אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת -פרשת ראה!
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
סוג אחר של קללה
פרשתנו עוסקת בברכות ובקללות שנאמרו על הר גריזים והר עיבל.
סוף הפסוק "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א כו), מתורגם ע"י אונקלוס "ברכן ולוטין". לוטין בארמית היינו קללה, לעומתם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי מתרגמים את המילה קללה- "וחילופא". בדרך כלל, משמעות המילה תחליף אינה ההפך הגמור אלא שיש לשני הדברים מכנה משותף. כשמדברים על תחליף חלב מדובר על משהו בעל תכונות דומות. "חילופי אותיות" משמעותו החלפה בין שתי אותיות מאותה קבוצה, כמו "אהוי" או "אחהע" (גרוניות). קללה לכאורא היא הפוכה של הברכה? צריך להבין את פשר תרגומם של יונתן והירושלמי ויש להבין את המחלוקת בינם לבין האונקלוס!
האבודרה"ם בביאור הסדר של שבע הפטרות דנחמתא מבאר: הפטרה ראשונה שולח הקב"ה את הנביאים "נחמו נחמו עמי" אולם התגובה היא "ותאמר ציון עזבני ה'" נחמה ע"י שליחים עבור עם ישראל, היא כאילו "עזבני ה' ". לכן הנביאים חוזרים ואומרים "עניה סוערה לא נוחמה" (הפטרה שלישית) הקב"ה מקבל את תביעת כנסת ישראל ואומר "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (הפטרה ד') הפטרה חמישית ושישית הם הנחמות "רני עקרה לא ילדה" "קומי אורי כי בא אורך", ובהפטרה השביעית נחמת הקב"ה מתקבלת "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי".
הקשה האדמו"ר בליובאוויטש זצ"ל בליקוטי שיחות תשל"ו מה ההבדל בין נחמת נביאים שבאים בשליחות הקב"ה לנחמה של הקב"ה בעצמו, ומדוע חיכה הקב"ה לבקשת עם ישראל ולא נחמם מראש בעצמו?
והוא מסביר, נחמת הנביאים בלבד הובנה ע"י עם ישראל כך, שהפורענות והגלות היו עונש וקללה ורק אחריהם תבוא הגאולה. אולם עם ישראל רצה לראות בפורענות עצמה את חסדי ה'. כך מפורש בפרשת עקב "כי כאשר ייסר איש את בני ה' אלקיך מיסרך. ושמרת את מצוות ה' וכו' כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ". הייסורים באים לזכך את עם ישראל כדי שיגיע למצב של "ושמרת את מצוות ה' ", כדי שיהיו מסוגלים לראות את האורות והגילויים הגדולים של הגאולה, "מביאך אל ארץ טובה". עצם הרצון של עם ישראל לזכות בראיה זו הוא שמכין את הקרקע לנחמה של הקב"ה בעצמו. "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם"- גילוי גבוה יותר מגילוי של מתן תורה שהיה ב"אנוכי" אחד.
עכשיו אנו מכירים בזה, שכיון ש"מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג' לא) אם כן, ראיית הפורענות כקללה או כחילופא של ברכה תלויה בדרגתנו וכוחנו להתבונן בפנימיות הדברים. אלה שנמצאים עדיין בבבל בגלות, שם מקומו של תרגום אונקלוס, ראייתם גם היא שהצרות הם לוטין-קללה, אבל בארץ ישראל אנחנו מסוגלים להתעלות ולראות גם את חסדי ה' המכוסים.
רעיון זה מופיע בגמרא "אמר רב אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב" (פסחים ז ע"א).
הדף הוכן באדיבות "ארץ חמדה" - www.eretzhemdah.org
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ראה.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ראה.htm</a>
פרשתנו עוסקת בברכות ובקללות שנאמרו על הר גריזים והר עיבל.
סוף הפסוק "ראה אנוכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה" (דברים י"א כו), מתורגם ע"י אונקלוס "ברכן ולוטין". לוטין בארמית היינו קללה, לעומתם תרגום יונתן בן עוזיאל ותרגום ירושלמי מתרגמים את המילה קללה- "וחילופא". בדרך כלל, משמעות המילה תחליף אינה ההפך הגמור אלא שיש לשני הדברים מכנה משותף. כשמדברים על תחליף חלב מדובר על משהו בעל תכונות דומות. "חילופי אותיות" משמעותו החלפה בין שתי אותיות מאותה קבוצה, כמו "אהוי" או "אחהע" (גרוניות). קללה לכאורא היא הפוכה של הברכה? צריך להבין את פשר תרגומם של יונתן והירושלמי ויש להבין את המחלוקת בינם לבין האונקלוס!
האבודרה"ם בביאור הסדר של שבע הפטרות דנחמתא מבאר: הפטרה ראשונה שולח הקב"ה את הנביאים "נחמו נחמו עמי" אולם התגובה היא "ותאמר ציון עזבני ה'" נחמה ע"י שליחים עבור עם ישראל, היא כאילו "עזבני ה' ". לכן הנביאים חוזרים ואומרים "עניה סוערה לא נוחמה" (הפטרה שלישית) הקב"ה מקבל את תביעת כנסת ישראל ואומר "אנכי אנכי הוא מנחמכם" (הפטרה ד') הפטרה חמישית ושישית הם הנחמות "רני עקרה לא ילדה" "קומי אורי כי בא אורך", ובהפטרה השביעית נחמת הקב"ה מתקבלת "שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי".
