1919 - רוזה לוקסמבורג, מהפכנית יהודיה פולניה-גרמניה (נולדה ב-1871
רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg) (5 במרץ 1871 - 15 בינואר 1919) הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה-גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקורפס לאחר כישלון מרד קומוניסטי בהנהגתה.
ביוגרפיהרוזה לוקסמבורג, שכונתה גם "רוזה האדומה", נולדה בעיירה זמושץ' בפולין בשנת 1871, למשפחה יהודית משכילה. אמה הייתה משכילה, ואביה היה סוחר עצים. השפות שדוברו בביתה היו גרמנית ופולנית ורוזה הצעירה למדה גם רוסית. בביתה נקראה ספרות יפה, ונערכו דיונים על ענייני העולם והשעה.
המשפחה עברה לוורשה, וכשלוקסמבורג הייתה בת 5 פיתחה מחלה בירכיה, אשר גרמה לה לצליעה קשה כל ימי חייה. בשנת 1887 סיימה את בית הספר התיכון, ובשלב זה כבר החלה להיות מעורבת בתנועות מהפכניות. כעבור שנתיים נאלצה להימלט לשווייץ על מנת להימנע ממאסר. היא למדה באוניברסיטת ציריך, וקיבלה תואר דוקטור במדע המדינה. בציריך פגשה את המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), והתפתחה ביניהם מערכת יחסים אישית ואינטלקטואלית, שהייתה בעלת השפעה על חייה. השניים התנגדו ללאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), וייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג הביעה בעיתון את דעתה לגבי מהפכה בפולין וטענה שהיא אפשרית רק אם תתחולל מהפכה בארצות השכנות - גרמניה, אוסטריה ורוסיה, וכי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. בניגוד ללנין שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים.
בשנת 1897 נישאה לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק, על מנת להשיג אזרחות גרמנית, ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. נישואים אלו היו לשם מטרה זו בלבד, והשניים לא קיימו חיי נישואים בפועל.
בשנת 1903 הייתה לוקסמבורג מראשי הדוברים בוויכוח שבין אדוארד ברנשטיין ואוגוסט בבל על נושא ה"רוויזיוניזם". ברקע הדברים היה ניצחון אלקטורלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית שהעניק לה כשלושה מיליוני קולות ושמונים ואחד מושבים ברייכסטאג. ברנשטיין ואנשי קבוצתו הרוויזיוניסטים, ראו בכך הזדמנות לקחת חלק בשלטון ולקבל משרות המגיעות להם מכוח ההישג בבחירות, כגון סגנות נשיאות הבית. בבל ולוקסמבורג, ועמה קרל ליבקנכט ראו בכך שיתוף פעולה עם הגורמים הבורגניים שאותם הם רוצים לחסל, ובגידה במשנתו של קרל מרקס. לוקסמבורג האמינה במהפכה, ולא בהשתלבות שקטה במשטר, אשר לדעתה, תחניק את הגורמים המהפכניים במעמד הפועלים.
לוקסמבורג התנגדה למלחמת העולם הראשונה, וחזתה את התמוטטות גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית. עם פרוץ המלחמה, ייסדה לוקסמבורג ביחד עם ליבקנכט את "הליגה הספרטקיסטית", בתחילה כחלק מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ולאחר מכן כמפלגה נפרדת. ארגון זה היה הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. על רקע זה נעצרה, ביחד עם ליבקנכט, וב-28 ביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית (אם כי כתבה מאמר המבקר אותם במספר נקודות)
לוקסמבורג התנגדה לאלימות כל ימי חייה, ויצאה כנגד אלימות המהפכה הבולשביקית כנגד מתנגדיה, וזאת על בסיס מאמר שכתבה בשנת 1911 שנקרא "אוטופיית השלום". עם זאת, היא ביקרה את הפשרנות של הסוציאל-דמוקרטים בארצה אף יותר מאשר ביקרה את לנין[1]. בשונה משני האחרונים, לוקסמבורג האמינה במהפכה באמצעים בלתי אלימים כמו שביתות ומרי אזרחי.
