים אותן כאשר נוצרת עמן ההסכמה האמיתית.
--------------------------------------------------------------------------------
שיטות מודרניות
ניתן להבין משהו מאירוע הכאת הסלע במדבר, לאור ההתרחשויות בעם היהודי במהלך המאה ה-20. ב"חיידרים" באירופה היה הרב מביע את חוסר שביעות רצונו מתלמידיו, בכך שהיה מכה בסרגל על קצות אצבעותיהם. זו הייתה השפה שכולם הבינו וקיבלו על עצמם. אולם, לאחר הגירת המוני היהודים מאירופה לארה"ב ופתיחתם של תלמודי תורה בנוסח האירופאי, התלמידים האמריקאיים, שהיו רגילים לגישה מתירנית ומשוחררת יותר, לא הצליחו להתקרב ליהדות כפי שהוצגה בפניהם ע"י אותם רבנים והתוצאה העגומה הייתה, שרבים מהם התרחקו לחלוטין מהיהדות!
אולם, בעשרים השנים האחרונות אנו רואים תופעה חדשה. כיום, רבנים שנולדו לתוך המציאות האמריקאית המשוחררת, החליטו לקחת על עצמם את מלאכת ההסברה וההוראה בשיטות מודרניות יותר, ולפתע חוזרת ומתקרבת היהדות האמריקאית לעולם היהדות המסורתי.
ברל וויין כותב:
"בעולם שלנו, עולם של חוסר בהירות מתמיד, טבעי ביותר שנשאף ליציבות ולביטחון כלשהו. יועצים כלכליים, יועצי נדל"ן, מומחים בנושאי ביטוח או פוליטיקה - כולם מנסים לשכנע אותנו שהמצב, כפי שהוא היום, יישאר בדיוק אותו הדבר גם בעתיד. אולם, כל אחד מאתנו, עמוק עמוק בתוך הלב יודע, שהדבר היחיד הבטוח לגבי העתיד שלנו הוא, שהוא יהיה שונה מאד מההווה. לכן, חשוב שנהיה פתוחים ומוכנים לקראת כל שינוי אפשרי, ונדע שהעולם תמיד עומד בפני שינויים חדשים. אל לנו לחשוש משימוש בטכנולוגיה חדישה, ברעיונות חדשים ובתיאוריות מקוריות. אל לנו לפחד משינויים בקריירה שלנו, בתחומי העניין או בתחביבים האישיים שלנו. בתוך כל אחד מאתנו מסתתרת שאיפה אדירה לצמיחה ולהתקדמות אישית. שאיפה זו לעולם לא תוכל להתגשם, אם לא ניתן לעצמנו להשתנות, להשתפר ולנסות דברים חדשים".
בדיוק כמו משה רבנו והסלע, גם היכולת שלנו להתגמש ולשנות את גישתנו לנוכח המציאות המתחדשת - כאשר אנו תמיד נשארים נאמנים לתורה ולמצוותיה - תקבע באופן מהותי, אם נזכה "להכנס" אל תוך "ארץ ישראל" - כלומר, אל השלב הבא ברצף ההיסטורי הלאומי שלנו, אם לאו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.com/htorahportion/shragasweekly/Shraga_Chukat_5769.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/htorahportion/shrag ... t_5769.asp</a>
ומשה הכה בסלע, ויצאו ממנו מים...
בפרשת השבוע שלנו, אנו פוגשים את אחד הסיפורים המופלאים ביותר בכל התורה כולה. בני ישראל עומדים לקראת סופן של ארבעים שנות נדודים קשות ומעייפות, והם צמאים למים. הקב"ה אומר למשה רבנו לדבר אל הסלע, ומבטיח שהמים יצאו מתוכו - "ודיברתם אל הסלע... ונתן מימיו, והוצאת להם מים מן הסלע" (במדבר כ':8). ההוראה המפורשת שניתנה בפסוק זה, היא 'לדבר' אל הסלע, בניגוד לאירוע שהתרחש ארבעים שנה קודם לכן, כאשר משה רבנו נצטווה 'להכות' בסלע - וגם אז יצאו המים מתוכו - "והכית בצור, ויצאו ממנו מים, ושתה העם" (שמות י"ז:6).
