אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת -פרשת קרח!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
קרח
מחלוקת שלא לשם שמיים / הרב יוסף כרמל
מחלוקת קרח ועדתו הפכה סמל לדורות ל"מחלוקת שלא לשם שמים" שאין סופה להתקיים כמאמר חז"ל "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו"( משנה אבות פרק ה משנה יז).מי היא ה"עדה"? מדוע אין זו מחלוקת קרח ומשה? ומדוע אין סופה להתקיים?נשתדל לענות על השאלות גם אם לא בסדר שבו הוצגו.בעלי המוסר טענו שאין לכנות מחלוקת זו "מחלוקת קרח ומשה" כיון שמשה לא היה שותף למחלוקת אלא נגרר אליה בעל כורחו ועשה הכל כדי להפסיקה. טענה זו קשה מאוד כיוון שסוף סוף משה בהחלט נטל חלק פעיל במחלוקת ואף יזם תגובה חריפה שלא נצטווה עליה. כמו כן עצם העיסוק בפרשיה הוא זה שנותן למחלוקת קיום לדורות. לכן נציע את פירושו של הרב פרו' עזרא ציון מלמד זצ"ל, מחכמי ירושלים בדור האחרון. הוא טוען כי פירוש הביטוי "מחלוקת" הוא "מחלקה" כמו "סיעה". ראיה לשיטתו הוא מביא מן הפסוקים הבאים " ו
מחלוקת שלא לשם שמיים / הרב יוסף כרמל
מחלוקת קרח ועדתו הפכה סמל לדורות ל"מחלוקת שלא לשם שמים" שאין סופה להתקיים כמאמר חז"ל "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו"( משנה אבות פרק ה משנה יז).מי היא ה"עדה"? מדוע אין זו מחלוקת קרח ומשה? ומדוע אין סופה להתקיים?נשתדל לענות על השאלות גם אם לא בסדר שבו הוצגו.בעלי המוסר טענו שאין לכנות מחלוקת זו "מחלוקת קרח ומשה" כיון שמשה לא היה שותף למחלוקת אלא נגרר אליה בעל כורחו ועשה הכל כדי להפסיקה. טענה זו קשה מאוד כיוון שסוף סוף משה בהחלט נטל חלק פעיל במחלוקת ואף יזם תגובה חריפה שלא נצטווה עליה. כמו כן עצם העיסוק בפרשיה הוא זה שנותן למחלוקת קיום לדורות. לכן נציע את פירושו של הרב פרו' עזרא ציון מלמד זצ"ל, מחכמי ירושלים בדור האחרון. הוא טוען כי פירוש הביטוי "מחלוקת" הוא "מחלקה" כמו "סיעה". ראיה לשיטתו הוא מביא מן הפסוקים הבאים " ו
קרח (במדבר טז-יח)
החיפוש אחר השלום
יהודי אחד מגיע לאי נידח וצחיח, לאחר שספינתו נטרפה בסערה גדולה בלב ים. לאחר עשר שנים ארוכות, הוא ניצל לבסוף ע"י ספינה שעברה במקרה בקרבת מקום. כאשר המלחים המושיעים עוגנים ליד האי הבודד, הם מופתעים לגלות, שהיהודי ההוא הקים לעצמו ציוויליזציה שלימה: מגרשי גולף, קפיטריה ואפילו שני בתי כנסת!
"אבל תמיד היית פה לגמרי לבד באי הזה לא?!", הם שאלו בתמיהה, "אז מדוע בנית לעצמך שני בתי כנסת???".
"פשוט מאד", ענה להם היהודי, כשהוא מצביע לכיוון שני המבנים המפוארים שמולו, "זה בית הכנסת שבו אני מתפלל, וזה בית הכנסת שאליו אני בחיים לא אהיה מוכן להיכנס!".
--------------------------------------------------------------------------------
קורח - מה נורא כל-כך בו?
בפרשת השבוע מתעורר ויכוח קשה מאד בתוך קהילת בני ישראל. אדם העונה לשם קורח קם לפתע, ומאשים את משה רבנו, שהוא מוביל הנהגה של שחיתות ושקרים. קורח אוסף סביבו מאתיים וחמישים תומכים, ופותח במרד גלוי כנגד משה. בסופו של דבר, האדמה פוערת את פיה ובולעת את קורח ועדתו על כל רכושם.
' המילה 'שלום' לקוחה מהשורש 'שלם', כלומר - שלימות.
נשאלת השאלה, מדוע הקב"ה בוחר בעונש כה חמור? והתשובה חד משמעית! היהדות מייחסת למריבות ומחלוקות בעם משמעות חמורה מאד, אם לא החמורה ביותר מבין כל העבירות שבתורה. מדוע? משום שההתפלגויות בתוך העם סותרות לחלוטין את אחדותו המוחלטת של הקב"ה - כל פרח סביבנו בנוי באופן מושלם וסימטרי, כל מערכת הטבע פועלת באופן מופלא והרמוני, ואפילו הגוונים המופיעים בשמיים עם השקיעה, משתלבים זה בזה באופן מושלם. המריבות הפנימיות שבינינו - על כל החשדות וההאשמות הנלווים לכך - סותרות את ההרמוניה של הבריאה ופוגעות בה (מתוך המדרש בבמדבר רבה, י"א:7).
המילה 'שלום' לקוחה מהשורש 'שלם', כלומר - שלימות. 'שלום' איננו רק היעדר מלחמה. השלום הוא מערכת יחסים סימביוטית, המושתתת על שיתוף פעולה, מערכת יחסים שבה כל אחד מן הצדדים דואג לצד השני, מסייע לו ובסופו של דבר - גם משלים אותו.
--------------------------------------------------------------------------------
כיצד להימנע ממריבות
לכולנו יצא כבר להיקלע לעימותים שונים. יתכן ומדובר בעימותים רציניים במקום העבודה, או אפילו עימותים קטנים שאנו נקלעים אליהם במהלך היום יום, בזמן הנהיגה, או בתור למכולת.
אז מה עלינו לעשות? הדרך הבטוחה ביותר להימנע ממריבה או עימות, היא פשוט לסרב לקחת בהם חלק! זכרו: דרושים שני אנשים בכדי שהויכוח יתממש!
