תוספות למגילת אסתר הן תוספות מאוחרות המופיעות לראשונה בנוסח תרגום השבעים היווני של מגילת אסתר, והם אינן מופיעות בנוסח המסורה העברי. התוספות, ככל הנראה, באו לפתור שאלות תאולוגיות העולות מקריאת הספר בדרך של "השלמת מידע" בצורה שתפתור את הקשיים. התוספות למגילת אסתר מופיעות בכל הנוסחים של הברית הישנה שתורגמו מנוסח תרגום השבעים היווני, וביהדות הן נחשבות כחלק מספרות הספרים החיצוניים.
שפת המקור וזהות המחבר
ישנם חילוקי דעות באשר לשפת המקור של התוספות. החוקר אברהם כהנא סבור כי הפקודות המופיעות בספר מקורן ביוונית , בעוד תפילות מרדכי ואסתר נכתבו במקורן בעברית.
לפי השערה זן מניחים כי הם נכתבו באלכסנדריה שבמצרים. יהודי אלכסנדריה לא הבינו כיצד בכל מגילת אסתר אין כל התייחסות לתאולוגיה ולהלכה, ולכן הוסיפו פרקים בהם אסתר המלכה מוצגת כצדיקה מתפללת, מובעת שלילה של משכב עם גויים, התייחסות לדיני כשרות, הפיכת האל לפעיל במתרחש ועוד.
תוכן הספר וסגנונו
התוספות למגילת אסתר הן יצירות אגדיות עממיות המוסיפות אירועים ותיאורים דמיוניים לסיפור המגילה. הן שונות ברוחן באופן מובהק מהמגילה המקורית. כך למשל, במגילת אסתר לא נזכר האלוהים ולו פעם אחת, ואילו בתוספות נזכר האל וכינוייו ארבעים ושתיים פעמים.
ב"ספר" יש שבע תוספות שונות, שמקורן ככל הנראה שונה זו מזו, אולם כולם עמדו לפני מתרגמי תרגום השבעים.
•התוספת הראשונה היא חלום מרדכי שחלם בשנה השנייה למלכות אחשוורוש.
•התוספת השנייה הינה פתשגן המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו ( מהודו ועד כוש וכו') ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.
•התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ומצהיר כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.
•התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.
•התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.
•התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצוה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את ניצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.
•התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.
בסיום הספר מופיעה הצהרה המתייחסת לכל מגילת אסתר, משנת 114 לפני הספירה, המעידה כי זהו תרגומה האמיתי של המגילה שתורגמה מעברית ליוונית על ידי ליסימכוס בן תלמי, מאנשי ירושלים.
השפעת התוספות למגילה על הספרות המדרשית
יוסף בן מתתיהו מצטט קטעים שונים מהתוספות בספרו קדמוניות היהודים.[1] אלמנטים שונים מן התוספות למגילה ובמיוחד תפילת מרדכי ותפילת אסתר, מצאו ביטוי במדרשי אגדה עבריים מאוחרים יותר, כמו מדרש רבה על מגילת אסתר, מדרש לקח טוב, והתרגומים המדרשיים; תרגום ראשון ותרגום שני על מגילת אסתר. תרגום ארמי לחלק מהתוספות מתקופת הגאונים נמצא בגניזה הקהירית.
תרגומים לעברית
התרגום הראשון לעברית, נעשה על פי נוסח הוולגטה הלטיני על ידי רבי יעקב בן מכיר בן המאה ה-13. תרגום נוסף אך באיכות נמוכה נערך על ידי זעקיל פרנקיל בשנת 1885 במהדורתו "כתובים אחרונים". תרגום חדש המתבסס אף על נוסח המקור היווני בוצע על ידי אברהם כהנא במהדורתו "הספרים החיצוניים" שיצאה לאור בשנת 1956.
שפת המקור וזהות המחבר
ישנם חילוקי דעות באשר לשפת המקור של התוספות. החוקר אברהם כהנא סבור כי הפקודות המופיעות בספר מקורן ביוונית , בעוד תפילות מרדכי ואסתר נכתבו במקורן בעברית.
לפי השערה זן מניחים כי הם נכתבו באלכסנדריה שבמצרים. יהודי אלכסנדריה לא הבינו כיצד בכל מגילת אסתר אין כל התייחסות לתאולוגיה ולהלכה, ולכן הוסיפו פרקים בהם אסתר המלכה מוצגת כצדיקה מתפללת, מובעת שלילה של משכב עם גויים, התייחסות לדיני כשרות, הפיכת האל לפעיל במתרחש ועוד.
