אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת -פרשת בלק!!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו
"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע". (מתוך המשנה בפרקי אבות, פרק חמישי, משנה כ"ג).
--------------------------------------------------------------------------------
בפרשת השבוע שלנו, עוברים בני ישראל בתוך שטחה של ארץ מואב. בלק, מלך מואב, מבקש לפתוח במלחמה נגד בני ישראל, אולם הוא מבין שתקיפה פיזית כנגד העם הזה, היא חסרת כל סיכוי. באותה תקופה, העולם כולו כבר יודע היטב שעמידותו של עם ישראל נתונה בידי שמים, ולכן אין כל אפשרות להביס אותו מבחינה פיזית, אם הא-ל אינו רוצה בכך בעצמו. הדרך היחידה שנותרה לגבור על בני ישראל, היא באמצעות הפעלתם של כוחות רוחניים. לפיכך, בלק מחליט לשכור את שירותיו של ה'מומחה' הגדול ביותר בנושאים רוחניים בעולם הלא-יהודי, אדם בשם בלעם. הוא מבקש ממנו לנהל מלחמה מטאפיזית, מלחמה רוחנית, כנגד העם היהודי.
מי היה בלעם ומה השוני בינו לבין אברהם אבינו, שלהבדיל השתמש גם הוא בכוחות רוחניים? בהתייחסותנו לשאלה זו, ננסה לבדוק תחילה שלוש תכונות בסיסיות, שהמשנה מזהה באדם; בהמשך ננסה להתעמק בכל אחת מן התכונות הללו ונבדוק מה טיבן המהותי.
"עין טובה" מול "עין רעה"
אדם שיש לו "עין טובה", תמיד ישמח בכנות, בשמחתם של אחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה" אדם כזה תמיד יחמיץ פנים למול הצלחתם של הסובבים אותו.
בספר בראשית, פרק י"ח:2, ממהר אברהם אבינו לשרת שלושה אורחים אלמוניים שהגיעו לאוהלו, משום שהשתדל תמיד בכל כוחו לקרב את בני האדם לקב"ה. כעת השוו זאת למעשיו של בלעם. בלעם היה שכיר-חרב, שנרתם בשמחה למשימה שהטיל עליו בלק לעטוף את בני ישראל בכוחות רוחניים שליליים והרסניים. בלעם יכול היה להביא לניצחונם של המואבים, באופן פשוט הרבה יותר הוא יכול היה לבחור לברך את ארץ מואב בכל הטוב שבעולם, ומכאן כבר היה מגיע מאליו הפסדם של בני ישראל; אולם במקום זאת, הוא מחליט דווקא לפנות לכיוונם של בני ישראל, ולהביא עליהם קללה.
כל אחד מאתנו יכול בקלות לגלות אם לאדם מסוים יש "עין טובה" או "עין רעה". עלינו פשוט לבדוק כיצד הוא מגיב לבשורות טובות של הזולת. לדוגמא, אם אתם מופיעים בפני חבריכם עם המכונית החדשה והמפוארת שלכם, האם יתלהבו החברים לנוכח הרכישה החדשה? האם הם יברכו אתכם בברכת 'מזל טוב', או 'תתחדשו'? או שמא ישלחו לכיוונכם מבט מרוחק וימלמלו בזלזול: 'אה, נחמד האוטו הזה'?
כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב'.לי יש שיטה מיוחדת משלי, בכדי לבדוק האם לתלמידים שלי יש "עין טובה" או "עין רעה". כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב' מכל עבר. אולם אני תמיד בוחן מקרוב דווקא את תגובתם של שאר התלמידים הרווקים, שבעצמם היו רוצים מאד כבר למצוא את 'הנפש התאומה' שלהם. אני בודק כיצד הם מגיבים להודעתו המרגשת של חברם לספסל הלימודים, וכך אני מצליח בקלות לאבחן איזו "עין" יש לכל אחד מהם.
עלינו לזכור שבחיים היומיומיים שלנו, יתכן שכדאי לנו להיזהר מ'לנפנף' כל הזמן בהצלחות הפרטיות שלנו בין אם מדובר בעושר כלכלי, בילדים, או במזל טוב מכל סוג שהוא. משום שלצערנו הגדול, אנשים רבים עלולים להתחיל לקנא במזלנו הטוב, ולפעמים, בכדי לשפר את הרגשתם האישית, הם עלולים 'לאחל' לנו בסתר, שכל העושר או השמחה הקיימים בידינו פשוט ייעלמו. אין בכך המלצה להפוך לפרנואידים, אולם כדאי לשמור על מידה סבירה של ענווה וצניעות, ולשקול היטב עם מי לחלוק את הבשורות הטובות בחיינו. אדם שבוחר להתרברב לגבי כל הצלחה, פשוט 'מזמין' את בעלי ה"עין הרעה" לחצרו הפרטית
"רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה"
התכונה הבאה שמבדילה בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע, היא "רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה". כפי שהבהרנו בדברינו על פרשת 'במדבר', ההגדרה של מושג ה'ענווה' היא לדעת את מקומנו ביחס לזולת בייחוד ביחס לקב"ה. אברהם אבינו סימל באישיותו את מושג הענווה, משום שכל פעולתו בעולם הייתה ללמד את בני האדם, שכל כוח הקיים בידינו מקורו ביושב במרומים.
האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות? בניגוד גמור לכך, בלעם מחליט להביא קללה על עם ישראל, למרות שהקב"ה מביע בפירוש את התנגדותו לכך "ויאמר אלוקים אל בלעם: לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא" (במדבר פרק כ"ב:12). בלעם בניגוד לאברהם, ראה את הקב"ה כסוג מסוים של אליל, שניתן לבחור אם לציית לו, או פשוט להתעלם ממנו לחלוטין.
יש לכך קשר ישיר לשמירת המצוות שלנו. כאשר אנו מקיימים מצווה בין אם מדובר במתן צדקה לעניים, או ביקור בבית הכנסת, או אפילו ניקיון יסודי של הבית לקראת חג הפסח האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות מיוחדת המאפשרת לנו להתקרב יותר אל הקב"ה?
ראשיעל הפרשה ה'שבועי' של שרגא בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו
בלק(במדבר כב:ב-כה:ט)
בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו
"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע". (מתוך המשנה בפרקי אבות, פרק חמישי, משנה כ"ג).