בפרשת השבוע שלנו מבקש משה רבנו להיפגש עם ה'פרובוקטורים' - דתן ואבירם. משה רבנו מנסה בכל כוחו להשלים עמם, גם כאשר הדבר כרוך בהשפלה עצמית עבורו (במדבר ט"ז:8,12).
המשנה במסכת אבות (פרק א', משנה י"ב) מתארת את אהרון הכהן כדוגמא ומופת לאדם שאוהב שלום ורודף שלום. כשאהרון היה רואה שני אנשים מתווכחים או רבים, הוא היה מספר לכל אחד מהם בנפרד, שהיריב שלו הודה בטעותו ומעוניין להשלים עמו. בדרך זו, כל אחד מן הצדדים היה מוותר ומאפשר למריבה המיותרת לבוא אל סיומה. תחשבו כמה בעיות בתוך המשפחה היו יכולות להימנע, אילו היינו כולנו מיישמים את עצתו של אהרון הכהן!
--------------------------------------------------------------------------------
ויכוח מתוך כוונות טובות
המושג 'שלום' פופולרי מאד בימים אלו. מכל עבר ניתן לשמוע אנשים שמדברים על השלום - בינינו לערבים, בינינו לשכנינו, בין בעל לאשתו ואפילו בינינו לבין עצמנו.
יתכן והשלום הוא המושג המרכזי ביותר בכל היהדות כולה. מלותיו של דוד המלך בספר תהלים (פרק קל"ג:1), "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", הן כנראה השיר העברי המפורסם ביותר בכל הזמנים. בתפילת העמידה, שאותה אנו אומרים שלוש פעמים בכל יום, הסיומת הקבועה היא "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן". ברכת המזון שנאמרת לאחר כל ארוחה מסתיימת אף היא במילה 'שלום' - "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". ברכת הכוהנים שנאמרת בבית הכנסת מסתיימת במילה 'שלום' - "ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום". אפילו התלמוד כולו מסתיים במילה 'שלום'. ובנוסף לכל זה, הגמרא גם מציינת ש'שלום' הוא אחד משמותיו של הקב"ה!
אולם, אם השלום הוא נושא כל כך מרכזי ביהדות, מדוע נראה לנו שהיהודים תמיד עסוקים בויכוחים ובמריבות זה עם זה?!
חשוב לעשות אבחנה ברורה בין שני דברים הדומים בהתרחשותם, אבל שונים במהותם: קיים הבדל מהותי בין מריבה לשם מריבה, לבין מחלוקת "לשם שמים" - שמטרתה שונה לגמרי. כל אדם שלמד קצת גמרא, יודע לספר על שני בתי המדרש המפורסמים "בית הלל" ו"בית שמאי" שחלקו זה על זה ללא הרף. אולם, הכבוד הגדול שרחשו זה כלפי זה רק הלך והתעצם, משום שמטרת המחלוקות ביניהם הייתה, להוביל תמיד להבנה גדולה יותר של היריב בויכוח. למעשה, הגמרא (במסכת יבמות, דף י"ד ע"ב) מספרת לנו, שבנו של הלל התחתן עם בתו של שמאי, רק כדי להוכיח לעולם ששורר ביניהם שלום של אמת.
הגמרא מציינת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות".
הגמרא מציינת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". הרב שלמה אייגר מסביר זאת במושגים של מערכות יחסים בין אדם לחברו: העובדה שלכל אדם יש תווי פנים שונים ומיוחדים, לא מפריעה לי בכלל. למעשה, אני דווקא שמח שהמציאות היא כזו, משום שכך אני מסוגל לשמר את הייחודיות שלי בעולם! והרי כך צריך להיות הדבר, גם כאשר אני מתייחס לדעות האישיות שלי, אל מול שלל הדעות השונות והמגוונות שאני שומע מכל אדם סביבי.
המשנה (במסכת אבות, פרק ה', משנה כ') מתארת מחלוקת 'טובה', כמחלוקת לשם שמיים ומתוך כוונות טובות, כדוגמת בית שמאי ובית הלל. ומחלוקת 'רעה', שכל כוונתה להפריד ולזרוע הרס כדוגמת קורח ועדתו, שניסו לגרור רבים נוספים אחריהם, בתוך מאבק הכוחות האגואיסטי שלהם.
--------------------------------------------------------------------------------
חברותא או מיתותא!
היהדות איננה מתנגדת למחלוקות, אם הן מתקיימות לשם השגת האמת המוחלטת. למען האמת ישנה סברה, שיריבים העוסקים במחלוקות של אמת, יהפכו לבסוף לחברים קרובים. מה שהכי מפתיע אותנו כאשר אנו נכנסים לישיבה היא העובדה, שתמיד שני התלמידים שלומדים ביחד צועקים אחד על השני כל הזמן! ועדיין, החברות שלהם איננה נפגמת כהוא זה.
הגמרא מספרת לנו סיפור על רבי יוחנן, שהיה תלמיד חכם וגדול בתורה. הוא למד תורה יחד עם אדם בשם ריש לקיש. (לפני שהפך לרב גדול, ריש לקיש היה עבריין, אך זהו סיפור אחר לגמרי...) שני הגברים הללו למדו יחד במשך שנים רבות, עד שיום אחד חלה ריש לקיש ומת ממחלתו. רבי יוחנן התהלך ברחובות, התאבל על חברו והיה מדוכא לחלוטין. תלמידיו שאלו אותו: "מה קרה, רבנו?". הוא ענה להם: "החברותא שלי ללימוד הלך לעולמו, וכעת אין לי עם מי ללמוד תורה". הם אמרו לו: "אל תדאג, רבנו, אנחנו נמצא לך חברותא אחרת". הם הלכו ומצאו אדם מבריק וגדול בתורה, שילמד ביחד עם רבי יוחנן.
כעבור שבועיים, שוב ראו את רבי יוחנן מתהלך ברחובות, כשהוא מדוכא לחלוטין.
כעבור שבועיים, שוב ראו את רבי יוחנן מתהלך ברחובות, כשהוא מדוכא לחלוטין. הם שאלו אותו: "רבנו, מה קרה? מדוע אתה עדיין כל כך עצוב? הבאנו לך את האדם החכם ביותר שילמד אתך תורה. מה הבעיה עכשיו?"