הקשה האדמו"ר בליובאוויטש זצ"ל בליקוטי שיחות תשל"ו מה ההבדל בין נחמת נביאים שבאים בשליחות הקב"ה לנחמה של הקב"ה בעצמו, ומדוע חיכה הקב"ה לבקשת עם ישראל ולא נחמם מראש בעצמו?
והוא מסביר, נחמת הנביאים בלבד הובנה ע"י עם ישראל כך, שהפורענות והגלות היו עונש וקללה ורק אחריהם תבוא הגאולה. אולם עם ישראל רצה לראות בפורענות עצמה את חסדי ה'. כך מפורש בפרשת עקב "כי כאשר ייסר איש את בני ה' אלקיך מיסרך. ושמרת את מצוות ה' וכו' כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ". הייסורים באים לזכך את עם ישראל כדי שיגיע למצב של "ושמרת את מצוות ה' ", כדי שיהיו מסוגלים לראות את האורות והגילויים הגדולים של הגאולה, "מביאך אל ארץ טובה". עצם הרצון של עם ישראל לזכות בראיה זו הוא שמכין את הקרקע לנחמה של הקב"ה בעצמו. "אנוכי אנוכי הוא מנחמכם"- גילוי גבוה יותר מגילוי של מתן תורה שהיה ב"אנוכי" אחד.
עכשיו אנו מכירים בזה, שכיון ש"מפי עליון לא תצא הרעות" (איכה ג' לא) אם כן, ראיית הפורענות כקללה או כחילופא של ברכה תלויה בדרגתנו וכוחנו להתבונן בפנימיות הדברים. אלה שנמצאים עדיין בבבל בגלות, שם מקומו של תרגום אונקלוס, ראייתם גם היא שהצרות הם לוטין-קללה, אבל בארץ ישראל אנחנו מסוגלים להתעלות ולראות גם את חסדי ה' המכוסים.
רעיון זה מופיע בגמרא "אמר רב אחא בר חנינא לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעולם הבא כולו הטוב והמטיב" (פסחים ז ע"א).
הדף הוכן באדיבות "ארץ חמדה" - www.eretzhemdah.org
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ראה.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/ראה.htm</a>
ראה(דברים יא:כו-טז:יז)
פרשה משפחתית ראה 5768
כל אחד מאתנו כאילו לוקח חלק בתחרות משיכת חבל, שמתרחשת ממש בתוך הראש שלנו! מצד אחד של החבל, עומד הרצון שלנו להיות אנשים טובים ונדיבים המרוכזים במתן עזרה לזולת. אך מצדו השני, ובעוצמה לא פחותה, נמצא הקול הקטן שמנסה לשכנע אותנו להתנהג באנוכיות, לשכוח מצרכיהם של כל השאר, ולדאוג רק לעצמנו. מה שיקבע את מאפייני האישיות הייחודית של האדם, היא הבחירה שהוא יעשה בין שני קצוות החבל. פרשת השבוע מעודדת אותנו לבחור בנתינה. היא אומרת לנו שכאשר יש בפנינו הזדמנות לעזור למישהו בצרה, עלינו תמיד לפתוח את היד ואת הלב.
בסיפור שלפנינו, ילדה עורכת מסע אל תוך נשמתה, ולומדת כיצד להתרכז במתן עזרה לזולת.
"שמש מאירה ומחייכת"
"איזה יום גרוע לפספס את האוטובוס!", נאנחה שרה קפלן. היא הייתה בדרכה הביתה מהקניון כשפספסה את האוטובוס של השעה שלוש. ירד גשם שוטף והיא פשוט לא ידעה מה לעשות.
שרה ידעה שאמה סומכת עליה שתחזור בזמן לשמור על אחיה הקטנים ומכיוון שהאוטובוס הבא יגיע רק בעוד שעה, היא לא תספיק להגיע הביתה בזמן. הברירה היחידה שנשארה לה, הייתה לנסוע במונית, אחת מתוך אלה שנסעו לאורך הרחוב הסואן. אך כאשר פתחה את הארנק שלה, גילתה שרה שבמסע הקניות שערכה קודם לכן, נגמר כל הכסף שהיה בידה (עד השקל האחרון!), וכעת לא היה לה מספיק כסף בכדי לקחת מונית הביתה.
שרה עמדה בעצב בתחנת האוטובוס, מנסה להתחמק מזרם האנשים שהגיעו בריצה אל התחנה, תוך שהם מקפלים את המטריות הרטובות שלהם. באותו הרגע, בזוית עינה, היא זיהתה את לירון יעקובי, ילדה מהכיתה שלה.
"הי, לירון!", צעקה לה שרה. הילדה הסתובבה ושרה נפנפה לה בידה. "הנה, כאן! זו אני, שרה!".
