מבט מעמיק יותר בדיני ומנהגי חנוכה מניב מספר הבחנות מפתיעות.
מאת מערכת aish.co.il
חנוכה הוא אחד הזמנים האהובים ביותר על מרבית הציבור. התיאורים רבי העוצמה של נסי הניצחון היהודי על היוונים ונס פח השמן, מהווים מדי שנה השראה ליהודים, בכל מקום בו הם נמצאים. כמו לכל חג ומועד, גם לחנוכה יש את הדינים והמנהגים המיוחדים לו. מבט מעמיק יותר בדיני ומנהגי חנוכה מניב מספר הבחנות מפתיעות.
1) מצווה של עזרה והשתתפות עם הזולת
אם לאדם מסוים יש שמן ופתילות שיספיקו לו למשך שמונת ימי החנוכה, בעוד שלשכנו העני אין כלל, עליו לחלוק עמו את השמן והפתילות, אפילו אם כתוצאה מכך, לא יישאר לו עצמו מספיק לכל ימי החנוכה.
זאת מפני, שהוספת נר אחד מדי לילה, עד שמגיעים לשמונה נרות, הוא עניין של הידור מצווה. אבל בעצם יוצאים ידי חובה, גם על ידי הדלקת נר אחד בלבד, מדי לילה לכל בית. מוטב אם כך שיהיו לנו פחות שמן ופתילות, אבל יהודי נוסף יוכל לקיים את עיקר המצווה, ובמלים אחרות, עדיף לחלוק עם הזולת, מאשר להדר לעצמנו.
2) בזמן של התבוללות
הכוונה המקורית במצוות הדלקת הנרות, הייתה לקיים אותה בזמן השקיעה, מחוץ לדלת הכניסה, על מנת שהאנשים השבים ממקום עבודתם יבחינו בהם.
לא קיימת מצווה נוספת ביהדות הדורשת במפורש פומביות.
חנוכה הוא חג ייחודי מבחינה זו. לא קיימת מצווה נוספת ביהדות הדורשת במפורש פומביות. זאת מפני, שבזמן החשמונאים והשלטון היווני, ההתבוללות רווחה מאד בקרב העם היהודי. חכמינו, שרצו לעורר את המתבוללים לחזור למסורת, הנהיגו את הדלקת הנרות מחוץ לבית. כך, בנוסף לפרסום הנסים שהקב"ה עושה עמנו, זכו גם לקרב את המתרחקים.
3) ברכה מיוחדת במינה
כולנו מכירים את הברכות של הדלקת הנרות. מה שפחות מוכר לנו, זו הברכה המיועדת לאדם שאיננו מדליק את הנרות. כאשר אדם רואה נרות חנוכה דולקים, גם אם אינם שלו, הוא מברך "על הנסים שעשה לאבותינו".
אמירת ברכה על ידי אדם שלא מקיים בפועל את המצווה (ואף אחד אחר לא מקיים אותה עבורו), גם היא ייחודית לחנוכה. גם זאת כתוצאה מן הדאגה הרבה שחשו חז"ל לכלל היהודים, כולל אלו שלא מקיימים מצוות. הנרות הוצגו בחוץ לעיני כל - למענם, כדי להיטיב עמם.
כאשר מתעוררת אפוא ביהודי כלשהו, הרואה את הנרות דולקים, עניין מחודש בזהותו היהודית, מתגשם ממד מיוחד זה של המצווה וראוי לברך על כך ברכת הודאה לאלוקים. (סוכת דוד).
4) סדרי עדיפויות
התלמוד מעורר את השאלה, בנוגע לאדם שיש לו שמן בכמות שתספיק רק לקיום מצוות הדלקת נר שבת או להדלקת נר חנוכה, אבל לא לקיום שתי המצוות. (מדי שנה, חלה לפחות שבת אחת בשמונת ימי החנוכה). לאיזו מצווה עדיפות במקרה כזה? התלמוד פוסק שלשבת יש עדיפות בגלל "שלום בית". נרות החנוכה פרסמו אמנם את נס השמן, אך הוצבו לשם כך מחוץ לבית, בה בשעה שנרות השבת האירו את פנים הבית. חז"ל פסקו שאור בתוך הבית נחוץ יותר, כדי להשרות אווירה נעימה ורגועה ועל מנת שיוכלו בני המשפחה ליהנות מסעודת השבת.