הוא ענה להם תשובה מפתיעה: "השותף החדש שלי כל כך מבריק, שלא משנה מה אני אומר, הוא מביא לי 24 ראיות שמוכיחות שהדברים שלי אכן נכונים. אך כשלמדתי עם ריש לקיש, הוא היה מביא לי 24 ראיות שהוכיחו שטעיתי. לזה אני מתגעגע. אני לא מחפש מישהו שרק יסכים איתי כל הזמן; אני רוצה שותף שיאתגר אותי. רק בדרך שכזו, ניתן להגיע יחד אל האמת המוחלטת. וזוהי המהות האמיתית של לימוד התורה".
--------------------------------------------------------------------------------
ישראל היום
פרשת השבוע מצהירה באופן ברור ביותר: "ולא יהיה כקורח ועדתו [אל תהיה כקורח ותומכיו]" (במדבר פרק י"ז:5) - והגמרא, במסכת סנהדרין (דף ק"י ע"א) מסבירה, שהתורה אוסרת כאן למעשה על קיום מריבות מיותרות, מהסוג שאנשים מנהלים זה עם זה פעמים רבות.
אולם מושגים כמו קנאה, שנאה או תככים פנימיים אינם מושגים חדשים לעם ישראל. הגמרא (במסכת יומא, דף ט' ע"ב) אומרת, שמה שהביא לחורבן בית המקדש השני, הוא שנאת החינם ששררה בין איש לאחיו בקרב עם ישראל. וכידוע, בית המקדש שלנו עדיין חרב כבר אלפיים שנה ארוכות וקשות.
הגמרא ממשיכה ומוסיפה, שכשם שבית המקדש נהרס בגלל שנאת חינם, הוא יוכל להיבנות מחדש רק דרך אהבת חינם.
נושא החיכוכים הפנימיים בתוך עמינו עלה לאחרונה לכותרות הראשיות. האם אנו מסוגלים לשים קץ לכל המריבות והמחלוקות שמקיפות אותנו מכל עבר? יתכן שלא. אולם אנו מסוגלים לחיות לצד המחלוקות הללו, בתנאי שתמיד נזכור את הכלל הבסיסי הבא: כל אדם, באשר הוא אדם, זכאי לכבוד הבסיסי שלנו, ללא קשר לאמונתו או לתפיסת עולמו.
יתכן מאד שיהיו כמה נושאים בהם דעתי תהיה שונה משל רוב אנשי העם. יתכן מאד שאפילו יצא לי לחלוק על אישתי בסוגיות מסוימות. אולם, בדיוק כפי שלעולם לא אחלום להתרחק מאישתי בעקבות המחלוקות שמתגלעות בינינו, כך גם לעולם לא הייתי מעלה על הדעת לנתק את עצמי מבני עמי, רק בגלל כמה נושאים שאיננו מסכימים לגביהם.
הדבר שמאחד אותנו, גדול הרבה יותר מכל הגורמים הקטנים שמפלגים בינינו.
בארץ ישראל - שהיא המקום בו נושא האחדות הוא חיוני ביותר - עושה הציבור מאמצים אדירים בכדי לטפל בבעיה המורכבת הזו. ארגונים שונים, מנסים לקרב בין הקבוצות השונות, בעזרת תוכניות וסמינרים מיוחדים. הפעילויות הללו מועברות בו-זמנית לקבוצות השונות זו מזו - קיבוצניקים עם מתנחלים, או דתיים וחילוניים, ומטרתן לעזור להם לגלות, שהדבר שמאחד אותנו, גדול הרבה יותר מכל הגורמים הקטנים שמפלגים בינינו.
כעת נשים לב כמה מתאים לנו לראות ששם העיר 'ירושלים' מורכב למעשה משתי מילים נפרדות: ירו-שלם, כלומר - השלום ייראה (יתגלה). מי ייתן והקב"ה יברך אותנו, ויעניק לנו את הסובלנות והרגישות הנדרשות בכדי להימנע מויכוחים הרסניים. מי ייתן והקב"ה יכוון אותנו להעניק את הכבוד הראוי לכל אדם בסביבתנו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.com/htorahportion/shragasweekly/Shraga_Korach_5769.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/htorahportion/shrag ... h_5769.asp</a>
החיפוש אחר השלום
יהודי אחד מגיע לאי נידח וצחיח, לאחר שספינתו נטרפה בסערה גדולה בלב ים. לאחר עשר שנים ארוכות, הוא ניצל לבסוף ע"י ספינה שעברה במקרה בקרבת מקום. כאשר המלחים המושיעים עוגנים ליד האי הבודד, הם מופתעים לגלות, שהיהודי ההוא הקים לעצמו ציוויליזציה שלימה: מגרשי גולף, קפיטריה ואפילו שני בתי כנסת!
"אבל תמיד היית פה לגמרי לבד באי הזה לא?!", הם שאלו בתמיהה, "אז מדוע בנית לעצמך שני בתי כנסת???".
"פשוט מאד", ענה להם היהודי, כשהוא מצביע לכיוון שני המבנים המפוארים שמולו, "זה בית הכנסת שבו אני מתפלל, וזה בית הכנסת שאליו אני בחיים לא אהיה מוכן להיכנס!".
--------------------------------------------------------------------------------
קורח - מה נורא כל-כך בו?
בפרשת השבוע מתעורר ויכוח קשה מאד בתוך קהילת בני ישראל. אדם העונה לשם קורח קם לפתע, ומאשים את משה רבנו, שהוא מוביל הנהגה של שחיתות ושקרים. קורח אוסף סביבו מאתיים וחמישים תומכים, ופותח במרד גלוי כנגד משה. בסופו של דבר, האדמה פוערת את פיה ובולעת את קורח ועדתו על כל רכושם.
' המילה 'שלום' לקוחה מהשורש 'שלם', כלומר - שלימות.
נשאלת השאלה, מדוע הקב"ה בוחר בעונש כה חמור? והתשובה חד משמעית! היהדות מייחסת למריבות ומחלוקות בעם משמעות חמורה מאד, אם לא החמורה ביותר מבין כל העבירות שבתורה. מדוע? משום שההתפלגויות בתוך העם סותרות לחלוטין את אחדותו המוחלטת של הקב"ה - כל פרח סביבנו בנוי באופן מושלם וסימטרי, כל מערכת הטבע פועלת באופן מופלא והרמוני, ואפילו הגוונים המופיעים בשמיים עם השקיעה, משתלבים זה בזה באופן מושלם. המריבות הפנימיות שבינינו - על כל החשדות וההאשמות הנלווים לכך - סותרות את ההרמוניה של הבריאה ופוגעות בה (מתוך המדרש בבמדבר רבה, י"א:7).