--------------------------------------------------------------------------------
בפרשת השבוע שלנו, עוברים בני ישראל בתוך שטחה של ארץ מואב. בלק, מלך מואב, מבקש לפתוח במלחמה נגד בני ישראל, אולם הוא מבין שתקיפה פיזית כנגד העם הזה, היא חסרת כל סיכוי. באותה תקופה, העולם כולו כבר יודע היטב שעמידותו של עם ישראל נתונה בידי שמים, ולכן אין כל אפשרות להביס אותו מבחינה פיזית, אם הא-ל אינו רוצה בכך בעצמו. הדרך היחידה שנותרה לגבור על בני ישראל, היא באמצעות הפעלתם של כוחות רוחניים. לפיכך, בלק מחליט לשכור את שירותיו של ה'מומחה' הגדול ביותר בנושאים רוחניים בעולם הלא-יהודי, אדם בשם בלעם. הוא מבקש ממנו לנהל מלחמה מטאפיזית, מלחמה רוחנית, כנגד העם היהודי.
מי היה בלעם ומה השוני בינו לבין אברהם אבינו, שלהבדיל השתמש גם הוא בכוחות רוחניים? בהתייחסותנו לשאלה זו, ננסה לבדוק תחילה שלוש תכונות בסיסיות, שהמשנה מזהה באדם; בהמשך ננסה להתעמק בכל אחת מן התכונות הללו ונבדוק מה טיבן המהותי.
--------------------------------------------------------------------------------
"עין טובה" מול "עין רעה"
אדם שיש לו "עין טובה", תמיד ישמח בכנות, בשמחתם של אחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה" אדם כזה תמיד יחמיץ פנים למול הצלחתם של הסובבים אותו.
בספר בראשית, פרק י"ח:2, ממהר אברהם אבינו לשרת שלושה אורחים אלמוניים שהגיעו לאוהלו, משום שהשתדל תמיד בכל כוחו לקרב את בני האדם לקב"ה. כעת השוו זאת למעשיו של בלעם. בלעם היה שכיר-חרב, שנרתם בשמחה למשימה שהטיל עליו בלק לעטוף את בני ישראל בכוחות רוחניים שליליים והרסניים. בלעם יכול היה להביא לניצחונם של המואבים, באופן פשוט הרבה יותר הוא יכול היה לבחור לברך את ארץ מואב בכל הטוב שבעולם, ומכאן כבר היה מגיע מאליו הפסדם של בני ישראל; אולם במקום זאת, הוא מחליט דווקא לפנות לכיוונם של בני ישראל, ולהביא עליהם קללה.
כל אחד מאתנו יכול בקלות לגלות אם לאדם מסוים יש "עין טובה" או "עין רעה". עלינו פשוט לבדוק כיצד הוא מגיב לבשורות טובות של הזולת. לדוגמא, אם אתם מופיעים בפני חבריכם עם המכונית החדשה והמפוארת שלכם, האם יתלהבו החברים לנוכח הרכישה החדשה? האם הם יברכו אתכם בברכת 'מזל טוב', או 'תתחדשו'? או שמא ישלחו לכיוונכם מבט מרוחק וימלמלו בזלזול: 'אה, נחמד האוטו הזה'?
כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב'.לי יש שיטה מיוחדת משלי, בכדי לבדוק האם לתלמידים שלי יש "עין טובה" או "עין רעה". כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב' מכל עבר. אולם אני תמיד בוחן מקרוב דווקא את תגובתם של שאר התלמידים הרווקים, שבעצמם היו רוצים מאד כבר למצוא את 'הנפש התאומה' שלהם. אני בודק כיצד הם מגיבים להודעתו המרגשת של חברם לספסל הלימודים, וכך אני מצליח בקלות לאבחן איזו "עין" יש לכל אחד מהם.
עלינו לזכור שבחיים היומיומיים שלנו, יתכן שכדאי לנו להיזהר מ'לנפנף' כל הזמן בהצלחות הפרטיות שלנו בין אם מדובר בעושר כלכלי, בילדים, או במזל טוב מכל סוג שהוא. משום שלצערנו הגדול, אנשים רבים עלולים להתחיל לקנא במזלנו הטוב, ולפעמים, בכדי לשפר את הרגשתם האישית, הם עלולים 'לאחל' לנו בסתר, שכל העושר או השמחה הקיימים בידינו פשוט ייעלמו. אין בכך המלצה להפוך לפרנואידים, אולם כדאי לשמור על מידה סבירה של ענווה וצניעות, ולשקול היטב עם מי לחלוק את הבשורות הטובות בחיינו. אדם שבוחר להתרברב לגבי כל הצלחה, פשוט 'מזמין' את בעלי ה"עין הרעה" לחצרו הפרטית.
--------------------------------------------------------------------------------
"רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה"
התכונה הבאה שמבדילה בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע, היא "רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה". כפי שהבהרנו בדברינו על פרשת 'במדבר', ההגדרה של מושג ה'ענווה' היא לדעת את מקומנו ביחס לזולת בייחוד ביחס לקב"ה. אברהם אבינו סימל באישיותו את מושג הענווה, משום שכל פעולתו בעולם הייתה ללמד את בני האדם, שכל כוח הקיים בידינו מקורו ביושב במרומים.
האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות? בניגוד גמור לכך, בלעם מחליט להביא קללה על עם ישראל, למרות שהקב"ה מביע בפירוש את התנגדותו לכך "ויאמר אלוקים אל בלעם: לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא" (במדבר פרק כ"ב:12). בלעם בניגוד לאברהם, ראה את הקב"ה כסוג מסוים של אליל, שניתן לבחור אם לציית לו, או פשוט להתעלם ממנו לחלוטין.
יש לכך קשר ישיר לשמירת המצוות שלנו. כאשר אנו מקיימים מצווה בין אם מדובר במתן צדקה לעניים, או ביקור בבית הכנסת, או אפילו ניקיון יסודי של הבית לקראת חג הפסח האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות מיוחדת המאפשרת לנו להתקרב יותר אל הקב"ה?
--------------------------------------------------------------------------------
"נפש שפלה" מול "נפש רחבה"
התכונה השלישית שמזכירה המשנה היא "נפש שפלה", כלומר, נפש השמחה בחלקה, לעומת "נפש רחבה", כלומר נפש תאוות בצע. כאשר אברהם אבינו עשה את דרכו אל תוך ארץ כנען, כמטאפורה למסע הרוחני הפרטי שלו, הוא היה מוכן לוותר על חיי המותרות, בכדי שיוכל לחיות חיים מלאי תוכן ומשמעות. הוא אפילו היה מוכן שישליכו אותו אל תוך כבשן של אש בוערת, ובלבד שלא ייאלץ לוותר על עולמו הערכי והרוחני.
בלעם, בניגוד לכך, חי את חייו במרדף בלתי פוסק אחר עושר והשגיות חומרית. למעשה, המדרש אפילו מייחס לו 'כבוד' מיוחד, כאשר הוא מגדיר אותו כאדם שייסד בעולם את רעיון הקזינו וההימורים. הוא היה סוכן חופשי, שכיר חרב, אדם שהיה משכיר את שירותיו בכדי לרצוח, ללא שמץ של ייסורי מצפון או רגשות אשם. אפילו השם שלו בלעם מורכב מהמילים: 'בלא-עם' (חסר עם). הוא הקדיש את נאמנותו 'לכל המרבה במחיר'.