מספרים את הספור הבא על "החפץ חיים", המנהיג הרוחני של יהדות אירופה שלפני מלחמת העולם השניה: הגיע זמן הדלקת נרות חנוכה ואורח ששהה בביתו ציפה בשקיקה לחוות את הרגע הזה עם הרב הגדול. והנה, זמן הדלקת נרות חנוכה מגיע ו"החפץ חיים" לא קם ממקומו לקיים את המצווה. וזאת, להשתאותו של אורחו, מאחר והיה ידוע היטב ש"החפץ חיים" מדקדק מאד בקיום המצוות על כל פרטיהן. חלף זמן ניכר ובאופן בלתי מובן, "החפץ חיים" עדיין לא קם להדליק את הנרות.
לבסוף, זמן רב לאחר שחלף המועד הראוי לכתחילה להדלקה, נפתחה הדלת.
לבסוף, זמן רב לאחר שחלף המועד הראוי לכתחילה להדלקה (בדיעבד אפשר להדליקם כל הלילה), נפתחה הדלת ואל הבית נכנסה אשתו של "החפץ חיים". ללא שום מלה, קם מיד הרב הגדול, וכאשר אורחו ואשתו עומדים לצדו, הדליק את נרות החנוכה. "החפץ חיים", שחש בסקרנות האורח, הסביר לו אחר כך שהשתהה בהדלקה, מתוך התחשבות באשתו, מאחר וידע מה רבה ההנאה שנגרמת לה כשהיא נוכחת בעת ההדלקה. אם הייתה מחמיצה את ההדלקה, לאחר שובה מנסיעה, היה הדבר גורם לה אכזבה גדולה.
הדלקת נרות חנוכה היא מצווה חשובה וצריך לקיימה בלהיטות וזריזות, תוך הקפדה על כל פרטיה ודקדוקיה. אבל מאחר שחז"ל מלמדים כי ל"שלום בית" עדיפות על חנוכה, החליט "החפץ חיים" שודאי מוצדק להשתהות עם ההדלקה מתוך התחשבות ברגשות אשתו.
5) תפקידנו לפעול ואין תפקידנו להצליח
בנר צריך להיות די שמן (או שעווה) בזמן ההדלקה כדי שידלוק לפחות 30 דקות לאחר צאת הכוכבים. במקרה והנר כבה לפני הזמן המיועד, נכון להדליקו מחדש (ללא ברכה), אבל אין חובה לעשות כן, מכיוון שהמצווה הושלמה עם ההדלקה הראשונה.
הלכה זו נובעת מן הכלל ש"הדלקה עושה מצווה". כלומר, המצווה מתבצעת עם הדלקת הנר. עניין זה הוא פועל יוצא מן ההשקפה היהודית, שככלל חובתנו בעולמנו, היא לקבל את ההחלטה הנכונה ולפעול במידת הצורך כדי להוציאה לפועל; אבל אין הכוונה שאנו "קבלנים של מצוות" ושמבחננו נמדד על פי מידת ההצלחה. בסופו של דבר, לאחר שעמדנו בגדרי ההשתדלות ההכרחיים, ההצלחה או הכישלון הם עניינו של אלוקים בלבד.
6) שאיפה יהודית
בעניינים רוחניים, פועל הכלל של "מעלין בקדושה". עיקרון זה בא לידי ביטוי באופן בו אנו מדליקים את נרות החנוכה. אנחנו מדליקים נר אחד בלילה הראשון, שניים בשני, וכן הלאה, עד שאנו מסיימים את חנוכה עם שמונה נרות דולקים.