-8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר, במסגרת חנינה כללית שהעניק הקאנצלר, הנסיך מקס פון באדן, בימיו האחרונים של משטר הקייזר, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון ליצור מהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל שאותו ראו ברוסיה - מדינה שהובסה בקרב, התמוטטות בית המלוכה, ויצירת מועצות פועלים שיהפכו לגופי שלטון. הרפובליקה הצעירה נאבקה בניסיונות אלו, שכללו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים. על אף שלוקסמבורג סברה כי פעולות אלו הן מוקדמות מדי והרפתקניות, עמדה בין מנהיגי הפועלים, והייתה נושאת נאומים מדי יום. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
ב-15 בינואר 1919 נתפסה לוקסמבורג יחד עם וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקורפס - ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. מאהבה של לוקסמבורג, לאו יוגיכס, אשר ניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. מספר שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן בברלין, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.
בגרמניה המזרחית שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, נחשבה לוקסמבורג לגיבורה לאומית, ועל שמה נקראה כיכר בברלין. לאחר איחוד גרמניה החליטה עיריית ברלין שלא לשנות את שם הכיכר.
תרגומים לעברית של כתבי רוזה לוקסמבורגרוזה לוקסמבורג, כתבים נבחרים בשלושה כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943
רוזה לוקסמבורג, מכתבים מבית-הסהר, ספרית פועלים, בתרגומה של לאה גולדברג 1942, מהדורה מחודשת 2009.
רוזה לוקסמבורג (Rosa Luxemburg) (5 במרץ 1871 - 15 בינואר 1919) הייתה מהפכנית יהודייה פולנייה-גרמנייה, ותאורטיקנית מרקסיסטית פמיניסטית. נרצחה בידי אנשי מיליציית פרייקורפס לאחר כישלון מרד קומוניסטי בהנהגתה.
ביוגרפיהרוזה לוקסמבורג, שכונתה גם "רוזה האדומה", נולדה בעיירה זמושץ' בפולין בשנת 1871, למשפחה יהודית משכילה. אמה הייתה משכילה, ואביה היה סוחר עצים. השפות שדוברו בביתה היו גרמנית ופולנית ורוזה הצעירה למדה גם רוסית. בביתה נקראה ספרות יפה, ונערכו דיונים על ענייני העולם והשעה.
המשפחה עברה לוורשה, וכשלוקסמבורג הייתה בת 5 פיתחה מחלה בירכיה, אשר גרמה לה לצליעה קשה כל ימי חייה. בשנת 1887 סיימה את בית הספר התיכון, ובשלב זה כבר החלה להיות מעורבת בתנועות מהפכניות. כעבור שנתיים נאלצה להימלט לשווייץ על מנת להימנע ממאסר. היא למדה באוניברסיטת ציריך, וקיבלה תואר דוקטור במדע המדינה. בציריך פגשה את המהפכן לאו יוגיכס (Leo Jogiches), והתפתחה ביניהם מערכת יחסים אישית ואינטלקטואלית, שהייתה בעלת השפעה על חייה. השניים התנגדו ללאומנות של המפלגה הסוציאליסטית הפולנית (PPS), וייסדו ביחד בשנת 1893 את העיתון "מטרת הפועלים". לוקסמבורג הביעה בעיתון את דעתה לגבי מהפכה בפולין וטענה שהיא אפשרית רק אם תתחולל מהפכה בארצות השכנות - גרמניה, אוסטריה ורוסיה, וכי המאבק בקפיטליזם חשוב יותר מן המאבק הפולני לעצמאות לאומית. בניגוד ללנין שללה לוקסמבורג את הזכות להגדרה עצמית של הלאומים.
בשנת 1897 נישאה לסוציאליסט הגרמני גוסטב ליבק, על מנת להשיג אזרחות גרמנית, ולפעול במסגרת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה. נישואים אלו היו לשם מטרה זו בלבד, והשניים לא קיימו חיי נישואים בפועל.
בשנת 1903 הייתה לוקסמבורג מראשי הדוברים בוויכוח שבין אדוארד ברנשטיין ואוגוסט בבל על נושא ה"רוויזיוניזם". ברקע הדברים היה ניצחון אלקטורלי של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הגרמנית שהעניק לה כשלושה מיליוני קולות ושמונים ואחד מושבים ברייכסטאג. ברנשטיין ואנשי קבוצתו הרוויזיוניסטים, ראו בכך הזדמנות לקחת חלק בשלטון ולקבל משרות המגיעות להם מכוח ההישג בבחירות, כגון סגנות נשיאות הבית. בבל ולוקסמבורג, ועמה קרל ליבקנכט ראו בכך שיתוף פעולה עם הגורמים הבורגניים שאותם הם רוצים לחסל, ובגידה במשנתו של קרל מרקס. לוקסמבורג האמינה במהפכה, ולא בהשתלבות שקטה במשטר, אשר לדעתה, תחניק את הגורמים המהפכניים במעמד הפועלים.
