אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת -פרשת וארא!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
וארא(שמות ו:ב-ט:לה)
אלוקים? מי זה אלוקים?!
סיפור עקשנותו של פרעה, שמביאה על האומה המצרית כליה, מוכר לכולם: בני ישראל מבקשים לצאת ממצרים ופרעה מסרב. עקב כך, הקב"ה מביא על מצרים עשר מכות איומות ו... עדיין פרעה ממשיך לסרב ולמנוע את יציאתם.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שפרעה ממשיך להתעקש ומסרב לראות את הקשר הישיר בין המכות, לבין כוח אלוקי נעלה, המנהיג את העולם ובכללו את הטבע?
הסיבה נעוצה בעובדה, שפרעה נבחר לייצג את תופעת הכחשת קיומו של הקב"ה בעולם. עובדה זו בולטת במיוחד בפרק ה':1, במפגש הראשון בין משה לפרעה, בה תובע משה את הדרישה המפורסמת:
"שלח את עמי!".
תגובתו של פרעה חד משמעית ומורה על הכחשתו של בורא נעלה:
"מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה'!".
כעת מובן לנו, כי מלבד העונש על רשעותם של המצרים, לעשר המכות תפקיד נוסף! הן מגיעות בהדרגה, כשמטרתן הסופית, להביא את פרעה וכל מה שהוא מייצג, להכרה והודאה במציאותו של הקב"ה.
נסו לחשוב על זה כך:
המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול. המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול, או במלותיו שלו: "לי יאורי, ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט:3). פרעה מוכן להתאמץ מאד, בכדי לשמר את תדמיתו כדמות על-אנושית, עד שהוא אפילו מתגנב בסתר אל הנהר, בכדי לעשות שם את צרכיו; זו גם הסיבה, שהקב"ה אומר למשה:
"לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המיימה..." (שמות ז':15).
משה הופך את הנילוס לנהר של דם, אבל המעשה הזה אינו מרשים את פרעה כלל. הוא קורא לכל הקוסמים והמכשפים שלו והם מצליחים לבצע בעצמם את אותו 'טריק'. 'יתכן שהקב"ה הוא קוסם טוב', חושב לעצמו פרעה, 'אבל אני עדיין מצליח להתחרות בו בכבוד'!
--------------------------------------------------------------------------------
אלוקי הטבע
עם התקדמותן של המכות, פרעה מובל לאורך מסלול של הכרה הולכת וגדלה בקב"ה ובשליטתו המוחלטת על היקום כולו. כאשר משה מביא על מצרים את מכת הכינים, פרעה קורא מייד לכל הקוסמים והמכשפים שלו ומבקש מהם לבצע את אותו הקסם. במקרה הזה הם אינם מצליחים. "ויאמרו החרטומים אל פרעה: 'אצבע אלוקים היא'" (שמות ח':14).
מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? הגמרא אומרת, (במסכת סנהדרין דף ס"ז) שכישוף מסוגל אמנם להזיז ולקבץ למקום אחד אנרגיה שכבר קיימת, אך אינו מסוגל כלל ליצור בעצמו את אבני היסוד של החיים! לפיכך, מכשפיו של פרעה בקסמיהם, לא יכלו להשפיע על יצורים כל כך זעירים כדוגמת הכינים.
כאשר מכשפיו של פרעה אומרים "אצבע אלוקים היא", הם מתיחסים לקב"ה בכינוי 'אלוקים', כינוי המייצג את כוחו של הקב"ה שמתגלה בעולם הטבע. (הגימטריה של המילה אלוקים היא 86, בדיוק כמו הגימטריה של המילה "הטבע"). אמירה זו מובילה אותם צעד אחד קדימה בהכרה בהימצאותו של בורא כל יכול, אך היא עדיין לא מספקת ויותר מכך, היא לא מועילה למצבם של בני ישראל. פרעה עדיין מסרב בתוקף לשחרר את בני ישראל ממצרים. הוא מתעקש לשחק את תפקיד 'הקשוח' מול הקב"ה.
--------------------------------------------------------------------------------
צעד אחד נוסף
שיאה של הפרשה שלנו, מגיע עם מכת הברד, שמשמידה את כל המשאבים והרכוש במצרים. כל עץ מנופץ לחתיכות וכל אדם או בהמה שלא תפסו מחסה - נהרגים מייד (שמות ט':25). פרעה ניצב מובס מול ארצו ההרוסה וכעת הוא מכריז: "אני טעיתי והקב"ה צדק". הפעם, בשונה משאר הפעמים, פרעה מתייחס לקב"ה בשמו המפורש - שם ההוויה - המייצג את ההיבט הבלתי נתפס של הקב"ה, שאינו נשען על החושים, מה שמצביע על ההכרה שלו במציאות האלוקים.
לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה.לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה, למרות, שעדיין באורח פלא, הוא מסרב לשחרר את בני ישראל מארצו. ראו כמה גדול האגו האנושי וכמה כוח יש לרציונליזציה ולשכנוע עצמי!
--------------------------------------------------------------------------------
עולמו העצום של הקב"ה
במובנים רבים התהליך שעובר על פרעה, עובר למעשה גם על כל אחד מאיתנו. כאשר אנו ילדים, נדמה לנו שאנחנו מרכז העולם. לאחר שאנו עוברים חוויות ונסיונות שונים, אנו הופכים יותר ויותר מודעים לדברים שמתרחשים מחוץ לנו ומעבר לשליטתנו. בין אם מדובר ברעידות אדמה, במחלת הסרטן, בעליות ובנפילות במזל האישי שלנו ואפילו אם מדובר בחיים ובמוות של ממש... את כל אלה ניתן לייחס רק לכוחות עליונים ואלוקיים.