הפעם משה רבנו אמור לדבר אל הסלע. אולם במקום לדבר אליו, הוא בוחר להכות בו. כאשר דבר לא קורה, משה מחליט להכות על הסלע פעם נוספת, ואז אכן פורצים מתוכו המים.
הקב"ה רואה את המתרחש, ואומר: "יען כי לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" [בחרתם להכות בסלע במקום לדבר אליו, ולכן לא תוכלו להוביל את בני ישראל אל תוך הארץ המובטחת] (במדבר כ':12-11).
--------------------------------------------------------------------------------
דור חדש
אנו קוראים את הסיפור הזה, וחושבים לעצמנו: עומד מולנו משה רבנו, המנהיג הגדול ביותר בכל הדורות - זה שעמד בגבורה מול פרעה מלך מצרים, שהביא על מצרים את עשר המכות, שבקע את ים סוף לשניים, שהוריד לבני ישראל את לוחות הברית בהר סיני, ושהגן עליהם בכל הניסיונות והקשיים שעמדו בדרכם במדבר. וכעת, רק בגלל טעות אחת קטנה, הקב"ה מחליט לשלול ממנו את החלום הגדול - להיכנס לארץ ישראל הקדושה? נראה לנו שהעונש של הקב"ה לגמרי חסר פרופורציה לעומת ה'מעידה' הקטנה של משה!
בכדי שנוכל להבין את ההתרחשות הזו בעיניים מפוכחות יותר, עלינו להבין לעומק מה היה מצבם של בני ישראל באותה עת. העם כולו ניצב בפני 'צומת דרכים' מרכזית במהלך ההיסטורי שלו, כאשר מצד אחד, הסתיימו השנים הארוכות של הנדודים במדבר, ומצד שני הכניסה לחייהם החדשים בארץ ישראל עמדה בפתח. כאשר משה רבנו עומד מול הסלע, הקב"ה בוחר בקפידה את הציווי המדויק שלו, בכדי שישקף בצורה ברורה את מצבם של בני ישראל. ארבעים שנה מוקדם יותר, כאשר נאמר למשה רבנו להכות בסלע, בני ישראל יצאו בדיוק מעולם העבדות הקשה של מצרים - ולכן "המכות" היו שפה שהם הבינו היטב. אולם הפעם, משה אמור היה להוביל דור אחר, דור חדש, דור שצמח בעולם של חירות וחופש; דור שהיה זקוק ליחס שונה, ליחס של "דיבור".
שימו לב כיצד בפרשה שלנו, משה רבנו מכה על הסלע פעמיים!
שימו לב כיצד בפרשה שלנו, משה רבנו מכה על הסלע פעמיים! בפעם הראשונה הוא מכה על הסלע, אולם לא יוצאת ממנו אפילו טיפה אחת של מים. בנקודה זו, הייתה למשה הזדמנות להעריך מחדש את המצב כולו. הוא יכול היה לבדוק בצורה מעמיקה יותר את הציווי המדויק של הקב"ה "לדבר" אל הסלע. אולם משה רבנו בוחר פשוט להכות על הסלע פעם נוספת.
הפרשנים מסבירים, שבאופן סמלי, אנו יכולים ללמוד מכך על הצורך שלנו להיות גמישים יותר בגישה שלנו לעולם. עונשו של משה רבנו אינו חמור יתר על המידה; הוא פשוט מהווה תוצאה ישירה וטבעית ליחס שהוא נותן לדור החדש, לצורכיהם של האנשים שעומדים להיכנס לארץ ישראל.
--------------------------------------------------------------------------------
חינוך יהודי
אנו לומדים מהסיפור הקשה הזה לקח חשוב מאד בנושא החינוך. שלמה המלך אמר: "חנוך לנער על פי דרכו". תהליך הלמידה צריך להיות שונה וייחודי עבור כל ילד וילד, וחשוב לזכור, שגישה המתאימה לאדם אחד, לעיתים קרובות לא תתאים לאדם השני.