לוקסמבורג התנגדה למלחמת העולם הראשונה, וחזתה את התמוטטות גרמניה והאימפריה האוסטרו הונגרית. עם פרוץ המלחמה, ייסדה לוקסמבורג ביחד עם ליבקנכט את "הליגה הספרטקיסטית", בתחילה כחלק מן המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, ולאחר מכן כמפלגה נפרדת. ארגון זה היה הבסיס למפלגה הקומוניסטית של גרמניה. על רקע זה נעצרה, ביחד עם ליבקנכט, וב-28 ביוני 1916 נידונה לשנתיים מאסר. בכלא המשיכה לכתוב ולהיות מעורבת בענייני השעה, והביעה תמיכה בלנין ובמהפכה הבולשביקית (אם כי כתבה מאמר המבקר אותם במספר נקודות)
לוקסמבורג התנגדה לאלימות כל ימי חייה, ויצאה כנגד אלימות המהפכה הבולשביקית כנגד מתנגדיה, וזאת על בסיס מאמר שכתבה בשנת 1911 שנקרא "אוטופיית השלום". עם זאת, היא ביקרה את הפשרנות של הסוציאל-דמוקרטים בארצה אף יותר מאשר ביקרה את לנין[1]. בשונה משני האחרונים, לוקסמבורג האמינה במהפכה באמצעים בלתי אלימים כמו שביתות ומרי אזרחי.
-8 בנובמבר 1918 שוחררה לוקסמבורג מן המאסר, במסגרת חנינה כללית שהעניק הקאנצלר, הנסיך מקס פון באדן, בימיו האחרונים של משטר הקייזר, בטרם הכרזתה של רפובליקת ויימאר. בתקופה זו החלו הספרטקיסטים בניסיון ליצור מהפכה קומוניסטית בגרמניה לפי המודל שאותו ראו ברוסיה - מדינה שהובסה בקרב, התמוטטות בית המלוכה, ויצירת מועצות פועלים שיהפכו לגופי שלטון. הרפובליקה הצעירה נאבקה בניסיונות אלו, שכללו הפגנות ענק של פועלים וחיילים משוחררים. על אף שלוקסמבורג סברה כי פעולות אלו הן מוקדמות מדי והרפתקניות, עמדה בין מנהיגי הפועלים, והייתה נושאת נאומים מדי יום. נאומה האחרון ניתן בוועידת היסוד של המפלגה הקומוניסטית הגרמנית.
ב-15 בינואר 1919 נתפסה לוקסמבורג יחד עם וילהלם פיק וקרל ליבקנכט על ידי חברי ארגון הפרייקורפס - ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים. במשך מספר ימים לא נודע גורלם. מאהבה של לוקסמבורג, לאו יוגיכס, אשר ניסה להתריע על היעלמותה, נעצר אף הוא ונרצח. מספר שבועות לאחר מכן נמצאה גופתה צפה בנחל בלב פארק טירגארטן בברלין, שם ניצבת אנדרטה צנועה לזכרה. כפי הנראה נחבטה בגולגולתה בקת של רובה, ולאחר מכן נורתה בראשה. היא קבורה בבית הקברות המרכזי פרידריכספלדה.
בגרמניה המזרחית שהוקמה לאחר מלחמת העולם השנייה, נחשבה לוקסמבורג לגיבורה לאומית, ועל שמה נקראה כיכר בברלין. לאחר איחוד גרמניה החליטה עיריית ברלין שלא לשנות את שם הכיכר.
תרגומים לעברית של כתבי רוזה לוקסמבורגרוזה לוקסמבורג, כתבים נבחרים בשלושה כרכים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1943
רוזה לוקסמבורג, מכתבים מבית-הסהר, ספרית פועלים, בתרגומה של לאה גולדברג 1942, מהדורה מחודשת 2009.