המילה 'שלום' לקוחה מהשורש 'שלם', כלומר - שלימות. 'שלום' איננו רק היעדר מלחמה. השלום הוא מערכת יחסים סימביוטית, המושתתת על שיתוף פעולה, מערכת יחסים שבה כל אחד מן הצדדים דואג לצד השני, מסייע לו ובסופו של דבר - גם משלים אותו.
--------------------------------------------------------------------------------
כיצד להימנע ממריבות
לכולנו יצא כבר להיקלע לעימותים שונים. יתכן ומדובר בעימותים רציניים במקום העבודה, או אפילו עימותים קטנים שאנו נקלעים אליהם במהלך היום יום, בזמן הנהיגה, או בתור למכולת.
אז מה עלינו לעשות? הדרך הבטוחה ביותר להימנע ממריבה או עימות, היא פשוט לסרב לקחת בהם חלק! זכרו: דרושים שני אנשים בכדי שהויכוח יתממש!
בפרשת השבוע שלנו מבקש משה רבנו להיפגש עם ה'פרובוקטורים' - דתן ואבירם. משה רבנו מנסה בכל כוחו להשלים עמם, גם כאשר הדבר כרוך בהשפלה עצמית עבורו (במדבר ט"ז:8,12).
המשנה במסכת אבות (פרק א', משנה י"ב) מתארת את אהרון הכהן כדוגמא ומופת לאדם שאוהב שלום ורודף שלום. כשאהרון היה רואה שני אנשים מתווכחים או רבים, הוא היה מספר לכל אחד מהם בנפרד, שהיריב שלו הודה בטעותו ומעוניין להשלים עמו. בדרך זו, כל אחד מן הצדדים היה מוותר ומאפשר למריבה המיותרת לבוא אל סיומה. תחשבו כמה בעיות בתוך המשפחה היו יכולות להימנע, אילו היינו כולנו מיישמים את עצתו של אהרון הכהן!
--------------------------------------------------------------------------------
ויכוח מתוך כוונות טובות
המושג 'שלום' פופולרי מאד בימים אלו. מכל עבר ניתן לשמוע אנשים שמדברים על השלום - בינינו לערבים, בינינו לשכנינו, בין בעל לאשתו ואפילו בינינו לבין עצמנו.
יתכן והשלום הוא המושג המרכזי ביותר בכל היהדות כולה. מלותיו של דוד המלך בספר תהלים (פרק קל"ג:1), "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", הן כנראה השיר העברי המפורסם ביותר בכל הזמנים. בתפילת העמידה, שאותה אנו אומרים שלוש פעמים בכל יום, הסיומת הקבועה היא "עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו, ועל כל ישראל, ואמרו אמן". ברכת המזון שנאמרת לאחר כל ארוחה מסתיימת אף היא במילה 'שלום' - "ה' עוז לעמו יתן, ה' יברך את עמו בשלום". ברכת הכוהנים שנאמרת בבית הכנסת מסתיימת במילה 'שלום' - "ישא ה' פניו אליך, וישם לך שלום". אפילו התלמוד כולו מסתיים במילה 'שלום'. ובנוסף לכל זה, הגמרא גם מציינת ש'שלום' הוא אחד משמותיו של הקב"ה!
אולם, אם השלום הוא נושא כל כך מרכזי ביהדות, מדוע נראה לנו שהיהודים תמיד עסוקים בויכוחים ובמריבות זה עם זה?!
חשוב לעשות אבחנה ברורה בין שני דברים הדומים בהתרחשותם, אבל שונים במהותם: קיים הבדל מהותי בין מריבה לשם מריבה, לבין מחלוקת "לשם שמים" - שמטרתה שונה לגמרי. כל אדם שלמד קצת גמרא, יודע לספר על שני בתי המדרש המפורסמים "בית הלל" ו"בית שמאי" שחלקו זה על זה ללא הרף. אולם, הכבוד הגדול שרחשו זה כלפי זה רק הלך והתעצם, משום שמטרת המחלוקות ביניהם הייתה, להוביל תמיד להבנה גדולה יותר של היריב בויכוח. למעשה, הגמרא (במסכת יבמות, דף י"ד ע"ב) מספרת לנו, שבנו של הלל התחתן עם בתו של שמאי, רק כדי להוכיח לעולם ששורר ביניהם שלום של אמת.
הגמרא מציינת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות".
הגמרא מציינת: "כשם שפרצופיהם שונים, כך דעותיהם שונות". הרב שלמה אייגר מסביר זאת במושגים של מערכות יחסים בין אדם לחברו: העובדה שלכל אדם יש תווי פנים שונים ומיוחדים, לא מפריעה לי בכלל. למעשה, אני דווקא שמח שהמציאות היא כזו, משום שכך אני מסוגל לשמר את הייחודיות שלי בעולם! והרי כך צריך להיות הדבר, גם כאשר אני מתייחס לדעות האישיות שלי, אל מול שלל הדעות השונות והמגוונות שאני שומע מכל אדם סביבי.
המשנה (במסכת אבות, פרק ה', משנה כ') מתארת מחלוקת 'טובה', כמחלוקת לשם שמיים ומתוך כוונות טובות, כדוגמת בית שמאי ובית הלל. ומחלוקת 'רעה', שכל כוונתה להפריד ולזרוע הרס כדוגמת קורח ועדתו, שניסו לגרור רבים נוספים אחריהם, בתוך מאבק הכוחות האגואיסטי שלהם.
--------------------------------------------------------------------------------
חברותא או מיתותא!
היהדות איננה מתנגדת למחלוקות, אם הן מתקיימות לשם השגת האמת המוחלטת. למען האמת ישנה סברה, שיריבים העוסקים במחלוקות של אמת, יהפכו לבסוף לחברים קרובים. מה שהכי מפתיע אותנו כאשר אנו נכנסים לישיבה היא העובדה, שתמיד שני התלמידים שלומדים ביחד צועקים אחד על השני כל הזמן! ועדיין, החברות שלהם איננה נפגמת כהוא זה.