לירון חייכה בקלילות. ניכר היה שהיא מאד ממהרת. "או, שלום שרה", היא אמרה, "מה את עושה באזור הזה של העיר?"
"הייתי צריכה לקנות מתנה לכבוד בת-המצווה של אחותי", היא ענתה. "אבל פספסתי את האוטובוס, ואני הולכת לאחר בגדול. אני כל כך שמחה לראות פרצוף מוכר בתוך כל הצפיפות הזו. תוכלי לעשות לי טובה ענקית, ולהלוות לי קצת כסף, בכדי שאוכל לנסוע הביתה במונית? אני אחזיר לך את החוב בבית הספר, בשבוע הבא".
לירון נשכה את שפתיה, ונראתה קצת מהססת, אך שרה הביטה בה בציפייה.
"אמממ... אני לא בטוחה שאני יכולה...", מלמלה לירון.
"אה", אמרה שרה, כשהאכזבה ניכרת בקולה.
לירון התחילה ללכת לדרכה, כשהיא חושבת בלבה: "יש לי בארנק מספיק כסף בשביל להלוות קצת לשרה. אבל כיצד אדע שלא אזדקק לכסף הזה בעצמי? וגם, מי יכול להבטיח לי שהיא תזכור להחזיר לי את החוב? או שאולי היא בכלל לא מתכוונת להחזיר לי אותו..."
"איך אני מסוגלת שלא לעזור לחברה שלי?", חשבה לעצמה, "ברור ששרה זקוקה להלוואה הזו, ושאני יכולה לעזור לה. אם לא אסייע לה, זה יהיה ממש אכזרי מצדי".לירון הביטה לאחור, וראתה את שרה עם פנים נפולות, מביטה במתח בשעונה, כשהגשם מרטיב את שערותיה. לירון המשיכה ללכת, אך בראשה החלו להתרוצץ מחשבות אחרות. "איך אני מסוגלת שלא לעזור לחברה שלי?", חשבה לעצמה, "ברור ששרה זקוקה להלוואה הזו, ושאני יכולה לעזור לה. אם לא אסייע לה, זה יהיה ממש אכזרי מצדי".
היא הסתובבה וחזרה במהירות לתחנת האוטובוס, בתקווה ששרה עדיין תהיה שם. אך כשהגיעה לשם, היא לא ראתה את שרה בסביבה. "אוי לא, היא לא פה. פספסתי את ההזדמנות שלי לעזור לה. אני מקווה שהיא תהיה בסדר".
אבל באותו הרגע היא הבחינה בילדה שיושבת כפופה בקצה הספסל. הייתה זו שרה! לירון מיהרה לעברה והתיישבה לידה. שרה לא הבחינה בה מתוך כל האנשים שעמדו שם בצפיפות.
לירון טפחה בעדינות על כתפה של שרה. הילדה המופתעת הרימה את מבטה. "או, לירון, למה חזרת?", היא שאלה בפליאה.
לירון חייכה. היא פתחה את הארנק שלה, והוציאה ממנו סכום כסף המספיק לנסיעה הביתה במונית, יחד עם סכום נוסף שיאפשר לשרה לקנות לעצמה משקה חם. "קחי", היא אמרה, כשהיא נותנת לחברתה את הכסף. "פשוט חזרתי הנה בכדי לסגור כמה עניינים", היא אמרה בשקט. "נסיעה טובה, ותנסי לא להירטב יותר מדי". לירון הביטה בחברתה כשהיא נכנסת במהירות לתוך מונית, והרגישה נפלא. החלטתה של לירון להתנהג ברוחב-לב, הפכה במפתיע את היום הסגרירי ההוא, ליום חמים הרבה יותר עבור שתיהן.
גילאים 5-3
ש: כיצד הרגישה לירון כשחברתה ביקשה ממנה עזרה?
ת: בהתחלה היא הייתה אנוכית ולא רצתה לעזור לה, אך לאחר שהחליטה לסייע, היא שמחה מאד על החלטתה.
ש: אם מישהו מבקש מאתנו טובה, ואנחנו יכולים לעזור לו, האם עלינו לעשות כך?
ת: בהחלט. היכולת לסייע לאדם אחר היא דבר נפלא.
ש: מה קורה כשלא מתחשק לנו לעזור? האם עדיין עלינו לעשות זאת?
ת: למרות שלפעמים זה קשה, עדיין ראוי שנסייע במה שאפשר.
גילאים 9-6
ש: לירון חזרה ועזרה לחברתה, למרות שבהתחלה היא החליטה שלא לסייע לה. מה היה המאבק הפנימי שלה, ומה גרם לה לשנות את דעתה?
ת: פעמים רבות אנשים נאלצים להתמודד עם מאבק פנימי בין שני צדדים בתוכם. קיים הצד שרוצה להעניק לאחרים, וישנו הצד שמעדיף להיות אנוכי. לירון הייתה חזקה בסופו של דבר, וצייתה לקולה הפנימי ששכנע אותה לעשות מעשה טוב, למרות שבתחילה הרגישה אחרת.