למען האמת, החיים הם רצף של תובנות מסוג זה, רק שלפעמים אנחנו מתבלבלים, שוכחים וחוזרים אחורה.
עם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. מדוע? משום שעם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. פצצת אטום. חלליות. טלפונים סלולאריים. אינטרנט. אנחנו מתלהבים ומלאי יראת כבוד מול יכולותיו העצומות של האדם.
אך היכן ההתלהבות ויראת הכבוד שלנו מול כל מה שהקב"ה עשה ועושה?! כוח המשיכה... חוש הראיה... לידה... בעלי חיים....
--------------------------------------------------------------------------------
מוסר השכל לחיינו
הפרשנים אומרים, שעשר המכות לא הובאו על המצרים רק בגלל פרעה, הן הובאו גם למען עם ישראל. דרך ההתבוננות במכות, בני ישראל למדו שיעור חשוב על הקב"ה ויכולותיו, מה שהיה נחוץ מאד, כשלב הכנה למעמד הר סיני וקבלת התורה. בדומה, גם עלינו בדורנו מוטל ללמוד שיעור חשוב זה.
בסופו של דבר, פרעה יגיע להכרה בקיומו ובשלטונו של הקב"ה ויניח לבני ישראל לצאת ממצרים. השאלה היחידה היא, האם ההסכמה הסופית שלו תגיע בהתאמה לרצון הקב"ה, או בניגוד גמור לרצונו.
החיים שלנו מלאים במסרים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. הגמרא אומרת, ש"חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החיים שלנו מלאים במסרים רבים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. לקב"ה יש תוכנית שלימה עבור העולם כולו כשהברירה נמצאת בידינו: אנו יכולים להצטרף ברצון לתוכנית האלוקית, או לבחור להתנתק ממנה. הברירה מובנת לחלוטין, רק צריך לפקוח את העיניים ולהביט בה.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונסhttp://www.aish.co.il/tp/sw/48857187.html.
אלוקים? מי זה אלוקים?!
סיפור עקשנותו של פרעה, שמביאה על האומה המצרית כליה, מוכר לכולם: בני ישראל מבקשים לצאת ממצרים ופרעה מסרב. עקב כך, הקב"ה מביא על מצרים עשר מכות איומות ו... עדיין פרעה ממשיך לסרב ולמנוע את יציאתם.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שפרעה ממשיך להתעקש ומסרב לראות את הקשר הישיר בין המכות, לבין כוח אלוקי נעלה, המנהיג את העולם ובכללו את הטבע?
הסיבה נעוצה בעובדה, שפרעה נבחר לייצג את תופעת הכחשת קיומו של הקב"ה בעולם. עובדה זו בולטת במיוחד בפרק ה':1, במפגש הראשון בין משה לפרעה, בה תובע משה את הדרישה המפורסמת:
"שלח את עמי!".
תגובתו של פרעה חד משמעית ומורה על הכחשתו של בורא נעלה:
"מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה'!".
כעת מובן לנו, כי מלבד העונש על רשעותם של המצרים, לעשר המכות תפקיד נוסף! הן מגיעות בהדרגה, כשמטרתן הסופית, להביא את פרעה וכל מה שהוא מייצג, להכרה והודאה במציאותו של הקב"ה.
נסו לחשוב על זה כך:
המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול. המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול, או במלותיו שלו: "לי יאורי, ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט:3). פרעה מוכן להתאמץ מאד, בכדי לשמר את תדמיתו כדמות על-אנושית, עד שהוא אפילו מתגנב בסתר אל הנהר, בכדי לעשות שם את צרכיו; זו גם הסיבה, שהקב"ה אומר למשה:
"לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המיימה..." (שמות ז':15).
משה הופך את הנילוס לנהר של דם, אבל המעשה הזה אינו מרשים את פרעה כלל. הוא קורא לכל הקוסמים והמכשפים שלו והם מצליחים לבצע בעצמם את אותו 'טריק'. 'יתכן שהקב"ה הוא קוסם טוב', חושב לעצמו פרעה, 'אבל אני עדיין מצליח להתחרות בו בכבוד'!
--------------------------------------------------------------------------------
אלוקי הטבע
עם התקדמותן של המכות, פרעה מובל לאורך מסלול של הכרה הולכת וגדלה בקב"ה ובשליטתו המוחלטת על היקום כולו. כאשר משה מביא על מצרים את מכת הכינים, פרעה קורא מייד לכל הקוסמים והמכשפים שלו ומבקש מהם לבצע את אותו הקסם. במקרה הזה הם אינם מצליחים. "ויאמרו החרטומים אל פרעה: 'אצבע אלוקים היא'" (שמות ח':14).
מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? הגמרא אומרת, (במסכת סנהדרין דף ס"ז) שכישוף מסוגל אמנם להזיז ולקבץ למקום אחד אנרגיה שכבר קיימת, אך אינו מסוגל כלל ליצור בעצמו את אבני היסוד של החיים! לפיכך, מכשפיו של פרעה בקסמיהם, לא יכלו להשפיע על יצורים כל כך זעירים כדוגמת הכינים.