קיימת כאן הבחנה ברורה בין "חינוך" לבין "שטיפת מוח". "שטיפת מוח" מתרחשת, כאשר המורה מנסה בכל דרך שהיא, לקדם את מעמדו בקרב תלמידיו. הוא המרכז, וכן השקפת העולם הפרטית שלו, שאותה הוא מנסה לכפות על תלמידיו. "חינוך" לעומת זאת מתרחש, כאשר המורה מבטל את עצמיותו, נוחיותו ורדיפת הכבוד שלו, ומתייחס בכובד ראש לעולמם של הילדים וצורכיהם המגוונים, ובהתאם לאישיותם המיוחדת מחנך ומשפיע.
העיקרון הזה בא לידי ביטוי גם בגמרא, שאומרת: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק". ההבנה הפשוטה של המשפט הזה היא, שמובן שהעגל רעב ומעוניין בחלב של אמו. אולם אפילו יותר מכך, "רוצה הפרה להיניק" - כלומר, גופה של הפרה מתמלא בחלב, והיא מעונינת לרוקן את עצמה מתחושת הכובד וחוסר הנוחות הנגרמים לה עקב כך.
יותר משהעגל רוצה לאכול, רוצה הפרה שהוא יאכל - לא לטובתה שלה, אלא משום שזהו הדבר הטוב ביותר עבור העגל!
עם זאת, שמעתי בשמו של הרב שמחה וסרמן (חי במאה ה-20 בלוס אנג'לס ובירושלים), שהגמרא הזו מביעה למעשה רעיון שונה לגמרי. אם יוצאים מנקודת הנחה, שהפרה מעונינת אך ורק לרוקן את החלב שהצטבר בגופה, אזי החלב היה יוצא בקילוח אדיר ומהיר. אולם במציאות אנו נוכחים לדעת, שהחלב יוצא מתוכה בדיוק בקצב ובכמות שמתאימים לעגל הקטן שלה. אם כך, כוונת הגמרא במשפט: "יותר משהעגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להיניק" היא, שיותר משהעגל רוצה לאכול, רוצה הפרה שהוא יאכל - לא לטובתה שלה, אלא משום שזהו הדבר הטוב ביותר עבור העגל! וזה, אומר הרב וסרמן, הבסיס האמיתי לחינוך איכותי וטוב!
האידיאלים היהודיים שרדו במשך יותר משלושת אלפי שנים, ובניגוד לכל הסיכויים - וזאת, לא משום שהיינו עסוקים בשטיפת מוח, ושכנוע מתמיד של כל אדם שנקרה בדרכנו, אלא משום שהסברנו את הרעיונות הללו באופן רציונלי ומעשי ביותר. בית המדרש היהודי הוא בדיוק המקום שבו ניתן לשאול את כל השאלות, לדון בכל הסוגיות, לעבד אותן ולנסות להפנים אותן כאשר נוצרת עמן ההסכמה האמיתית.
--------------------------------------------------------------------------------
שיטות מודרניות
ניתן להבין משהו מאירוע הכאת הסלע במדבר, לאור ההתרחשויות בעם היהודי במהלך המאה ה-20. ב"חיידרים" באירופה היה הרב מביע את חוסר שביעות רצונו מתלמידיו, בכך שהיה מכה בסרגל על קצות אצבעותיהם. זו הייתה השפה שכולם הבינו וקיבלו על עצמם. אולם, לאחר הגירת המוני היהודים מאירופה לארה"ב ופתיחתם של תלמודי תורה בנוסח האירופאי, התלמידים האמריקאיים, שהיו רגילים לגישה מתירנית ומשוחררת יותר, לא הצליחו להתקרב ליהדות כפי שהוצגה בפניהם ע"י אותם רבנים והתוצאה העגומה הייתה, שרבים מהם התרחקו לחלוטין מהיהדות!
אולם, בעשרים השנים האחרונות אנו רואים תופעה חדשה. כיום, רבנים שנולדו לתוך המציאות האמריקאית המשוחררת, החליטו לקחת על עצמם את מלאכת ההסברה וההוראה בשיטות מודרניות יותר, ולפתע חוזרת ומתקרבת היהדות האמריקאית לעולם היהדות המסורתי.
