אתה משתמש בדפדפן לא מעודכן. ייתכן שהוא לא יציג אתר זה כראוי.
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
עליך לשדרג או להשתמש ב דפדפן חלופי .
שבת פרשת שופטים
- Thread starter tipid
- תאריך התחלה
שופטים
שדרוג לירושלים / הרב יוסף כרמל
ירושלים משמשת מזה כ - 3000 שנה מרכז לעם היהודי בארץ ישראל ובתפוצות. ירושלים עיר הקודש והמקדש מסמלת את השכנת השכינה "במקום אשר יבחר ד' ". הזכרת שמה מעוררת רגשות עזים של קשר מיוחד בין כל חלקי העם, ומאז ימי דוד ירושלים היא המרכז הלאומי שלנו. מצוות רבות קשורות דווקא לירושלים כמו מצוות אכילת קדשים על ידי הכהנים ומעשר שני על ידי כלל העם. מרכזיותה של ירושלים מופיעה בפרשתנו בפסוקים העוסקים בבית הדין הגדול הממוקם בלשכת הגזית בהר הבית. "כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ד' אלקיך ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". כל ישראל כפופים להוראות בית הדין הגדול ופסקיו וגזרותיו הם המחייבים את עם ישראל בכל מקום שהם. תוקף החלטותיו של בית הדין נובע גם ממיקומו המיוחד בירושלים, "במקום אשר יבחר ד' ", בצמוד לבית המקדש. רבים מבין אומות העולם מצטטים את נבואת השלום העולמי המופיעה בתחילת ספר ישעיהו. היא אף חקוקה בשערי בנין האומות המאוחדות בז'נוה ובניו יורק. "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וכתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב' א-ד). יש גם בין בני ימנו, המדגישים מאוד את המימד של הפסקת המלחמות וההרג בעולם שאכן מופיע בנבואת ישעיה. אבל עיון בפסוקים מוכיח שיש קשר לשוני הדוק בין פרשיית בית הדין הגדול לחזון ישעיהו. לפחות עשרה ביטויים חוזרים על עצמם בשתי הפרשיות. לפי זה חזונו של ישעיה אודות ירושלים איננו רק חלק מחזון השלום העולמי שלו (עיין שם פרקים י"א וי"ט) אלא הוא משדרג את ירושלים ממרכז של תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל למרכז עולמי כלל, אנושי, של דרישת ד'. לפי נבואה זו כל הגוים יראו בירושלים את המקום ממנו יש לשאוב רוחניות ועמים רבים יחפשו את ערכי הצדק והמוסר שלהם דווקא בירושלים. לפי זה ניתן לומר שהשלום העולמי איננו המטרה אלא שהוא תוצאה ושכר על ההתקדמות האדירה של האנושות עקב השלטת ערכי צדק משפט ומוסר בין כלל חבריה. להציג רעיון מסוג זה בתקופת ישעיה, זמן בו האנושות טבעה עדיין בטיט של עבודה זרה לסוגיה השונים, היה צורך להתרומם למדרגת חזון גבוהה מאוד. בימים בהם יצריות ופולחן שלטו בכיפה היה קשה מאוד להעלות על הדעת את הרעיון על פיו סולם ערכים הוא שיקבע את סדר היום הבין לאומי. חזונו של ישעיה התממש חלקית באלפיים השנים האחרונות וקיבל משמעות מעשית עוד יותר באלף האחרון במסגרת המאבק בין האיסלם והנצרות על השליטה בארץ הקודש. עם ישראל היה לכאורה, מחוץ לתמונה וממילא המלחמה ןשפיכות הדמים האכזרית הם שמשלו בכיפה. הבה נתפלל כי חזרתו של העם לארצו ותקומתו הלאומית בה, תוביל את האנושות כולה לחיפוש ערכי צדק ומוסר יהודים ואימוצם. אולי אז נזכה יחד עם כל משפחת העמים להתגשמות החזון של "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (שם).