עיקרון זה מיועד להעביר את המסר המיוחד של התגברות הנס, כאשר השמן שהספיק בדרך הטבע ליום אחד בלבד, המשיך לבעור במשך שמונה ימים. בדומה, עלינו לחתור תמיד להגיע בדעתנו להכרה ההולכת וגדלה על ההשגחה והמעורבות של הקב"ה בחיינו, בין אם זה במאורעות העבר או בחיי היום יום ולרומם עצמנו תמיד לדרגות גבוהות יותר של השגה רוחנית.
7) גדול וקטן
בחנוכה אנו אומרים את ה"הלל" ומוסיפים "ברכת הודאה" מיוחדת בתפילה ובברכת המזון. ה"הלל" הוא מקבץ מזמורי שבח לאלוקים על הנסים שהוא מחולל עבורנו ו"ברכת ההודאה" היא הכרה בעובדה שאנו, מצד עצמנו, לא ראויים לכל הטובה שהוא מרעיף עלינו. כך למעשה יהודי צריך לחיות את חייו, תוך הכרה בגדלות אלוקים מצד אחד ובקטנות בריותיו מצד שני. (שפת אמת).
8) נשמות בלהבות
פתילות ושמנים שאינם ראויים להדלקת נרות שבת - מפני שאינם דולקים היטב - ראויים מכל מקום לשימוש כנרות חנוכה. כל אות במלה "נפש" מייצגת מרכיב של הנר: נר, פתילה, שמן. בדומה, לזהות יהודית אשר לעיתים אינה "בוערת" היטב בשבתות ובמשך השנה, הודות לכוח המיוחד הטמון בנרות חנוכה, מסוגלת אותה הזהות היהודית "לזהור ולדלוק" היטב בחנוכה. מפני שבחנוכה, אולי יותר מכל זמן אחר בשנה, מסוגל אדם לעמוד ביתר שאת על מרכיבי זהותו הפנימית. (שפת אמת).
<a href='http://www.aish.com/hebchanukah/basics/8_S...of_Chanukah.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/hebchanukah/basics/ ... anukah.asp</a>
על איזה לקחים שמעתם ואיך אתם מיישמים אותם?
מאת מערכת aish.co.il
חנוכה הוא אחד הזמנים האהובים ביותר על מרבית הציבור. התיאורים רבי העוצמה של נסי הניצחון היהודי על היוונים ונס פח השמן, מהווים מדי שנה השראה ליהודים, בכל מקום בו הם נמצאים. כמו לכל חג ומועד, גם לחנוכה יש את הדינים והמנהגים המיוחדים לו. מבט מעמיק יותר בדיני ומנהגי חנוכה מניב מספר הבחנות מפתיעות.
1) מצווה של עזרה והשתתפות עם הזולת
אם לאדם מסוים יש שמן ופתילות שיספיקו לו למשך שמונת ימי החנוכה, בעוד שלשכנו העני אין כלל, עליו לחלוק עמו את השמן והפתילות, אפילו אם כתוצאה מכך, לא יישאר לו עצמו מספיק לכל ימי החנוכה.
זאת מפני, שהוספת נר אחד מדי לילה, עד שמגיעים לשמונה נרות, הוא עניין של הידור מצווה. אבל בעצם יוצאים ידי חובה, גם על ידי הדלקת נר אחד בלבד, מדי לילה לכל בית. מוטב אם כך שיהיו לנו פחות שמן ופתילות, אבל יהודי נוסף יוכל לקיים את עיקר המצווה, ובמלים אחרות, עדיף לחלוק עם הזולת, מאשר להדר לעצמנו.
2) בזמן של התבוללות
הכוונה המקורית במצוות הדלקת הנרות, הייתה לקיים אותה בזמן השקיעה, מחוץ לדלת הכניסה, על מנת שהאנשים השבים ממקום עבודתם יבחינו בהם.
לא קיימת מצווה נוספת ביהדות הדורשת במפורש פומביות.