הגמרא מספרת לנו סיפור על רבי יוחנן, שהיה תלמיד חכם וגדול בתורה. הוא למד תורה יחד עם אדם בשם ריש לקיש. (לפני שהפך לרב גדול, ריש לקיש היה עבריין, אך זהו סיפור אחר לגמרי...) שני הגברים הללו למדו יחד במשך שנים רבות, עד שיום אחד חלה ריש לקיש ומת ממחלתו. רבי יוחנן התהלך ברחובות, התאבל על חברו והיה מדוכא לחלוטין. תלמידיו שאלו אותו: "מה קרה, רבנו?". הוא ענה להם: "החברותא שלי ללימוד הלך לעולמו, וכעת אין לי עם מי ללמוד תורה". הם אמרו לו: "אל תדאג, רבנו, אנחנו נמצא לך חברותא אחרת". הם הלכו ומצאו אדם מבריק וגדול בתורה, שילמד ביחד עם רבי יוחנן.
כעבור שבועיים, שוב ראו את רבי יוחנן מתהלך ברחובות, כשהוא מדוכא לחלוטין.
כעבור שבועיים, שוב ראו את רבי יוחנן מתהלך ברחובות, כשהוא מדוכא לחלוטין. הם שאלו אותו: "רבנו, מה קרה? מדוע אתה עדיין כל כך עצוב? הבאנו לך את האדם החכם ביותר שילמד אתך תורה. מה הבעיה עכשיו?"
הוא ענה להם תשובה מפתיעה: "השותף החדש שלי כל כך מבריק, שלא משנה מה אני אומר, הוא מביא לי 24 ראיות שמוכיחות שהדברים שלי אכן נכונים. אך כשלמדתי עם ריש לקיש, הוא היה מביא לי 24 ראיות שהוכיחו שטעיתי. לזה אני מתגעגע. אני לא מחפש מישהו שרק יסכים איתי כל הזמן; אני רוצה שותף שיאתגר אותי. רק בדרך שכזו, ניתן להגיע יחד אל האמת המוחלטת. וזוהי המהות האמיתית של לימוד התורה".
--------------------------------------------------------------------------------
ישראל היום
פרשת השבוע מצהירה באופן ברור ביותר: "ולא יהיה כקורח ועדתו [אל תהיה כקורח ותומכיו]" (במדבר פרק י"ז:5) - והגמרא, במסכת סנהדרין (דף ק"י ע"א) מסבירה, שהתורה אוסרת כאן למעשה על קיום מריבות מיותרות, מהסוג שאנשים מנהלים זה עם זה פעמים רבות.
אולם מושגים כמו קנאה, שנאה או תככים פנימיים אינם מושגים חדשים לעם ישראל. הגמרא (במסכת יומא, דף ט' ע"ב) אומרת, שמה שהביא לחורבן בית המקדש השני, הוא שנאת החינם ששררה בין איש לאחיו בקרב עם ישראל. וכידוע, בית המקדש שלנו עדיין חרב כבר אלפיים שנה ארוכות וקשות.
הגמרא ממשיכה ומוסיפה, שכשם שבית המקדש נהרס בגלל שנאת חינם, הוא יוכל להיבנות מחדש רק דרך אהבת חינם.
נושא החיכוכים הפנימיים בתוך עמינו עלה לאחרונה לכותרות הראשיות. האם אנו מסוגלים לשים קץ לכל המריבות והמחלוקות שמקיפות אותנו מכל עבר? יתכן שלא. אולם אנו מסוגלים לחיות לצד המחלוקות הללו, בתנאי שתמיד נזכור את הכלל הבסיסי הבא: כל אדם, באשר הוא אדם, זכאי לכבוד הבסיסי שלנו, ללא קשר לאמונתו או לתפיסת עולמו.
יתכן מאד שיהיו כמה נושאים בהם דעתי תהיה שונה משל רוב אנשי העם. יתכן מאד שאפילו יצא לי לחלוק על אישתי בסוגיות מסוימות. אולם, בדיוק כפי שלעולם לא אחלום להתרחק מאישתי בעקבות המחלוקות שמתגלעות בינינו, כך גם לעולם לא הייתי מעלה על הדעת לנתק את עצמי מבני עמי, רק בגלל כמה נושאים שאיננו מסכימים לגביהם.
הדבר שמאחד אותנו, גדול הרבה יותר מכל הגורמים הקטנים שמפלגים בינינו.
בארץ ישראל - שהיא המקום בו נושא האחדות הוא חיוני ביותר - עושה הציבור מאמצים אדירים בכדי לטפל בבעיה המורכבת הזו. ארגונים שונים, מנסים לקרב בין הקבוצות השונות, בעזרת תוכניות וסמינרים מיוחדים. הפעילויות הללו מועברות בו-זמנית לקבוצות השונות זו מזו - קיבוצניקים עם מתנחלים, או דתיים וחילוניים, ומטרתן לעזור להם לגלות, שהדבר שמאחד אותנו, גדול הרבה יותר מכל הגורמים הקטנים שמפלגים בינינו.
כעת נשים לב כמה מתאים לנו לראות ששם העיר 'ירושלים' מורכב למעשה משתי מילים נפרדות: ירו-שלם, כלומר - השלום ייראה (יתגלה). מי ייתן והקב"ה יברך אותנו, ויעניק לנו את הסובלנות והרגישות הנדרשות בכדי להימנע מויכוחים הרסניים. מי ייתן והקב"ה יכוון אותנו להעניק את הכבוד הראוי לכל אדם בסביבתנו.
שבת שלום,
הרב שרגא סימונס.