הדף הוכן באדיבות "ארץ חמדה" - www.eretzhemdah.org
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/שופטים.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/שופטים.htm</a>
שדרוג לירושלים / הרב יוסף כרמל
ירושלים משמשת מזה כ - 3000 שנה מרכז לעם היהודי בארץ ישראל ובתפוצות. ירושלים עיר הקודש והמקדש מסמלת את השכנת השכינה "במקום אשר יבחר ד' ". הזכרת שמה מעוררת רגשות עזים של קשר מיוחד בין כל חלקי העם, ומאז ימי דוד ירושלים היא המרכז הלאומי שלנו. מצוות רבות קשורות דווקא לירושלים כמו מצוות אכילת קדשים על ידי הכהנים ומעשר שני על ידי כלל העם. מרכזיותה של ירושלים מופיעה בפרשתנו בפסוקים העוסקים בבית הדין הגדול הממוקם בלשכת הגזית בהר הבית. "כי יפלא ממך דבר וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר ד' אלקיך בו ועשית על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ד' אלקיך ושמרת לעשות ככל אשר יורוך". כל ישראל כפופים להוראות בית הדין הגדול ופסקיו וגזרותיו הם המחייבים את עם ישראל בכל מקום שהם. תוקף החלטותיו של בית הדין נובע גם ממיקומו המיוחד בירושלים, "במקום אשר יבחר ד' ", בצמוד לבית המקדש. רבים מבין אומות העולם מצטטים את נבואת השלום העולמי המופיעה בתחילת ספר ישעיהו. היא אף חקוקה בשערי בנין האומות המאוחדות בז'נוה ובניו יורק. "הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ וכתתו חרבותם לאתים וחנינותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (ישעיה ב' א-ד). יש גם בין בני ימנו, המדגישים מאוד את המימד של הפסקת המלחמות וההרג בעולם שאכן מופיע בנבואת ישעיה. אבל עיון בפסוקים מוכיח שיש קשר לשוני הדוק בין פרשיית בית הדין הגדול לחזון ישעיהו. לפחות עשרה ביטויים חוזרים על עצמם בשתי הפרשיות. לפי זה חזונו של ישעיה אודות ירושלים איננו רק חלק מחזון השלום העולמי שלו (עיין שם פרקים י"א וי"ט) אלא הוא משדרג את ירושלים ממרכז של תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל למרכז עולמי כלל, אנושי, של דרישת ד'. לפי נבואה זו כל הגוים יראו בירושלים את המקום ממנו יש לשאוב רוחניות ועמים רבים יחפשו את ערכי הצדק והמוסר שלהם דווקא בירושלים. לפי זה ניתן לומר שהשלום העולמי איננו המטרה אלא שהוא תוצאה ושכר על ההתקדמות האדירה של האנושות עקב השלטת ערכי צדק משפט ומוסר בין כלל חבריה. להציג רעיון מסוג זה בתקופת ישעיה, זמן בו האנושות טבעה עדיין בטיט של עבודה זרה לסוגיה השונים, היה צורך להתרומם למדרגת חזון גבוהה מאוד. בימים בהם יצריות ופולחן שלטו בכיפה היה קשה מאוד להעלות על הדעת את הרעיון על פיו סולם ערכים הוא שיקבע את סדר היום הבין לאומי. חזונו של ישעיה התממש חלקית באלפיים השנים האחרונות וקיבל משמעות מעשית עוד יותר באלף האחרון במסגרת המאבק בין האיסלם והנצרות על השליטה בארץ הקודש. עם ישראל היה לכאורה, מחוץ לתמונה וממילא המלחמה ןשפיכות הדמים האכזרית הם שמשלו בכיפה. הבה נתפלל כי חזרתו של העם לארצו ותקומתו הלאומית בה, תוביל את האנושות כולה לחיפוש ערכי צדק ומוסר יהודים ואימוצם. אולי אז נזכה יחד עם כל משפחת העמים להתגשמות החזון של "לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה" (שם).
הדף הוכן באדיבות "ארץ חמדה" - www.eretzhemdah.org
<a href='http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/שופטים.htm' target='_blank'>http://www.dat.gov.il/שירותי+דת/פרשת+שבוע/שופטים.htm</a>
קול הדממה
אחת מסעודות השבת השמחות ביותר שלנו הייתה כשאירחנו קבוצה של בני נוער חרשים.
מאת ריצ'ארד רבקין
אני לא אוהב שתיקות מעיקות. אני אוהב את חילופי הרעיונות המהירים שמלווים שיחה מלאת חיים. אך לצערי, כשחזרתי הביתה מבית הכנסת בליל שבת האחרון עם שלושה אורחים שהזמנו לסעודה, ארבעתנו לא החלפנו מילה בדרך. היתה שתיקה מעיקה.
זה לא שלא היה לנו מה להגיד. האורחים שלי היו חרשים. אלה היו שלושה נערים בני 15 שלמדו בישיבה מיוחדת לנערים חרשים.
אבל כשפתחה אשתי את הדלת לקראת השבים מבית הכנסת, התחילה השיחה המיוחלת לקלוח, כמעט כבמטה קסמים. אשתי מתורגמנית לשפת סימנים. היא יכולה להשמיע את קולם של הבחורים הצעירים האלה עבורנו אלה שלא מסוגלים לשמוע אותם.
בעזרתה, למדתי במהירות על האורחים שלנו. פניו של יהושע משדרות אושר, והוא אוהב את הכלבלב שלנו, כי הוא מזכיר לו את הכלב שלו בבית.
דוד שולט ב-6 שפות צרפתית, עברית, ואנגלית, וגם שלוש מערכות שפת הסימנים שלהם (כן, לכל שפה יש שפת סימנים משלה, וכן, יש גם חרשים שיכולים להשתמש בקולם).
משה עלה ארצה מארגנטינה עם בני משפחתו לפני מספר שנים. הוא שולט בספרדית, עברית ואנגלית ובשפות הסימנים שלהן.
במשך הסעודה מצאתי את עצמי חושב בפעם הראשונה על דברים שבתור "אדם שומע" נראים לי בדרך כלל מובנים מאליהם. למשל, כשאמרתי את הקידוש, תהיתי אם האורחים שלי יכולים בכלל לשמוע אותי. ואם לא, איך אני יכול לפטור אותם בברכה? מכיוון שהנחתי שהם יכולים לקרוא שפתיים, אמרתי את הקידוש לאט, ביטאתי כל מלה בבירור, וראיתי שהנערים עוקבים בזהירות ובעקביות אחר תנועות השפתיים שלי.