כאשר מכשפיו של פרעה אומרים "אצבע אלוקים היא", הם מתיחסים לקב"ה בכינוי 'אלוקים', כינוי המייצג את כוחו של הקב"ה שמתגלה בעולם הטבע. (הגימטריה של המילה אלוקים היא 86, בדיוק כמו הגימטריה של המילה "הטבע"). אמירה זו מובילה אותם צעד אחד קדימה בהכרה בהימצאותו של בורא כל יכול, אך היא עדיין לא מספקת ויותר מכך, היא לא מועילה למצבם של בני ישראל. פרעה עדיין מסרב בתוקף לשחרר את בני ישראל ממצרים. הוא מתעקש לשחק את תפקיד 'הקשוח' מול הקב"ה.
--------------------------------------------------------------------------------
צעד אחד נוסף
שיאה של הפרשה שלנו, מגיע עם מכת הברד, שמשמידה את כל המשאבים והרכוש במצרים. כל עץ מנופץ לחתיכות וכל אדם או בהמה שלא תפסו מחסה - נהרגים מייד (שמות ט':25). פרעה ניצב מובס מול ארצו ההרוסה וכעת הוא מכריז: "אני טעיתי והקב"ה צדק". הפעם, בשונה משאר הפעמים, פרעה מתייחס לקב"ה בשמו המפורש - שם ההוויה - המייצג את ההיבט הבלתי נתפס של הקב"ה, שאינו נשען על החושים, מה שמצביע על ההכרה שלו במציאות האלוקים.
לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה.לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה, למרות, שעדיין באורח פלא, הוא מסרב לשחרר את בני ישראל מארצו. ראו כמה גדול האגו האנושי וכמה כוח יש לרציונליזציה ולשכנוע עצמי!
--------------------------------------------------------------------------------
עולמו העצום של הקב"ה
במובנים רבים התהליך שעובר על פרעה, עובר למעשה גם על כל אחד מאיתנו. כאשר אנו ילדים, נדמה לנו שאנחנו מרכז העולם. לאחר שאנו עוברים חוויות ונסיונות שונים, אנו הופכים יותר ויותר מודעים לדברים שמתרחשים מחוץ לנו ומעבר לשליטתנו. בין אם מדובר ברעידות אדמה, במחלת הסרטן, בעליות ובנפילות במזל האישי שלנו ואפילו אם מדובר בחיים ובמוות של ממש... את כל אלה ניתן לייחס רק לכוחות עליונים ואלוקיים.
למען האמת, החיים הם רצף של תובנות מסוג זה, רק שלפעמים אנחנו מתבלבלים, שוכחים וחוזרים אחורה.
עם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. מדוע? משום שעם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. פצצת אטום. חלליות. טלפונים סלולאריים. אינטרנט. אנחנו מתלהבים ומלאי יראת כבוד מול יכולותיו העצומות של האדם.
אך היכן ההתלהבות ויראת הכבוד שלנו מול כל מה שהקב"ה עשה ועושה?! כוח המשיכה... חוש הראיה... לידה... בעלי חיים....
--------------------------------------------------------------------------------
מוסר השכל לחיינו
הפרשנים אומרים, שעשר המכות לא הובאו על המצרים רק בגלל פרעה, הן הובאו גם למען עם ישראל. דרך ההתבוננות במכות, בני ישראל למדו שיעור חשוב על הקב"ה ויכולותיו, מה שהיה נחוץ מאד, כשלב הכנה למעמד הר סיני וקבלת התורה. בדומה, גם עלינו בדורנו מוטל ללמוד שיעור חשוב זה.
בסופו של דבר, פרעה יגיע להכרה בקיומו ובשלטונו של הקב"ה ויניח לבני ישראל לצאת ממצרים. השאלה היחידה היא, האם ההסכמה הסופית שלו תגיע בהתאמה לרצון הקב"ה, או בניגוד גמור לרצונו.
החיים שלנו מלאים במסרים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. הגמרא אומרת, ש"חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החיים שלנו מלאים במסרים רבים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. לקב"ה יש תוכנית שלימה עבור העולם כולו כשהברירה נמצאת בידינו: אנו יכולים להצטרף ברצון לתוכנית האלוקית, או לבחור להתנתק ממנה. הברירה מובנת לחלוטין, רק צריך לפקוח את העיניים ולהביט בה.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונסhttp://www.aish.co.il/tp/sw/48857187.html.
"ח שבט
קירוב בני המשפחה לשולחן השבת
--- ---
נערך על ידי הרב
מוקדש להצלחת
עם ישראל
בבתים רבים לכל שבת מתלווה החשש: איך יראה שולחן השבת בביתנו השבוע? ילדים שעוזבים את שולחן השבת באמצעו, מריבות, שיחות רדודות וקריאת עיתונים במהלך השירה המשפחתית, הם לצערנו תופעות מוכרות, לצד שולחנות שבת מרוממים ומקדשים.
את הקומה התורנית השבוע נייחד לנושא קירוב בני המשפחה לשולחן השבת, כדי שמלאכי השלום ישכנו בביתנו.
להשקיע!