<a href='http://www.aish.com/htorahportion/shragasweekly/Shraga_Korach_5769.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/htorahportion/shrag ... h_5769.asp</a>
סיון תשס"ח
תיכון תפילתי קטורת
הרב שמואל אליהו
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
הרב מרדכי צמח בן מזל טוב
תיכון תפילתי קטורת
השיעור היום ידבר על כוחה של תפילה, בהקשר לתפילת נשים. אנחנו מקדישים גם את השיעור הזה לרפואתו של מו"ר אבי הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א וממשיכים לבקש מציבור להמשיך להתפלל עבורו בשומע תפילה, ובפתיחת ההיכל. לארגן כינוסים של קריאת תהילים לילדים או למבוגרים. לגברים או לנשים. הקב"ה שומע תפילה. ובודאי תפילה של רבים. השיעור יעסוק היום בכוחה של תפילת ובחיוב נשים בתפילה. על פי מה ששמענו מהרב שליט"א שיחזור לבריאותו ויעביר בקולו הוא את דבריו במקום הזה. אכי"ר
המבחן הגדול של קורח ועדתו היה בקטורת. אנו קוראים את פרשת הקטורת לפחות שלוש פעמים ביום. לפני ואחרי תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה. הפסוק אומר "תיכון תפילתי קטורת" מלמד שהתפילה כמו ענן הקטורת מחברת שמים וארץ. הקטורת שאנו מעלים מביאה את עמוד ענן שמוצב ארצה וראשו מגיע לשמים. כך התפילה מכוונות לבית המקדש עולה למרומים בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע לשמים עד לשער השמים.
טענתו וטעותו של קורח
קרח מערער על מנהיגותו של משה. הטענה החזקה ביותר של קורח הייתה "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. ומדוע תתנשאו על קהל ה'". טענתו של קורח נשמעת ומתקבלת על ליבם של עם ישראל שהולך אחריו. כיון שהקב"ה בעצמו אומר לעם ישראל "קדושים תהיו כי קדוש אני". איפה הטעות של קורח?
המילה "קדושים" יכולה להיות "פרשה שרוב גופי תורה תלויים בה". ויכולה להיות המקור למחלוקת קרח שבגללה הקב"ה רצה לכלות את ישראל פעמיים. כשהתורה מצווה "קדושים תהיו", היא מצווה על האדם לעבוד על עצמו, להתנזר מתאוות, מעריות, מרכושנות, מכעס, מגאווה, מקנאה, מכבוד. כשקורח אומר שכל העדה הם כבר קדושים. אין צורך לעבוד להתאמץ להיות קדושים. לדעתו של קורח הכל כבר בסדר, מאוד מובן למה טענתו של קורח מתקבלת כל כך בקלות על יבם של ישראל. היא מאוד מחמיאה לשומע ולא דורשת ממנו מאמץ. "ו
תיכון תפילתי קטורת
הרב שמואל אליהו
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
הרב מרדכי צמח בן מזל טוב
תיכון תפילתי קטורת
השיעור היום ידבר על כוחה של תפילה, בהקשר לתפילת נשים. אנחנו מקדישים גם את השיעור הזה לרפואתו של מו"ר אבי הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו שליט"א וממשיכים לבקש מציבור להמשיך להתפלל עבורו בשומע תפילה, ובפתיחת ההיכל. לארגן כינוסים של קריאת תהילים לילדים או למבוגרים. לגברים או לנשים. הקב"ה שומע תפילה. ובודאי תפילה של רבים. השיעור יעסוק היום בכוחה של תפילת ובחיוב נשים בתפילה. על פי מה ששמענו מהרב שליט"א שיחזור לבריאותו ויעביר בקולו הוא את דבריו במקום הזה. אכי"ר
המבחן הגדול של קורח ועדתו היה בקטורת. אנו קוראים את פרשת הקטורת לפחות שלוש פעמים ביום. לפני ואחרי תפילת שחרית ולפני תפילת מנחה. הפסוק אומר "תיכון תפילתי קטורת" מלמד שהתפילה כמו ענן הקטורת מחברת שמים וארץ. הקטורת שאנו מעלים מביאה את עמוד ענן שמוצב ארצה וראשו מגיע לשמים. כך התפילה מכוונות לבית המקדש עולה למרומים בסולם המוצב ארצה וראשו מגיע לשמים עד לשער השמים.
טענתו וטעותו של קורח
קרח מערער על מנהיגותו של משה. הטענה החזקה ביותר של קורח הייתה "כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. ומדוע תתנשאו על קהל ה'". טענתו של קורח נשמעת ומתקבלת על ליבם של עם ישראל שהולך אחריו. כיון שהקב"ה בעצמו אומר לעם ישראל "קדושים תהיו כי קדוש אני". איפה הטעות של קורח?
המילה "קדושים" יכולה להיות "פרשה שרוב גופי תורה תלויים בה". ויכולה להיות המקור למחלוקת קרח שבגללה הקב"ה רצה לכלות את ישראל פעמיים. כשהתורה מצווה "קדושים תהיו", היא מצווה על האדם לעבוד על עצמו, להתנזר מתאוות, מעריות, מרכושנות, מכעס, מגאווה, מקנאה, מכבוד. כשקורח אומר שכל העדה הם כבר קדושים. אין צורך לעבוד להתאמץ להיות קדושים. לדעתו של קורח הכל כבר בסדר, מאוד מובן למה טענתו של קורח מתקבלת כל כך בקלות על יבם של ישראל. היא מאוד מחמיאה לשומע ולא דורשת ממנו מאמץ. "ו
סופה של מחלוקת לשם שמים
צאו וראו מה קורה ביחסים שבין פוליטיקאים במדינת ישראל, כיצד יריבויות קשות מן האתמול הופכות לבריתות הדוקות ולהפך. לעומת זאת, כאשר מדובר במחלוקת שהיא לשם שמים כמו הרבה מחלוקות שבין תלמידי חכמים - אזי סופה להתקיים...
כ"ו סיון ה´תשס"ו - הרב עזריאל אריאל ,רב היישוב עטרת
הלצה ידועה אומרת כי דווקא מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כמחלוקת לנצח מבלי שאחד הצדדים הנצים יגיע לפשרה, בעוד שמחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, כי במוקדם או במאוחר תמצא את פתרונה. כל זמן שהוויכוח הוא על אינטרסים, אישיים או כיתתיים, יבוא יום שבו ייווכחו הצדדים לדעת כי המחיר שהם משלמים על המשך הריב גבוה מן התועלת שכל אחד מהם מקווה להפיק ממנו, ולכן הם ימצאו את הדרך לשתף פעולה ביניהם. צאו וראו מה קורה ביחסים שבין פוליטיקאים במדינת ישראל, כיצד יריבויות קשות מן האתמול הופכות לבריתות הדוקות ולהפך. לעומת זאת, כאשר מדובר במחלוקת שהיא לשם שמים כמו הרבה מחלוקות שבין תלמידי חכמים - אזי סופה להתקיים. הרי שני הצדדים אינם אינטרסנטים. כל אחד מהם חש אחריות עמוקה ביותר כלפי הערכים, כלפי האמונות, כלפי התפיסות שהוא מבטא. אי אפשר לקנותו בטובות הנאה ובשיקולים אינטרסנטיים. פשרה במצב כזה נתפסת במידה רבה של צדק כבגידה ברעיון ומעילה בשליחות. על כן תתקיים המחלוקת לאורך ימים ושנים...