ידיה של אשתי נכנסו לפעולה נמרצת, וקולה ביטא את מחשבותיהם של האורחים. השיחה סביב השולחן קלחה כמו בכל ליל שבת אחר אם לא יותרלמרות שאחד הדברים האהובים עלינו בשבת הוא שירת זמירות, האם יהיה זה חוסר רגישות למצבם של האורחים שלנו אם נתחיל לשיר? מצד הזהירות הכרעתי נגד שירה.
שלא תחשבו ששולחן השבת שלנו היה שקט: ידיה של אשתי נכנסו לפעולה נמרצת, וקולה ביטא את מחשבותיהם של האורחים. השיחה סביב השולחן קלחה כמו בכל ליל שבת אחר אם לא יותר. אי אפשר היה שלא לחשוב איזה דבר מדהים הוא שפת הסימנים. המציאו אותה רק לפני כמה מאות שנים, והיא נתנה לאנשים חכמים, מוכשרים ורגישים אפשרות לתקשר, בעוד שבעבר לא היו זורקים לעברם מבט.
שיקום עולמו של שלמה
דוגמא טובה לכך הוא ילד בשם שלמה, שיצא לי להכיר בעבר. הוא נולד בתימן למשפחה יהודית-מסורתית. לאחר מחלת ילדות קשה במיוחד שעבר בגיל שמונה, איבד שלמה את זכרונו ואת שמיעתו גם יחד. בבת אחת הפך העולם סביבו לחסר היגיון, והמנהגים היהודיים שלמד מאביו במהלך חייו הקצרים הפכו זרים ומוזרים.
אביו הראה לו איך הוא מניח תפילין, אבל לא יכול היה להסביר לבן שלו מה הוא עושה, וכמובן לא להעביר את היופי שעומד מאחורי המצווה. שלמה היה הולך לבית הכנסת עם משפחתו, אבל לא יכול היה לשמוע את החזן, לא לעקוב אחר התפילה וגם לא עוד לקרוא או לבטא את המילים העבריות! הוא חש כמו זר בביתו ונכרי בדתו.
היהדות בבסיסה מועברת מאב לבנו, ממורה לתלמידו חלק ניכר ממנה עובר במסורת שבעל פה, ומי שאינו יכול לשמוע, נמצא בעמדת נחיתות ברורה.
אחרי מספר שנים מלאות תסכול, שלמה חש שהוא לא מסוגל להמשיך לחיות עם הוריו בתימן, והוא עבר לגור עם אחותו בניו-יורק. הוא התחיל ללמוד בתיכון ממלכתי שכלל עזרי לימוד לחרשים, אך לא חינוך יהודי. כשהרב חיים צבי קאקון, מנהלה של ישיבת נפש דוד, שמע את הסיפור, הוא מיהר לניו-יורק לשכנע את שלמה להצטרף לבית הספר שלו בטורונטו. לאחר משא ומתן, מעט לחץ והרבה עידוד מבני משפחתו, שלמה הסכים.
סוף סוף לימדו אותו בשפה שיכול היה להבין, ושלמה חזר מייד ללימודי היהדות ולשמירת המצוות. סוף סוף ניתן היה ללמד אותו על מטרת המצוות, והתשובות היו מאירות. הוא סיים את לימודיו בתיכון בהצלחה והגיע לארץ, כאן הוא ממשיך את לימודיו בישיבה. לאחרונה, זכה שלמה לעשות דבר שבעבר לא העלה בדעתו שיוכל - הוא התחתן.
הנערים החרשים האלה, שיכלו לבחור לכעוס על הדרך שבה נהג בהם ה', נראו מאוד מאוזנים. כל כך בוגרים. כל כך שמחים!מה שהכי הרשים אותנו בכל הבחורים האלה שלמה, יהושע, משה ודוד זאת האישיות החזקה שלהם. במשך השנים, זכיתי לעבוד עם בני נוער רבים במסגרות שונות, וגיליתי שחלקם, למרות שלכאורה יש להם "הכל", מדוכדכים לעתים קרובות, עצובים ואפילו כועסים במידת מה. בקיצור הם בגיל ההתבגרות. אבל הנערים החרשים האלה, שיכלו לבחור לכעוס על הדרך שבה נהג בהם ה', נראו מאוד מאוזנים. כל כך בוגרים. כל כך שמחים!
במהלך סעודת ליל השבת שלנו, סיפרו לנו הנערים דברים שלמדו בישיבה על פרשת השבוע. אשתי יכלה לבטא את ה'חידושים' שלהם בעומק התורה, רעיונות שעליהם חשבו בעצמם. אחר כך הבנו שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה ניתנה להם הזדמנות לשאת דברי תורה רעיונות בפרשת השבוע לאנשים שומעים, ליד שולחן השבת. זהו כוחה של שפת הסימנים.