אולם האמת היא, שלעיתים קרובות די קשה לגלות את כוונותיו האמיתיות של אדם מסוים. האם כוונתו לעזור לאנושות ולהפוך את העולם לטוב יותר? או שמא מדובר באדם שמנסה לספק רק את עצמו ולהרוס את סביבתו? כיצד נוכל להיות בטוחים במאת האחוזים בכוונת מעשיו?
מדוע מדברת המשנה על "התלמידים"? מדוע היא איננה מבחינה ישירות בין אברהם לבין בלעם?התשובה לכך מצויה במקור הראשון שהבאנו, במשנה בפרקי אבות. המשנה מבחינה בין תלמידיו של אברהם אבינו, לבין תלמידיו של בלעם הרשע. מדוע מדברת המשנה על "התלמידים"? מדוע היא איננה מבחינה ישירות בין אברהם לבין בלעם?
התשובה לכך היא, שהביטוי האמיתי והישיר ביותר לאישיותו של האדם, היא אופי התלמידים שהוא מצליח לחנך בדרכו. לכן אומרת לנו היהדות, שכאשר אנו בוחרים לעצמנו רב, חשוב יותר שנבחן את אישיותו של ה'מועמד', אפילו יותר מרמת הידע התורני שיש לו. הרמב"ם, ביצירתו המפורסמת "משנה תורה", מביע את הרעיון הזה בדרך שונה. הוא מונה רשימה שלימה של הלכות העוסקות באופיו של האדם ("הלכות דעות"), עוד לפני שהוא מתייחס להלכות לימוד התורה. אם לא תקפידו להשקיע ולפתח את תכונותיכם האישיות, תוכלו אמנם להיות בני אדם חכמים ומוכשרים ביותר, אך עדיין אתם עלולים לסיים את חייכם כמו בלעם הרשע.
--------------------------------------------------------------------------------
רתום את 'החמור'
קיים הבדל אחד נוסף בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע. התורה מספרת לנו שכל אחד מהם השכים מוקדם מאד בבוקר, ורתם את חמורו "וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו" (בראשית כ"ב:3), "ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את אתונו" (במדבר כ"ב:21). אם נשים לב למילים המדויקות, נוכל להבחין בכך, שהמילה "ויחבוש" מזכירה לנו מאד את המושג "לכבוש". ואילו המילה "חמור" דומה מאד למילה "חומר".
הקב"ה מראה לבלעם במעשהו, שאפילו האתון נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר משלו!משמעות הדברים היא כזו: כאשר אברהם אבינו "חובש את חמורו", הוא למעשה כובש את יצריו החומריים, בכדי לשרת את הקב"ה בצורה הטובה ביותר. לכן, כאשר ניגש אברהם להר המוריה, בכדי להיפגש ישירות עם הקב"ה, הוא משאיר מאחור את חמורו (בראשית כ"ב:5) כאילו הוא מכריז בפנינו: 'אני כעת משוחרר לגמרי מכל יצר גופני או חומרי'.
כעת בואו ונשווה זאת עם בלעם, שהשכים אף הוא בבוקר, בכדי להוביל את המפלה הגדולה שתכנן לעם ישראל, בתמורה לכסף רב שהובטח לו. במקרה של בלעם, האתון היא זו שמקבלת את הנבואה, דווקא אליה בוחר הקב"ה להתגלות! (במדבר כ"ב:25) הקב"ה מראה לבלעם במעשהו, שאפילו האתון נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר משלו! כעת אנו גם מבינים, מדוע כאשר הקב"ה מנבא את מותו של בלעם, הוא אומר: "אברהם אביהם כבר הקדים אותך" (גמרא, מסכת סנהדרין, דף ק"ב ע"ב).
צדק מושלם!
אנו שמחים לגלות, שאף על פי ולמרות תוכניותיו המרושעות של בלעם, מצפה לנו במקרה זה 'סוף-טוב'. בספר במדבר פרק כ"ד:5, כאשר בלעם מנסה לקלל את בני ישראל, בסופו של דבר, יוצאת מפיו ברכה יפהפייה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". אלו הן המילים הראשונות שכל יהודי אומר, בכל בוקר, ברגע שהוא נכנס אל בית הכנסת לתפילת שחרית. במשך 3000 שנה, העם היהודי מצטט את מלותיו של בלעם, בכדי לחזק את הקשר שלו לקב"ה.
יתכן שכך בעצם מתגשמת הבטחתו של הקב"ה לאברהם אבינו: "ואברכה מברכיך, ומקללך אאור [אברך את מי שברך אותך, ואקלל את מי שקילל אותך]" (בראשית י"ב:3). מי ייתן ותמיד תתקיים בנו הברכה הזו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.co.il/tp/sw/48852707.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/sw/48852707.html</a>
"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע". (מתוך המשנה בפרקי אבות, פרק חמישי, משנה כ"ג).
--------------------------------------------------------------------------------
בפרשת השבוע שלנו, עוברים בני ישראל בתוך שטחה של ארץ מואב. בלק, מלך מואב, מבקש לפתוח במלחמה נגד בני ישראל, אולם הוא מבין שתקיפה פיזית כנגד העם הזה, היא חסרת כל סיכוי. באותה תקופה, העולם כולו כבר יודע היטב שעמידותו של עם ישראל נתונה בידי שמים, ולכן אין כל אפשרות להביס אותו מבחינה פיזית, אם הא-ל אינו רוצה בכך בעצמו. הדרך היחידה שנותרה לגבור על בני ישראל, היא באמצעות הפעלתם של כוחות רוחניים. לפיכך, בלק מחליט לשכור את שירותיו של ה'מומחה' הגדול ביותר בנושאים רוחניים בעולם הלא-יהודי, אדם בשם בלעם. הוא מבקש ממנו לנהל מלחמה מטאפיזית, מלחמה רוחנית, כנגד העם היהודי.
מי היה בלעם ומה השוני בינו לבין אברהם אבינו, שלהבדיל השתמש גם הוא בכוחות רוחניים? בהתייחסותנו לשאלה זו, ננסה לבדוק תחילה שלוש תכונות בסיסיות, שהמשנה מזהה באדם; בהמשך ננסה להתעמק בכל אחת מן התכונות הללו ונבדוק מה טיבן המהותי.
"עין טובה" מול "עין רעה"
אדם שיש לו "עין טובה", תמיד ישמח בכנות, בשמחתם של אחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה" אדם כזה תמיד יחמיץ פנים למול הצלחתם של הסובבים אותו.