ברל וויין כותב:
"בעולם שלנו, עולם של חוסר בהירות מתמיד, טבעי ביותר שנשאף ליציבות ולביטחון כלשהו. יועצים כלכליים, יועצי נדל"ן, מומחים בנושאי ביטוח או פוליטיקה - כולם מנסים לשכנע אותנו שהמצב, כפי שהוא היום, יישאר בדיוק אותו הדבר גם בעתיד. אולם, כל אחד מאתנו, עמוק עמוק בתוך הלב יודע, שהדבר היחיד הבטוח לגבי העתיד שלנו הוא, שהוא יהיה שונה מאד מההווה. לכן, חשוב שנהיה פתוחים ומוכנים לקראת כל שינוי אפשרי, ונדע שהעולם תמיד עומד בפני שינויים חדשים. אל לנו לחשוש משימוש בטכנולוגיה חדישה, ברעיונות חדשים ובתיאוריות מקוריות. אל לנו לפחד משינויים בקריירה שלנו, בתחומי העניין או בתחביבים האישיים שלנו. בתוך כל אחד מאתנו מסתתרת שאיפה אדירה לצמיחה ולהתקדמות אישית. שאיפה זו לעולם לא תוכל להתגשם, אם לא ניתן לעצמנו להשתנות, להשתפר ולנסות דברים חדשים".
בדיוק כמו משה רבנו והסלע, גם היכולת שלנו להתגמש ולשנות את גישתנו לנוכח המציאות המתחדשת - כאשר אנו תמיד נשארים נאמנים לתורה ולמצוותיה - תקבע באופן מהותי, אם נזכה "להכנס" אל תוך "ארץ ישראל" - כלומר, אל השלב הבא ברצף ההיסטורי הלאומי שלנו, אם לאו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.com/htorahportion/shragasweekly/Shraga_Chukat_5769.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/htorahportion/shrag ... t_5769.asp</a>
מאבקים באופנים שונים
אומות העולם תוקפים אותנו בשלושה מישורים, בשלוש צורות, שעלינו להיות מוכנים להם, להתגבר עליהם ולהיבנות מהם
ג´ תמוז ה´תשס"ט - הרב ערן תמיר
הנושא המרכזי האחרון בפרשתנו, הוא המפגש עם אויבינו בדרך לארץ ישראל - אדום, הכנעני, סיחון ועוג. את אדום עקפנו, ועם הכנעני סיחון ועוג נלחמנו וניצחנו. והנה דוד המלך בספר תהילים סיכם זאת כך "שהכה גויים רבים והרג מלכים עצומים: לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, ונתן ארצם לנחלה, נחלה לישראל עמו" (תהילים קלה יא). ויש לשאול אם כל ממלכות כנען הכוללות שלושים ואחד מלכים שאתם נלחמנו בארץ כנען, נכללו בקטגוריה אחת, אזי לכאורה דוד המלך היה צריך לומר: 'לכל מלכי האמורי' או 'לכל מלכי עבר הירדן' ולכל 'ממלכות כנען', ומדוע 'זכו' "סיחון" ו"עוג" ל'יצוג' עצמאי כל אחד לעצמו? מסביר הרב קוק (עו"ר ב פג), שהמאבק מול סיחון, עוג וכל ממלכות כנען איננו רק מאבק הסטורי שהיה בעבר, אלא שלושה סוגי מאבקים שאנו מתמודדים אתם במשך כל ההסטוריה, כולל כמובן ימינו שלנו. אומות העולם תוקפים אותנו בשלושה מישורים, בשלוש צורות, שעלינו להיות מוכנים להם, להתגבר עליהם ולהיבנות מהם.
