דוד ורהפטיג
דוד ורהפטיג (14 ביוני 1910 - 12 בפברואר 1987) – איש בית"ר, נציבה האחרון של התנועה בלטביה, אסטוניה ופינלנד. אחיו הבכור של לוחם הלח"י, הרצל עמיקם ובן דוד מדרגה שנייה של הצייר אבל פן.
דוד ורהפטיג נולד ב-14 ביוני 1910 לזלמן ובלה ורהפטיג, בעיירה לודזה שבאימפריה הרוסית (כיום לטביה). בגיל 13 שמע לראשונה את רעיונות הציונות הרוויזיוניסטית בהרצאה של זאב ז'בוטינסקי בלודזה, ובעקבות כך הצטרף לאחר שנתיים לתנועת הנוער בית"ר ושם שימש כמדריך בקן המקומי.
ב-1927, עם סיום לימודיו בבית הספר העברי העירוני בעיירת הולדתו, עזב ורהפטיג את לוזדה ונרשם לאוניברסיטה הלטבית בריגה. בעיר הבירה למד ורהפטיג בפקולטה להנדסה, ובמקביל המשיך בפעילותיו בתנועת הנוער ובתנועה הרוויזיוניסטית. במסגרת פעילות ציונית זו עבד ב-1933 כחבר מערכת העיתון הרווינזיוניסטי "אוונט פוסט".
בזמן זה החליט ורהפטיג לעלות לארץ ישראל, אך חש כי עליו למלא את שירות החובה בצבא הלטבי. ב-1934 התגייס לצבא המקומי והוצב כקשר בגדוד חי"ר. ב-1935, עם תום שירותו הצבאי, נתמנה לנציב בית"ר בלטביה, אסטוניה ופינלנד על ידי ראש בית"ר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשאר בריגה.
ב-6 באוגוסט 1940 נעצר ורהפטיג בריגה על ידי שלטונות הכיבוש הסובייטי באשמת "פעילות ציונית חתרנית". ב-26 במרץ 1941, לאחר חקירה ממושכת, נשלח לשמונה שנים ב"מחנה עבודה לתיקון המידות", שהיה בפועל גולאג וורקוטקה המפורסם בצפון-מערב רוסיה. עם שחרורו בספטמבר 1948 מוורקוטקה הוגלה ורהפטיג לקרסנויארסק שבסיביר. בדצמבר 1955, לאחר כמעט שמונה שנים נוספות, טוהר מכל האשמות על ידי בית המשפט העליון של לטביה. כחצי שנה לאחר מכן, חזר ורהפטיג לריגה.
ב-19 בינואר 1966, בעקבות מאמצים כבירים מצד אחיו הרצל, קיבל היתר מיוחד מברית המועצות לעלות לישראל. ב-8 במאי, לאחר מספר חודשים, עלה ארצה. לאחר עלייתו פעל ורהפטיג רבות למען יהדות ברית המועצות ולעליית אסירי ציון, ובהם יעקב קדמי, גרישה פייגלין וסילביה זלמנסון.
דוד ורהפטיג נפטר חסר אישה וילדים ב-12 בפברואר 1987. במלאת שנה למותו, ספד לו מנחם בגין:
במלאת שנה לפטירתו של דוד ורהפטיג נעלה את זכרו של נציב בית"ר בלטביה, אסיר ציון במשך שנים רבות ופעיל בלתי נלאה למען שיבת ציון של אחינו מברית המועצות.
דוד היה אחד מטובי תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, משניטלה ממנו האפשרות להילחם למען ציון, קיבל על עצמו לסבול למענה. הסבל הממושך לא שבר את רוחו, הוא בא ארצה, בהחלטה ברורה לפעול למען עלית היהודים בהמוניהם ... דוד עשה גדולות ונצורות על אף הקשיים שעמדו בפניו, כדי לסייע לאחינו בברית המועצות לשמור על ייחודם הלאומי ועל החזון של עליה רבתי. זה היה במלוא מובן המושג תוכן חיין בא"י, ועוד יומו האחרון לא הפסיק את פעולתו הברוכה. כולנו נזכור את דוד כמי שהקדיש את חייו לתקומת ישראל ולגאולת האומה, באהבה רבה.