הרב שבתי סבתו שליט"א - ראש ישיבת מצפה יריחו
בשבת נאמרה מצווה מיוחדת: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (שמות ט"ז) - שבת צריכה הכנה. הגמרא מספרת לנו על גדולי ישראל שהשקיעו בהכנת השבת, כל אחד בדרכו שלו. זהו המושכל הראשון אותו אנו צריכים להפנים, לפני שאנחנו באים לדבר על חיבור בני המשפחה לשולחן השבת. אין כל דרך להגיע לשבת ככלל, ולשולחן שבת בפרט, אם אנחנו לא מוכנים.
את שולחן השבת צריך לראות כמשימה וכפרויקט, ולהתכונן אליו בהתאם. ההכנה מתחילה גם בהשקעה בתבשילי השבת. ברגע שהילדים ירגישו שהשבת מענגת אותם, ולא מביאים לשולחן מאכל רגיל או קנוי, אלא מגישים מאכלים מיוחדים, שכולם אוהבים ושהשקיעו רבות בהכנתם - היחס לשולחן השבת ישתנה.
הוא הדין בשילוב רוחניות בשולחן השבת. חובה לחשוב מה הם הדברים המעניינים את בני הבית. היום ניתן בקלות להגיע לדברי תורה בתחומים שונים. אי אפשר להסתפק בדברי תורה הנלקטים מכל הבא ליד, כי התוצאות תהיינה בהתאם. גם בדברי התורה צריך להשקיע, לחפש, לחשוב ולתכנן רעיון מעניין או אקטואלי שנלקח מן הפרשה. לדוגמה, אם בבית מחבבים את השפה העברית, אפשר לתכנן שאלות המבוססות על מילים מיוחדות בפרשה, או רעיון מתוך טעמי המקרא, או חידודי לשון.
חובה להכין מראש גם את השירים שילוו את שולחן השבת, ולא רק לדקלם מתוך הברכון . יש לערוך מראש תוכנית של שירים לערב ולבוקר. אני אישית, עסקתי הרבה בחיבור שירים מיוחדים שתכנם הוא סיכומי שיעורים תורניים, באופן זה, אפשר לשיר את השיר ולשוחח עליו. כמו כן, יש להכין מראש סיפורים לשולחן השבת , ולא רק לקחת ספר ולהתחיל לקרוא. לפני השבת יש לקחת סיפור לעבד אותו, להוסיף או לגרוע. מהסיפור ייהנו הקטנים, מדברי ההלכה ייהנו הגדולים ובכך נרכז את תחומי ההתעניינות מכיוונים רבים.
אם הגענו למצב שבו ילד לא מגיע לשולחן השבת חובה לעשות כל מאמץ בכדי לשנות את המצב. לאפשר לילד להזמין את חבריו לשולחן שבת, או לבדוק מה מושך את הילד החוצה ואותו להביא פנימה. זה ניתן ואפשרי, רק צריך להשקיע ואז כל השקעה תשא פרי.
"כללי עבודה"
הרב יואל קטן שליט"א - ר"מ בישיבת שעלבים וראש מכון 'שלמה אומן'
אכן מדובר בבעיה קשה, שבה לעיתים כפסע בין סעודה חווייתית לבין 'מלחמת אבות ובנים'... אין לי מתכון בטוח, אך לענ"ד קיימים כמה כללי 'עשה' ו'לא תעשה' די יעילים:
א. לדאוג שיהיה מנהג קבוע שכל אחד מבני הבית שמסוגל לכך יגיע לסעודה עם דבר תורה מוכן מראש [לא חייבים לשמוע את כולם דווקא בליל שבת, יש בשבת שלוש סעודות...].
ב. כדאי שהחלק הראשון של הסעודה יוקדש יותר לקטנים, לשמיעת חוויותיהם, לפירושיהם ושאלותיהם על פרשת השבוע וכדו', והמשך הסעודה יוקדש יותר לגדולים - אחרי שהקטנים כבר התעייפו [בעיקר בליל שבת].
ג. אבי המשפחה 'יצטייד' בכמה דברי תורה וסיפורים יפים ופשוטים שטובים גם לגדולים וגם לקטנים, למקרה שבו נוצר 'חלון' בסעודה [בין המנות וכד'].
ד. לבקש, ולעמוד על כך, שבזמן ששרים שירי שבת כל בני הבית ישתתפו בשירה, גם מי שפחות אוהב לשיר; ו'אחר המעשים ימשכו הלבבות'... ומי שבכל זאת לא שר - שישתוק ולא יפריע.
ה. יש להקפיד שבזמן הסעודה לא יקראו המסובים, לא הגדולים ולא הקטנים, מדפי פרשת השבוע שהביאו איתם מבית הכנסת [בעיקר לא את עלון 'קוממיות'...] - זה מנתק אותם מהמתרחש בסעודה המשפחתית.
ו. יש להקפיד שגם הקטנים לא יקומו מהשולחן בזמן הסעודה; בהמשך, כשהם מתעייפים ומאבדים ענין, אפשר 'לשחרר' אותם לקרוא ספר או לשחק בחדר [לא במקום הסעודה!].
ז. לא 'למרוח' את הסעודה יותר מדי! בני הבית המעוניינים יכולים להמשיך לשבת ליד השולחן גם אחרי ברכת המזון.