ש: מדוע לדעתכם נבראנו עם מאבקים פנימיים בין הרצון לקחת לבין הרצון לתת?
ת: אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו בעולם, היא לשפר את אישיותנו. כאשר אנחנו בוחרים לעשות את הדבר הנכון, ואנחנו מרגישים בו-זמנית דחף זהה לעשות את המעשה ההפוך, אנחנו משתמשים בבחירה החופשית שלנו, ומשפרים את עצמנו.
ש: באילו דרכים תוכלו אתם לבחור להיות "נותנים" בחייכם הפרטיים?
ת: כשהנסיבות מתאימות לכך, נוכל להשאיל כמה מחפצינו לאנשים הזקוקים להם. אם יש לנו משהו שיכול לעזור לאחרים, נוכל אפילו לפרסם שיש בידינו אמצעי מסוים, ושאנו מוכנים להשאילו. בנוסף לכך, נוכל לתרום מזמננו למען עניים או קשישים. אפילו 'לתרום' חיוך מאיר-פנים למכרים חדשים, ובכך לשפר את מצב רוחם.
גילאים 10 ומעלה
ש: האם אנחנו נוהגים בצביעות, כאשר לא ממש מתחשק לנו לעזור או להלוות משהו לאדם אחר, ואנחנו בכל זאת עושים זאת, למרות רצוננו? אולי עדיף לחכות עד שבאמת נרצה לעשות זאת, וכך נבצע את הפעולה מכל הלב?
ת: כמובן שאנו שואפים להעניק לאחרים בלב שלם. למרות זאת, לעיתים יש צורך שהמעשים יקדימו את הכוונות, ולא להפך. זה לגמרי נורמלי להרגיש רתיעה קלה. הניסיון להפוך את עצמנו לאנשים טובים נדיבים יותר, לעולם לא מוגדר כצביעות; ניתן אפילו להגדיר זאת כאצילות נפש.
ש: כיצד הבחירה לעזור לזולת, הופכת את האדם לאלוקי יותר?
ת: הדרך היחידה שקיימת כדי להפוך לאנשים יותר אלוקיים, היא ללמוד מהתנהגותו של הקב"ה ולחקות אותה עד כמה שניתן. כיוון שהכל כבר שייך לקב"ה, הוא לעולם אינו לוקח, אלא רק נותן. כאשר אנו בוחרים לתת במקום לקחת, אנחנו למעשה מחקים את דרכי הקב"ה, והופכים לאנשים אלוקיים יותר.
ש: באילו דרכים תוכלו אתם לבחור להיות "נותנים" בחייכם הפרטיים?
ש: מדוע לדעתכם נבראנו עם מאבקים פנימיים בין הרצון לקחת לבין הרצון לתת?
פורסם ב: Friday, August 22, 2008
<a href='http://www.aish.co.il/tp/f/48853802.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/f/48853802.html</a>
פרשה משפחתית ראה 5768
כל אחד מאתנו כאילו לוקח חלק בתחרות משיכת חבל, שמתרחשת ממש בתוך הראש שלנו! מצד אחד של החבל, עומד הרצון שלנו להיות אנשים טובים ונדיבים המרוכזים במתן עזרה לזולת. אך מצדו השני, ובעוצמה לא פחותה, נמצא הקול הקטן שמנסה לשכנע אותנו להתנהג באנוכיות, לשכוח מצרכיהם של כל השאר, ולדאוג רק לעצמנו. מה שיקבע את מאפייני האישיות הייחודית של האדם, היא הבחירה שהוא יעשה בין שני קצוות החבל. פרשת השבוע מעודדת אותנו לבחור בנתינה. היא אומרת לנו שכאשר יש בפנינו הזדמנות לעזור למישהו בצרה, עלינו תמיד לפתוח את היד ואת הלב.
בסיפור שלפנינו, ילדה עורכת מסע אל תוך נשמתה, ולומדת כיצד להתרכז במתן עזרה לזולת.
"שמש מאירה ומחייכת"
"איזה יום גרוע לפספס את האוטובוס!", נאנחה שרה קפלן. היא הייתה בדרכה הביתה מהקניון כשפספסה את האוטובוס של השעה שלוש. ירד גשם שוטף והיא פשוט לא ידעה מה לעשות.
שרה ידעה שאמה סומכת עליה שתחזור בזמן לשמור על אחיה הקטנים ומכיוון שהאוטובוס הבא יגיע רק בעוד שעה, היא לא תספיק להגיע הביתה בזמן. הברירה היחידה שנשארה לה, הייתה לנסוע במונית, אחת מתוך אלה שנסעו לאורך הרחוב הסואן. אך כאשר פתחה את הארנק שלה, גילתה שרה שבמסע הקניות שערכה קודם לכן, נגמר כל הכסף שהיה בידה (עד השקל האחרון!), וכעת לא היה לה מספיק כסף בכדי לקחת מונית הביתה.
שרה עמדה בעצב בתחנת האוטובוס, מנסה להתחמק מזרם האנשים שהגיעו בריצה אל התחנה, תוך שהם מקפלים את המטריות הרטובות שלהם. באותו הרגע, בזוית עינה, היא זיהתה את לירון יעקובי, ילדה מהכיתה שלה.