בספר בראשית, פרק י"ח:2, ממהר אברהם אבינו לשרת שלושה אורחים אלמוניים שהגיעו לאוהלו, משום שהשתדל תמיד בכל כוחו לקרב את בני האדם לקב"ה. כעת השוו זאת למעשיו של בלעם. בלעם היה שכיר-חרב, שנרתם בשמחה למשימה שהטיל עליו בלק לעטוף את בני ישראל בכוחות רוחניים שליליים והרסניים. בלעם יכול היה להביא לניצחונם של המואבים, באופן פשוט הרבה יותר הוא יכול היה לבחור לברך את ארץ מואב בכל הטוב שבעולם, ומכאן כבר היה מגיע מאליו הפסדם של בני ישראל; אולם במקום זאת, הוא מחליט דווקא לפנות לכיוונם של בני ישראל, ולהביא עליהם קללה.
כל אחד מאתנו יכול בקלות לגלות אם לאדם מסוים יש "עין טובה" או "עין רעה". עלינו פשוט לבדוק כיצד הוא מגיב לבשורות טובות של הזולת. לדוגמא, אם אתם מופיעים בפני חבריכם עם המכונית החדשה והמפוארת שלכם, האם יתלהבו החברים לנוכח הרכישה החדשה? האם הם יברכו אתכם בברכת 'מזל טוב', או 'תתחדשו'? או שמא ישלחו לכיוונכם מבט מרוחק וימלמלו בזלזול: 'אה, נחמד האוטו הזה'?
כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב'.לי יש שיטה מיוחדת משלי, בכדי לבדוק האם לתלמידים שלי יש "עין טובה" או "עין רעה". כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב' מכל עבר. אולם אני תמיד בוחן מקרוב דווקא את תגובתם של שאר התלמידים הרווקים, שבעצמם היו רוצים מאד כבר למצוא את 'הנפש התאומה' שלהם. אני בודק כיצד הם מגיבים להודעתו המרגשת של חברם לספסל הלימודים, וכך אני מצליח בקלות לאבחן איזו "עין" יש לכל אחד מהם.
עלינו לזכור שבחיים היומיומיים שלנו, יתכן שכדאי לנו להיזהר מ'לנפנף' כל הזמן בהצלחות הפרטיות שלנו בין אם מדובר בעושר כלכלי, בילדים, או במזל טוב מכל סוג שהוא. משום שלצערנו הגדול, אנשים רבים עלולים להתחיל לקנא במזלנו הטוב, ולפעמים, בכדי לשפר את הרגשתם האישית, הם עלולים 'לאחל' לנו בסתר, שכל העושר או השמחה הקיימים בידינו פשוט ייעלמו. אין בכך המלצה להפוך לפרנואידים, אולם כדאי לשמור על מידה סבירה של ענווה וצניעות, ולשקול היטב עם מי לחלוק את הבשורות הטובות בחיינו. אדם שבוחר להתרברב לגבי כל הצלחה, פשוט 'מזמין' את בעלי ה"עין הרעה" לחצרו הפרטית
"רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה"
התכונה הבאה שמבדילה בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע, היא "רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה". כפי שהבהרנו בדברינו על פרשת 'במדבר', ההגדרה של מושג ה'ענווה' היא לדעת את מקומנו ביחס לזולת בייחוד ביחס לקב"ה. אברהם אבינו סימל באישיותו את מושג הענווה, משום שכל פעולתו בעולם הייתה ללמד את בני האדם, שכל כוח הקיים בידינו מקורו ביושב במרומים.
האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות? בניגוד גמור לכך, בלעם מחליט להביא קללה על עם ישראל, למרות שהקב"ה מביע בפירוש את התנגדותו לכך "ויאמר אלוקים אל בלעם: לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא" (במדבר פרק כ"ב:12). בלעם בניגוד לאברהם, ראה את הקב"ה כסוג מסוים של אליל, שניתן לבחור אם לציית לו, או פשוט להתעלם ממנו לחלוטין.
יש לכך קשר ישיר לשמירת המצוות שלנו. כאשר אנו מקיימים מצווה בין אם מדובר במתן צדקה לעניים, או ביקור בבית הכנסת, או אפילו ניקיון יסודי של הבית לקראת חג הפסח האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות מיוחדת המאפשרת לנו להתקרב יותר אל הקב"ה?
ראשיעל הפרשה ה'שבועי' של שרגא בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו
בלק(במדבר כב:ב-כה:ט)
בלעם הרשע בהשוואה לאברהם אבינו
"כל מי שיש בו שלושה דברים הללו, הוא מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלושה דברים אחרים, הוא מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה תלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה תלמידיו של בלעם הרשע". (מתוך המשנה בפרקי אבות, פרק חמישי, משנה כ"ג).
--------------------------------------------------------------------------------
בפרשת השבוע שלנו, עוברים בני ישראל בתוך שטחה של ארץ מואב. בלק, מלך מואב, מבקש לפתוח במלחמה נגד בני ישראל, אולם הוא מבין שתקיפה פיזית כנגד העם הזה, היא חסרת כל סיכוי. באותה תקופה, העולם כולו כבר יודע היטב שעמידותו של עם ישראל נתונה בידי שמים, ולכן אין כל אפשרות להביס אותו מבחינה פיזית, אם הא-ל אינו רוצה בכך בעצמו. הדרך היחידה שנותרה לגבור על בני ישראל, היא באמצעות הפעלתם של כוחות רוחניים. לפיכך, בלק מחליט לשכור את שירותיו של ה'מומחה' הגדול ביותר בנושאים רוחניים בעולם הלא-יהודי, אדם בשם בלעם. הוא מבקש ממנו לנהל מלחמה מטאפיזית, מלחמה רוחנית, כנגד העם היהודי.
מי היה בלעם ומה השוני בינו לבין אברהם אבינו, שלהבדיל השתמש גם הוא בכוחות רוחניים? בהתייחסותנו לשאלה זו, ננסה לבדוק תחילה שלוש תכונות בסיסיות, שהמשנה מזהה באדם; בהמשך ננסה להתעמק בכל אחת מן התכונות הללו ונבדוק מה טיבן המהותי.
--------------------------------------------------------------------------------
"עין טובה" מול "עין רעה"
אדם שיש לו "עין טובה", תמיד ישמח בכנות, בשמחתם של אחרים. זאת בניגוד לאדם שיש לו "עין רעה" אדם כזה תמיד יחמיץ פנים למול הצלחתם של הסובבים אותו.