בכל העניינים האלו [ובאחרים...] חשוב שיהיו 'כללי עבודה' ברורים ועקביים; קצת משמעת בבית לא תזיק... והכול ברוח טובה ובהרבה שמחה ואהבה. חשוב גם לזכור ש'כשלון' בסעודה אחת לא צריך להקרין על הסעודות הבאות! ובשם ה' נעשה ונצליח.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.koma.org.il
לקבלת העלון המלא: alonkmm@gmail.com
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12967' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12967</a>
קירוב בני המשפחה לשולחן השבת
--- ---
נערך על ידי הרב
מוקדש להצלחת
עם ישראל
בבתים רבים לכל שבת מתלווה החשש: איך יראה שולחן השבת בביתנו השבוע? ילדים שעוזבים את שולחן השבת באמצעו, מריבות, שיחות רדודות וקריאת עיתונים במהלך השירה המשפחתית, הם לצערנו תופעות מוכרות, לצד שולחנות שבת מרוממים ומקדשים.
את הקומה התורנית השבוע נייחד לנושא קירוב בני המשפחה לשולחן השבת, כדי שמלאכי השלום ישכנו בביתנו.
להשקיע!
הרב שבתי סבתו שליט"א - ראש ישיבת מצפה יריחו
בשבת נאמרה מצווה מיוחדת: "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" (שמות ט"ז) - שבת צריכה הכנה. הגמרא מספרת לנו על גדולי ישראל שהשקיעו בהכנת השבת, כל אחד בדרכו שלו. זהו המושכל הראשון אותו אנו צריכים להפנים, לפני שאנחנו באים לדבר על חיבור בני המשפחה לשולחן השבת. אין כל דרך להגיע לשבת ככלל, ולשולחן שבת בפרט, אם אנחנו לא מוכנים.
את שולחן השבת צריך לראות כמשימה וכפרויקט, ולהתכונן אליו בהתאם. ההכנה מתחילה גם בהשקעה בתבשילי השבת. ברגע שהילדים ירגישו שהשבת מענגת אותם, ולא מביאים לשולחן מאכל רגיל או קנוי, אלא מגישים מאכלים מיוחדים, שכולם אוהבים ושהשקיעו רבות בהכנתם - היחס לשולחן השבת ישתנה.
הוא הדין בשילוב רוחניות בשולחן השבת. חובה לחשוב מה הם הדברים המעניינים את בני הבית. היום ניתן בקלות להגיע לדברי תורה בתחומים שונים. אי אפשר להסתפק בדברי תורה הנלקטים מכל הבא ליד, כי התוצאות תהיינה בהתאם. גם בדברי התורה צריך להשקיע, לחפש, לחשוב ולתכנן רעיון מעניין או אקטואלי שנלקח מן הפרשה. לדוגמה, אם בבית מחבבים את השפה העברית, אפשר לתכנן שאלות המבוססות על מילים מיוחדות בפרשה, או רעיון מתוך טעמי המקרא, או חידודי לשון.
חובה להכין מראש גם את השירים שילוו את שולחן השבת, ולא רק לדקלם מתוך הברכון . יש לערוך מראש תוכנית של שירים לערב ולבוקר. אני אישית, עסקתי הרבה בחיבור שירים מיוחדים שתכנם הוא סיכומי שיעורים תורניים, באופן זה, אפשר לשיר את השיר ולשוחח עליו. כמו כן, יש להכין מראש סיפורים לשולחן השבת , ולא רק לקחת ספר ולהתחיל לקרוא. לפני השבת יש לקחת סיפור לעבד אותו, להוסיף או לגרוע. מהסיפור ייהנו הקטנים, מדברי ההלכה ייהנו הגדולים ובכך נרכז את תחומי ההתעניינות מכיוונים רבים.
אם הגענו למצב שבו ילד לא מגיע לשולחן השבת חובה לעשות כל מאמץ בכדי לשנות את המצב. לאפשר לילד להזמין את חבריו לשולחן שבת, או לבדוק מה מושך את הילד החוצה ואותו להביא פנימה. זה ניתן ואפשרי, רק צריך להשקיע ואז כל השקעה תשא פרי.
"כללי עבודה"
הרב יואל קטן שליט"א - ר"מ בישיבת שעלבים וראש מכון 'שלמה אומן'
אכן מדובר בבעיה קשה, שבה לעיתים כפסע בין סעודה חווייתית לבין 'מלחמת אבות ובנים'... אין לי מתכון בטוח, אך לענ"ד קיימים כמה כללי 'עשה' ו'לא תעשה' די יעילים:
א. לדאוג שיהיה מנהג קבוע שכל אחד מבני הבית שמסוגל לכך יגיע לסעודה עם דבר תורה מוכן מראש [לא חייבים לשמוע את כולם דווקא בליל שבת, יש בשבת שלוש סעודות...].
ב. כדאי שהחלק הראשון של הסעודה יוקדש יותר לקטנים, לשמיעת חוויותיהם, לפירושיהם ושאלותיהם על פרשת השבוע וכדו', והמשך הסעודה יוקדש יותר לגדולים - אחרי שהקטנים כבר התעייפו [בעיקר בליל שבת].
ג. אבי המשפחה 'יצטייד' בכמה דברי תורה וסיפורים יפים ופשוטים שטובים גם לגדולים וגם לקטנים, למקרה שבו נוצר 'חלון' בסעודה [בין המנות וכד'].
ד. לבקש, ולעמוד על כך, שבזמן ששרים שירי שבת כל בני הבית ישתתפו בשירה, גם מי שפחות אוהב לשיר; ו'אחר המעשים ימשכו הלבבות'... ומי שבכל זאת לא שר - שישתוק ולא יפריע.