"הי, לירון!", צעקה לה שרה. הילדה הסתובבה ושרה נפנפה לה בידה. "הנה, כאן! זו אני, שרה!".
לירון חייכה בקלילות. ניכר היה שהיא מאד ממהרת. "או, שלום שרה", היא אמרה, "מה את עושה באזור הזה של העיר?"
"הייתי צריכה לקנות מתנה לכבוד בת-המצווה של אחותי", היא ענתה. "אבל פספסתי את האוטובוס, ואני הולכת לאחר בגדול. אני כל כך שמחה לראות פרצוף מוכר בתוך כל הצפיפות הזו. תוכלי לעשות לי טובה ענקית, ולהלוות לי קצת כסף, בכדי שאוכל לנסוע הביתה במונית? אני אחזיר לך את החוב בבית הספר, בשבוע הבא".
לירון נשכה את שפתיה, ונראתה קצת מהססת, אך שרה הביטה בה בציפייה.
"אמממ... אני לא בטוחה שאני יכולה...", מלמלה לירון.
"אה", אמרה שרה, כשהאכזבה ניכרת בקולה.
לירון התחילה ללכת לדרכה, כשהיא חושבת בלבה: "יש לי בארנק מספיק כסף בשביל להלוות קצת לשרה. אבל כיצד אדע שלא אזדקק לכסף הזה בעצמי? וגם, מי יכול להבטיח לי שהיא תזכור להחזיר לי את החוב? או שאולי היא בכלל לא מתכוונת להחזיר לי אותו..."
"איך אני מסוגלת שלא לעזור לחברה שלי?", חשבה לעצמה, "ברור ששרה זקוקה להלוואה הזו, ושאני יכולה לעזור לה. אם לא אסייע לה, זה יהיה ממש אכזרי מצדי".לירון הביטה לאחור, וראתה את שרה עם פנים נפולות, מביטה במתח בשעונה, כשהגשם מרטיב את שערותיה. לירון המשיכה ללכת, אך בראשה החלו להתרוצץ מחשבות אחרות. "איך אני מסוגלת שלא לעזור לחברה שלי?", חשבה לעצמה, "ברור ששרה זקוקה להלוואה הזו, ושאני יכולה לעזור לה. אם לא אסייע לה, זה יהיה ממש אכזרי מצדי".
היא הסתובבה וחזרה במהירות לתחנת האוטובוס, בתקווה ששרה עדיין תהיה שם. אך כשהגיעה לשם, היא לא ראתה את שרה בסביבה. "אוי לא, היא לא פה. פספסתי את ההזדמנות שלי לעזור לה. אני מקווה שהיא תהיה בסדר".
אבל באותו הרגע היא הבחינה בילדה שיושבת כפופה בקצה הספסל. הייתה זו שרה! לירון מיהרה לעברה והתיישבה לידה. שרה לא הבחינה בה מתוך כל האנשים שעמדו שם בצפיפות.
לירון טפחה בעדינות על כתפה של שרה. הילדה המופתעת הרימה את מבטה. "או, לירון, למה חזרת?", היא שאלה בפליאה.
לירון חייכה. היא פתחה את הארנק שלה, והוציאה ממנו סכום כסף המספיק לנסיעה הביתה במונית, יחד עם סכום נוסף שיאפשר לשרה לקנות לעצמה משקה חם. "קחי", היא אמרה, כשהיא נותנת לחברתה את הכסף. "פשוט חזרתי הנה בכדי לסגור כמה עניינים", היא אמרה בשקט. "נסיעה טובה, ותנסי לא להירטב יותר מדי". לירון הביטה בחברתה כשהיא נכנסת במהירות לתוך מונית, והרגישה נפלא. החלטתה של לירון להתנהג ברוחב-לב, הפכה במפתיע את היום הסגרירי ההוא, ליום חמים הרבה יותר עבור שתיהן.
גילאים 5-3
ש: כיצד הרגישה לירון כשחברתה ביקשה ממנה עזרה?
ת: בהתחלה היא הייתה אנוכית ולא רצתה לעזור לה, אך לאחר שהחליטה לסייע, היא שמחה מאד על החלטתה.
ש: אם מישהו מבקש מאתנו טובה, ואנחנו יכולים לעזור לו, האם עלינו לעשות כך?
ת: בהחלט. היכולת לסייע לאדם אחר היא דבר נפלא.
ש: מה קורה כשלא מתחשק לנו לעזור? האם עדיין עלינו לעשות זאת?
ת: למרות שלפעמים זה קשה, עדיין ראוי שנסייע במה שאפשר.
גילאים 9-6
ש: לירון חזרה ועזרה לחברתה, למרות שבהתחלה היא החליטה שלא לסייע לה. מה היה המאבק הפנימי שלה, ומה גרם לה לשנות את דעתה?
ת: פעמים רבות אנשים נאלצים להתמודד עם מאבק פנימי בין שני צדדים בתוכם. קיים הצד שרוצה להעניק לאחרים, וישנו הצד שמעדיף להיות אנוכי. לירון הייתה חזקה בסופו של דבר, וצייתה לקולה הפנימי ששכנע אותה לעשות מעשה טוב, למרות שבתחילה הרגישה אחרת.