בספר בראשית, פרק י"ח:2, ממהר אברהם אבינו לשרת שלושה אורחים אלמוניים שהגיעו לאוהלו, משום שהשתדל תמיד בכל כוחו לקרב את בני האדם לקב"ה. כעת השוו זאת למעשיו של בלעם. בלעם היה שכיר-חרב, שנרתם בשמחה למשימה שהטיל עליו בלק לעטוף את בני ישראל בכוחות רוחניים שליליים והרסניים. בלעם יכול היה להביא לניצחונם של המואבים, באופן פשוט הרבה יותר הוא יכול היה לבחור לברך את ארץ מואב בכל הטוב שבעולם, ומכאן כבר היה מגיע מאליו הפסדם של בני ישראל; אולם במקום זאת, הוא מחליט דווקא לפנות לכיוונם של בני ישראל, ולהביא עליהם קללה.
כל אחד מאתנו יכול בקלות לגלות אם לאדם מסוים יש "עין טובה" או "עין רעה". עלינו פשוט לבדוק כיצד הוא מגיב לבשורות טובות של הזולת. לדוגמא, אם אתם מופיעים בפני חבריכם עם המכונית החדשה והמפוארת שלכם, האם יתלהבו החברים לנוכח הרכישה החדשה? האם הם יברכו אתכם בברכת 'מזל טוב', או 'תתחדשו'? או שמא ישלחו לכיוונכם מבט מרוחק וימלמלו בזלזול: 'אה, נחמד האוטו הזה'?
כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב'.לי יש שיטה מיוחדת משלי, בכדי לבדוק האם לתלמידים שלי יש "עין טובה" או "עין רעה". כאשר אחד מתלמידי הרבים מודיע על אירוסיו עם בחירת לבו, מתרחשת סביבו חגיגה קטנה, והוא מוקף בברכות 'מזל טוב' מכל עבר. אולם אני תמיד בוחן מקרוב דווקא את תגובתם של שאר התלמידים הרווקים, שבעצמם היו רוצים מאד כבר למצוא את 'הנפש התאומה' שלהם. אני בודק כיצד הם מגיבים להודעתו המרגשת של חברם לספסל הלימודים, וכך אני מצליח בקלות לאבחן איזו "עין" יש לכל אחד מהם.
עלינו לזכור שבחיים היומיומיים שלנו, יתכן שכדאי לנו להיזהר מ'לנפנף' כל הזמן בהצלחות הפרטיות שלנו בין אם מדובר בעושר כלכלי, בילדים, או במזל טוב מכל סוג שהוא. משום שלצערנו הגדול, אנשים רבים עלולים להתחיל לקנא במזלנו הטוב, ולפעמים, בכדי לשפר את הרגשתם האישית, הם עלולים 'לאחל' לנו בסתר, שכל העושר או השמחה הקיימים בידינו פשוט ייעלמו. אין בכך המלצה להפוך לפרנואידים, אולם כדאי לשמור על מידה סבירה של ענווה וצניעות, ולשקול היטב עם מי לחלוק את הבשורות הטובות בחיינו. אדם שבוחר להתרברב לגבי כל הצלחה, פשוט 'מזמין' את בעלי ה"עין הרעה" לחצרו הפרטית.
--------------------------------------------------------------------------------
"רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה"
התכונה הבאה שמבדילה בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע, היא "רוח נמוכה" מול "רוח גבוהה". כפי שהבהרנו בדברינו על פרשת 'במדבר', ההגדרה של מושג ה'ענווה' היא לדעת את מקומנו ביחס לזולת בייחוד ביחס לקב"ה. אברהם אבינו סימל באישיותו את מושג הענווה, משום שכל פעולתו בעולם הייתה ללמד את בני האדם, שכל כוח הקיים בידינו מקורו ביושב במרומים.
האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות? בניגוד גמור לכך, בלעם מחליט להביא קללה על עם ישראל, למרות שהקב"ה מביע בפירוש את התנגדותו לכך "ויאמר אלוקים אל בלעם: לא תלך עמהם, לא תאור את העם, כי ברוך הוא" (במדבר פרק כ"ב:12). בלעם בניגוד לאברהם, ראה את הקב"ה כסוג מסוים של אליל, שניתן לבחור אם לציית לו, או פשוט להתעלם ממנו לחלוטין.
יש לכך קשר ישיר לשמירת המצוות שלנו. כאשר אנו מקיימים מצווה בין אם מדובר במתן צדקה לעניים, או ביקור בבית הכנסת, או אפילו ניקיון יסודי של הבית לקראת חג הפסח האם אנו מתייחסים למעשה הזה כסוג של מטלה שאנחנו רק רוצים להיפטר ממנה, או שמא מדובר בהזדמנות מיוחדת המאפשרת לנו להתקרב יותר אל הקב"ה?
--------------------------------------------------------------------------------
"נפש שפלה" מול "נפש רחבה"
התכונה השלישית שמזכירה המשנה היא "נפש שפלה", כלומר, נפש השמחה בחלקה, לעומת "נפש רחבה", כלומר נפש תאוות בצע. כאשר אברהם אבינו עשה את דרכו אל תוך ארץ כנען, כמטאפורה למסע הרוחני הפרטי שלו, הוא היה מוכן לוותר על חיי המותרות, בכדי שיוכל לחיות חיים מלאי תוכן ומשמעות. הוא אפילו היה מוכן שישליכו אותו אל תוך כבשן של אש בוערת, ובלבד שלא ייאלץ לוותר על עולמו הערכי והרוחני.
בלעם, בניגוד לכך, חי את חייו במרדף בלתי פוסק אחר עושר והשגיות חומרית. למעשה, המדרש אפילו מייחס לו 'כבוד' מיוחד, כאשר הוא מגדיר אותו כאדם שייסד בעולם את רעיון הקזינו וההימורים. הוא היה סוכן חופשי, שכיר חרב, אדם שהיה משכיר את שירותיו בכדי לרצוח, ללא שמץ של ייסורי מצפון או רגשות אשם. אפילו השם שלו בלעם מורכב מהמילים: 'בלא-עם' (חסר עם). הוא הקדיש את נאמנותו 'לכל המרבה במחיר'.
אולם האמת היא, שלעיתים קרובות די קשה לגלות את כוונותיו האמיתיות של אדם מסוים. האם כוונתו לעזור לאנושות ולהפוך את העולם לטוב יותר? או שמא מדובר באדם שמנסה לספק רק את עצמו ולהרוס את סביבתו? כיצד נוכל להיות בטוחים במאת האחוזים בכוונת מעשיו?
מדוע מדברת המשנה על "התלמידים"? מדוע היא איננה מבחינה ישירות בין אברהם לבין בלעם?התשובה לכך מצויה במקור הראשון שהבאנו, במשנה בפרקי אבות. המשנה מבחינה בין תלמידיו של אברהם אבינו, לבין תלמידיו של בלעם הרשע. מדוע מדברת המשנה על "התלמידים"? מדוע היא איננה מבחינה ישירות בין אברהם לבין בלעם?