ה. יש להקפיד שבזמן הסעודה לא יקראו המסובים, לא הגדולים ולא הקטנים, מדפי פרשת השבוע שהביאו איתם מבית הכנסת [בעיקר לא את עלון 'קוממיות'...] - זה מנתק אותם מהמתרחש בסעודה המשפחתית.
ו. יש להקפיד שגם הקטנים לא יקומו מהשולחן בזמן הסעודה; בהמשך, כשהם מתעייפים ומאבדים ענין, אפשר 'לשחרר' אותם לקרוא ספר או לשחק בחדר [לא במקום הסעודה!].
ז. לא 'למרוח' את הסעודה יותר מדי! בני הבית המעוניינים יכולים להמשיך לשבת ליד השולחן גם אחרי ברכת המזון.
בכל העניינים האלו [ובאחרים...] חשוב שיהיו 'כללי עבודה' ברורים ועקביים; קצת משמעת בבית לא תזיק... והכול ברוח טובה ובהרבה שמחה ואהבה. חשוב גם לזכור ש'כשלון' בסעודה אחת לא צריך להקרין על הסעודות הבאות! ובשם ה' נעשה ונצליח.
______________________________
מתוך העלון השבועי של תנועת קוממיות, www.koma.org.il
לקבלת העלון המלא: alonkmm@gmail.com
<a href='http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12967' target='_blank'>http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=12967</a>
"ואני אקשה את לב פרעה"
האם פרעה באמת אשם בכך שלא נתן לעם לצאת ממצרים? הרי הבחירה החופשית במקרה הזה נשללה ממנו
כ"ז טבת ה´תש"ע - הרב ירחם שמשוביץ
פרשתינו מעלה את אחת הקושיות הקשות ביותר לגבי דרכי ההנהגה. אומר הכתוב: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותתי ואת מופתי בארץ מצרים". והרי קשה הדבר מאד. הרי שאם הסיבה לכך שפרעה אינו מוכן לשלח את בני ישראל מארצו היא רק משום שהקשה ד' את ליבו, א"כ על מה ולמה מכה הקב"ה את פרעה ומצרים. והרי הדבר נעשה נגד רצונו של פרעה. יתר על כן, מדוע מקשה הקב"ה את לב פרעה, והרי אנו מאמינים כי לאדם בחירה חופשית בעולם, והרי בכך מודיע הכתוב כי מפרעה נמנעה הזכות של האפשרות לבחור בעצמו מה לעשות.
הרמב"ן במקום שואל את השאלה ומביא שני תירוצים:
"ואני אקשה את לב פרעה. אמרו במדרש רבה גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ, מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא.
כך פרעה הרשע כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. והנה פרשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו. ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו פסוקים רבים בתורה ובכתובים ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה, ויכבד פרעה את לבו, הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וכו'. ואשר אמר קודם המכות ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות כענין שאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי, כלומר שאקשה את לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים, כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק ד', כי לב מלך ביד ד' על כל אשר יחפוץ יטנו".
הרמב"ם כבר הקדים את הרמב"ן לגבי הטעם הראשון (ביד החזקה בהלכות תשובה פרק ו' הלכה ג'): "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין אמת שיהא הפירעון מזה החוטא על החטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שימנעו ממנו התשובה ואין מניחים לו לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה, הוא שהקב"ה אמר ע"י ישעיהו 'השמן לב העם הזה וגו' ...' לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר 'הבה נתחכמה לו', נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקב"ה את ליבו ... ע"כ.
וקשים דברי הרמב"ם שהרי אם אין לישראל אפשרות לעשות תשובה, מדוע שולח אליהם הקב"ה את ישעיהו הנביא להוכיחם, וקשה עוד שהרי בסופו של דבר כן עשו תשובה.
ועוד קשה שח"ו ימנעו עצמם ההמון לחזור בתשובה מכיון שיחששו שמא עשו חטאים גדולים ורבים מדי ונמנעה מהם הזכות לחזור בתשובה, ולכן אפילו לא יתאמצו כי יאמרו אין סיכוי בדבר. והרי אפילו אלעזר בן דורדיא שנתייאש מהתשובה, כתוב עליו כי לאחר שמת יצתה בת קול וקראה "אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא" - הרי שמלמדת אותנו הגמ' שתשובתו עלתה לו.
לגבי הטעם השני של הרמב"ן, הרי שהוא כותב כפי שכותב רש"י: "ואני אקשה, מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי, ותכירו אתם את גבורתי. וכן מידתו של הקב"ה, מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר: הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. ואעפ"כ בחמש מכות הראשונות לא נאמר "ויחזק ד' את לב פרעה, "אלא: ויחזק לב פרעה".
ויוצא מכך שוודאי שמי שרוצה לחזור בתשובה שלימה הרי שהיכולת בידו. לעומתו, מי שמשים את עצמו כחוזר בתשובה מחמת העונש ואין בליבו כוונה לחזור באמת בתשובה, אזי אין תשובתו מתקבלת (ועיין בפירושו של ספורנו בענין זה).
ואם כן הרי שפרעה בנושא שלנו "גלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב" כמאמרו של רש"י, כלומר שהאומות אינם חוזרים בתושבה שלימה, אלא מחמת מכותיו של הקב"ה, הרי ש"טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי" וח"ו אם לא היה מקשה ד' את ליבו היו אומרים שפרעה רצה לחזור בתשובה אבל ד' לא קיבלו ולכן "נוח לי וכו'". (והרי אנו רואים במעשהו של יונה שד' חפץ בתשובת רשעים, אך במקרה של פרעה היות והזיק לישראל כ"כ ושיעבדם יותר מדי, הרי שעליו ללקות ולכן לא רצה ד' בתשובתו).