כשהסעודה הסתיימה והנערים קמו ללכת, איחלתי להם שבת שלום. אבל הפעם הם לא היו צריכים לקרוא את שפתיי אז, כבר ידעתי איך להגיד את זה בשפת הסימנים. במשך הערב למדתי כמה מילים ומייד הכנסתי את הלקסיקון החדש שלי לפעולה. לאחר כמה דקות, גיליתי שאני מנהל שיחה ישירה עם ידידיי החדשים, אך עושה זאת בדממה. ולא היה שום דבר מעיק בשתיקה הזאת. זאת הייתה שתיקה זהב
ששווhttp://www.aish.co.il/ci/s/53152677.htmlה
אחת מסעודות השבת השמחות ביותר שלנו הייתה כשאירחנו קבוצה של בני נוער חרשים.
מאת ריצ'ארד רבקין
אני לא אוהב שתיקות מעיקות. אני אוהב את חילופי הרעיונות המהירים שמלווים שיחה מלאת חיים. אך לצערי, כשחזרתי הביתה מבית הכנסת בליל שבת האחרון עם שלושה אורחים שהזמנו לסעודה, ארבעתנו לא החלפנו מילה בדרך. היתה שתיקה מעיקה.
זה לא שלא היה לנו מה להגיד. האורחים שלי היו חרשים. אלה היו שלושה נערים בני 15 שלמדו בישיבה מיוחדת לנערים חרשים.
אבל כשפתחה אשתי את הדלת לקראת השבים מבית הכנסת, התחילה השיחה המיוחלת לקלוח, כמעט כבמטה קסמים. אשתי מתורגמנית לשפת סימנים. היא יכולה להשמיע את קולם של הבחורים הצעירים האלה עבורנו אלה שלא מסוגלים לשמוע אותם.
בעזרתה, למדתי במהירות על האורחים שלנו. פניו של יהושע משדרות אושר, והוא אוהב את הכלבלב שלנו, כי הוא מזכיר לו את הכלב שלו בבית.
דוד שולט ב-6 שפות צרפתית, עברית, ואנגלית, וגם שלוש מערכות שפת הסימנים שלהם (כן, לכל שפה יש שפת סימנים משלה, וכן, יש גם חרשים שיכולים להשתמש בקולם).
משה עלה ארצה מארגנטינה עם בני משפחתו לפני מספר שנים. הוא שולט בספרדית, עברית ואנגלית ובשפות הסימנים שלהן.
במשך הסעודה מצאתי את עצמי חושב בפעם הראשונה על דברים שבתור "אדם שומע" נראים לי בדרך כלל מובנים מאליהם. למשל, כשאמרתי את הקידוש, תהיתי אם האורחים שלי יכולים בכלל לשמוע אותי. ואם לא, איך אני יכול לפטור אותם בברכה? מכיוון שהנחתי שהם יכולים לקרוא שפתיים, אמרתי את הקידוש לאט, ביטאתי כל מלה בבירור, וראיתי שהנערים עוקבים בזהירות ובעקביות אחר תנועות השפתיים שלי.
ידיה של אשתי נכנסו לפעולה נמרצת, וקולה ביטא את מחשבותיהם של האורחים. השיחה סביב השולחן קלחה כמו בכל ליל שבת אחר אם לא יותרלמרות שאחד הדברים האהובים עלינו בשבת הוא שירת זמירות, האם יהיה זה חוסר רגישות למצבם של האורחים שלנו אם נתחיל לשיר? מצד הזהירות הכרעתי נגד שירה.
שלא תחשבו ששולחן השבת שלנו היה שקט: ידיה של אשתי נכנסו לפעולה נמרצת, וקולה ביטא את מחשבותיהם של האורחים. השיחה סביב השולחן קלחה כמו בכל ליל שבת אחר אם לא יותר. אי אפשר היה שלא לחשוב איזה דבר מדהים הוא שפת הסימנים. המציאו אותה רק לפני כמה מאות שנים, והיא נתנה לאנשים חכמים, מוכשרים ורגישים אפשרות לתקשר, בעוד שבעבר לא היו זורקים לעברם מבט.
שיקום עולמו של שלמה
דוגמא טובה לכך הוא ילד בשם שלמה, שיצא לי להכיר בעבר. הוא נולד בתימן למשפחה יהודית-מסורתית. לאחר מחלת ילדות קשה במיוחד שעבר בגיל שמונה, איבד שלמה את זכרונו ואת שמיעתו גם יחד. בבת אחת הפך העולם סביבו לחסר היגיון, והמנהגים היהודיים שלמד מאביו במהלך חייו הקצרים הפכו זרים ומוזרים.
אביו הראה לו איך הוא מניח תפילין, אבל לא יכול היה להסביר לבן שלו מה הוא עושה, וכמובן לא להעביר את היופי שעומד מאחורי המצווה. שלמה היה הולך לבית הכנסת עם משפחתו, אבל לא יכול היה לשמוע את החזן, לא לעקוב אחר התפילה וגם לא עוד לקרוא או לבטא את המילים העבריות! הוא חש כמו זר בביתו ונכרי בדתו.
היהדות בבסיסה מועברת מאב לבנו, ממורה לתלמידו חלק ניכר ממנה עובר במסורת שבעל פה, ומי שאינו יכול לשמוע, נמצא בעמדת נחיתות ברורה.