התשובה לכך היא, שהביטוי האמיתי והישיר ביותר לאישיותו של האדם, היא אופי התלמידים שהוא מצליח לחנך בדרכו. לכן אומרת לנו היהדות, שכאשר אנו בוחרים לעצמנו רב, חשוב יותר שנבחן את אישיותו של ה'מועמד', אפילו יותר מרמת הידע התורני שיש לו. הרמב"ם, ביצירתו המפורסמת "משנה תורה", מביע את הרעיון הזה בדרך שונה. הוא מונה רשימה שלימה של הלכות העוסקות באופיו של האדם ("הלכות דעות"), עוד לפני שהוא מתייחס להלכות לימוד התורה. אם לא תקפידו להשקיע ולפתח את תכונותיכם האישיות, תוכלו אמנם להיות בני אדם חכמים ומוכשרים ביותר, אך עדיין אתם עלולים לסיים את חייכם כמו בלעם הרשע.
--------------------------------------------------------------------------------
רתום את 'החמור'
קיים הבדל אחד נוסף בין אברהם אבינו לבין בלעם הרשע. התורה מספרת לנו שכל אחד מהם השכים מוקדם מאד בבוקר, ורתם את חמורו "וישכם אברהם בבוקר, ויחבוש את חמורו" (בראשית כ"ב:3), "ויקם בלעם בבוקר, ויחבוש את אתונו" (במדבר כ"ב:21). אם נשים לב למילים המדויקות, נוכל להבחין בכך, שהמילה "ויחבוש" מזכירה לנו מאד את המושג "לכבוש". ואילו המילה "חמור" דומה מאד למילה "חומר".
הקב"ה מראה לבלעם במעשהו, שאפילו האתון נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר משלו!משמעות הדברים היא כזו: כאשר אברהם אבינו "חובש את חמורו", הוא למעשה כובש את יצריו החומריים, בכדי לשרת את הקב"ה בצורה הטובה ביותר. לכן, כאשר ניגש אברהם להר המוריה, בכדי להיפגש ישירות עם הקב"ה, הוא משאיר מאחור את חמורו (בראשית כ"ב:5) כאילו הוא מכריז בפנינו: 'אני כעת משוחרר לגמרי מכל יצר גופני או חומרי'.
כעת בואו ונשווה זאת עם בלעם, שהשכים אף הוא בבוקר, בכדי להוביל את המפלה הגדולה שתכנן לעם ישראל, בתמורה לכסף רב שהובטח לו. במקרה של בלעם, האתון היא זו שמקבלת את הנבואה, דווקא אליה בוחר הקב"ה להתגלות! (במדבר כ"ב:25) הקב"ה מראה לבלעם במעשהו, שאפילו האתון נמצאת ברמה רוחנית גבוהה יותר משלו! כעת אנו גם מבינים, מדוע כאשר הקב"ה מנבא את מותו של בלעם, הוא אומר: "אברהם אביהם כבר הקדים אותך" (גמרא, מסכת סנהדרין, דף ק"ב ע"ב).
צדק מושלם!
אנו שמחים לגלות, שאף על פי ולמרות תוכניותיו המרושעות של בלעם, מצפה לנו במקרה זה 'סוף-טוב'. בספר במדבר פרק כ"ד:5, כאשר בלעם מנסה לקלל את בני ישראל, בסופו של דבר, יוצאת מפיו ברכה יפהפייה: "מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל". אלו הן המילים הראשונות שכל יהודי אומר, בכל בוקר, ברגע שהוא נכנס אל בית הכנסת לתפילת שחרית. במשך 3000 שנה, העם היהודי מצטט את מלותיו של בלעם, בכדי לחזק את הקשר שלו לקב"ה.
יתכן שכך בעצם מתגשמת הבטחתו של הקב"ה לאברהם אבינו: "ואברכה מברכיך, ומקללך אאור [אברך את מי שברך אותך, ואקלל את מי שקילל אותך]" (בראשית י"ב:3). מי ייתן ותמיד תתקיים בנו הברכה הזו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.co.il/tp/sw/48852707.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/sw/48852707.html</a>
תמוז תש"ע
תפילת הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל זצ"ל
תפילה שכתב הרב על פתק ונמצא בכיסו כשהלך לעולמו:
"ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא על דעתי עמדתי לשרת עם קדושיך, לדון ולהורות. ידעתי מיעוט ערכי - מך שבערכין. לא ביקשת נפלאות ממני, אך כך הורו לי רבותיי וכך גלגלת כל הגלגולים, וסיבבת כל הסיבות. הקימות מעפר דל ותעש לי שם, כשם הגדולים. גזרה חוכמתו, יתברך ויתעלה שמו, לשרת עם קודש, להורות ולדון, ועל הכול יתברך שמו ויתעלה.
אך רעדה אחזתני, יראה ורעד יבוא בי, על הסכנה הנוראה העומדת עליי, ופי תהום הפעור לנגדי... אנא אפנה לעזרה ואנא אברח, אבל בטחתי ברוב חסדך, מכל תחינותיי לפניך כי אתה שומע תפילה. אנא השם, אלוהי הרוחות, חוס ורחם על כל יושבי כיסאות למשפט, ובפרט עלי, אני עבדך בן אמתך, מרדכי בן מזל. רחם עליי ותן לי לב שומע ודעת להבין לשפוט את עמך.
חוננו חוכמה בינה דעת והשכל. שלא נאמר על טהור - טמא, ועל טמא - טהור, על מותר - אסור, ועל אסור - מותר. על זכאי - חייב, ועל חייב - זכאי. ותצילנו מכל שגיאות וטעויות, ויהא ליבי חזק, ואתן להוכיח כל עושי ועוול ולהציל עשוק מיד עושקו. ואל יישאנו יצרנו להעלים עין, חס וחלילה, ותזכנו לגדור פרצות ולהתקין תקנות ולהרביץ תורה, שיהא שם שמיים מתקדש על ידינו. ותהא איימתנו מוטלת על הבריות ואהבתנו חקוקה בלבם ונתרחק מן הגאווה והכעס והקפדנות. ותאזרנו חיל לשפוט את עמך. גל עיניי והביטה נפלאות מתורתיך".
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=1259&id=13972&q' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur ... id=13972&q</a>
תפילת הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
נערך על ידי הרב
מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל זצ"ל
תפילה שכתב הרב על פתק ונמצא בכיסו כשהלך לעולמו:
"ריבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא על דעתי עמדתי לשרת עם קדושיך, לדון ולהורות. ידעתי מיעוט ערכי - מך שבערכין. לא ביקשת נפלאות ממני, אך כך הורו לי רבותיי וכך גלגלת כל הגלגולים, וסיבבת כל הסיבות. הקימות מעפר דל ותעש לי שם, כשם הגדולים. גזרה חוכמתו, יתברך ויתעלה שמו, לשרת עם קודש, להורות ולדון, ועל הכול יתברך שמו ויתעלה.