ש: מדוע לדעתכם נבראנו עם מאבקים פנימיים בין הרצון לקחת לבין הרצון לתת?
ת: אחת הסיבות העיקריות שבגללן אנחנו בעולם, היא לשפר את אישיותנו. כאשר אנחנו בוחרים לעשות את הדבר הנכון, ואנחנו מרגישים בו-זמנית דחף זהה לעשות את המעשה ההפוך, אנחנו משתמשים בבחירה החופשית שלנו, ומשפרים את עצמנו.
ש: באילו דרכים תוכלו אתם לבחור להיות "נותנים" בחייכם הפרטיים?
ת: כשהנסיבות מתאימות לכך, נוכל להשאיל כמה מחפצינו לאנשים הזקוקים להם. אם יש לנו משהו שיכול לעזור לאחרים, נוכל אפילו לפרסם שיש בידינו אמצעי מסוים, ושאנו מוכנים להשאילו. בנוסף לכך, נוכל לתרום מזמננו למען עניים או קשישים. אפילו 'לתרום' חיוך מאיר-פנים למכרים חדשים, ובכך לשפר את מצב רוחם.
גילאים 10 ומעלה
ש: האם אנחנו נוהגים בצביעות, כאשר לא ממש מתחשק לנו לעזור או להלוות משהו לאדם אחר, ואנחנו בכל זאת עושים זאת, למרות רצוננו? אולי עדיף לחכות עד שבאמת נרצה לעשות זאת, וכך נבצע את הפעולה מכל הלב?
ת: כמובן שאנו שואפים להעניק לאחרים בלב שלם. למרות זאת, לעיתים יש צורך שהמעשים יקדימו את הכוונות, ולא להפך. זה לגמרי נורמלי להרגיש רתיעה קלה. הניסיון להפוך את עצמנו לאנשים טובים נדיבים יותר, לעולם לא מוגדר כצביעות; ניתן אפילו להגדיר זאת כאצילות נפש.
ש: כיצד הבחירה לעזור לזולת, הופכת את האדם לאלוקי יותר?
ת: הדרך היחידה שקיימת כדי להפוך לאנשים יותר אלוקיים, היא ללמוד מהתנהגותו של הקב"ה ולחקות אותה עד כמה שניתן. כיוון שהכל כבר שייך לקב"ה, הוא לעולם אינו לוקח, אלא רק נותן. כאשר אנו בוחרים לתת במקום לקחת, אנחנו למעשה מחקים את דרכי הקב"ה, והופכים לאנשים אלוקיים יותר.
ש: באילו דרכים תוכלו אתם לבחור להיות "נותנים" בחייכם הפרטיים?
ש: מדוע לדעתכם נבראנו עם מאבקים פנימיים בין הרצון לקחת לבין הרצון לתת?
פורסם ב: Friday, August 22, 2008
<a href='http://www.aish.co.il/tp/f/48853802.html' target='_blank'>http://www.aish.co.il/tp/f/48853802.html</a>
תשס"ז
על ערד והרהורי תשובה
הרב יוסף כרמל
מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org
מוקדש להצלחת
עם ישראל
בעלון חמדת ימים לפרשת ראה משנת תשס"ג (ניתן למצא בארכיון באתרנו www.eretzhemdah.org), הסברנו את האיסור המופיע בפרשתנו:
"ל
על ערד והרהורי תשובה
הרב יוסף כרמל
מתוך העלון חמדת ימים
www.eretzhemdah.org
מוקדש להצלחת
עם ישראל
בעלון חמדת ימים לפרשת ראה משנת תשס"ג (ניתן למצא בארכיון באתרנו www.eretzhemdah.org), הסברנו את האיסור המופיע בפרשתנו:
"ל
עבדות ועבד ה´
רגע לפני ר"ח אלול מבחין הרב יורם אליהו בין עבד עברי לעבד ה´.
כ"ז אב ה´תשס"ח - הרב יורם אליהו
מצוות רבות המוזכרות בארבעת החומשים הראשונים חוזרות ומופיעות שוב בספר דברים וזו אחת הסיבות שנקרא חומש זה משנה תורה. אך אין זו חזרה סתם אלא באה החזרה הזו ללמד ולהוסיף דין חדש במצוה. כך גם בעניין דין עבד עברי שחוזר בפרשתנו. שואל רש"י: הרי כבר נאמר 'כי תקנה עבד עברי' בפרשת משפטים, אלא ששני דברים נתחדשו כאן. אחד שגם אמה עבריה יוצאת לאחר שש שנים והשני דין הענקה שיש להעניק לעבד ולאמה בצאתם לחופשי.
שלילת העבדות
על עצם עניין העבדות אנו מוצאים בחז"ל שהתורה שוללת מציאות זו . כך מבארים חכמינו מדוע רוצעים את הרוצה להישאר עבד לאחר שש שנים. רבי יוחנן בן זכאי היה דורש: מה נשתנתה אוזן מכל איברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה על הר סיני בשעה שאמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים', והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע (קידושין כב ב). כי אם שמעת את הקב"ה אומר שתהיו לי לעבדים, ואתה הולך ומשתעבד לאדון אחר, לכן ראוי לרצוע את אוזנך.