אחרי מספר שנים מלאות תסכול, שלמה חש שהוא לא מסוגל להמשיך לחיות עם הוריו בתימן, והוא עבר לגור עם אחותו בניו-יורק. הוא התחיל ללמוד בתיכון ממלכתי שכלל עזרי לימוד לחרשים, אך לא חינוך יהודי. כשהרב חיים צבי קאקון, מנהלה של ישיבת נפש דוד, שמע את הסיפור, הוא מיהר לניו-יורק לשכנע את שלמה להצטרף לבית הספר שלו בטורונטו. לאחר משא ומתן, מעט לחץ והרבה עידוד מבני משפחתו, שלמה הסכים.
סוף סוף לימדו אותו בשפה שיכול היה להבין, ושלמה חזר מייד ללימודי היהדות ולשמירת המצוות. סוף סוף ניתן היה ללמד אותו על מטרת המצוות, והתשובות היו מאירות. הוא סיים את לימודיו בתיכון בהצלחה והגיע לארץ, כאן הוא ממשיך את לימודיו בישיבה. לאחרונה, זכה שלמה לעשות דבר שבעבר לא העלה בדעתו שיוכל - הוא התחתן.
הנערים החרשים האלה, שיכלו לבחור לכעוס על הדרך שבה נהג בהם ה', נראו מאוד מאוזנים. כל כך בוגרים. כל כך שמחים!מה שהכי הרשים אותנו בכל הבחורים האלה שלמה, יהושע, משה ודוד זאת האישיות החזקה שלהם. במשך השנים, זכיתי לעבוד עם בני נוער רבים במסגרות שונות, וגיליתי שחלקם, למרות שלכאורה יש להם "הכל", מדוכדכים לעתים קרובות, עצובים ואפילו כועסים במידת מה. בקיצור הם בגיל ההתבגרות. אבל הנערים החרשים האלה, שיכלו לבחור לכעוס על הדרך שבה נהג בהם ה', נראו מאוד מאוזנים. כל כך בוגרים. כל כך שמחים!
במהלך סעודת ליל השבת שלנו, סיפרו לנו הנערים דברים שלמדו בישיבה על פרשת השבוע. אשתי יכלה לבטא את ה'חידושים' שלהם בעומק התורה, רעיונות שעליהם חשבו בעצמם. אחר כך הבנו שזאת הייתה הפעם הראשונה שבה ניתנה להם הזדמנות לשאת דברי תורה רעיונות בפרשת השבוע לאנשים שומעים, ליד שולחן השבת. זהו כוחה של שפת הסימנים.
כשהסעודה הסתיימה והנערים קמו ללכת, איחלתי להם שבת שלום. אבל הפעם הם לא היו צריכים לקרוא את שפתיי אז, כבר ידעתי איך להגיד את זה בשפת הסימנים. במשך הערב למדתי כמה מילים ומייד הכנסתי את הלקסיקון החדש שלי לפעולה. לאחר כמה דקות, גיליתי שאני מנהל שיחה ישירה עם ידידיי החדשים, אך עושה זאת בדממה. ולא היה שום דבר מעיק בשתיקה הזאת. זאת הייתה שתיקה זהב
ששווhttp://www.aish.co.il/ci/s/53152677.htmlה
אלול תשס"ח
השיבה שופטינו
הרה"ג דוב ליאור
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
אסתר בת רחל
בפרשתנו ממשיך משה רבנו לבאר את התורה לדור הנכנס לארץ, ומתמקד בעיקר במצוות השייכות להנהגת כלל הציבור. לעומת הפרשיות הקודמות, בהם משה רבנו מלמד ומזהיר במה שנוגע להתנהגות היחיד, כאן הוא עובר לנושאים הקשורים לכלל ישראל: מערכת המשפט, סמכויות בית הדין הגדול, פרשת מינוי מלך, ומצוות השייכות בניהול מערכות המלחמה של צבא ישראל.
הפרשה פותחת במינוי שופטים ואכיפת החוקים. הדגש והעיקר בפרשה הוא שהמשפט יהיה משפט צדק, שכל אדם מישראל שמופיע לפני בית דין, ידע נאמנה שמשפטו יצא לאור ולא יחשוש לעוולות ולעיוות דין. מערכת משפטי התורה, הם חוקים קבועים שלא משתנים במשך הזמן, שמגמתם היא להוציא את הצדק והיושר לאור בין בני אדם. מצרנים להם הם חוקי המלוכה, שנחקקים מכח סמכות שנתנה התורה למלך לחוקק חוקים לצורך הזמן בהתאם לנסיבות, כדי להסדיר ולתקן את סדרי החיים לטובת הציבור ושלומו באותו זמן בנסיבות הקיימות. במידה מסוימת משפטי המלוכה משלימים את החסר לצורך שעה.
בתפילת שמונה עשרה, תקנו לנו חז"ל בברכת השיבה שופטינו: "והסר ממנו יגון ואנחה", באף ברכה אין תוספת שכזאת כולל הברכות על החזרת מלכות ישראל ובניין המקדש?! כי גם בזמן שאין לנו שלטון משלנו, אם החיים השוטפים מתנהלים כתקנם, כמו שהיה בימי רבי יהודה הנשיא שהיה ידיד של אנטונינוס השליט הרומי, חיי עם ישראל היו תקינים ללא שלטון יהודי. אולם אם חיים במדינה שמערכת המשפט היא מעוותת או גם מושחתת, אזי האזרח הפשוט מרגיש על כל צעד ושעל את העיוות, ולכן בברכה על השבת מערכת המשפט תקנו לנו לבקש "והסר ממנו יגון ואנחה".