אך רעדה אחזתני, יראה ורעד יבוא בי, על הסכנה הנוראה העומדת עליי, ופי תהום הפעור לנגדי... אנא אפנה לעזרה ואנא אברח, אבל בטחתי ברוב חסדך, מכל תחינותיי לפניך כי אתה שומע תפילה. אנא השם, אלוהי הרוחות, חוס ורחם על כל יושבי כיסאות למשפט, ובפרט עלי, אני עבדך בן אמתך, מרדכי בן מזל. רחם עליי ותן לי לב שומע ודעת להבין לשפוט את עמך.
חוננו חוכמה בינה דעת והשכל. שלא נאמר על טהור - טמא, ועל טמא - טהור, על מותר - אסור, ועל אסור - מותר. על זכאי - חייב, ועל חייב - זכאי. ותצילנו מכל שגיאות וטעויות, ויהא ליבי חזק, ואתן להוכיח כל עושי ועוול ולהציל עשוק מיד עושקו. ואל יישאנו יצרנו להעלים עין, חס וחלילה, ותזכנו לגדור פרצות ולהתקין תקנות ולהרביץ תורה, שיהא שם שמיים מתקדש על ידינו. ותהא איימתנו מוטלת על הבריות ואהבתנו חקוקה בלבם ונתרחק מן הגאווה והכעס והקפדנות. ותאזרנו חיל לשפוט את עמך. גל עיניי והביטה נפלאות מתורתיך".
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=1259&id=13972&q' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur ... id=13972&q</a>
בלעם שבתוכנו
כמה פעמים פגשנו את האתון של בלעם בחיים שלנו. כמה פעמים כעסנו על אנשים בגלל שפגעו בנו מבלי לבחון את כוונתם?
י"א תמוז ה´תש"ע - הרב גלעד שטראוס
לבלעם יש "אג'נדה". יש לו תפיסה בדבר הקשר שבין אדם ואלוקיו. התורה רוצה לומר לנו מה דעתה על הדרך הזאת.
אם בלעם היה דמות תלושה מהמציאות לא היה צורך לפרט את פעולותיו ודבריו. התורה יודעת שתכונת בלעם נמצאת במידה מסוימת בכל אחד מאתנו. הלימוד על בלעם לא בא לומר לנו מה קרה פעם, בימים ההם, אלא מה קורה לנו, לכל אחד מאתנו, בזמן הזה.
בלעם סבור שהיחסים שבין אדם ואלוקים נבחנים במעשים בלבד: (כב; יח) "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ד' א-להי לעשות קטנה או גדולה". 'לעשות קטנה או גדולה' המחויבות של האדם לד' היא בעשיה בלבד. את הכוונה, את העולם הפנימי שלי, אני לא חייב לד'. העולם הפנימי שלי הוא שלי ואני חופשי בו.
אם נתיחד לרגע עם עצמנו נמצא שתפיסה זו לעיתים קרובות פועלת גם בנו. במחשבה ראשונה אפשר לטעון שזו לכאורה "האג'נדה" של ההלכה: תעשו את המצוות, תקיימו את ההלכה. על מחשבות וכוונות אין הלכה. לכאורה אדם רשאי לחשוב ככל שעולה על דעתו.
בלעם, לאורך כל הדרך, מתכוון לקלל, הפוך ממה שד' מתכוון. למרות זאת הוא לא נמנע מלהמשיך בדרכו. בכל שלב הוא ממתין לקבל אישור מד'. בלעם מאמין שכל עוד המעשים שלו הם בדיוק על פי הנחיות ד' - אין בו דופי.
הפרשיה שלנו באה לספר כיצד הקב"ה מלמד את בלעם (ואותנו) שזו דרך רעה ושגויה.
השעור נעשה בעזרת האתון של בלעם: ההתנהגות המעשית שלה נתפסת אצל בלעם כעוינת אותו: היא מתרחקת לשדה, אחר כך לוחצת את הרגל של בלעם אל הקיר, לבסוף רובצת במקום. בלעם לא מפסיק להכות אותה - הוא שופט אותה לפי המעשים שלה שאכן נראים כהתעללות בבלעם.
אבל לאחר שד' פוקח את עיניו, מתברר לבלעם שהיא הצילה אותו: (כב; לג) "אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי". המעשים שלה נראו עוינים אבל הכוונה שלה היתה טובה. בלעם צריך להבין שלא המעשה קובע אלא הכוונה. הוא צריך להיות אסיר תודה לאתון הסוררת - מפני שהיא הצילה את חייו. כפי שהאתון עצמה אומרת (כב; ל) "הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה..."
נשוב אל עצמנו, אל בלעם שבתוכנו. כמה פעמים פגשנו את האתון של בלעם בחיים שלנו. כמה פעמים כעסנו על אנשים בגלל מעשים שלהם שפגעו בנו ולא היתה לנו גדלות הנפש לבחון אולי הם התכוונו לטובתנו?
בענין זה עומדת לנגד עיני חויה מתקופת הצבא. מפקד שלי תפס אותי משקר. הוא "שטף" אותי בצעקות נוראיות. הרגשתי שעם כל חומרת המעשה שלי - התגובה שלו הרבה יותר כועסת ממה שהיה מגיב כלפי חייל אחר. יצאתי ממנו מאוד פגוע.
רק כעבור תקופה - כאשר שחזרתי את הארוע ההוא, נזכרתי לפתע שבשיא הכעס שלו הוא צעק עלי "אתה לא תהיה כמותם..." לפתע חדרה בי התודעה שהמפקד הזה בעצם מעריך אותי כאדם אמיתי. דווקא משום כך הוא כל כך כעס, הוא הרגיש שאני מאבד בצבא ערכים שיש לי.
מתוך הבנת הכוונה שהיתה מאחורי הכעס שהוא כעס עלי, התיחסתי מעתה אחרת לגמרי אל הארוע - שוב לא ראיתי במפקד ההוא דמות עוינת אלא דמות אוהבת ודואגת לטובתי הרוחנית.
אמנם קל יותר לדון לפי המעשה הוא חיצוני וגלוי לעין כל. לכן גם הדרישה הראשונה של התורה וההלכה היא שהמעשים יהיו נכונים. הכוונה היא פנימיות הדבר. על פי רוב קשה לדון לפי כוונות מפני שהן סמויות מהעין. אבל באשר לכוונות שלנו - אלו גלויות לנו באופן ברור. אנחנו צריכים לצפות מעצמנו שלמעשים טובים שלנו תהיה בתוכנו כוונה שלמה וטהורה.
הכוונה היא הנשמה, הרוח של המעשה - מה דל ערכו של מעשה שאין מאחוריו כוונה, ומה גדולה כוונה טובה אפילו אם אינה באה לידי מעשה: (קידושין מ.) "מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".
