ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה (טו,כ)
בגלותנו הארוך שעובר עלינו מה שעובר בכלליות ובפרטיות,
צרות מצרות שונות אשר כמעט אפס תקוה ח"ו,, על כן אין לנו עתה
שום חיות כי אם התקוה והתוחלת והרצון החזק אליו יתברך
שהוא בחינת הארת הרצון. בבחינת מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
כי אף על פי שנדמה כבר להסטרא אחרא שפעלה הרבה ובטלה אותנו מכמה קדושות
בכלליות ובפרטיות על ידי חורבן בית המקדש ועול הגלות וכו',
אף על פי כן לא הועילה כלום, כי עדיין החפץ והרצון והכסופין שלנו חזקים ותקיפים
מאד אליו יתברך. ומאחר שהרצון דקדושה חזק מאד, אז בודאי לא יועילו עם כל ההסתות
והפתויים והבלבולים והמניעות, כי כולם יתבטלו מחמת תוקף הרצון.
וזה בחינת מצות חלה שתקנו רבותינו ז"ל גם בחוץ לארץ בכדי שלא תתבטל
תורת חלה. כי עיקר הארת הרצון דקדושה זוכין לקבל בשעת האכילה.
ועל ידי מצות חלה נתתקנת האכילה שיזכו לקבל על ידה הארת הרצון.
ועל כן נקראת חלה מלשון תוחלת וק