בסוף הפרשה, בעניין עגלה ערופה, זקני בית הדין אומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה...", שואלים חז"ל - וכי תעלה על דעתך שזקני בית הדין שופכי דמים הם? אלא מסביר הירושלמי (ביכורים ה"ו) שהכוונה שבית הדין לא שחרר את ההורג. מערכת המשפט צריכה להפעיל את סמכותה ולהרתיע את הרוצחים הפוטנציאלים, ולא לשחרר לשם מחווה לטובת כנופיה אחת שכאילו מעוניינים בחיזוקה. עם ישראל איננו זקוק לחיזוק המחבלים אלא ביישובם בארצות מוצאם! והלוואי שנזכה שבקרוב בימינו יתקיימו דברי הנביא "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", בקרוב בימינו אמן.
______________________________
מתוך העלון הhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=61&id=8507&q=שבועי של תנועת קוממיות, www.koma.org.il
השיבה שופטינו
הרה"ג דוב ליאור
נערך על ידי הרב
מוקדש לרפואת
אסתר בת רחל
בפרשתנו ממשיך משה רבנו לבאר את התורה לדור הנכנס לארץ, ומתמקד בעיקר במצוות השייכות להנהגת כלל הציבור. לעומת הפרשיות הקודמות, בהם משה רבנו מלמד ומזהיר במה שנוגע להתנהגות היחיד, כאן הוא עובר לנושאים הקשורים לכלל ישראל: מערכת המשפט, סמכויות בית הדין הגדול, פרשת מינוי מלך, ומצוות השייכות בניהול מערכות המלחמה של צבא ישראל.
הפרשה פותחת במינוי שופטים ואכיפת החוקים. הדגש והעיקר בפרשה הוא שהמשפט יהיה משפט צדק, שכל אדם מישראל שמופיע לפני בית דין, ידע נאמנה שמשפטו יצא לאור ולא יחשוש לעוולות ולעיוות דין. מערכת משפטי התורה, הם חוקים קבועים שלא משתנים במשך הזמן, שמגמתם היא להוציא את הצדק והיושר לאור בין בני אדם. מצרנים להם הם חוקי המלוכה, שנחקקים מכח סמכות שנתנה התורה למלך לחוקק חוקים לצורך הזמן בהתאם לנסיבות, כדי להסדיר ולתקן את סדרי החיים לטובת הציבור ושלומו באותו זמן בנסיבות הקיימות. במידה מסוימת משפטי המלוכה משלימים את החסר לצורך שעה.
בתפילת שמונה עשרה, תקנו לנו חז"ל בברכת השיבה שופטינו: "והסר ממנו יגון ואנחה", באף ברכה אין תוספת שכזאת כולל הברכות על החזרת מלכות ישראל ובניין המקדש?! כי גם בזמן שאין לנו שלטון משלנו, אם החיים השוטפים מתנהלים כתקנם, כמו שהיה בימי רבי יהודה הנשיא שהיה ידיד של אנטונינוס השליט הרומי, חיי עם ישראל היו תקינים ללא שלטון יהודי. אולם אם חיים במדינה שמערכת המשפט היא מעוותת או גם מושחתת, אזי האזרח הפשוט מרגיש על כל צעד ושעל את העיוות, ולכן בברכה על השבת מערכת המשפט תקנו לנו לבקש "והסר ממנו יגון ואנחה".
בסוף הפרשה, בעניין עגלה ערופה, זקני בית הדין אומרים "ידינו לא שפכו את הדם הזה...", שואלים חז"ל - וכי תעלה על דעתך שזקני בית הדין שופכי דמים הם? אלא מסביר הירושלמי (ביכורים ה"ו) שהכוונה שבית הדין לא שחרר את ההורג. מערכת המשפט צריכה להפעיל את סמכותה ולהרתיע את הרוצחים הפוטנציאלים, ולא לשחרר לשם מחווה לטובת כנופיה אחת שכאילו מעוניינים בחיזוקה. עם ישראל איננו זקוק לחיזוק המחבלים אלא ביישובם בארצות מוצאם! והלוואי שנזכה שבקרוב בימינו יתקיימו דברי הנביא "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה...ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", בקרוב בימינו אמן.
______________________________
מתוך העלון הhttp://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?cat=61&id=8507&q=שבועי של תנועת קוממיות, www.koma.org.il
הפטרת שופטים
בניגוד לעמים אחרים שנעלמו אחרי שגלו מארצם, אצל עם ישראל זה אחרת
כ"ט אב ה´תשס"ט - דוד נתיב
השבת נקרא את ההפטרה הרביעית מ"שבעה דנחמתא", הלקוחה מספר ישעיהו פרקים נ"א - נ"ב.
פרשת שופטים עוסקת במצוות המוטלות על הציבור ומעצבות את דפוסי התנהלותו ברגיעה ובחירום.