כאשר המשנה (אבות ה; יט) מבדילה בין אברהם אבינו ובלעם הרשע היא לא מזכירה בכלל מעשים. היא מתמקדת רק בדברים הפנימיים - במידות. "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע".
עם כל המרכזיות שיש למעשים, למצוות, התורה לא מוותרת על הפנימיות ומדגישה את חשיבות הכוונה. התורה עושה זאת על ידי הדרישה שיראת ואהבת ד' תהיה במקומות הפנימיים שבתוכנו: בלב ובנפש. (דברים י; יב) "ועתה ישראל מה ד' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ד' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך"
<a href='http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=39046&from=a' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=39046&from=a</a>
כמה פעמים פגשנו את האתון של בלעם בחיים שלנו. כמה פעמים כעסנו על אנשים בגלל שפגעו בנו מבלי לבחון את כוונתם?
י"א תמוז ה´תש"ע - הרב גלעד שטראוס
לבלעם יש "אג'נדה". יש לו תפיסה בדבר הקשר שבין אדם ואלוקיו. התורה רוצה לומר לנו מה דעתה על הדרך הזאת.
אם בלעם היה דמות תלושה מהמציאות לא היה צורך לפרט את פעולותיו ודבריו. התורה יודעת שתכונת בלעם נמצאת במידה מסוימת בכל אחד מאתנו. הלימוד על בלעם לא בא לומר לנו מה קרה פעם, בימים ההם, אלא מה קורה לנו, לכל אחד מאתנו, בזמן הזה.
בלעם סבור שהיחסים שבין אדם ואלוקים נבחנים במעשים בלבד: (כב; יח) "ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את פי ד' א-להי לעשות קטנה או גדולה". 'לעשות קטנה או גדולה' המחויבות של האדם לד' היא בעשיה בלבד. את הכוונה, את העולם הפנימי שלי, אני לא חייב לד'. העולם הפנימי שלי הוא שלי ואני חופשי בו.
אם נתיחד לרגע עם עצמנו נמצא שתפיסה זו לעיתים קרובות פועלת גם בנו. במחשבה ראשונה אפשר לטעון שזו לכאורה "האג'נדה" של ההלכה: תעשו את המצוות, תקיימו את ההלכה. על מחשבות וכוונות אין הלכה. לכאורה אדם רשאי לחשוב ככל שעולה על דעתו.
בלעם, לאורך כל הדרך, מתכוון לקלל, הפוך ממה שד' מתכוון. למרות זאת הוא לא נמנע מלהמשיך בדרכו. בכל שלב הוא ממתין לקבל אישור מד'. בלעם מאמין שכל עוד המעשים שלו הם בדיוק על פי הנחיות ד' - אין בו דופי.
הפרשיה שלנו באה לספר כיצד הקב"ה מלמד את בלעם (ואותנו) שזו דרך רעה ושגויה.
השעור נעשה בעזרת האתון של בלעם: ההתנהגות המעשית שלה נתפסת אצל בלעם כעוינת אותו: היא מתרחקת לשדה, אחר כך לוחצת את הרגל של בלעם אל הקיר, לבסוף רובצת במקום. בלעם לא מפסיק להכות אותה - הוא שופט אותה לפי המעשים שלה שאכן נראים כהתעללות בבלעם.
אבל לאחר שד' פוקח את עיניו, מתברר לבלעם שהיא הצילה אותו: (כב; לג) "אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי". המעשים שלה נראו עוינים אבל הכוונה שלה היתה טובה. בלעם צריך להבין שלא המעשה קובע אלא הכוונה. הוא צריך להיות אסיר תודה לאתון הסוררת - מפני שהיא הצילה את חייו. כפי שהאתון עצמה אומרת (כב; ל) "הלוא אנכי אתנך אשר רכבת עלי מעודך עד היום הזה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה..."
נשוב אל עצמנו, אל בלעם שבתוכנו. כמה פעמים פגשנו את האתון של בלעם בחיים שלנו. כמה פעמים כעסנו על אנשים בגלל מעשים שלהם שפגעו בנו ולא היתה לנו גדלות הנפש לבחון אולי הם התכוונו לטובתנו?
בענין זה עומדת לנגד עיני חויה מתקופת הצבא. מפקד שלי תפס אותי משקר. הוא "שטף" אותי בצעקות נוראיות. הרגשתי שעם כל חומרת המעשה שלי - התגובה שלו הרבה יותר כועסת ממה שהיה מגיב כלפי חייל אחר. יצאתי ממנו מאוד פגוע.
רק כעבור תקופה - כאשר שחזרתי את הארוע ההוא, נזכרתי לפתע שבשיא הכעס שלו הוא צעק עלי "אתה לא תהיה כמותם..." לפתע חדרה בי התודעה שהמפקד הזה בעצם מעריך אותי כאדם אמיתי. דווקא משום כך הוא כל כך כעס, הוא הרגיש שאני מאבד בצבא ערכים שיש לי.
מתוך הבנת הכוונה שהיתה מאחורי הכעס שהוא כעס עלי, התיחסתי מעתה אחרת לגמרי אל הארוע - שוב לא ראיתי במפקד ההוא דמות עוינת אלא דמות אוהבת ודואגת לטובתי הרוחנית.
אמנם קל יותר לדון לפי המעשה הוא חיצוני וגלוי לעין כל. לכן גם הדרישה הראשונה של התורה וההלכה היא שהמעשים יהיו נכונים. הכוונה היא פנימיות הדבר. על פי רוב קשה לדון לפי כוונות מפני שהן סמויות מהעין. אבל באשר לכוונות שלנו - אלו גלויות לנו באופן ברור. אנחנו צריכים לצפות מעצמנו שלמעשים טובים שלנו תהיה בתוכנו כוונה שלמה וטהורה.
הכוונה היא הנשמה, הרוח של המעשה - מה דל ערכו של מעשה שאין מאחוריו כוונה, ומה גדולה כוונה טובה אפילו אם אינה באה לידי מעשה: (קידושין מ.) "מחשבה טובה מצרפה למעשה, שנאמר: (מלאכי ג) אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו, מאי ולחושבי שמו? אמר רב אסי: אפילו חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה".
כאשר המשנה (אבות ה; יט) מבדילה בין אברהם אבינו ובלעם הרשע היא לא מזכירה בכלל מעשים. היא מתמקדת רק בדברים הפנימיים - במידות. "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע".
עם כל המרכזיות שיש למעשים, למצוות, התורה לא מוותרת על הפנימיות ומדגישה את חשיבות הכוונה. התורה עושה זאת על ידי הדרישה שיראת ואהבת ד' תהיה במקומות הפנימיים שבתוכנו: בלב ובנפש. (דברים י; יב) "ועתה ישראל מה ד' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה את ד' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ד' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך"
<a href='http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=39046&from=a' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/jew/show.asp?id=39046&from=a</a>