וביתר תוקף נאמר בירושלמי (קידושין פ"א ה"ב) גם בשם ר' יוחנן בן זכאי: "אוזן ששמעה על הר סיני - לא יהיה לך אלוהים אחרים - והלך זה ופרק עול מלכות שמים וקיבל עליו עול בשר ודם - יירצע". משמע אם כן שבעבדות יש פריקת עול מלכות שמים ומי שמתאהב בעבדות נענש ברציעת אוזנו.
חיוב העבדות
ולכאורה אנו מוצאים ביטויים שדווקא מדרגת העבדות היא מדרגה חשובה בעבודת ה' - כך מובא בספר 'יסוד ושורש העבודה' בשם הזוהר, שבני ישראל קרויים בשני שמות ביחס להקב"ה, קרויים 'עבד' שכתוב 'עבדי הם' ונקראו בנים שכתוב 'בנים אתם לה' אלוקיכם', והוא מבאר שם את ההבדל בין עבד לבן, ומסיים שיש לאדם לעבוד את ה' בבחינת בן וכן בבחינת עבד.
וכן כותב הרב חרל"פ בהקדמה לפירושו על ההגדה של פסח: "שבחג המצות הכל משתחרר, הן הכלל והן הפרט... וכל היודע להיות מקשיב לימים האלה מוצל מכל מני לחץ ושעבוד והוא לקוח ומשועבד להשם יתברך שהוא האושר היותר גדול והחרות היותר נמרצה, וזוכה להגיע למדרגת עבד ה'". יוצא אם כן שיש דבר טוב וחיובי במצב העבדות, עד שהיא נחשבת לדרגה גבוהה - להיות עבד ה'.
ויש להבין מה ההבדל בין עבדות סתם לעבדות לה'?
עבד ה' הוא לבדו חופשי
רבנו הרצי"ה זצ"ל מבאר שהעבדות השלילית "היא השתעבדות האדם לכוח שמחוצה לו", וזה מבוטא בכך שהוא לא נאמן לעצמיותו אלא חושב שהטוב נמצא רק אצל השני השולט עליו איזו שליטה כלשהי ולכן אומר הרצי"ה "עבדות היא פגימה, ופגימה באנושיות האדם, פגימה במהות האדם. האדם הוא אדם שלם, בריא ונורמלי רק אם הוא גם עצמאי".
דוגמא נוספת לעבדות, מוסיף הרצי"ה, היא השעבוד ליצר הרע שגם הוא "חולניות, חולשה, חוסר בריאות, חוסר גבורה, חוסר עצמיות, חוסר עצמאות בכל מהלכי החיים. השאיפה, האידיאל, הוא להיות עצמאי. עבדות ליצר הרע או עבדות לאדם אחר - עניינם אחד. כוחות זרים חיצוניים לאדם הם ששולטים עליו" (שיחות הרצי"ה שמות עמ' 249)
אך לעומת זאת, מסביר הרצי"ה, "כאשר אדם נפעל על ידי הפנימיות שלו אין זו עבדות, כשאדם נפעל על ידי נשמתו 'נשמה שנתת ה' טהורה היא', זאת החירות העליונה. חירות זו תורה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. 'עבדי הם ולא עבדים לעבדים'." (שם בראשית עמ' 205). ואמנם התורה היא אשר נועדה להוציא את כוחותינו לפועל להיות ולחיות את האידיאל שלשמו אנו קיימים, ולכן כאשר אנו מקיימים את דבר ה', את מצוותיו, אין זו עבדות חיצונית אלא "עבדות פנימית לריבונו של עולם והיא אינה עבדות אלא חירות, בריאות, נורמליות... היא שיא החירות שיא הנורמליות, שיא האידאיליות" (שם).
בהיכנסנו לימי התשובה של חודש אלול, נשאף לנקות מאתנו כל מיני סוגי עבדות ושעבודים, שעבודים לכוחות ולרעיונות הזרים לנו לתכונתנו הפנימית, שעבודים ועבדות ליצר הרע המנסה בכל כוחו לבטלנו מעבודת ה' האמתית, וכך נזכה לעלות במעלה העולה בית ה' להיות עבדי ה' באמת.
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=29244' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=29244</a>
רגע לפני ר"ח אלול מבחין הרב יורם אליהו בין עבד עברי לעבד ה´.
כ"ז אב ה´תשס"ח - הרב יורם אליהו
מצוות רבות המוזכרות בארבעת החומשים הראשונים חוזרות ומופיעות שוב בספר דברים וזו אחת הסיבות שנקרא חומש זה משנה תורה. אך אין זו חזרה סתם אלא באה החזרה הזו ללמד ולהוסיף דין חדש במצוה. כך גם בעניין דין עבד עברי שחוזר בפרשתנו. שואל רש"י: הרי כבר נאמר 'כי תקנה עבד עברי' בפרשת משפטים, אלא ששני דברים נתחדשו כאן. אחד שגם אמה עבריה יוצאת לאחר שש שנים והשני דין הענקה שיש להעניק לעבד ולאמה בצאתם לחופשי.