המעבר מחיי המדבר למציאות של דפוסי קבע בארץ מחייבת הדרכה והיערכות מיוחדים. ההפטרה, הממשיכה את רצף מאפייני הנחמה והגאולה של האומה [נחמה המעבירה את האומה ממציאות של חירום וחורבן, למציאות של אומה על אדמתה], עוסקת גם היא במעבר מחיי גלות לדפוסי קבע בארץ וזוקקת הנחייה מיוחדת.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
ישעיהו פעל ביהודה וירושלים במהלך עשרות שנים, במהלך מלכותם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה. בתקופה ארוכה זו ידעה ארץ יהודה תהפוכות רבות בכל התחומים.
ימי עוזיהו הצטיינו בפריחה גדולה, הטומנת זרעי פורענות של שבר מוסרי. ימי אחז היו שבר רוחני גדול שהביא לשבר בטחוני-מדיני. חזקיהו, שנסה לשקם את השבר, עמד מול המעצמה האשורית שעלתה בימיו לשיא גדולתה. במסעות כיבוש נרחבים הכריעה גם את מלכות ישראל השכנה והגלתה אותה. יהודה שרדה את המצור האשורי בדרך פלאית, אך יצאה ממנו בשן ועין.
נוכח מורכבות זו פעל ישעיהו, תוך שהוא זוכה ליחס הוגן, בדרך כלל, הן מצד המלכים והן מצד העם.
ב"שבעה דנחמתא", שבע שבתות רצופות בהן מפטירין בפרקי הנחמה בספר ישעיהו, אין אמירה מפורשת על מועד השמעתם וקשה לדעת בוודאות באיזה הקשר הושמעו. הפטרת "נחמו", והפרקים שאחריה - מהם נלקחו ההפטרות הנוספות של "שבעה דנחמתא", מופיעים לאחר הפרקים המתארים את כשלון המצור האשורי על ירושלים בימי חזקיהו. יתכן שיש בכך רמז על הרקע להשמעתם. מלכות ישראל גלתה, וזו היתה מכה קשה לעם ישראל. מלכות ישראל השתרעה על שטח שהיה גדול משטחה של מלכות יהודה. גם אוכלוסייתה של מלכות ישראל היתה גדולה יותר. חורבן בהיקף כזה לא היה מאז הגיע העם לארץ בימי יהושע. הסיכוי לתיקון השבר היה גדול נוכח מפלת אשור בשערי ירושלים, שנים ספורות לאחר חורבן מלכות ישראל. חז"ל תיארו ימים אלה של חזקיהו מלך יהודה: "בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג...". אלא שחזקיהו לא השכיל להתרומם נוכח אירועים כבדי משקל אלה. נבואות הנחמה שהושמעו ביהודה וירושלים על ידי ישעיהו על רקע זה, הושמעו קודם כל לשעתן ולמקומם: כדי לעודד את העם ולחזקו כאשר הוא ניצב נוכח אירועים הרי גורל. בדיעבד, כאשר נבואות נחמה אלה לא התקיימו במלוא היקפם, הם הפכו בסיס לתיאור הגאולה השלמה, שאנו מקווים ומאמינים כי ימינו הם ראשית התממשותם.
מצב בהפטרה: לידה מחודשת
פעמים שאנו כופלים מילה בהתנסחותנו. אנו עושים זאת מתוך רצון להדגיש דבר מה, להפוך את אמירתנו להחלטית יותר.
בהפטרתנו חוזרת תופעה זו ארבע פעמים: "אנכי אנכי", "התעוררי התעוררי", "עורי עורי" ו"סורו סורו". בכל הפעמים באים הביטויים להעצים את מעורבות העם בתהליך הגאולה. חורבן הארץ והגליית העם יצרו שבר עמוק. כדי לצאת מריסוק זה יש צורך באמירה נחרצת של ה': "אנכי, אנכי הוא מנחמכם" - בעל היכולות הבלתי מוגבלות קורא להתעורר ולצאת מן הגלות. היכולת להתעורר ולפעול במציאות קשה כל כך, אינה מובנת ופשוטה. יש צורך בניעור משמעותי כדי לצאת למציאות חדשה.
שיבת אומה לארצה מתוך גלות נוראה היא תופעה לא מוכרת בהסטוריה האנושית. עמים שגלו נעלמו. זהו תהליך מורכב ומסובך ונוגע במעגלים רבים: האישיים, המשפחתיים, הלאומיים והכלל אנושיים. תהליך מורכב כל כך דורש זמן ונחרצות. ביסוד הכל חייבת להיות הוודאות "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". כדי לחזק מגמות אלה משתמש הנביא בלשונות כפולים. תחושת חוסר האונים "אין מנהל לה...ואין מחזיק בידה..." מתחלפת בתחושה "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב,משמיע ישועה, אמר לציון מלך א-היך".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=34158' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=34158</a>
בניגוד לעמים אחרים שנעלמו אחרי שגלו מארצם, אצל עם ישראל זה אחרת
כ"ט אב ה´תשס"ט - דוד נתיב
השבת נקרא את ההפטרה הרביעית מ"שבעה דנחמתא", הלקוחה מספר ישעיהו פרקים נ"א - נ"ב.
פרשת שופטים עוסקת במצוות המוטלות על הציבור ומעצבות את דפוסי התנהלותו ברגיעה ובחירום.