האחת: "לסיחון מלך האמורי" - סיחון מלשון סייח במדבר, ערוד במדבר. בעלי החיים הנמצאים במדבר בניגוד לבעלי חיים ביתיים, מאופיינים בכך שאין להם גבולות, הם חיים בהפקרות כשהכל 'מותר'. ה'סיחוניות' הנלחמת בנו במשך כל ההיסטוריה היא כזו שמתגלה ברשעות, בפראות, ובאכזריות חסרת גבולות וחסרת מעצורים, על מנת להטיל מורך פחד וייאוש בקרבנו. המלחמה הזאת היא מלחמה נפשית-פסיכולוגית-מורלית שאיננה מאיימת על הקיום הממשי המעשי שלנו אלא על החוסן הנפשי "הגבורה הנפשית הפראית זהו הכוח המטיל אימה שהשתמשו בו רשעי עולם הקדמונים בייחוד כמו נבוכדנצר שאכל ארנבת חיה כדי להשריש בקרבו את מידת העריצות והאכזריות הפראית, אשר הכיר בכוח זה את חיזוק ממלכתו האימתנית" (הרב קוק שם). מול 'גבורה' נפשית פראית כזו עלינו להעמיד חוסן נפשי אמיתי, מורל גבוה הנובע מאמונה בצדקת הדרך וצדקת מטרותינו. עם ישראל הוכיח פעמים רבות בעבר וכן כיום, שכל התלאות והצרות העוברות עליו, לא רק שלא ממוטטות אותו אלא מחשלות אותו, מחסנות אותו, ומגלות את עמידתו הנפשית האיתנה.
השניה: "לעוג מלך הבשן". לעומת המלחמה הנפשית, מופיעה כאן מלחמה גופנית כוחנית צבאית, כעוג 'בעל הגוף' הגדול והחזק. במאבק זה האויב נאבק בנו בכוחו הצבאי החזק הכולל לוחמים רבים מאומנים היטב, החמושים באמצעי נשק טכנולוגיים משוכללים וכו', ומולו עלינו להעמיד צבא חזק המסוגל לנצח, להביס ולהשמיד כל אויב. "עוגים רבים" קמו עלינו, אך תמיד הצטערו על הרגע שהעזו לעשות כן.
השלישית: "לכל ממלכות כנען". זוהי מלחמה קיבוצית-קבוצתית. לחץ בינלאומי המופעל עלינו ומאיים ומרתיע אותנו מפני ההתאגדות הכללית נגדנו. כנגד לחץ כללי זה עלינו להתאחד כאיש אחד בלב אחד, איחוד הנותן עוז וכוח לעמוד מול כל המתקבצים כנגדנו להזיק לנו, כפי שהיה תמיד במצבים קשים, על כן ה'סיחוניות' - הפראיות העזתית, ה'עו
אומות העולם תוקפים אותנו בשלושה מישורים, בשלוש צורות, שעלינו להיות מוכנים להם, להתגבר עליהם ולהיבנות מהם
ג´ תמוז ה´תשס"ט - הרב ערן תמיר
הנושא המרכזי האחרון בפרשתנו, הוא המפגש עם אויבינו בדרך לארץ ישראל - אדום, הכנעני, סיחון ועוג. את אדום עקפנו, ועם הכנעני סיחון ועוג נלחמנו וניצחנו. והנה דוד המלך בספר תהילים סיכם זאת כך "שהכה גויים רבים והרג מלכים עצומים: לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן ולכל ממלכות כנען, ונתן ארצם לנחלה, נחלה לישראל עמו" (תהילים קלה יא). ויש לשאול אם כל ממלכות כנען הכוללות שלושים ואחד מלכים שאתם נלחמנו בארץ כנען, נכללו בקטגוריה אחת, אזי לכאורה דוד המלך היה צריך לומר: 'לכל מלכי האמורי' או 'לכל מלכי עבר הירדן' ולכל 'ממלכות כנען', ומדוע 'זכו' "סיחון" ו"עוג" ל'יצוג' עצמאי כל אחד לעצמו? מסביר הרב קוק (עו"ר ב פג), שהמאבק מול סיחון, עוג וכל ממלכות כנען איננו רק מאבק הסטורי שהיה בעבר, אלא שלושה סוגי מאבקים שאנו מתמודדים אתם במשך כל ההסטוריה, כולל כמובן ימינו שלנו. אומות העולם תוקפים אותנו בשלושה מישורים, בשלוש צורות, שעלינו להיות מוכנים להם, להתגבר עליהם ולהיבנות מהם.