שלילת העבדות
על עצם עניין העבדות אנו מוצאים בחז"ל שהתורה שוללת מציאות זו . כך מבארים חכמינו מדוע רוצעים את הרוצה להישאר עבד לאחר שש שנים. רבי יוחנן בן זכאי היה דורש: מה נשתנתה אוזן מכל איברים שבגוף? אמר הקב"ה: אוזן ששמעה על הר סיני בשעה שאמרתי 'כי לי בני ישראל עבדים ולא עבדים לעבדים', והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע (קידושין כב ב). כי אם שמעת את הקב"ה אומר שתהיו לי לעבדים, ואתה הולך ומשתעבד לאדון אחר, לכן ראוי לרצוע את אוזנך.
וביתר תוקף נאמר בירושלמי (קידושין פ"א ה"ב) גם בשם ר' יוחנן בן זכאי: "אוזן ששמעה על הר סיני - לא יהיה לך אלוהים אחרים - והלך זה ופרק עול מלכות שמים וקיבל עליו עול בשר ודם - יירצע". משמע אם כן שבעבדות יש פריקת עול מלכות שמים ומי שמתאהב בעבדות נענש ברציעת אוזנו.
חיוב העבדות
ולכאורה אנו מוצאים ביטויים שדווקא מדרגת העבדות היא מדרגה חשובה בעבודת ה' - כך מובא בספר 'יסוד ושורש העבודה' בשם הזוהר, שבני ישראל קרויים בשני שמות ביחס להקב"ה, קרויים 'עבד' שכתוב 'עבדי הם' ונקראו בנים שכתוב 'בנים אתם לה' אלוקיכם', והוא מבאר שם את ההבדל בין עבד לבן, ומסיים שיש לאדם לעבוד את ה' בבחינת בן וכן בבחינת עבד.
וכן כותב הרב חרל"פ בהקדמה לפירושו על ההגדה של פסח: "שבחג המצות הכל משתחרר, הן הכלל והן הפרט... וכל היודע להיות מקשיב לימים האלה מוצל מכל מני לחץ ושעבוד והוא לקוח ומשועבד להשם יתברך שהוא האושר היותר גדול והחרות היותר נמרצה, וזוכה להגיע למדרגת עבד ה'". יוצא אם כן שיש דבר טוב וחיובי במצב העבדות, עד שהיא נחשבת לדרגה גבוהה - להיות עבד ה'.
ויש להבין מה ההבדל בין עבדות סתם לעבדות לה'?
עבד ה' הוא לבדו חופשי
רבנו הרצי"ה זצ"ל מבאר שהעבדות השלילית "היא השתעבדות האדם לכוח שמחוצה לו", וזה מבוטא בכך שהוא לא נאמן לעצמיותו אלא חושב שהטוב נמצא רק אצל השני השולט עליו איזו שליטה כלשהי ולכן אומר הרצי"ה "עבדות היא פגימה, ופגימה באנושיות האדם, פגימה במהות האדם. האדם הוא אדם שלם, בריא ונורמלי רק אם הוא גם עצמאי".
דוגמא נוספת לעבדות, מוסיף הרצי"ה, היא השעבוד ליצר הרע שגם הוא "חולניות, חולשה, חוסר בריאות, חוסר גבורה, חוסר עצמיות, חוסר עצמאות בכל מהלכי החיים. השאיפה, האידיאל, הוא להיות עצמאי. עבדות ליצר הרע או עבדות לאדם אחר - עניינם אחד. כוחות זרים חיצוניים לאדם הם ששולטים עליו" (שיחות הרצי"ה שמות עמ' 249)
אך לעומת זאת, מסביר הרצי"ה, "כאשר אדם נפעל על ידי הפנימיות שלו אין זו עבדות, כשאדם נפעל על ידי נשמתו 'נשמה שנתת ה' טהורה היא', זאת החירות העליונה. חירות זו תורה, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה. 'עבדי הם ולא עבדים לעבדים'." (שם בראשית עמ' 205). ואמנם התורה היא אשר נועדה להוציא את כוחותינו לפועל להיות ולחיות את האידיאל שלשמו אנו קיימים, ולכן כאשר אנו מקיימים את דבר ה', את מצוותיו, אין זו עבדות חיצונית אלא "עבדות פנימית לריבונו של עולם והיא אינה עבדות אלא חירות, בריאות, נורמליות... היא שיא החירות שיא הנורמליות, שיא האידאיליות" (שם).
בהיכנסנו לימי התשובה של חודש אלול, נשאף לנקות מאתנו כל מיני סוגי עבדות ושעבודים, שעבודים לכוחות ולרעיונות הזרים לנו לתכונתנו הפנימית, שעבודים ועבדות ליצר הרע המנסה בכל כוחו לבטלנו מעבודת ה' האמתית, וכך נזכה לעלות במעלה העולה בית ה' להיות עבדי ה' באמת.
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=29244' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=29244</a>