אולם מחלוקת כזאת, יש בה יתרון גדול, בהיותה מביאה להעמקה ולהפריה. אלא שהסכנה הכרוכה בה היא, כאשר "תורה נעשית כשתי תורות", והציבור הרחב נשאר נבוך, ובמיוחד כאשר היא גולשת לתופעות שוליות שליליות. על כן יש לפעול כדי להשוות את המחלוקת. את דרך ההכרעה נוכל ללמוד מן המחלוקת המפורסמת ביותר בעם ישראל. "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי". המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי ניטשה במלוא עוזה במשך שנים רבות. עד שיצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי א-להים חיים הן, והלכה כבית הלל". אולם לא במקרה נפסקה ההלכה כמותם, ואף לא בזכות חריפותם ועוצמתם התורנית.
"מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".
בית מדרשם של בית הלל, פתוח היה. למדו בו את כל הדעות, ואף הקדימו ללמוד את דברי בית שמאי. העיקרון שהנחה את הלימוד שם היה ההכרה בכך שדבר ה' האינסופי הוא כה מורכב, עד שאין אדם המסוגל לקלוט אותו בדייקנות. כל תלמיד חכם מביט על דבר ה' מנקודת מבטו הייחודית ולכן הוא נוטה להדגיש היבטים מסוימים על חשבון האחרים. לכן ראו בבית הלל חשיבות לראות את הסוגיא גם מנקודת המבט של בית שמאי, לקלוט ממנה כמה שיותר, ואז לבסס את שיטתם. ומכיון שנקודת מבטם של בית הלל היתה רחבה יותר, זכו שנפסקה ההלכה כמותם (על פי המהר"ל, באר הגולה).
כאז, גם היום, קרוע בית המדרש שלנו במחלוקות. ומכיוון שמדובר במחלוקת לשם שמים, היא ממשיכה להתקיים. רבים שואלים במצוקה ובחרדה: מה לעשות לנוכח חילוקי דעות אלו? האם זוהי הדרך היחידה שבה מנהלים מחלוקת לשם שמים, עד הידרדרות לתופעות של ביזוי הדדי בשוליים? האם נגזר על ציבור ערכי ומאמין להיות קרוע כל ימיו במחלוקות שאין להן פתרון, עד כדי שיתוק וייאוש? האם ניאלץ להיות כל הזמן במצב בו "זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה", כאשר התוצאה היא מבוכה ואנרכיה, עד כדי תחושה ש"לית דין ולית דיין"?
ובכן, עלינו ללכת בדרכם של בית הלל. אין טעם להוסיף עוד ועוד נימוקים מהם ישתכנעו המשוכנעים ממילא כי דרכם צודקת, אלא לעשות דבר אחר, בכמה שלבים:
א. לראות את כל הנחות היסוד המוסכמות. (ואז מגלים ש-95% מהרבנים מסכימים על 95% מהדברים).
ב. להגדיר במשותף את המטרות לטווח ארוך, עליהן כולם מסכימים.
ג. לאסוף כמה שיותר מידע מדויק על המציאות הנוכחית בעזרת מומחים לדבר.
ד. להציג את קווי הפעולה השנויים במחלוקת, ולהגדיר את נקודות המחלוקת.
ה. להכין רשימה של יתרונות וחסרונות לכל אחד מקווי הפעולה.
ו. לבקש מכל קבוצה לזהות נקודות של אמת שהיא יכולה לקבל מתוך השיטה של הקבוצה האחרת.
ז. להכין רשימה של אמות מידה להכרעה בין העמדות המנוגדות.
ח. לגלות שההקשבה לדעה החולקת יצרה הפריה גדולה של הדיון, ומה שנשאר שנוי במחלוקת לאחר תהליך כזה הוא מספיק קטן כדי לחיות אתו בשלום...
ט. ללחוץ ידיים באהבה, באחווה, בשלום וברעות, ולהתפלל ביחד לסייעתא דשמיא.
אסיים בסיפור מתוך הרצאת מבוא ששמעתי בקורס לגישור. שני אנשים התווכחו על עוגת קצפת. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. מכיוון שכל אחד ידע שאם יגיע לבית הדין יפסיד חצי מהעוגה ("יחלוקו"), החליטו ללכת למגשר. שאל המגשר את האחד: לשם מה אתה זקוק לעוגה? מפני שאני רעב. שאל את השני: לשם מה אתה זקוק לעוגה? האמת היא שאינני רעב, אבל אני אוהב את הקצפת. ואז שאל המגשר: מה דעתכם לחלק את העוגה לגובה, הבצק לאחד והקצפת לשני?...
אמנם "מחלוקת לשם שמים" סופה להתקיים. אבל אם נכיר בכך שבכל דעה ישנה נקודת אמת שעלינו לקלוט אותה אלינו, יהיה סופה של המחלוקת דווקא "לקיים" את הדרך המשותפת. או אז יתקיימו בנו דברי חז"ל:
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בנייך לימודי ה', ורב שלום בנייך, אל תקרי בנייך אלא בונייך".
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=13289' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=13289</a>
צאו וראו מה קורה ביחסים שבין פוליטיקאים במדינת ישראל, כיצד יריבויות קשות מן האתמול הופכות לבריתות הדוקות ולהפך. לעומת זאת, כאשר מדובר במחלוקת שהיא לשם שמים כמו הרבה מחלוקות שבין תלמידי חכמים - אזי סופה להתקיים...