חנוכה הוא חג ייחודי מבחינה זו. לא קיימת מצווה נוספת ביהדות הדורשת במפורש פומביות. זאת מפני, שבזמן החשמונאים והשלטון היווני, ההתבוללות רווחה מאד בקרב העם היהודי. חכמינו, שרצו לעורר את המתבוללים לחזור למסורת, הנהיגו את הדלקת הנרות מחוץ לבית. כך, בנוסף לפרסום הנסים שהקב"ה עושה עמנו, זכו גם לקרב את המתרחקים.
3) ברכה מיוחדת במינה
כולנו מכירים את הברכות של הדלקת הנרות. מה שפחות מוכר לנו, זו הברכה המיועדת לאדם שאיננו מדליק את הנרות. כאשר אדם רואה נרות חנוכה דולקים, גם אם אינם שלו, הוא מברך "על הנסים שעשה לאבותינו".
אמירת ברכה על ידי אדם שלא מקיים בפועל את המצווה (ואף אחד אחר לא מקיים אותה עבורו), גם היא ייחודית לחנוכה. גם זאת כתוצאה מן הדאגה הרבה שחשו חז"ל לכלל היהודים, כולל אלו שלא מקיימים מצוות. הנרות הוצגו בחוץ לעיני כל - למענם, כדי להיטיב עמם.
כאשר מתעוררת אפוא ביהודי כלשהו, הרואה את הנרות דולקים, עניין מחודש בזהותו היהודית, מתגשם ממד מיוחד זה של המצווה וראוי לברך על כך ברכת הודאה לאלוקים. (סוכת דוד).
4) סדרי עדיפויות
התלמוד מעורר את השאלה, בנוגע לאדם שיש לו שמן בכמות שתספיק רק לקיום מצוות הדלקת נר שבת או להדלקת נר חנוכה, אבל לא לקיום שתי המצוות. (מדי שנה, חלה לפחות שבת אחת בשמונת ימי החנוכה). לאיזו מצווה עדיפות במקרה כזה? התלמוד פוסק שלשבת יש עדיפות בגלל "שלום בית". נרות החנוכה פרסמו אמנם את נס השמן, אך הוצבו לשם כך מחוץ לבית, בה בשעה שנרות השבת האירו את פנים הבית. חז"ל פסקו שאור בתוך הבית נחוץ יותר, כדי להשרות אווירה נעימה ורגועה ועל מנת שיוכלו בני המשפחה ליהנות מסעודת השבת.
מספרים את הספור הבא על "החפץ חיים", המנהיג הרוחני של יהדות אירופה שלפני מלחמת העולם השניה: הגיע זמן הדלקת נרות חנוכה ואורח ששהה בביתו ציפה בשקיקה לחוות את הרגע הזה עם הרב הגדול. והנה, זמן הדלקת נרות חנוכה מגיע ו"החפץ חיים" לא קם ממקומו לקיים את המצווה. וזאת, להשתאותו של אורחו, מאחר והיה ידוע היטב ש"החפץ חיים" מדקדק מאד בקיום המצוות על כל פרטיהן. חלף זמן ניכר ובאופן בלתי מובן, "החפץ חיים" עדיין לא קם להדליק את הנרות.
לבסוף, זמן רב לאחר שחלף המועד הראוי לכתחילה להדלקה, נפתחה הדלת.
לבסוף, זמן רב לאחר שחלף המועד הראוי לכתחילה להדלקה (בדיעבד אפשר להדליקם כל הלילה), נפתחה הדלת ואל הבית נכנסה אשתו של "החפץ חיים". ללא שום מלה, קם מיד הרב הגדול, וכאשר אורחו ואשתו עומדים לצדו, הדליק את נרות החנוכה. "החפץ חיים", שחש בסקרנות האורח, הסביר לו אחר כך שהשתהה בהדלקה, מתוך התחשבות באשתו, מאחר וידע מה רבה ההנאה שנגרמת לה כשהיא נוכחת בעת ההדלקה. אם הייתה מחמיצה את ההדלקה, לאחר שובה מנסיעה, היה הדבר גורם לה אכזבה גדולה.