האחת: "לסיחון מלך האמורי" - סיחון מלשון סייח במדבר, ערוד במדבר. בעלי החיים הנמצאים במדבר בניגוד לבעלי חיים ביתיים, מאופיינים בכך שאין להם גבולות, הם חיים בהפקרות כשהכל 'מותר'. ה'סיחוניות' הנלחמת בנו במשך כל ההיסטוריה היא כזו שמתגלה ברשעות, בפראות, ובאכזריות חסרת גבולות וחסרת מעצורים, על מנת להטיל מורך פחד וייאוש בקרבנו. המלחמה הזאת היא מלחמה נפשית-פסיכולוגית-מורלית שאיננה מאיימת על הקיום הממשי המעשי שלנו אלא על החוסן הנפשי "הגבורה הנפשית הפראית זהו הכוח המטיל אימה שהשתמשו בו רשעי עולם הקדמונים בייחוד כמו נבוכדנצר שאכל ארנבת חיה כדי להשריש בקרבו את מידת העריצות והאכזריות הפראית, אשר הכיר בכוח זה את חיזוק ממלכתו האימתנית" (הרב קוק שם). מול 'גבורה' נפשית פראית כזו עלינו להעמיד חוסן נפשי אמיתי, מורל גבוה הנובע מאמונה בצדקת הדרך וצדקת מטרותינו. עם ישראל הוכיח פעמים רבות בעבר וכן כיום, שכל התלאות והצרות העוברות עליו, לא רק שלא ממוטטות אותו אלא מחשלות אותו, מחסנות אותו, ומגלות את עמידתו הנפשית האיתנה.
השניה: "לעוג מלך הבשן". לעומת המלחמה הנפשית, מופיעה כאן מלחמה גופנית כוחנית צבאית, כעוג 'בעל הגוף' הגדול והחזק. במאבק זה האויב נאבק בנו בכוחו הצבאי החזק הכולל לוחמים רבים מאומנים היטב, החמושים באמצעי נשק טכנולוגיים משוכללים וכו', ומולו עלינו להעמיד צבא חזק המסוגל לנצח, להביס ולהשמיד כל אויב. "עוגים רבים" קמו עלינו, אך תמיד הצטערו על הרגע שהעזו לעשות כן.
השלישית: "לכל ממלכות כנען". זוהי מלחמה קיבוצית-קבוצתית. לחץ בינלאומי המופעל עלינו ומאיים ומרתיע אותנו מפני ההתאגדות הכללית נגדנו. כנגד לחץ כללי זה עלינו להתאחד כאיש אחד בלב אחד, איחוד הנותן עוז וכוח לעמוד מול כל המתקבצים כנגדנו להזיק לנו, כפי שהיה תמיד במצבים קשים, על כן ה'סיחוניות' - הפראיות העזתית, ה'עו
תמוז תשס"ט
אין קיצורי דרך
הרב יוסף כרמל
מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org
מוקדש להצלחת
עם ישראל
חכמים קבעו את קריאת סיפור הצלת הגלעד בידי יפתח, כהפטרת פרשת חוקת. הקשר בין הפרשה וההפטרה ברור. פרשת חוקת מבארת כיצד "טהרו עמון ומואב בסיחון", כלומר, כיצד הכשירו כיבושי סיחון בארץ עמון ומואב את הקרקע ללקיחתה בידי ישראל מידי סיחון.
ההפטרה מבארת כיצד ניסה לערער על כך נחש העמוני וכיצד משיב לו יפתח הגלעדי "דברים כדרבנות". וז"ל של יפתח:
"ו
אין קיצורי דרך
הרב יוסף כרמל
מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org
מוקדש להצלחת
עם ישראל
חכמים קבעו את קריאת סיפור הצלת הגלעד בידי יפתח, כהפטרת פרשת חוקת. הקשר בין הפרשה וההפטרה ברור. פרשת חוקת מבארת כיצד "טהרו עמון ומואב בסיחון", כלומר, כיצד הכשירו כיבושי סיחון בארץ עמון ומואב את הקרקע ללקיחתה בידי ישראל מידי סיחון.
ההפטרה מבארת כיצד ניסה לערער על כך נחש העמוני וכיצד משיב לו יפתח הגלעדי "דברים כדרבנות". וז"ל של יפתח:
"ו