כ"ו סיון ה´תשס"ו - הרב עזריאל אריאל ,רב היישוב עטרת
הלצה ידועה אומרת כי דווקא מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים כמחלוקת לנצח מבלי שאחד הצדדים הנצים יגיע לפשרה, בעוד שמחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים, כי במוקדם או במאוחר תמצא את פתרונה. כל זמן שהוויכוח הוא על אינטרסים, אישיים או כיתתיים, יבוא יום שבו ייווכחו הצדדים לדעת כי המחיר שהם משלמים על המשך הריב גבוה מן התועלת שכל אחד מהם מקווה להפיק ממנו, ולכן הם ימצאו את הדרך לשתף פעולה ביניהם. צאו וראו מה קורה ביחסים שבין פוליטיקאים במדינת ישראל, כיצד יריבויות קשות מן האתמול הופכות לבריתות הדוקות ולהפך. לעומת זאת, כאשר מדובר במחלוקת שהיא לשם שמים כמו הרבה מחלוקות שבין תלמידי חכמים - אזי סופה להתקיים. הרי שני הצדדים אינם אינטרסנטים. כל אחד מהם חש אחריות עמוקה ביותר כלפי הערכים, כלפי האמונות, כלפי התפיסות שהוא מבטא. אי אפשר לקנותו בטובות הנאה ובשיקולים אינטרסנטיים. פשרה במצב כזה נתפסת במידה רבה של צדק כבגידה ברעיון ומעילה בשליחות. על כן תתקיים המחלוקת לאורך ימים ושנים...
אולם מחלוקת כזאת, יש בה יתרון גדול, בהיותה מביאה להעמקה ולהפריה. אלא שהסכנה הכרוכה בה היא, כאשר "תורה נעשית כשתי תורות", והציבור הרחב נשאר נבוך, ובמיוחד כאשר היא גולשת לתופעות שוליות שליליות. על כן יש לפעול כדי להשוות את המחלוקת. את דרך ההכרעה נוכל ללמוד מן המחלוקת המפורסמת ביותר בעם ישראל. "איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי". המחלוקת בין בית הלל ובית שמאי ניטשה במלוא עוזה במשך שנים רבות. עד שיצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי א-להים חיים הן, והלכה כבית הלל". אולם לא במקרה נפסקה ההלכה כמותם, ואף לא בזכות חריפותם ועוצמתם התורנית.
"מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד, אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".
בית מדרשם של בית הלל, פתוח היה. למדו בו את כל הדעות, ואף הקדימו ללמוד את דברי בית שמאי. העיקרון שהנחה את הלימוד שם היה ההכרה בכך שדבר ה' האינסופי הוא כה מורכב, עד שאין אדם המסוגל לקלוט אותו בדייקנות. כל תלמיד חכם מביט על דבר ה' מנקודת מבטו הייחודית ולכן הוא נוטה להדגיש היבטים מסוימים על חשבון האחרים. לכן ראו בבית הלל חשיבות לראות את הסוגיא גם מנקודת המבט של בית שמאי, לקלוט ממנה כמה שיותר, ואז לבסס את שיטתם. ומכיון שנקודת מבטם של בית הלל היתה רחבה יותר, זכו שנפסקה ההלכה כמותם (על פי המהר"ל, באר הגולה).
כאז, גם היום, קרוע בית המדרש שלנו במחלוקות. ומכיוון שמדובר במחלוקת לשם שמים, היא ממשיכה להתקיים. רבים שואלים במצוקה ובחרדה: מה לעשות לנוכח חילוקי דעות אלו? האם זוהי הדרך היחידה שבה מנהלים מחלוקת לשם שמים, עד הידרדרות לתופעות של ביזוי הדדי בשוליים? האם נגזר על ציבור ערכי ומאמין להיות קרוע כל ימיו במחלוקות שאין להן פתרון, עד כדי שיתוק וייאוש? האם ניאלץ להיות כל הזמן במצב בו "זה פוסל דיינו של זה וזה פוסל דיינו של זה", כאשר התוצאה היא מבוכה ואנרכיה, עד כדי תחושה ש"לית דין ולית דיין"?
ובכן, עלינו ללכת בדרכם של בית הלל. אין טעם להוסיף עוד ועוד נימוקים מהם ישתכנעו המשוכנעים ממילא כי דרכם צודקת, אלא לעשות דבר אחר, בכמה שלבים:
א. לראות את כל הנחות היסוד המוסכמות. (ואז מגלים ש-95% מהרבנים מסכימים על 95% מהדברים).
ב. להגדיר במשותף את המטרות לטווח ארוך, עליהן כולם מסכימים.
ג. לאסוף כמה שיותר מידע מדויק על המציאות הנוכחית בעזרת מומחים לדבר.
ד. להציג את קווי הפעולה השנויים במחלוקת, ולהגדיר את נקודות המחלוקת.
ה. להכין רשימה של יתרונות וחסרונות לכל אחד מקווי הפעולה.
ו. לבקש מכל קבוצה לזהות נקודות של אמת שהיא יכולה לקבל מתוך השיטה של הקבוצה האחרת.
ז. להכין רשימה של אמות מידה להכרעה בין העמדות המנוגדות.
ח. לגלות שההקשבה לדעה החולקת יצרה הפריה גדולה של הדיון, ומה שנשאר שנוי במחלוקת לאחר תהליך כזה הוא מספיק קטן כדי לחיות אתו בשלום...
ט. ללחוץ ידיים באהבה, באחווה, בשלום וברעות, ולהתפלל ביחד לסייעתא דשמיא.
אסיים בסיפור מתוך הרצאת מבוא ששמעתי בקורס לגישור. שני אנשים התווכחו על עוגת קצפת. זה אומר: כולה שלי, וזה אומר: כולה שלי. מכיוון שכל אחד ידע שאם יגיע לבית הדין יפסיד חצי מהעוגה ("יחלוקו"), החליטו ללכת למגשר. שאל המגשר את האחד: לשם מה אתה זקוק לעוגה? מפני שאני רעב. שאל את השני: לשם מה אתה זקוק לעוגה? האמת היא שאינני רעב, אבל אני אוהב את הקצפת. ואז שאל המגשר: מה דעתכם לחלק את העוגה לגובה, הבצק לאחד והקצפת לשני?...
אמנם "מחלוקת לשם שמים" סופה להתקיים. אבל אם נכיר בכך שבכל דעה ישנה נקודת אמת שעלינו לקלוט אותה אלינו, יהיה סופה של המחלוקת דווקא "לקיים" את הדרך המשותפת. או אז יתקיימו בנו דברי חז"ל:
"תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר: וכל בנייך לימודי ה', ורב שלום בנייך, אל תקרי בנייך אלא בונייך".
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=13289' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=13289</a>