1955 - ד"ר משה מרזוק ושמואל עזר מוצאים להורג במצרים, בעוון השתתפותם בחולית ריגול וחבלה ישראלית, פעילות שנודעה בשם "העסק הביש"
ביוגרפיהמשה מרזוק נולד בקהיר, משפחתו החזיקה בנתינות צרפתית [1]. בצעירותו נמנה עם פעילי התנועה הציונית והיה ספורטאי פעיל ב"מכבי" קהיר. למד רפואה במצרים וסיים את לימודיו בשנת 1951. התמחה בכירורגיה ובהרדמה.
מרזוק התעניין מאוד בדת היהודית, מקורותיה ושורשיה. הוא השתתף באופן קבוע בבטאון "אלכלים" של היהודים הקראים במצרים, ועל מאמריו חתם בשמו העברי "משה מרזוק". מאמריו בירחון זה העידו על שכנועו העמוק באמונתו.
מרזוק היה חבר בחוליה מקומית של יהודים מצרים, שהוכשרה בישראל לפעולות ריגול. בהוראתו של ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, הטמינו אנשי החוליה פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה, מתוך כוונה שפעולות אלה ייתפסו כפעולות של רשת טרור מצרית, ויערערו את יחסיה של מצרים עם ארצות הברית ובריטניה.
מרזוק ועוד 12 מחברי החוליה נתפסו בשנת 1954. הוא נידון למוות (יחד עם שמואל עזר) בקהיר באשמת בגידה וריגול לטובת מדינת ישראל. פעולת החוליה, שהסתבכה וגרמה מבוכה לממשלת ישראל, כונתה, לאחר מעשה, "העסק הביש". לאחר היתפסו פנתה אמו של מרזוק לגאמל עבד אל נאצר, נשיא מצרים דאז, בבקשת חנינה מתוקף היותה המיינקת שלו, אולם נאצר סירב לבקשתה.
משפטו של מרזוק החל ב-11 בדצמבר 1954 בבית הדין לפשעים חמורים ונמשך שבועיים. הוא הוצא להורג ב-31 בינואר 1955. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן אלוף בצה"ל. ב-24 באפריל 1977 הועברו עצמותיו לקבורה בהר הרצל שבירושלים. על שמו נקראו רחובות בערי הארץ, וכן הוא נרמז ברחובות הקרויים "קדושי קהיר
ביוגרפיהמשה מרזוק נולד בקהיר, משפחתו החזיקה בנתינות צרפתית [1]. בצעירותו נמנה עם פעילי התנועה הציונית והיה ספורטאי פעיל ב"מכבי" קהיר. למד רפואה במצרים וסיים את לימודיו בשנת 1951. התמחה בכירורגיה ובהרדמה.
מרזוק התעניין מאוד בדת היהודית, מקורותיה ושורשיה. הוא השתתף באופן קבוע בבטאון "אלכלים" של היהודים הקראים במצרים, ועל מאמריו חתם בשמו העברי "משה מרזוק". מאמריו בירחון זה העידו על שכנועו העמוק באמונתו.
מרזוק היה חבר בחוליה מקומית של יהודים מצרים, שהוכשרה בישראל לפעולות ריגול. בהוראתו של ראש אמ"ן, בנימין גיבלי, הטמינו אנשי החוליה פצצות בבתי קולנוע, במשרד דואר ובמרכזי מידע של ארצות הברית בקהיר ובאלכסנדריה, מתוך כוונה שפעולות אלה ייתפסו כפעולות של רשת טרור מצרית, ויערערו את יחסיה של מצרים עם ארצות הברית ובריטניה.
מרזוק ועוד 12 מחברי החוליה נתפסו בשנת 1954. הוא נידון למוות (יחד עם שמואל עזר) בקהיר באשמת בגידה וריגול לטובת מדינת ישראל. פעולת החוליה, שהסתבכה וגרמה מבוכה לממשלת ישראל, כונתה, לאחר מעשה, "העסק הביש". לאחר היתפסו פנתה אמו של מרזוק לגאמל עבד אל נאצר, נשיא מצרים דאז, בבקשת חנינה מתוקף היותה המיינקת שלו, אולם נאצר סירב לבקשתה.
משפטו של מרזוק החל ב-11 בדצמבר 1954 בבית הדין לפשעים חמורים ונמשך שבועיים. הוא הוצא להורג ב-31 בינואר 1955. לאחר מותו הוענקה לו דרגת סגן אלוף בצה"ל. ב-24 באפריל 1977 הועברו עצמותיו לקבורה בהר הרצל שבירושלים. על שמו נקראו רחובות בערי הארץ, וכן הוא נרמז ברחובות הקרויים "קדושי קהיר