אבל לגבי ישראל אין הדבר כן, שהרי כפי שמביא הרמב"ם בהלכות גיטין לגבי יהודי המסרב לתת גט לאשתו "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" זאת משום שבכל יהודי בפנימיותו יש רצון לעשות את רצון ד' ואם אינו עושה כן, הרי שיש דבר (יצר הרע) המונע ממנו מלהוציא לפועל את רצונו האמיתי. וא"כ ע"י המכות יסורו המניעים ויתגלה רצונו האמיתי לעשות רצונו ית'.
כעת נפשטו הקושיות שהקשנו על הרמב"ם. כיון שבאמת בני ישראל הינם שונים ויש בידם היכולת לחזור בתשובה שלימה ולכן הוכיחם ושלח אליהם את ישעיהו ובאמת חזרו בתשובה. וזה שכתוב שהקב"ה מונע התשובה, הדברים מוסבים לכך שהקב"ה מוסיף עזות בלב לחטוא ולמרוד נגד ד'. ועתה מיושב לשון המדרש אשר הביא הרמב"ן כמין חומר "הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך", שמוסיף את כוח הטומאה שמביא לחטוא. ולכן גם אלעזר בן דורדיא ושאר עם ישראל יכולים לחזור בתשובה עד דכדוכה של נפש, כיון שמגלים את רצונם הפנימי. אולם הגויים שמבקשים לחזור בתשובה מאימת העונש ולא מאמונתם הכנה והאמיתי בקב"ה, הרי שנותן בליבם מניעים שימנעו בעדם מלשוב, כי אין חפץ בתשובתם. ועוד יש להוסיף כי המדובר בכאן לא שייך לגוים כאנשים פרטיים, שכל אחד נידון לפי מעשיו ורצונו, אלא על כללות כל עם ולשון, עד אשר יתקיים בהם "אז אהפוך על העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד', ונאמר ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=36441' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=36441</a>
האם פרעה באמת אשם בכך שלא נתן לעם לצאת ממצרים? הרי הבחירה החופשית במקרה הזה נשללה ממנו
כ"ז טבת ה´תש"ע - הרב ירחם שמשוביץ
פרשתינו מעלה את אחת הקושיות הקשות ביותר לגבי דרכי ההנהגה. אומר הכתוב: "ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותתי ואת מופתי בארץ מצרים". והרי קשה הדבר מאד. הרי שאם הסיבה לכך שפרעה אינו מוכן לשלח את בני ישראל מארצו היא רק משום שהקשה ד' את ליבו, א"כ על מה ולמה מכה הקב"ה את פרעה ומצרים. והרי הדבר נעשה נגד רצונו של פרעה. יתר על כן, מדוע מקשה הקב"ה את לב פרעה, והרי אנו מאמינים כי לאדם בחירה חופשית בעולם, והרי בכך מודיע הכתוב כי מפרעה נמנעה הזכות של האפשרות לבחור בעצמו מה לעשות.
הרמב"ן במקום שואל את השאלה ומביא שני תירוצים:
"ואני אקשה את לב פרעה. אמרו במדרש רבה גלה לו שהוא עתיד לחזק את לבו בעבור לעשות בו הדין, תחת שהעבידם בעבודה קשה. ועוד שם כי אני הכבדתי את לבו, אמר רבי יוחנן מכאן פתחון פה למינין לומר לא היתה ממנו שיעשה תשובה, אמר רבי שמעון בן לקיש יסתם פיהם של מינין, אלא אם ללצים הוא יליץ, מתרה בו פעם ראשונה ושניה ושלישית ואינו חוזר בו, והוא נועל בו דלת מן התשובה כדי לפרוע ממנו מה שחטא.
כך פרעה הרשע כיון ששגר הקב"ה אצלו חמש פעמים ולא השגיח על דבריו, אמר לו הקב"ה אתה הקשית את ערפך והכבדת את לבך, הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך. והנה פרשו בשאלה אשר ישאלו הכל, אם השם הקשה את לבו מה פשעו. ויש בו שני טעמים ושניהם אמת. האחד כי פרעה ברשעו אשר עשה לישראל רעות גדולות חנם נתחייב למנוע ממנו דרכי תשובה, כאשר באו פסוקים רבים בתורה ובכתובים ולפי מעשיו הראשונים נדון. והטעם השני כי היו חצי המכות עליו בפשעו, כי לא נאמר בהן רק ויחזק לב פרעה, ויכבד פרעה את לבו, הנה לא רצה לשלחם לכבוד השם אבל כאשר גברו המכות עליו ונלאה לסבול אותם, רך לבו והיה נמלך לשלחם מכובד המכות לא לעשות רצון בוראו, ואז הקשה השם את רוחו ואמץ את לבבו למען ספר שמו, כענין שכתוב והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גויים רבים וכו'. ואשר אמר קודם המכות ואני אחזק את לבו ולא ישלח את העם, יודיע למשה העתיד לעשות בו במכות האחרונות כענין שאמר ואני ידעתי כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך. וזה טעם ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותותי, כלומר שאקשה את לבו למען רבות מופתי בארץ מצרים, כי בחמש מכות האחרונות גם בטביעת הים נאמר ויחזק ד', כי לב מלך ביד ד' על כל אשר יחפוץ יטנו".