– שלכם בידידות, מנחם בגין, 31 בינואר 1988
דוד ורהפטיג (14 ביוני 1910 - 12 בפברואר 1987) – איש בית"ר, נציבה האחרון של התנועה בלטביה, אסטוניה ופינלנד. אחיו הבכור של לוחם הלח"י, הרצל עמיקם ובן דוד מדרגה שנייה של הצייר אבל פן.
דוד ורהפטיג נולד ב-14 ביוני 1910 לזלמן ובלה ורהפטיג, בעיירה לודזה שבאימפריה הרוסית (כיום לטביה). בגיל 13 שמע לראשונה את רעיונות הציונות הרוויזיוניסטית בהרצאה של זאב ז'בוטינסקי בלודזה, ובעקבות כך הצטרף לאחר שנתיים לתנועת הנוער בית"ר ושם שימש כמדריך בקן המקומי.
ב-1927, עם סיום לימודיו בבית הספר העברי העירוני בעיירת הולדתו, עזב ורהפטיג את לוזדה ונרשם לאוניברסיטה הלטבית בריגה. בעיר הבירה למד ורהפטיג בפקולטה להנדסה, ובמקביל המשיך בפעילותיו בתנועת הנוער ובתנועה הרוויזיוניסטית. במסגרת פעילות ציונית זו עבד ב-1933 כחבר מערכת העיתון הרווינזיוניסטי "אוונט פוסט".
בזמן זה החליט ורהפטיג לעלות לארץ ישראל, אך חש כי עליו למלא את שירות החובה בצבא הלטבי. ב-1934 התגייס לצבא המקומי והוצב כקשר בגדוד חי"ר. ב-1935, עם תום שירותו הצבאי, נתמנה לנציב בית"ר בלטביה, אסטוניה ופינלנד על ידי ראש בית"ר. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נשאר בריגה.
ב-6 באוגוסט 1940 נעצר ורהפטיג בריגה על ידי שלטונות הכיבוש הסובייטי באשמת "פעילות ציונית חתרנית". ב-26 במרץ 1941, לאחר חקירה ממושכת, נשלח לשמונה שנים ב"מחנה עבודה לתיקון המידות", שהיה בפועל גולאג וורקוטקה המפורסם בצפון-מערב רוסיה. עם שחרורו בספטמבר 1948 מוורקוטקה הוגלה ורהפטיג לקרסנויארסק שבסיביר. בדצמבר 1955, לאחר כמעט שמונה שנים נוספות, טוהר מכל האשמות על ידי בית המשפט העליון של לטביה. כחצי שנה לאחר מכן, חזר ורהפטיג לריגה.
ב-19 בינואר 1966, בעקבות מאמצים כבירים מצד אחיו הרצל, קיבל היתר מיוחד מברית המועצות לעלות לישראל. ב-8 במאי, לאחר מספר חודשים, עלה ארצה. לאחר עלייתו פעל ורהפטיג רבות למען יהדות ברית המועצות ולעליית אסירי ציון, ובהם יעקב קדמי, גרישה פייגלין וסילביה זלמנסון.
דוד ורהפטיג נפטר חסר אישה וילדים ב-12 בפברואר 1987. במלאת שנה למותו, ספד לו מנחם בגין:
במלאת שנה לפטירתו של דוד ורהפטיג נעלה את זכרו של נציב בית"ר בלטביה, אסיר ציון במשך שנים רבות ופעיל בלתי נלאה למען שיבת ציון של אחינו מברית המועצות.
דוד היה אחד מטובי תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי, משניטלה ממנו האפשרות להילחם למען ציון, קיבל על עצמו לסבול למענה. הסבל הממושך לא שבר את רוחו, הוא בא ארצה, בהחלטה ברורה לפעול למען עלית היהודים בהמוניהם ... דוד עשה גדולות ונצורות על אף הקשיים שעמדו בפניו, כדי לסייע לאחינו בברית המועצות לשמור על ייחודם הלאומי ועל החזון של עליה רבתי. זה היה במלוא מובן המושג תוכן חיין בא"י, ועוד יומו האחרון לא הפסיק את פעולתו הברוכה. כולנו נזכור את דוד כמי שהקדיש את חייו לתקומת ישראל ולגאולת האומה, באהבה רבה.
– שלכם בידידות, מנחם בגין, 31 בינואר 1988