1974 - יוסף סרלין, חבר כנסת ושר מטעם הציונים הכלליים וגח"ל (נולד ב-1906
יוסף סרלין
יוסף סרלין (24 בפברואר 1906 - 15 בינואר 1974) פעיל ציוני יליד פולין, עו"ד במקצועו, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל.
ביוגרפיה
ילדותסרלין נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין ב-1906. הוא למד בגימנסיה העברית המקומית, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטת ורשה. הוסמך לעורך דין בשנת 1929.
פעילות פוליטית וציבוריתלאחר עלייתו לארץ ישראל, בשנת 1933, הצטרף לתנועה הציונית והיה חבר הוועד הפועל הציוני. נמנה עם מייסדי התאחדות הציונים הכלליים, ואף היה סגן יו"ר הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים. הוא נבחר למועצת המדינה הזמנית, כנציג הציונים הכלליים. נבחר מ-1949 לכנסת הראשונה וכיהן בכנסת עד סוף כהונת הכנסת השביעית, בתחילה מטעם הציונים הכלליים ובהמשך מטעם המפלגה הליברלית הישראלית וגח"ל.
בכנסת השנייה, החמישית והשישית היה סגן יושב ראש הכנסת. סרלין היה החל משנת 1950 מראשי הציונים הכלליים ביחד עם פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, יוסף ספיר, חיים אריאב, חיים לבנון ואברהם קריניצי. בשנת 1954 חבר ליוסף ספיר ושמחה ארליך וביחד הם העמיקו את אחיזתם במפלגה. אולם בשנת 1957 חל קרע בינו לבין ספיר, וכוחו במפלגה ירד [1].
מונה לתפקיד שר התחבורה בממשלת ישראל הרביעית. ב-24.12.1953, שנה בדיוק אחרי שהחל לכהן בתפקידו, מונה לשר הבריאות (במקום שר התחבורה), תפקיד בו כיהן עד 29 ביוני 1955. כשר הבריאות פעל להרחיב את השליטה הממלכתית על מערכת הבריאות, על חשבון קופות החולים. כשר בממשלה היה בעל גישה התקפית. משה שרת כתב ביומנו שסרלין ביקש בתחילת 1954 שישראל תתקוף את רצועת עזה [1], על רקע התקפות הפדאיון שבאו משם.
בשנת 1958 הניח על שולחן הכנסת הצעה לשיטת בחירות מעורבת בו רוב חברי הכנסת ייבחרו בשלושים אזורי בחירה. שנתיים לאחר מכן עם סיום כהונתו של חיים כהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הגיש סרלין הצעת חוק להגדרה מחדש של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, כך שיהיה כפוף הן מקצועית והן מנהלית לשר המשפטים. סרלין הביע מורת רוח פומבית על כך ששר המשפטים דאז פנחס רוזן הקדים למנות את גדעון האוזנר לתפקיד עוד בטרם נדונה הצעתו במליאת הכנסת.
נפטר בכ"א בטבת תשל"ד.
יוסף סרלין
יוסף סרלין (24 בפברואר 1906 - 15 בינואר 1974) פעיל ציוני יליד פולין, עו"ד במקצועו, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל.
ביוגרפיה
ילדותסרלין נולד בעיר ביאליסטוק שבפולין ב-1906. הוא למד בגימנסיה העברית המקומית, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטת ורשה. הוסמך לעורך דין בשנת 1929.
פעילות פוליטית וציבוריתלאחר עלייתו לארץ ישראל, בשנת 1933, הצטרף לתנועה הציונית והיה חבר הוועד הפועל הציוני. נמנה עם מייסדי התאחדות הציונים הכלליים, ואף היה סגן יו"ר הקונפדרציה העולמית של הציונים הכלליים. הוא נבחר למועצת המדינה הזמנית, כנציג הציונים הכלליים. נבחר מ-1949 לכנסת הראשונה וכיהן בכנסת עד סוף כהונת הכנסת השביעית, בתחילה מטעם הציונים הכלליים ובהמשך מטעם המפלגה הליברלית הישראלית וגח"ל.
בכנסת השנייה, החמישית והשישית היה סגן יושב ראש הכנסת. סרלין היה החל משנת 1950 מראשי הציונים הכלליים ביחד עם פרץ ברנשטיין, ישראל רוקח, יוסף ספיר, חיים אריאב, חיים לבנון ואברהם קריניצי. בשנת 1954 חבר ליוסף ספיר ושמחה ארליך וביחד הם העמיקו את אחיזתם במפלגה. אולם בשנת 1957 חל קרע בינו לבין ספיר, וכוחו במפלגה ירד [1].
מונה לתפקיד שר התחבורה בממשלת ישראל הרביעית. ב-24.12.1953, שנה בדיוק אחרי שהחל לכהן בתפקידו, מונה לשר הבריאות (במקום שר התחבורה), תפקיד בו כיהן עד 29 ביוני 1955. כשר הבריאות פעל להרחיב את השליטה הממלכתית על מערכת הבריאות, על חשבון קופות החולים. כשר בממשלה היה בעל גישה התקפית. משה שרת כתב ביומנו שסרלין ביקש בתחילת 1954 שישראל תתקוף את רצועת עזה [1], על רקע התקפות הפדאיון שבאו משם.
בשנת 1958 הניח על שולחן הכנסת הצעה לשיטת בחירות מעורבת בו רוב חברי הכנסת ייבחרו בשלושים אזורי בחירה. שנתיים לאחר מכן עם סיום כהונתו של חיים כהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, הגיש סרלין הצעת חוק להגדרה מחדש של סמכויות היועץ המשפטי לממשלה, כך שיהיה כפוף הן מקצועית והן מנהלית לשר המשפטים. סרלין הביע מורת רוח פומבית על כך ששר המשפטים דאז פנחס רוזן הקדים למנות את גדעון האוזנר לתפקיד עוד בטרם נדונה הצעתו במליאת הכנסת.
נפטר בכ"א בטבת תשל"ד.