הרמב"ם כבר הקדים את הרמב"ן לגבי הטעם הראשון (ביד החזקה בהלכות תשובה פרק ו' הלכה ג'): "ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין אמת שיהא הפירעון מזה החוטא על החטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו שימנעו ממנו התשובה ואין מניחים לו לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה, הוא שהקב"ה אמר ע"י ישעיהו 'השמן לב העם הזה וגו' ...' לפיכך כתוב בתורה ואני אחזק את לב פרעה לפי שחטא מעצמו תחילה והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר 'הבה נתחכמה לו', נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו לפיכך חזק הקב"ה את ליבו ... ע"כ.
וקשים דברי הרמב"ם שהרי אם אין לישראל אפשרות לעשות תשובה, מדוע שולח אליהם הקב"ה את ישעיהו הנביא להוכיחם, וקשה עוד שהרי בסופו של דבר כן עשו תשובה.
ועוד קשה שח"ו ימנעו עצמם ההמון לחזור בתשובה מכיון שיחששו שמא עשו חטאים גדולים ורבים מדי ונמנעה מהם הזכות לחזור בתשובה, ולכן אפילו לא יתאמצו כי יאמרו אין סיכוי בדבר. והרי אפילו אלעזר בן דורדיא שנתייאש מהתשובה, כתוב עליו כי לאחר שמת יצתה בת קול וקראה "אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא" - הרי שמלמדת אותנו הגמ' שתשובתו עלתה לו.
לגבי הטעם השני של הרמב"ן, הרי שהוא כותב כפי שכותב רש"י: "ואני אקשה, מאחר שהרשיע והתריס כנגדי, וגלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב, טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי, ותכירו אתם את גבורתי. וכן מידתו של הקב"ה, מביא פורענות על האומות כדי שישמעו ישראל וייראו, שנאמר: הכרתי גוים נשמו פנותם וגו', אמרתי אך תיראי אותי תקחי מוסר. ואעפ"כ בחמש מכות הראשונות לא נאמר "ויחזק ד' את לב פרעה, "אלא: ויחזק לב פרעה".
ויוצא מכך שוודאי שמי שרוצה לחזור בתשובה שלימה הרי שהיכולת בידו. לעומתו, מי שמשים את עצמו כחוזר בתשובה מחמת העונש ואין בליבו כוונה לחזור באמת בתשובה, אזי אין תשובתו מתקבלת (ועיין בפירושו של ספורנו בענין זה).
ואם כן הרי שפרעה בנושא שלנו "גלוי לפני שאין נחת רוח באומות לתת לב שלם לשוב" כמאמרו של רש"י, כלומר שהאומות אינם חוזרים בתושבה שלימה, אלא מחמת מכותיו של הקב"ה, הרי ש"טוב שיתקשה לבו למען הרבות בו אותותי" וח"ו אם לא היה מקשה ד' את ליבו היו אומרים שפרעה רצה לחזור בתשובה אבל ד' לא קיבלו ולכן "נוח לי וכו'". (והרי אנו רואים במעשהו של יונה שד' חפץ בתשובת רשעים, אך במקרה של פרעה היות והזיק לישראל כ"כ ושיעבדם יותר מדי, הרי שעליו ללקות ולכן לא רצה ד' בתשובתו).
אבל לגבי ישראל אין הדבר כן, שהרי כפי שמביא הרמב"ם בהלכות גיטין לגבי יהודי המסרב לתת גט לאשתו "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" זאת משום שבכל יהודי בפנימיותו יש רצון לעשות את רצון ד' ואם אינו עושה כן, הרי שיש דבר (יצר הרע) המונע ממנו מלהוציא לפועל את רצונו האמיתי. וא"כ ע"י המכות יסורו המניעים ויתגלה רצונו האמיתי לעשות רצונו ית'.
כעת נפשטו הקושיות שהקשנו על הרמב"ם. כיון שבאמת בני ישראל הינם שונים ויש בידם היכולת לחזור בתשובה שלימה ולכן הוכיחם ושלח אליהם את ישעיהו ובאמת חזרו בתשובה. וזה שכתוב שהקב"ה מונע התשובה, הדברים מוסבים לכך שהקב"ה מוסיף עזות בלב לחטוא ולמרוד נגד ד'. ועתה מיושב לשון המדרש אשר הביא הרמב"ן כמין חומר "הריני מוסיף לך טומאה על טומאתך", שמוסיף את כוח הטומאה שמביא לחטוא. ולכן גם אלעזר בן דורדיא ושאר עם ישראל יכולים לחזור בתשובה עד דכדוכה של נפש, כיון שמגלים את רצונם הפנימי. אולם הגויים שמבקשים לחזור בתשובה מאימת העונש ולא מאמונתם הכנה והאמיתי בקב"ה, הרי שנותן בליבם מניעים שימנעו בעדם מלשוב, כי אין חפץ בתשובתם. ועוד יש להוסיף כי המדובר בכאן לא שייך לגוים כאנשים פרטיים, שכל אחד נידון לפי מעשיו ורצונו, אלא על כללות כל עם ולשון, עד אשר יתקיים בהם "אז אהפוך על העמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ד', ונאמר ביום ההוא יהיה ד' אחד ושמו אחד.
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=36441' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=36441</a>