הדלקת נרות חנוכה היא מצווה חשובה וצריך לקיימה בלהיטות וזריזות, תוך הקפדה על כל פרטיה ודקדוקיה. אבל מאחר שחז"ל מלמדים כי ל"שלום בית" עדיפות על חנוכה, החליט "החפץ חיים" שודאי מוצדק להשתהות עם ההדלקה מתוך התחשבות ברגשות אשתו.
5) תפקידנו לפעול ואין תפקידנו להצליח
בנר צריך להיות די שמן (או שעווה) בזמן ההדלקה כדי שידלוק לפחות 30 דקות לאחר צאת הכוכבים. במקרה והנר כבה לפני הזמן המיועד, נכון להדליקו מחדש (ללא ברכה), אבל אין חובה לעשות כן, מכיוון שהמצווה הושלמה עם ההדלקה הראשונה.
הלכה זו נובעת מן הכלל ש"הדלקה עושה מצווה". כלומר, המצווה מתבצעת עם הדלקת הנר. עניין זה הוא פועל יוצא מן ההשקפה היהודית, שככלל חובתנו בעולמנו, היא לקבל את ההחלטה הנכונה ולפעול במידת הצורך כדי להוציאה לפועל; אבל אין הכוונה שאנו "קבלנים של מצוות" ושמבחננו נמדד על פי מידת ההצלחה. בסופו של דבר, לאחר שעמדנו בגדרי ההשתדלות ההכרחיים, ההצלחה או הכישלון הם עניינו של אלוקים בלבד.
6) שאיפה יהודית
בעניינים רוחניים, פועל הכלל של "מעלין בקדושה". עיקרון זה בא לידי ביטוי באופן בו אנו מדליקים את נרות החנוכה. אנחנו מדליקים נר אחד בלילה הראשון, שניים בשני, וכן הלאה, עד שאנו מסיימים את חנוכה עם שמונה נרות דולקים.
עיקרון זה מיועד להעביר את המסר המיוחד של התגברות הנס, כאשר השמן שהספיק בדרך הטבע ליום אחד בלבד, המשיך לבעור במשך שמונה ימים. בדומה, עלינו לחתור תמיד להגיע בדעתנו להכרה ההולכת וגדלה על ההשגחה והמעורבות של הקב"ה בחיינו, בין אם זה במאורעות העבר או בחיי היום יום ולרומם עצמנו תמיד לדרגות גבוהות יותר של השגה רוחנית.
7) גדול וקטן
בחנוכה אנו אומרים את ה"הלל" ומוסיפים "ברכת הודאה" מיוחדת בתפילה ובברכת המזון. ה"הלל" הוא מקבץ מזמורי שבח לאלוקים על הנסים שהוא מחולל עבורנו ו"ברכת ההודאה" היא הכרה בעובדה שאנו, מצד עצמנו, לא ראויים לכל הטובה שהוא מרעיף עלינו. כך למעשה יהודי צריך לחיות את חייו, תוך הכרה בגדלות אלוקים מצד אחד ובקטנות בריותיו מצד שני. (שפת אמת).
8) נשמות בלהבות
פתילות ושמנים שאינם ראויים להדלקת נרות שבת - מפני שאינם דולקים היטב - ראויים מכל מקום לשימוש כנרות חנוכה. כל אות במלה "נפש" מייצגת מרכיב של הנר: נר, פתילה, שמן. בדומה, לזהות יהודית אשר לעיתים אינה "בוערת" היטב בשבתות ובמשך השנה, הודות לכוח המיוחד הטמון בנרות חנוכה, מסוגלת אותה הזהות היהודית "לזהור ולדלוק" היטב בחנוכה. מפני שבחנוכה, אולי יותר מכל זמן אחר בשנה, מסוגל אדם לעמוד ביתר שאת על מרכיבי זהותו הפנימית. (שפת אמת).
<a href='http://www.aish.com/hebchanukah/basics/8_S...of_Chanukah.asp' target='_blank'>http://www.aish.com/hebchanukah/basics/ ... anukah.asp</a>
על איזה לקחים שמעתם ואיך אתם מיישמים אותם?