תוכן הספר וסגנונו
התוספות למגילת אסתר הן יצירות אגדיות עממיות המוסיפות אירועים ותיאורים דמיוניים לסיפור המגילה. הן שונות ברוחן באופן מובהק מהמגילה המקורית. כך למשל, במגילת אסתר לא נזכר האלוהים ולו פעם אחת, ואילו בתוספות נזכר האל וכינוייו ארבעים ושתיים פעמים.
ב"ספר" יש שבע תוספות שונות, שמקורן ככל הנראה שונה זו מזו, אולם כולם עמדו לפני מתרגמי תרגום השבעים.
•התוספת הראשונה היא חלום מרדכי שחלם בשנה השנייה למלכות אחשוורוש.
•התוספת השנייה הינה פתשגן המכתב של המלך אחשוורוש הכותב אל האחשדרפנים ואל הפחות של ממלכתו ( מהודו ועד כוש וכו') ובו פקודת ההשמדה של היהודים. ההשמדה מנומקת בכך שהיהודים אוחזים במנהגים מוזרים ומבצעים פשעים נוראים נגד הממלכה.
•התוספת השלישית - תפילת מרדכי. מרדכי מתפלל לה' בבקשה כי יציל את עמו. מרדכי מצטדק לפני ה' על כי לא השתחווה להמן ומצהיר כי לא עשה זאת מתוך גאווה או רדיפת כבוד אלא כדי לא להשתחוות למישהו מבלעדי האל.
•התוספת הרביעית - תפילת אסתר. אסתר חוששת להתייצב בפני המלך - דבר הכרוך בסכנת מוות. היא מתוודה בפני האל כי היא מתעבת משכב ערל, שונאת את כתר המלכות שעל ראשה, לא אכלה מפת המן ולא שתתה מיין הנסך שלו, ומבקשת מאלוהים לעזור לה.
•התוספת החמישית - אסתר לובשת מחלצות ומתייצבת עם שתי נערותיה בפני המלך אחשוורוש. אסתר מתעלפת מאימת המלך, אך הוא מתרצה ומבטיח לא לפגוע בה.
•התוספת השישית - כתב ביטול גזרות ההשמדה. המלך מצהיר בפתשגן חדש כי פותה לשפוך דם נקי על ידי המן הרשע. אחשוורוש מגלה כי המן בכלל לא פרסי אלא מקדוני, ומטרתו בתוכנית השמדת היהודים הייתה להעביר את השלטון בממלכת פרס לידי המקדונים אויבי הממלכה. המלך מדווח על תליית המן בשערי שושן הבירה, מעניק אוטונומיה ליהודים, מצוה לסייע להם במלחמה נגד אויביהם, ומורה לכל הפרסים לחגוג ברוב פאר את ניצחון היהודים. המלך מזהיר כי עיר או מדינה שלא תמלא הוראה זו תחרב בחרב ובאש ותהיה לשממה עד עולם.
•התוספת השביעית מתייחסת לתוספת הראשונה. מרדכי מפענח את חלומו ומסביר כיצד התגשמו חזיונותיו.
בסיום הספר מופיעה הצהרה המתייחסת לכל מגילת אסתר, משנת 114 לפני הספירה, המעידה כי זהו תרגומה האמיתי של המגילה שתורגמה מעברית ליוונית על ידי ליסימכוס בן תלמי, מאנשי ירושלים.
השפעת התוספות למגילה על הספרות המדרשית
יוסף בן מתתיהו מצטט קטעים שונים מהתוספות בספרו קדמוניות היהודים.[1] אלמנטים שונים מן התוספות למגילה ובמיוחד תפילת מרדכי ותפילת אסתר, מצאו ביטוי במדרשי אגדה עבריים מאוחרים יותר, כמו מדרש רבה על מגילת אסתר, מדרש לקח טוב, והתרגומים המדרשיים; תרגום ראשון ותרגום שני על מגילת אסתר. תרגום ארמי לחלק מהתוספות מתקופת הגאונים נמצא בגניזה הקהירית.
תרגומים לעברית
התרגום הראשון לעברית, נעשה על פי נוסח הוולגטה הלטיני על ידי רבי יעקב בן מכיר בן המאה ה-13. תרגום נוסף אך באיכות נמוכה נערך על ידי זעקיל פרנקיל בשנת 1885 במהדורתו "כתובים אחרונים". תרגום חדש המתבסס אף על נוסח המקור היווני בוצע על ידי אברהם כהנא במהדורתו "הספרים החיצוניים" שיצאה לאור בשנת 1956.