המעבר מחיי המדבר למציאות של דפוסי קבע בארץ מחייבת הדרכה והיערכות מיוחדים. ההפטרה, הממשיכה את רצף מאפייני הנחמה והגאולה של האומה [נחמה המעבירה את האומה ממציאות של חירום וחורבן, למציאות של אומה על אדמתה], עוסקת גם היא במעבר מחיי גלות לדפוסי קבע בארץ וזוקקת הנחייה מיוחדת.
ההפטרה בהקשרה התנ"כי
ישעיהו פעל ביהודה וירושלים במהלך עשרות שנים, במהלך מלכותם של עוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה. בתקופה ארוכה זו ידעה ארץ יהודה תהפוכות רבות בכל התחומים.
ימי עוזיהו הצטיינו בפריחה גדולה, הטומנת זרעי פורענות של שבר מוסרי. ימי אחז היו שבר רוחני גדול שהביא לשבר בטחוני-מדיני. חזקיהו, שנסה לשקם את השבר, עמד מול המעצמה האשורית שעלתה בימיו לשיא גדולתה. במסעות כיבוש נרחבים הכריעה גם את מלכות ישראל השכנה והגלתה אותה. יהודה שרדה את המצור האשורי בדרך פלאית, אך יצאה ממנו בשן ועין.
נוכח מורכבות זו פעל ישעיהו, תוך שהוא זוכה ליחס הוגן, בדרך כלל, הן מצד המלכים והן מצד העם.
ב"שבעה דנחמתא", שבע שבתות רצופות בהן מפטירין בפרקי הנחמה בספר ישעיהו, אין אמירה מפורשת על מועד השמעתם וקשה לדעת בוודאות באיזה הקשר הושמעו. הפטרת "נחמו", והפרקים שאחריה - מהם נלקחו ההפטרות הנוספות של "שבעה דנחמתא", מופיעים לאחר הפרקים המתארים את כשלון המצור האשורי על ירושלים בימי חזקיהו. יתכן שיש בכך רמז על הרקע להשמעתם. מלכות ישראל גלתה, וזו היתה מכה קשה לעם ישראל. מלכות ישראל השתרעה על שטח שהיה גדול משטחה של מלכות יהודה. גם אוכלוסייתה של מלכות ישראל היתה גדולה יותר. חורבן בהיקף כזה לא היה מאז הגיע העם לארץ בימי יהושע. הסיכוי לתיקון השבר היה גדול נוכח מפלת אשור בשערי ירושלים, שנים ספורות לאחר חורבן מלכות ישראל. חז"ל תיארו ימים אלה של חזקיהו מלך יהודה: "בקש הקב"ה לעשות חזקיהו משיח וסנחריב גוג ומגוג...". אלא שחזקיהו לא השכיל להתרומם נוכח אירועים כבדי משקל אלה. נבואות הנחמה שהושמעו ביהודה וירושלים על ידי ישעיהו על רקע זה, הושמעו קודם כל לשעתן ולמקומם: כדי לעודד את העם ולחזקו כאשר הוא ניצב נוכח אירועים הרי גורל. בדיעבד, כאשר נבואות נחמה אלה לא התקיימו במלוא היקפם, הם הפכו בסיס לתיאור הגאולה השלמה, שאנו מקווים ומאמינים כי ימינו הם ראשית התממשותם.
מצב בהפטרה: לידה מחודשת
פעמים שאנו כופלים מילה בהתנסחותנו. אנו עושים זאת מתוך רצון להדגיש דבר מה, להפוך את אמירתנו להחלטית יותר.
בהפטרתנו חוזרת תופעה זו ארבע פעמים: "אנכי אנכי", "התעוררי התעוררי", "עורי עורי" ו"סורו סורו". בכל הפעמים באים הביטויים להעצים את מעורבות העם בתהליך הגאולה. חורבן הארץ והגליית העם יצרו שבר עמוק. כדי לצאת מריסוק זה יש צורך באמירה נחרצת של ה': "אנכי, אנכי הוא מנחמכם" - בעל היכולות הבלתי מוגבלות קורא להתעורר ולצאת מן הגלות. היכולת להתעורר ולפעול במציאות קשה כל כך, אינה מובנת ופשוטה. יש צורך בניעור משמעותי כדי לצאת למציאות חדשה.
שיבת אומה לארצה מתוך גלות נוראה היא תופעה לא מוכרת בהסטוריה האנושית. עמים שגלו נעלמו. זהו תהליך מורכב ומסובך ונוגע במעגלים רבים: האישיים, המשפחתיים, הלאומיים והכלל אנושיים. תהליך מורכב כל כך דורש זמן ונחרצות. ביסוד הכל חייבת להיות הוודאות "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". כדי לחזק מגמות אלה משתמש הנביא בלשונות כפולים. תחושת חוסר האונים "אין מנהל לה...ואין מחזיק בידה..." מתחלפת בתחושה "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, משמיע שלום, מבשר טוב,משמיע ישועה, אמר לציון מלך א-היך".
דוד נתיב מרצה לתנ"ך במכללת הרצוג- גוש עציון
<a href='http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=34158' target='_blank'>http://www.kipa.co.il/pash/show.asp?id=34158</a>